"את מוכרת לי מפעם" – או – אני כבר אוהבת את התינוקת שלי?

20 במרץ 2018 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, עמוד הבית, רק אהבה

 

נולדה לי בת. וכולם, וגם אני, מאוד עסוקים ב"למי היא דומה".

כשיש לה שלוש אחיות גדולות, אז יש הרבה איפה לחפש.

היא לא ממש דומה לאף אחת, גם לא לי או לבעלי, גם לא לאיזה סבא או סבתא.

היא נראית לי די מכוערת לפעמים.

 

החיפוש הזה, של איזה עיניים מוכרות, או אף דומה, או חיוך או הבעת פנים, אפילו הקפל של הסנטר,

הוא כמו רצון גדול למצוא משהו שאני מכירה.

כי מה שאני מכירה – אני כבר מכירה, אני כבר אוהבת,

אני כבר יודעת איך להתמודד איתו, וזה נותן לי ביטחון.

זה מרגיש בטוח ויודע יותר מאשר –

"היא לא דומה לאף אחד."

 

לא מוכרת, חוסר וודאות, הרגשה של שאלה גדולה שמרחפת-

"מה יהיה? מי היא תהיה? מי אני אהיה?מה התינוקת הזאת מביאה איתה?"

כשאני חושבת על זה ככה, שהמוכר נותן לי ביטחון והלא-מוכר מייצר בי חוסר ביטחון,

אני מבינה שיש לי איזה צורך בוודאות באימהות שלי.

אני יודעת היטב בתוכי שאין וודאות באימהות או בחיים בכלל.

 

זה לא משנה אם יש לה עיניים כמו של אחותה, או אף כמו של אבא, או סנטר כמו של סבתא.

אי אפשר לדעת מי היא תהיה 🙂

זה סוד מאוד מסקרן שמחכה להתגלות לאט לאט עם הימים, החודשים והשנים.

 

בהתחלה זה ממש לוח חלק.

אם אין בה משהו שאני מזהה, אז קשה לי להתחבר אליה.

אני מטפלת בה, אני דואגת לה, אני מתמסרת אליה, אבל משהו בי לא שלם.

אני יודעת שזאת עדיין לא האהבה הענקית שאני מרגישה כלפי הבנות האחרות שלי.

 

כשאני עוצמת את העיניים שלי אני לא מצליחה לראות את הפנים שלה,

אפילו שהיא כל היום והלילה נמצאת מול העיניים שלי.

זה גורם לי להרגיש שמשהו חסר, משהו שאני מחכה לו.

 

והנה, היא בת חודש.

היא כבר רואה אותי, מסתכלת עליי בפזילה כזאת של השתדלות וניסיון למצוא פוקוס.

היא מחייכת אליי, לפעמים זה נראה כמו חיוך מכוון ממש.

היא עושה מן הבעת פנים כזאת של "אני רוצה לדבר" ומשמיעה איזה קול קטן,

ואני נזכרת איך זה מרגיש.

גל של אהבה שוטף אותי.

היא כבר נראית לי דומה. לכולנו. ומוכרת.

והיא נכנסת לי עמוק לתוך הלב.

 


כתבה:
שירה דרוקר. נשואה לרועי ואמא לארבע. הבלוג שלי

צילום: לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר., עוסקת בהעלאת המודעות לתהליכים הרגשיים של נשים אחרי לידה, ומקיימת שיחות אישיות עם נשים.

 

עוד לא רשומה לאתר? מוזמנת לקבל את התכנים ישירות למייל

 

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

משכב לידה יקר שלי/ שירה דרוקר

אהבה ועוד/ ניצן רדזינר

 

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

די, נשברתי…

מאת : אמא אנונימית

11 ביוני 201310 תגובות

מתוך אחרי לידה, אמהות בחינוך ביתי, לכל אמא, עזרה ודאגה לעצמנו

חמותי לא צריכה לעזור לי עם הילדים כי אני "לא עובדת".

הזכות לבקש ולהתלונן נלקח ממני שהתחלתי להישאר בבית ו"לא לעבוד".

…אני עומדת ללדת בקרוב… ולא מוצאת את הכוח ללידה.. לא רואה את עצמי מטפלת בשלושה ילדים קטנים…. אני יודעת, זה נורא, אך הפתרון היחיד שמצאתי הוא לאחל לעצמי יומיים של שמירת הריון … כן, להיות בבית חולים בלי ילדים, רק מסביבי אנשים שיטפלו בי… ואפילו חולמת לקחת איזה ספר טוב… אוכל מוכן, משהי שמחליפה סדינים…. כרגע זה נראה לי ככה מושלם…..

"אלימות מילולית"- ככה זה נראה?

מאת : חן

12 בפברואר 20156 תגובות

מתוך אלימות במשפחה, זוגיות אחרי לידה, לכל אמא

בתחילת שנות נישואינו חברים עזרו לי לשים לב שיש בעייתיות בקשר שלנו ושבעלי לא מתנהג אליי יפה.

הלכתי לייעוץ (בעלי לא הסכים לבוא בשום אופן) וזה עזר לי מאוד.

היועצת עזרה לי להבין שיש פה אלימות רגשית -מילולית.

הלכתי אליה תקופה וזה מאוד עזר וחשבתי שזהו, נגמר עלינו על דרך המלך…
מה שקורה עכשיו זה שהכול דבש, באמת, חוץ מזה שבערך פעם בחודש (לפעמים יותר לפעמים פחות) יש התפרצות זעם שתמיד נובעת מטעות שעשיתי או שגרמתי לה.

מהחומר אל הרוח (או: הדרך למימוש עוברת במספרה)

מאת : סשה חזנוב

4 ביוני 20130 תגובות

מתוך איפה אני בתוך האמהוּת?, לכל אמא

בתוך הסערה הפנימית הזאת, שהיא גם מאוד גופנית, אני שמה לב שכל חיי עומדים למבחן כלשהו, לבחינה מדוקדקת ומחודשת, לביקורת… האימהות שלי, העשייה המקצועית שלי ובעיקר וכנראה שמעל הכל – הנאמנות שלי לעצמי, לאני שנמצא שם תחת כובד משקלם של תפקידיי.

ואני שמה לב שאחרי גל הביקורת המתבקש, לו אני מאפשרת לחלוף בלי להעביר ביקורת גם עליו, עולה משהו אחר. עולה הפחד לגדול, הפחד לשנות עמדות, תפיסות, אמונות, הפחד להגדיר מחדש את הזהות, לקחת את הצעד הזה פנימה ובו זמנית החוצה על הספירלה שלי. ויחד עם כל אלה עולה גם ההתרגשות. ההתרגשות להיות. להתחדש במשהו מדויק ונכון יותר, להשיל את העור המקולף והסדוק ולהבריק החוצה עם גרסה יפה וזוהרת ממש. ואני משתעשעת ברעיון שמותר לי. שאני יכולה לעשות את הפרידה הזאת ולתפוס יותר מקום. להניח לכיווץ.