מחשבות על התחפשות

מאת : מיטל גזלה רופא

14 במרץ 2018 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, מתמודדות עם נורמות וציפיות, עמוד הבית, תחושות מגוונות אחרי לידה

 

הילד שלי בן ה-3 התחפש בפורים לסמי הכבאי.

כמו מרבית הילדים, הרעיון להיות מישהו אחר, גם אם זה רק ליום או יומיים, הלהיבה אותו כל כך.

כשפניתי אליו בשמו, הוא מיד התרעם ואמר: "אני סמי הכבאי".

עם קסדה צהובה על ראשו הוא נכנס מיד לתפקיד המצופה מכבאי, מתחיל לכבות שריפה דמיונית. מאושר ומלא בהתרגשות.

אני נזכרת לפתע ברגעי ההתחפשות שלי כאם טרייה, נכנסת לתפקיד, ולפתע אני לא מיטל, אני אמא. אני מגלמת את תפקיד המטפלת, המאכילה, המחייכת, גם אם מבפנים חלק גדול בי בוכה.

השריפה שהתחוללה בתוכי לא הייתה דמיונית כלל וכלל. תחושת בעירה פנימית תפסה אט אט את מקומה בשיפולי הבטן והחלה להתרחב ולעלות בגרוני. גופי הגיב לתחושות הזרות והבלבול שעלו בי, לחוויה הפנימית של קושי ופחד. היה קושי לשאת את האינטנסיביות, את העייפות, את ההכלה והטוטאליות.

הרגשתי שבמפגש עם החוץ והסביבה החיצונית, לרוב לא היה מקום לקושי שלי לצאת החוצה כמו שהוא, והוא היה צריך להתחפש למשהו אחר: שלם יותר, מלא חיים ולא מותש. היו רגעים בהם חשבתי: האם יש מקום בתוכי להחזיק את האמת שלי לצד הרעשים מבחוץ שקוראים לי להתחבא מאחורי מסיכה צוהלת?

בעודי מחתלת ומאכילה, מלבישה ומרגיעה, חשבתי לעצמי שמה שהסתתר אצלי מאחורי המסיכה היה מרתיע ומפחיד, מאוד שונה ממה שמכרו לי על ה'אושר העילאי' שנמצא בדלת הכניסה לעולם האימהות. אולי בגלל זה הרגשתי שהיה מעין "הסכם" חבוי ביני לבין לסביבה החיצונית האומר: אני אסתובב עם חיוך מאוזן לאוזן עם עגלה בקניון ואתם, הקהל הצופה מהצד, תהיו מרוצים ותחייכו לעצמכם או לתינוק שישן בעגלה.

אנחנו חיות בסביבה שקשה לה להכיל רגשות טעונים וקושי בתוך בראשית ההורות, אז במקום לתת הכרה לחוויה הפנימית, יש כאלה שמעדיפים לזרוק משפטים כמו "ילדים זה שמחה", "לא נורא, זה יעבור ", ומצפים לשמוע ש"הכול בסדר" כששואלים "מה שלומך?"

והאישה שהפכה לאם? היא עוטה מסיכה של חיוך שהכינה מבעוד מועד במאמץ רב ומשיבה "הכול טוב, הרי אני אמא עכשיו."

מיטל גזלא רופא. מאמנת, תומכת ומלווה נשים בתהליכי שינוי והתפתחות אישית בדרכן להיריון, בהיריון ובאימהות.
052-3546229

Meitalit0@gmail.com

 

*התמונה מתוך פרויקט שעשו The Postpartum Stress Center ובאישורן.

עוד לא רשומה לאתר? מוזמנת לקבל את התכנים ישירות למייל

 

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

אני מרגישה כמו אמא בתחפושת/ לימור לוי אוסמי

ללמוד מחדש להיוולד/ מיטל גזלא רופא

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

למה לא אמרו לי ?!

מאת : אילת גורליצקי

10 ביוני 20132 תגובות

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה, קושי אחרי לידה, שיתופים אישיים

ואני סמרטוט, לא מחייכת, עיפה כל הזמן, בוכה מכאבים בהנקה, ולא מבינה- הלוא אחותי היתה מניקה את בתה 7 דקות, מחליפה לה חיתול, שמה אותה בעריסה לישון ו מ ש ת ע מ מ ת. לא יודעת מה לעשות עם עצמה בחופשת הלידה.

דיכאון כיתה א'

מאת : מאיה הובני

3 באוקטובר 20120 תגובות

מתוך הילדים בגן ובבית ספר, לכל אמא

היא נכנסת לכיתה א', שתי צמות וחיוך שמעורר שמחה ודמעות, המוח שלי עובד שעות נוספות ( או שמא הפסיק לעבוד?) אני לא מצליחה להתרכז בדבר, אני מוצאת את עצמי מגוננת מידי ומצד שני בוכה מידיי.

אני מרגישה מפורקת, האם זה רק המעבר, שינוי הפאזה?

"13 מי יודע ?" גרסה מיוחדת לעוברות טיפולי פוריות

מאת : ליטל אוהב ציון

14 באפריל 2011תגובה אחת

מתוך טיפולי פוריות, רוצות הריון

שלושה עשר מי יודע?

שלושה עשר אני יודע!

שלושה עשר שליליים,

שנים עשר ימי המתנה לבטא,

אחד עשר זקיקים בממוצע,

עשרה מילימטר רירית,