אני מרגישה שאני לא מחוברת לתינוק שלי

מאת : אמא בעילום שם

26 במרץ 2018 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, רק אהבה, תחושות מגוונות אחרי לידה

 

היי, אני אמא לבן שהיום בן 7 וחצי חודשים, ואני מרגישה שאני לא מחוברת אליו. אין לי התלהבות שיש לי לילד וגם לא פרפרים בבטן כשאני באה לקחת אותו מהגן כל יום.
חשוב לציין שעברתי ילדות עם אמא חולה, כנראה שלא אובחנה אף פעם. מה שאני כן יודעת, זה שהיא עשתה לנו, שלושת האחיות, דברים מזעזעים.
אחרי הלידה חטפתי בומבה רצינית והפסיכיאטר אומר שזה דיכאון לאחר לידה. אני מטופלת תרופתית.
אין לי דרך להסביר כמה המלחמה היום-יומית היא קשה כדאי להרגיש קצת נקודות אור בתוך הסרט הזה.
מאותו יום שילדתי יש לי קונפליקט קשה מאד עם עצמי. אני כל הזמן שופטת את עצמי ונאכלת למה אני לא מרגישה את מה שהרבה אחרות מרגישות. אני מתכוונת לאהבה של פעם בחיים.
אני לא מצליחה להרגיש כיף, אני לא מצליחה ליהנות. יש לי כל הזמן מחשבות טורדניות.

**הפוסט עלה בדף הפייסבוק, וישנן שם תגובות מרגשות מאמהות ונשות מקצוע שתרמו מחכמתן וזמנן. את מוזמנת להיכנס לקישור ולקרוא את התגובות.

אחת מכן בחרה לשתף:"היי, אני אמא לבן שהיום בן 7 וחצי חודשים, ואני מרגישה שאני לא מחוברת אליו. אין לי התלהבות שיש לי לילד…

‎Posted by ‎נשים מדברות אִמָּהוּת‎ on‎ שבת 24 מרץ 2018

 

***
מי שמתאים לה, מוזמנת להגיב גם כאן, באופן אנונימי.

ואתן גם מוזמנות להצטרף לכתיבה החודשית על גווני האהבה. לכתוב על מחשבות ותחושות שעולות לכן סביב האהבה שהגיעה או לא הגיעה לתינוק. תשלחו לי ל medabrot.imahut@gmail.com

אם אתן רוצות להיות איתי בשיחה אישית עם הדברים שעולים, או להתכתב איתי על זה בצ'אט, זה גם אפשרי (כאן הפרטים על התשלום) תשלחו לי הודעה ואענה בהקדם.

לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר 'נשים מדברות אמהות', פועלת ליצירת מציאות טובה יותר לנשים אחרי לידה על ידי העלאת המודעות למציאות הרגשית והפיסית שלהן ובאמצעות שיחות אישיות בטלפון, בהתכתבות, בוידאו-צ'אט ובכרכור.

**

את מוזמנת להיות חלק מהקהילה, לקבל תכנים למייל, ולקבל מידע על אירועים שמתרחשים.

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

אני מרגישה כמו אמא בתחפושת/ לימור לוי אוסמי

אהבה ועוד/ ניתן רדזינר

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

הלידה של הילה נמצאת כאן

מאת : שירה דרוקר

29 במרץ 20129 תגובות

מתוך לידת בית, סיפורי לידה

הלידה של הילה נמצאת כאן, בבית, ברחוב, בחוץ, בפנים.

היא כל כך נוכחת כאן בשבילי. כל כך עוצמתית ומרגשת.

אני זוכרת אותה יום יום, בצורה כל כך מוחשית וקיימת, למרות שעברו כבר 11 חודשים.

היא נמצאת כאן בכל הדברים.

המטבח שלנו, שכשהתחילו הצירים עוד אפיתי בו עוגיות, ובמהלך הלידה אמא שלי בישלה בו מטעמים שביקשתי ומילאה את הבית בריחות מוכרים ואהובים, המטבח שבו אני מבשלת כעת אוכל שאוכלת גם הילה הקטנה. המטבח שאת ארונותיו היא פותחת בחופשיות, מחפשת תעסוקה.

אז, למה יצאתי למסע בכלל ? לידה טבעית- מסע אישי.חלק 4

מאת : לימור לוי אוסמי

29 באוקטובר 201020 תגובות

מתוך לידה טבעית- מסע אישי, סיפורי לידה

מהמקום שאני נמצאת בו, שאני פוגשת אמהות אחרי הלידה, אני רואה שאותן אמהות ששמעו את האמירה הזאת בקורס הכנה ללידה, במשפחה או מחברות, מגיעות ללידה במחשבה של "אני יכולה. כל אישה יכולה. זה הטבע שלנו ללדת ללא אפידורל. אם נשים אחרות יכולות ללדת בלי אפידורל, אז גם אני יכולה". ואז- הלידה לא מתפתחת לפי התכנון, האכזבה והתסכול בשיאם והנה, עוד מתכון ללידה טראומטית (כאילו שחסרים מתכונים…).

הייתה לי לידת תאומים מדהימה ! אז למה אני בטראומה ?

מאת : אמא אנונימית

20 בדצמבר 20116 תגובות

מתוך לידה ללא אפידורל, סיפורי לידה

את כולם הלידה הזו עניינה – לידת בזק של תאומים בשבוע מוקדם. "כבר אין זמן לאפידורל" אמרה הרופאה. רציתי לעמוד, לזוז – לא נתנו לי מפחד לצניחת חבל הטבור של התאום השני. הרופאה השכיבה אותי על המיטה, נגעה והרגישה את הראש. את המוניטור חיברו כבר ישר לגולגולת.

"תדחפי" היא אמרה.

"את יכולה" אמרו האחיות.