מוות וחיים, אובדן ויצירה

מאת : לימור לוי אוסמי

24 בינואר 2018 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה, מה עם הצרכים שלי?, עזרה ודאגה לעצמנו, תחושות מגוונות אחרי לידה

היום הוא תאריך מאוד מיוחד עבורי, יום שבו חיים ומוות נפגשים, ואובדן ויצירה מתקיימים יחדיו. בתאריך הזה לפני 21 שנים, אבא שלי היקר נהרג בתאונת עבודה טראומטית, ובתאריך הזה, 21 שנים אחרי, אני בוחרת לשחרר לעולם את היצירה הדיגיטלית הראשונה שלי, שנוצרה בתהליך קסום ומענג שייחלתי שיקרה לי. כך יצא, ממש בלי לתכנן, שהיצירה שלי מוכנה ובשלה לצאת דווקא היום, מה שמחזק עבורי את התחושה שהיכולת להחזיק את המוות מחזקת את החיים.

זה מזכיר לי שלפני כמה ימים דיברתי עם חברה שלי, הילה, וסיפרתי לה על התחושה של: "את מי זה יעניין? מי תרצה לקנות את זה?" שמלווה אותי בכל רצון להוציא משהו החוצה בתשלום. אני מכירה את התחושה הזאת, היא לא חדשה לי ואני יודעת שהיא בכלל לא קשורה לדבר שאני יוצרת, אבל בניגוד לפעמים קודמות, הפעם יכולתי לזהות אותה מהר ולראות איך אני פועלת מתוכה. יכולתי לראות איך אני מרגישה צורך להסביר, להנגיש, להבהיר מה קורה ביצירה, אבל ברגע ששמתי לב יכולתי להרפות.

כשאני מתחברת למקור היצירה בתוכי, היא לא מבקשת שאסביר אותה, אלא להיפך. היא מבקשת התפלשות, היא מבקשת התנסות, היא מבקשת הזמנה לא לדעת, היא מבקשת נשים שמוכנות לפגוש משהו קצת מוזר, לא רגיל, לא שגרתי, אז הסכמתי להקשיב לזה והרפיתי, וזה היה מוזר ונעים כאחד.

הילה אמרה לי: "את יודעת, היכולת ליצור היא חלק ממוות"  ולא ממש הבנתי למה היא מתכוונת, אבל היום אני יכולה להבין קצת יותר. אני בוחרת לחיות, אני בוחרת להיות, אני בוחרת להביא את עצמי במלואי, או לפחות לנסות לחתור לשם, וזאת חתיכת הסכמה שממש לא ברורה לי מאליה.

אני רוצה לחיות מתוך מודעות שאינה מפחדת מהמוות, אבל גם לא מתעלמת ממנו. המוות נמצא, המוות הוא חלק מהחיים, ודווקא בגלל זה בא לי להסכים להביא את המקומות שמרגישים לי ש'אף אחת לא תשלם עליהן' רק כי הם ממש מלהיבים אותי, רק כי הם אני, רק כי דרכם אני זוכה להיות במגע עם חלקים שבהם אני הכי רוצה לגעת.

כשאני חושבת על אבא שלי, הפסקול שמנגן לי בראש הוא פסקול השירים של אריק לביא. אז הבוקר בחרתי להקשיב לאחד מהם, וכמה שהמילים התאימו :
"כל החלומות אשר חלמנו
כל החלומות כולם
הם ישארו בתוך תוכינו
בתוכנו לעולם

כל חלום יש בו
תקוה אחת
חיוך אחד
ודמעה אחת
כל אחד יש לו
חלום שבו
הוא היה רוצה
לגעת"

 

היצירה הדיגיטלית הראשונה שלי יוצאת לאוויר העולם היום, ובאמת שלא ככה תכננתי להביא אותה. ומצד שני, כמה פשטות ורוך אני מרגישה מעצם האפשרות לאחוז את האובדן והיצירה יחד, כי במידה מסוימת, אלו החיים עצמם.

אני חושבת שאסיים עם מילים שעלו לי מתוך תהליך היצירה (מתוך המפגש הרביעי):

"מותר לי להרפות, מותר לי להיות עצובה, מותר לי להיות בטרנינג, מותר לי לא לנקות, מותר לי לבקש שקט, מותר לי לבכות.

מותר לי לא להיות אפקטיבית, מותר לי לא למצוא את הסיבה למה שאני מרגישה, מותר לי שהדבר האחרון שאני ארצה הוא לטפל במישהו, כולל בתינוק שלי.

מותר לי לרצות להיות לבד, מותר לי להרגיש חרטה על זה שהפכתי להיות אמא כי עכשיו אין לי את הזמן הזה לבד ואין לי מושג מתי הוא יהיה.

מותר לי לאהוב את התינוק שלי, מותר לי לחבק ולנשק וללטף אותו בלי הפסקה, מותר לי להאט, מותר לי להקשיב למה הדרך שלי להתמודד עם התחושה הזאת"

אני משחררת את היצירה שלי, כרגע בלי להסביר, אבל את מי שזה מעניין אותה (איזה כיף! :)), תוכל להיכנס ללינק הזה, שהוא ההקדמה לתהליך, ולמצוא שם פרטים מסבירים שידעתי לכתוב ביום שהוא לא היום.

 

תודה רבה שאתן פה,

אוהבת אתכן ומתרגשת,

לימור

 

לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר 'נשים מדברות אמהות', פועלת להעלאת המודעות לתהליכים הרגשיים של נשים במעבר להורות, מלווה נשים בתהליכי התבוננות וחקירה סביב המעבר להורות.

הבלוג האישי שלי

ערוץ היוטיוב שלי

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

חודש שביעי, הלידה בפתח

מאת : אורית פינגלה

19 בפברואר 2011תגובה אחת

מתוך הריון, יומן הריון

חשבתי לעצמי…עוד חודשיים במינימום הלידה תתרחש לה, המחשבות מתרוצצות בראש והחששות בלב..

לא משנה כמה אפחד ואחשוש מרגע הלידה ולא משנה אם נשארו לי עוד חודשיים, גם אם הייתי חוזרת להתחלה,עדיין הקץ יגיע והלידה תחול מתישהו ואת הכאבים ארגיש בסופו של דבר.

עברה לי עוד מחשבה שבה אני רואה את האקט של הלידה כמשהו שמנקה את הגוף מכל מה

אמא רקפת מעניקה טיפים לאמהות אחרי לידה

מאת : אמא רקפת לרר

3 בספטמבר 20102 תגובות

מתוך אחרי לידה, מקצועניות מדברות

1. דולה פוסט פארטום – דולה פוסט פארטום (מלווה/תומכת אחרי לידה) יכולה ללמד את הטיפול בתינוק טוב יותר מאמהות/סבתות שעשו את זה לפני 30 שנה. העזרה והלימוד של הדולה פוסט פארטום אחרי לידה מאפשרת להשאיר את היחסים במשפחה נייטרלים ולאמא הטרייה להביע רגשות במקום מכיל וללא מסיכות.

2 תהיי שלמה עם הבחירות שלך – הנקה או בקבוק, חיסונים או לא…שום דבר לא קריטי. למשל, אפשר להאכיל את התינוק גם מבקבוק אם זה לא הולך. אל תתאכזבי מעצמך. זה רק גורם לרגשות קשים ושיפוט עצמי שמקרינים גם עלייך וגם על התינוק ועושים את ההסתגלות אחרי הלידה ליותר קשה.

כמו שבאת לי הלכת לי. ואולי לא הייתי שם לאהוב.

מאת : ענבר לב אלי

23 ביולי 20142 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

ביום רביעי, לפניי שבועיים, באתי לבית של אישה. אישה בסביבות גיל הארבעים שוכבת חולה במיטתה. מישהי פרסמה שהיא תשמח לכל עזרה/ליווי/תמיכה. אז באתי. לא הכרתי אותה קודם. נכנסתי בדלת הראשית ורגע לפני שנכנסתי לחדרה הרגשתי. הרגשתי את ההרגשה המוזרה הזאת. הרגשה שיש שם מישהו אבל שהוא גם קצת כבר לא כאן. לקחתי נשימה ונכנסתי.