לשחרר או לא לשחרר? זאת השאלה

מאת : שירה דרוקר

15 במרץ 2018 | 2 תגובות

מתוך אחרי לידה, מה עם הצרכים שלי?, עמוד הבית, תחושות מגוונות אחרי לידה

 

הנה סופסוף, אחרי הלידה הרביעית, אני זוכה למשכב לידה יחסית ארוך. רועי לקח חופשת לידה של שבועיים, שעוד מעט מסתיימים (הלב שלי דופק כשאני חושבת על זה), ובשבועיים האלה הייתי המון במיטה.

ההתארגנות בבוקר, שפעם היה התפקיד הבלעדי שלי (אנחנו בדרך כלל מתחילות להתארגן אחרי שהוא כבר יוצא לעבודה) עברה אליו. הוא קם, מכין פירות וכריכים, מעיר את הבנות, עוזר להתלבש, לצחצח. אני במיטה, מניקה, ואז מניקה עוד, מחליפה חיתול, ואז עוד אחד. מקשיבה בתשומת לב להתנהלות של הבית בלעדיי.

רועי עושה דברים אחרת ממני. הוא מאוד משימתי ומאוד חשוב לו להגיע בזמן. לי פחות. הוא מאוד חרוץ ואנרגטי בבוקר. אני פחות. ומתוך התכונות האלה שלו, הבוקר של הבנות נראה אחרת. הילה מאוד אוהבת את המשימתיות הזאת וזורמת איתו בכיף. הדס פחות. יש עימותים ומיום ליום נוצר כאן תהליך של למידה והסתגלות שלהם אחד לדרך של השני.

 

 

אני שמה לב שאני מצליחה לשחרר. לא צועקת שום דבר מתוך החדר, גם כשיש בכי וצעקות, לא מעירה לו תוך כדי ואפילו לא אחר כך. יש בי חלק שרוצה להקשיב וללמוד ממנו את הדרך שלו, כי הוא מצליח במקומות שבהם אני מרגישה יום יום שאני לא. כי הוא פועל בשמחה ולא מאפשר לקונפליקטים וללחץ להשפיע על מצב הרוח שלו.

הם יוצאים בזמן מהבית, וככל שחולפים הימים אני רואה שמשהו בו מתרכך. שהבוקר כבר פחות משימתי ויותר כיפי (כמו שהדס אוהבת), שהוא לומד להתאים את עצמו למה שכל ילדה מבקשת ממנו, שהבנות סיגלו שיגרה חדשה וזורמות איתו טוב יותר.

 

מצד אחד, אני מרגישה חופש. ההיפך מתלות, ההיפך מנטל גדול המונח על כתפיי. אני מרגישה שיש כאן שותף אמיתי. אבא מדהים שמסוגל לנהל את המפעל הזה גם כשאני מנוטרלת (דאגה שתמיד מרחפת אצלי מאז שאני אמא – מה יקרה אם חס וחלילה לא אוכל יותר לתפקד? איך ייראו החיים בבית?) הוא עושה זאת בצורה שונה, אבל טובה!

ומצד שני, מה? לא צריכים אותי כבר בבית הזה? הכל כל כך  נפלא בלעדיי, אפילו נדמה שטוב יותר. אולי עדיף שאשאר סגורה בחדר כל החיים? אולי לכולם יהיה טוב יותר בלעדיי?

נדמה לי שכל השנים האלה, מאז שאני אמא, אני לא מגיעה לנחלה. אני לא עוצרת. אני כל הזמן מתקדמת קדימה, אם זה עם עצמי ואם זה עם הריון חדש ואימהות לילדה נוספת.

 

 

אין לי תחושה של שקט ושלווה שנובעים ממני. אין יציבות. יש המון סערות ודרמות, רגישויות, בכי. האם זאת הרוח שאני מביאה מעצמי לתוך הבית?

המחשבות האלו מביאות אותי לכדי בכי, וגורמות לי לתהות. אולי אני בוחרת להיות אמא כזאת- במשרה מלאה, נוכחת, דומיננטית, טוטאלית, כזאת שמניקה עד גיל מאוחר ומגדלת בבית עד גיל מאוחר, רק כדי להרגיש את תחושת ההזדקקות הזאת? כדי להרגיש שצריכים אותי ושאני חשובה?

אני מביטה בתינוקת החדשה שלי, בת שבועיים. היא תלויה בי לחלוטין. רק בי. במגע שלי, בחלב שלי. התלות החזקה הזאת, שהולכת ופוחתת עם השנים ככל שהן גדלות, היא זאת שנותנת משמעות לחיים שלי. היא שנותנת לי כוח להתעורר בבוקר, כל בוקר מחדש, אפילו אל הימים הקשים ביותר שמגיעים אחרי הלילות הקשים ביותר.

היא גורמת לי להישאר כאן, מחוברת. לפעמים יש לי רצון לעזוב הכל ולברוח מהחיים האלה, והתחושה הזאת של התלות, עם כל כובד משקלה, היא זאת שמשאירה אותי כאן ועכשיו.

 

 

 

 

כתיבה: שירה דרוקר, נשואה לרועי ואמא לארבע. הבלוג שלי

צילום: לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר 'נשים מדברות אמהות', פועלת למציאות טובה יותר לנשים אחרי לידה דרך העלאת מודעות ושיחות אישיות בטלפון, במחשב ובכרכור.

  • הדברים ששירה כתבה עלו בשיחה בינינו והיא בחרה להעלות אותן על הכתב.

רוצה להישאר מעודכנת? את יכולה לקבל את התכנים ישירות למייל

 

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

אני אמורה/ לימור לוי אוסמי

השליטה בחיי/ אמא בעילום שם

שליטה וחוסר שליטה/ אמא בעילום שם

נושאים קשורים :

2 תגובות ל- “לשחרר או לא לשחרר? זאת השאלה”

  1. נעה שפר הגיב:

    שירה יקרה, הכתיבה שלך כל כך נוגעת. נוגעת במקומות עמוקים. סקרנית לשמוע אותך עכשיו, כמה שבועות אחרי…
    💜
    נעה

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

הגיע הזמן לשיווין בלידה – גם ליולדות בבית מגיע מענק לידה !

מאת : גלית גורא-עיני

19 במאי 201115 תגובות

מתוך לידת בית, סיפורי לידה, קוראות לשינוי

חוק בישראל, הנוגע למענק לידה, קובע כיום כי כל אישה אשר יולדת בביתה ומעוניינת לקבל מענק לידה צריכה להגיע עם הרך הנולד אל בית חולים כלשהו על מנת להיבדק.

מדובר בחוק משנות ה-50 אשר בשעתו- הציל נשים ותינוקות רבים. נשים היו יולדות בפחונים וצריפים, ללא תנאים סבירים, בתקופה שלא הייתה דרך לדעת אם האם או העובר בריאים לחלוטין ותמותת האימהות והתינוקות הייתה גבוהה מאד.

כיון שכך, המדינה הציעה "תמריץ כספי" למי שתגיע ללדת בבית חולים. אז, בשנות החמישים- זה באמת הוריד את התמותה והיה חוק חיובי ביותר.

שם הציור: "התגלות- חשיפה"

מאת : אהלה מוזיקנט

23 במאי 20110 תגובות

מתוך יצירה נשית

היצירה היא קולאז' שנעשתה כחלק מסידרה-פורטרט עצמי- אשר בה השתמשתי בצילומים מתקופות רבות בחיי ובעזרת טכניקות שונות ניתנה להן תחושת המודעות /יופי/עצב/דואליות כמימד נוסף.

ביצירה הזו משולב צילום שלי שנעשה מייד אחרי לידת בני והוא מבטא את התחושה שהייתי מוסתרת על-ידי צעיפים רבים ולאט לאט נחשף טפח ועוד טפח עד שיכולתי להתגלות/להיחשף במלואי!

הרגשת בדידות

מאת : אמא אחרי לידה

10 באפריל 20126 תגובות

מתוך אחרי לידה, חברות ובדידות

אני כבר כמעט חודשיים וחצי אחרי וברוך השם הכל תקין.

רק שיש ימים שאני מוצאת את עצמי נשארת בבית, כי נמאס כל יום לצאת מהבית בשביל לא להיות. חשוב ביותר לציין שאני לא גרה קרוב לאמא או למשפחתי, אני גרה קרוב לחמתי ולגיסות שלי. רק אופס, כמה חבל שאף אחת מהן אפילו לא פעם אחת התקשרה ושאלה אם אני צריכה משהו???? או שאלה אם בא לי לבוא איתן, אם הן עושות משהו ?

כלום, פשוט כלום, אז כן יש לי את הימים שאני עייפה מלצאת מהבית ובא לי להישאר לנוח בבית עם הילד, אבל אז אני מוצאת את עצמי כל היום לבדי עד שבעלי מגיע מהעבודה וגם אז בא לך שמישהו יבוא לבקר, אבל אף אחת מהן אפילו לא מתקשרת לשאול אם אני צריכה עזרה במשהו, אז למה שתבוא? ואופס, שוב אני בוכה בגלל זה, זה כל כך פגע ופוגע. מה, איזה אדם זר פתאום ??

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שאת כאן. אם כשאת קוראת את התכנים את מרגישה בבית, אם מעניין אותך לעזור לעצמך להתפתח ולצמוח דרך המעבר להורות. אז תלחצי כאן, אולי יענין אותך להיפגש איתי 

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם

רוצה לקבל את התכנים החדשים מהאתר?

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)