"את מוכרת לי מפעם" – או – אני כבר אוהבת את התינוקת שלי?

20 במרץ 2018 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, עמוד הבית, רק אהבה

 

נולדה לי בת. וכולם, וגם אני, מאוד עסוקים ב"למי היא דומה".

כשיש לה שלוש אחיות גדולות, אז יש הרבה איפה לחפש.

היא לא ממש דומה לאף אחת, גם לא לי או לבעלי, גם לא לאיזה סבא או סבתא.

היא נראית לי די מכוערת לפעמים.

 

החיפוש הזה, של איזה עיניים מוכרות, או אף דומה, או חיוך או הבעת פנים, אפילו הקפל של הסנטר,

הוא כמו רצון גדול למצוא משהו שאני מכירה.

כי מה שאני מכירה – אני כבר מכירה, אני כבר אוהבת,

אני כבר יודעת איך להתמודד איתו, וזה נותן לי ביטחון.

זה מרגיש בטוח ויודע יותר מאשר –

"היא לא דומה לאף אחד."

 

לא מוכרת, חוסר וודאות, הרגשה של שאלה גדולה שמרחפת-

"מה יהיה? מי היא תהיה? מי אני אהיה?מה התינוקת הזאת מביאה איתה?"

כשאני חושבת על זה ככה, שהמוכר נותן לי ביטחון והלא-מוכר מייצר בי חוסר ביטחון,

אני מבינה שיש לי איזה צורך בוודאות באימהות שלי.

אני יודעת היטב בתוכי שאין וודאות באימהות או בחיים בכלל.

 

זה לא משנה אם יש לה עיניים כמו של אחותה, או אף כמו של אבא, או סנטר כמו של סבתא.

אי אפשר לדעת מי היא תהיה 🙂

זה סוד מאוד מסקרן שמחכה להתגלות לאט לאט עם הימים, החודשים והשנים.

 

בהתחלה זה ממש לוח חלק.

אם אין בה משהו שאני מזהה, אז קשה לי להתחבר אליה.

אני מטפלת בה, אני דואגת לה, אני מתמסרת אליה, אבל משהו בי לא שלם.

אני יודעת שזאת עדיין לא האהבה הענקית שאני מרגישה כלפי הבנות האחרות שלי.

 

כשאני עוצמת את העיניים שלי אני לא מצליחה לראות את הפנים שלה,

אפילו שהיא כל היום והלילה נמצאת מול העיניים שלי.

זה גורם לי להרגיש שמשהו חסר, משהו שאני מחכה לו.

 

והנה, היא בת חודש.

היא כבר רואה אותי, מסתכלת עליי בפזילה כזאת של השתדלות וניסיון למצוא פוקוס.

היא מחייכת אליי, לפעמים זה נראה כמו חיוך מכוון ממש.

היא עושה מן הבעת פנים כזאת של "אני רוצה לדבר" ומשמיעה איזה קול קטן,

ואני נזכרת איך זה מרגיש.

גל של אהבה שוטף אותי.

היא כבר נראית לי דומה. לכולנו. ומוכרת.

והיא נכנסת לי עמוק לתוך הלב.

 


כתבה:
שירה דרוקר. נשואה לרועי ואמא לארבע. הבלוג שלי

צילום: לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר., עוסקת בהעלאת המודעות לתהליכים הרגשיים של נשים אחרי לידה, ומקיימת שיחות אישיות עם נשים.

 

עוד לא רשומה לאתר? מוזמנת לקבל את התכנים ישירות למייל

 

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

משכב לידה יקר שלי/ שירה דרוקר

אהבה ועוד/ ניצן רדזינר

 

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

מותר לך להרגיש שאת בדיכאון אחרי הלידה

מאת : לימור לוי אוסמי

8 באוקטובר 20106 תגובות

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה

כל כך קיוויתי שסוף סוף ידברו על דיכאון אחרי לידה ממבט קצת אחר, אבל התבדיתי מהציפייה שלי כבר במשפט הפותח של הסרט: "הולדת התינוק אמור להיות הרגע המאושר בחיים, אבל יש אמהות שלא מרגישות ככה" (ניסוח לא אחד על אחד ).

באמת ? הולדת התינוק היא רק אירוע משמח ? אמהות אמורות להיות רק מאושרות אחרי הלידה ? מי אמר ? מי קבע ? ומה לגבי המחקרים שמראים שלידה של תינוק הוא אחד מגורמי הסטרס המובילים בחיים (יחד עם נישואין, פיטורים מהעבודה, גירושין ומוות) ? מה לגבי התחושות השליליות שנשים מרגישות אחרי לידה ?

הולדת תינוק היא גם מאורע משמח- אבל היא גם לא !! עם הלידה של התינוק מגיעות גם המון תחושות קשות של בדידות, עצב, כעס, תסכול, עייפות וגם- דיכאון !

בעצב תלדי בנים – כאילו דה?! ומה עם תשעה חודשים?

מאת : אוסי הורביץ

11 בספטמבר 201110 תגובות

מתוך הריון, יומן הריון

אם חוה סולקה מגן עדן בשל אכילת תפוח וקוללה בקללה: "בעצב תלדי בנים", מה היא עשתה שקיבלה תשעה ירחי לידה (כלומר הריון)??? מה, כרתה את העץ הדעת???

נראה שההוא למעלה "הכניס את האלמנט", כדברי הגשש, יחד עם הלידה. הוא ידע שלידה היא כמה שעות ספורות (כן, גם 36 שעות זה שעות ולא חודשים!!).

לא יודעת אם זה הגיל, הריון שני, הקיץ, ההתמודדות לבד או מה, אבל אני לא יכולה לומר יותר "הכל בסדר"…

זה לא פינוק, זאת הישרדות

מאת : סמדר

3 ביולי 20135 תגובות

מתוך אחרי לידה, מתמודדות עם נורמות וציפיות, עזרה ודאגה לעצמנו

תבין – כדי ללדת, אני משתמשת בכל הכוחות שיש לי. אין חלק בפנים שלא מגויס לדבר הזה. אני נגמרת כדי להוציא אותם מתוכי, בריאים ויפים ושלמים. פשוט נעלמת. ובגלל זה מיד אחרי הלידה, אני צריכה כל טיפה של יחס, כדי להחזיר לעצמי אנרגיה. אני יודעת שזה מוזר לך, ולכולם, כי אני בדרך כלל מוצאת כוח מבפנים, ולא צריכה עזרה, ויודעת להגדיר הכל, אבל אחרי לידה – זה מצב אפס, כי אני חייבת להתפרק כדי ללדת, וזה לוקח זמן, לאסוף את עצמי שוב, ולהחזיר כוח. נכון, כל מגע והנקה וחיבוק עם התינוקת שלי זה כמו חמצן לורידים. אבל זה לא מספיק. אני צריכה שילטפו אותי עד שאני נרדמת, שיחתכו לי סלט, ושמקלחת חמה תחכה לי מתי שארצה, אני צריכה כל הזמן צנצנת עוגיות בריאות מלאה ובקבוק מים קרים לידי, וחיבוקים בלי סוף, ומחמאות מכל הלב כדי שאצליח להאמין