להיות אמא לתינוק ביום חורף גשום

4 בינואר 2018 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, תחושות מגוונות אחרי לידה

 

זה מאתגר יותר להיות אמא לתינוק ביום חורף גשום.

היציאה מהבית הופכת להיות כמו איזה פרק ב'משימה בלתי אפשרית',

אנחנו לבד ולא פוגשות חברות או מטיילות סתם בחוץ.

הבית מחומם יותר ודחוס יותר, ואין את האוויר, הרוח והשמש שמכניסים נשימה.

כל החתלה לוקחת יותר זמן (וגם בכי) עם כל השכבות שיש להלביש,

ובל נשכח את הנזלת או את השיעול,

שגם אם הם ממש קטנטנים ולא דרמטיים, הם יכולים להפוך להם (וגם לנו) את היום והלילה.

 

זה מאתגר יותר להיות אמא לתינוק ביום חורף גשום.

העייפות הזאת, הלבד הזה, הקור והאין שמש, לפעמים יכולים לעשות עצוב בלב,

קצת בדידות, קצת חוסר אונים, קצת שעמום, קצת תסכול, קצת חרטה

ולפעמים גם הרבה מכל אלה.

כי ככה זה, בחורף.

יש שקיעה, יש ירידה, יש הסתגרות, יש קור, יש לבד,

וזה משפיע עלינו, וגם על התינוק.

 

אין לי פתרונות קסם לאמהות חורף,

ולפעמים אני מרגישה שהלוואי ויהיו.

אני רק יודעת שהיה עוזר לי לשמוע שככה זה, זה מה שאמהות מרגישות.

היה עוזר לי לשמוע שגם אם אני לבד בבית עכשיו,

יש עוד מאות מיליוני נשים שממש ברגע זה מרגישות בדיוק בדיוק כמוני.

 

 

לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר, מקיימת מפגשי חקירה עצמית מול מרחב המעבר להורות לנשים ונשות מקצוע שרוצות להתפתח בתוך המרחב הזה. אוהבת להתבונן, לחקור, לחשוב, לצלם, לקחת את הזמן לעצמי. medabrot.imahut@gmail.com הבלוג שלי

 

 

 

 

אם את רוצה לקבל את התכנים האלה ועוד, הצטרפי לרשימת התפוצה

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

דיכאון אחרי לידה והמעגלים הסובבים אשה – פרק ג' – האמונה

מאת : תמר קלר

7 במרץ 201110 תגובות

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה, שיתופים אישיים

כן , אני במקום שונה, אלוקים שלי, אתה זוכר איך נפגשנו לפני 14 שנה?

זו לא היתה הפגישה הראשונה שלנו, כבר נפגשנו מזמן כשבאתי לעולם ואולי יותר מוקדם. אבל לפני 14 שנה זכיתי לחוות מה שלא ידעתי שאפשר. שם, בחדר האורחים כשאני בוכה את נשמתי אליך, מבקשת את האמת שהוסתרה ממני מזה שנים.

בשבילי להניק זה להגיד לתינוק שלי: "אמא פה בשבילך, אני אוהבת אותך"

מאת : אמא אלונה

19 בספטמבר 20102 תגובות

מתוך אחרי לידה, הנקה

הנקה בשבילי היא חלק בלתי נפרד מהאמהוּת. מבחינתי לא קיימת אופציה אחרת להזנת התינוקות שלי (סליחה אם זה נשמע קצת קיצוני אבל זו רק דעתי האישית והאמונה שלי – אני לא באה להטיף לכל מי שבחרה אחרת).

בשבילי לא להניק ? לא רוצה לחשוב אפילו על לא להניק… אני אמות מבפנים.

ברור שההנקה היא גם בשבילי, באיזשהו מקום, והיא גם חלק מתפיסת העולם האימהית הכוללת שלי- חשוב לי להרגיש שאני מעניקה לילדיי את הטוב ביותר.

מסיבה קיסרית

מאת : מינדי לוי

18 בפברואר 20147 תגובות

מתוך ניתוח קיסרי, סיפורי לידה

כולנו נכנסים ביחד לחדר ניתוח. אנחנו נפרדים מהכוח עזר עם איחולי הצלחה ומהמיילדת שנראה בהמשך. מגיעים אלינו מרדים ואח חדר ניתוח. נעשתה קבלה לחדר ניתוח. שאלות ותשובות. יש לשירלי כמה בקשות. "אפשרי להישאר עם המשקפיים כדי לראות את התינוק? אפשרי לשחרר יד אחת מהקרש כדי לחבק אותו כשהוא יוצא?" יש פרצופים, יש מבטים, יש מתח, ובסוף יש גם תשובה: "כן, למה לא?" יש ויכוח קטן בין המרדים לאח לגבי המשקפיים ובסוף יש החלטה, סוג של פשרה- כל עוד הדיאתרמיה עובדת אין משקפיים. כשמביאים לה את התינוק- אין בעיה. נשים משקפיים והיא תראה את התינוק שלה. יש הרגשה נעימה של שיתוף פעולה. יש הרגשה של שליטה, של התייחסות והתחשבות.