"את מוכרת לי מפעם" – או – אני כבר אוהבת את התינוקת שלי?

20 במרץ 2018 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, עמוד הבית, רק אהבה

 

נולדה לי בת. וכולם, וגם אני, מאוד עסוקים ב"למי היא דומה".

כשיש לה שלוש אחיות גדולות, אז יש הרבה איפה לחפש.

היא לא ממש דומה לאף אחת, גם לא לי או לבעלי, גם לא לאיזה סבא או סבתא.

היא נראית לי די מכוערת לפעמים.

 

החיפוש הזה, של איזה עיניים מוכרות, או אף דומה, או חיוך או הבעת פנים, אפילו הקפל של הסנטר,

הוא כמו רצון גדול למצוא משהו שאני מכירה.

כי מה שאני מכירה – אני כבר מכירה, אני כבר אוהבת,

אני כבר יודעת איך להתמודד איתו, וזה נותן לי ביטחון.

זה מרגיש בטוח ויודע יותר מאשר –

"היא לא דומה לאף אחד."

 

לא מוכרת, חוסר וודאות, הרגשה של שאלה גדולה שמרחפת-

"מה יהיה? מי היא תהיה? מי אני אהיה?מה התינוקת הזאת מביאה איתה?"

כשאני חושבת על זה ככה, שהמוכר נותן לי ביטחון והלא-מוכר מייצר בי חוסר ביטחון,

אני מבינה שיש לי איזה צורך בוודאות באימהות שלי.

אני יודעת היטב בתוכי שאין וודאות באימהות או בחיים בכלל.

 

זה לא משנה אם יש לה עיניים כמו של אחותה, או אף כמו של אבא, או סנטר כמו של סבתא.

אי אפשר לדעת מי היא תהיה 🙂

זה סוד מאוד מסקרן שמחכה להתגלות לאט לאט עם הימים, החודשים והשנים.

 

בהתחלה זה ממש לוח חלק.

אם אין בה משהו שאני מזהה, אז קשה לי להתחבר אליה.

אני מטפלת בה, אני דואגת לה, אני מתמסרת אליה, אבל משהו בי לא שלם.

אני יודעת שזאת עדיין לא האהבה הענקית שאני מרגישה כלפי הבנות האחרות שלי.

 

כשאני עוצמת את העיניים שלי אני לא מצליחה לראות את הפנים שלה,

אפילו שהיא כל היום והלילה נמצאת מול העיניים שלי.

זה גורם לי להרגיש שמשהו חסר, משהו שאני מחכה לו.

 

והנה, היא בת חודש.

היא כבר רואה אותי, מסתכלת עליי בפזילה כזאת של השתדלות וניסיון למצוא פוקוס.

היא מחייכת אליי, לפעמים זה נראה כמו חיוך מכוון ממש.

היא עושה מן הבעת פנים כזאת של "אני רוצה לדבר" ומשמיעה איזה קול קטן,

ואני נזכרת איך זה מרגיש.

גל של אהבה שוטף אותי.

היא כבר נראית לי דומה. לכולנו. ומוכרת.

והיא נכנסת לי עמוק לתוך הלב.

 


כתבה:
שירה דרוקר. נשואה לרועי ואמא לארבע. הבלוג שלי

צילום: לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר., עוסקת בהעלאת המודעות לתהליכים הרגשיים של נשים אחרי לידה, ומקיימת שיחות אישיות עם נשים.

 

עוד לא רשומה לאתר? מוזמנת לקבל את התכנים ישירות למייל

 

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

משכב לידה יקר שלי/ שירה דרוקר

אהבה ועוד/ ניצן רדזינר

 

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

להיות אמא לתינוק ביום חורף גשום

4 בינואר 20180 תגובות

מתוך אחרי לידה, תחושות מגוונות אחרי לידה

זה מאתגר יותר להיות אמא לתינוק ביום חורף גשום.

היציאה מהבית הופכת להיות כמו איזה פרק ב'משימה בלתי אפשרית',

אנחנו לבד ולא פוגשות חברות או מטיילות סתם בחוץ.

הבית מחומם יותר ודחוס יותר, ואין את האוויר, הרוח והשמש שמכניסים נשימה.

הנקה שהתחילה בקושי וכאב ולבסוף הסתיימה קצת אחרי גיל שנתיים

מאת : שלומית

9 בינואר 20113 תגובות

מתוך אחרי לידה, הנקה

בבית המשכתי להניק ללא הגבלה וגם לשאוב. כ"כ כאב לי, שאמרתי לעצמי: "עכשיו אני רוצה אפידורל!" אך בכל זאת המשכתי להניק. לבסוף, הזמנתי יועצת הנקה שאישרה שאכן יש לי חלב בשפע, אך לא הועילה לי בעניין הכאבים. כשנטע היתה בת 10 ימים בלבד, כבר לקחתי אותה לרופא ילדים כדי לבדוק אם יש לה פטרייה או לשון קשורה. הרופא שלל זאת, אך שלח אותנו לבדיקה דחופה בחשד לצהבת… יועצת אחרת הורתה לי להניק רק בתנוחה צידית

שם הציור: "פגישה ראשונה"

מאת : ענת רגב

1 במאי 20116 תגובות

מתוך יצירה נשית

הציור צויר כשבועיים לאחר לידת בני הבכור "דור", כמתנה עבור רופא מדהים מבית חולים כרמל, שליווה אותי בלידה.
כשאני מתבוננת בציור, אני נזכרת כמה אינטימי וחזק היה הרגע שהאחות הביאה אליי את דור בפעם הראשונה, אמצע הלילה, שעות ספורות לאחר הלידה הקשה, כולי כאובה, עייפה ומטושטשת.