מחשבות על התחפשות

מאת : מיטל גזלה רופא

14 במרץ 2018 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, מתמודדות עם נורמות וציפיות, עמוד הבית, תחושות מגוונות אחרי לידה

 

הילד שלי בן ה-3 התחפש בפורים לסמי הכבאי.

כמו מרבית הילדים, הרעיון להיות מישהו אחר, גם אם זה רק ליום או יומיים, הלהיבה אותו כל כך.

כשפניתי אליו בשמו, הוא מיד התרעם ואמר: "אני סמי הכבאי".

עם קסדה צהובה על ראשו הוא נכנס מיד לתפקיד המצופה מכבאי, מתחיל לכבות שריפה דמיונית. מאושר ומלא בהתרגשות.

אני נזכרת לפתע ברגעי ההתחפשות שלי כאם טרייה, נכנסת לתפקיד, ולפתע אני לא מיטל, אני אמא. אני מגלמת את תפקיד המטפלת, המאכילה, המחייכת, גם אם מבפנים חלק גדול בי בוכה.

השריפה שהתחוללה בתוכי לא הייתה דמיונית כלל וכלל. תחושת בעירה פנימית תפסה אט אט את מקומה בשיפולי הבטן והחלה להתרחב ולעלות בגרוני. גופי הגיב לתחושות הזרות והבלבול שעלו בי, לחוויה הפנימית של קושי ופחד. היה קושי לשאת את האינטנסיביות, את העייפות, את ההכלה והטוטאליות.

הרגשתי שבמפגש עם החוץ והסביבה החיצונית, לרוב לא היה מקום לקושי שלי לצאת החוצה כמו שהוא, והוא היה צריך להתחפש למשהו אחר: שלם יותר, מלא חיים ולא מותש. היו רגעים בהם חשבתי: האם יש מקום בתוכי להחזיק את האמת שלי לצד הרעשים מבחוץ שקוראים לי להתחבא מאחורי מסיכה צוהלת?

בעודי מחתלת ומאכילה, מלבישה ומרגיעה, חשבתי לעצמי שמה שהסתתר אצלי מאחורי המסיכה היה מרתיע ומפחיד, מאוד שונה ממה שמכרו לי על ה'אושר העילאי' שנמצא בדלת הכניסה לעולם האימהות. אולי בגלל זה הרגשתי שהיה מעין "הסכם" חבוי ביני לבין לסביבה החיצונית האומר: אני אסתובב עם חיוך מאוזן לאוזן עם עגלה בקניון ואתם, הקהל הצופה מהצד, תהיו מרוצים ותחייכו לעצמכם או לתינוק שישן בעגלה.

אנחנו חיות בסביבה שקשה לה להכיל רגשות טעונים וקושי בתוך בראשית ההורות, אז במקום לתת הכרה לחוויה הפנימית, יש כאלה שמעדיפים לזרוק משפטים כמו "ילדים זה שמחה", "לא נורא, זה יעבור ", ומצפים לשמוע ש"הכול בסדר" כששואלים "מה שלומך?"

והאישה שהפכה לאם? היא עוטה מסיכה של חיוך שהכינה מבעוד מועד במאמץ רב ומשיבה "הכול טוב, הרי אני אמא עכשיו."

מיטל גזלא רופא. מאמנת, תומכת ומלווה נשים בתהליכי שינוי והתפתחות אישית בדרכן להיריון, בהיריון ובאימהות.
052-3546229

Meitalit0@gmail.com

 

*התמונה מתוך פרויקט שעשו The Postpartum Stress Center ובאישורן.

עוד לא רשומה לאתר? מוזמנת לקבל את התכנים ישירות למייל

 

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

אני מרגישה כמו אמא בתחפושת/ לימור לוי אוסמי

ללמוד מחדש להיוולד/ מיטל גזלא רופא

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

סיפור לידה של תמה

מאת : גלית

8 בפברואר 201219 תגובות

מתוך הפלה, אובדן הריון, הריון

תמה נולדה ביום שלישי, א' טבת, נר שמיני של חנוכה, 27/12/11 בשעה 5:30 לאור בוקר ראשון. היא היתה יפה ושקטה, תינוקת ישנה. לקחתי אותה בזרועתיי עטופה וחיבקתי וליטפתי ונישקתי ודיברתי ואהבתי אותה כל כך. אבל תמה לא זכתה לחיות. היא נולדה כשקשר אמיתי בחבל הטבור שלה, מה שלא איפשר לה לנשום ולקבל אספקת חמצן והיא נולדה ללא רוח חיים.

הכל התחיל ביום שבת 24/12. היום התחיל כרגיל, בצהריים נסעתי להורים לאכול ארוחה משפחתית וכשהגעתי אליהם עדיין הרגשתי תנועות כרגיל לגמרי. אכלנו, פטפטנו, היו המון שיחות על הלידה המתקרבת, איך אני רוצה ומה אני ממש לא רוצה.

בשעה 17:00 נסעתי הביתה וכבר בדרך תהיתי איך זה שלא הרגשתי אותה כבר כמה שעות, הגעתי הביתה והחלטתי לשתות מים וקפה ולראות אם היא זזה, כי זה על פי רוב עזר לה לזוז. זה לא קרה, הנחתי ידיים על הבטן. זה הסימן המוסכם שלנו שאחריו היא תמיד זזה, שולחת לי סימן שהכל בסדר והיא לא זזה. ניגשתי והכנסתי לפה כפית דבש, על אף הסוכרת, ונשכבתי על צד שמאל לא רגועה לגמרי, וזה לא עזר. ניגשתי להתקלח אולי זה יעיר אותה, אכלתי כפית סוכר ושוב נשכבתי על צד שמאל, והיא עדיין לא זזה. קראתי באינטרנט על הפחתה בתנועות עובר, והחלטתי להתקשר למוקד של הכללית, ובו זמנית לכתוב בקומונה. במוקד הפנו אותי מייד לבית חולים, התקשרתי לאמא שלי והיא הגיעה תוך חצי שעה לקחת אותי. מפה התחיל סיפור אחר לגמרי.

שוטפים לי את המוח

מאת : לימור לוי אוסמי

11 בדצמבר 201112 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

בימים האחרונים אני מוצאת את עצמי עסוקה בשאלה "מה שלי" ו"מה לא שלי", מה משפיע עליי מבפנים, מה משפיע עליי מבחוץ והאם אפשר בכלל להפריד בין השניים ?

כבר מאז שגלעד שליט שוחרר מהשבי, אני רוצה לכתוב משהו שקשור לזה. חודשיים הדבר הזה מתבשל אצלי בבטן.

הלידה הקיסרית שלי ניפצה לי את כל ה"פנטזיות" על הלידה המושלמת

מאת : נגה אורון שכטר

8 בינואר 20124 תגובות

מתוך ניתוח קיסרי, סיפורי לידה

הלידה הקיסרית שלי ניפצה לי את כל ה"פנטזיות" על הלידה המושלמת, בה אני יולדת באופן טבעי, ללא אפידורל, ובכלל לא כואב לי, בעלי תומך בי ואנחנו מתנשקים בין הצירים…

בפועל, הבייבי שלי היתה במנח עכוז, במשקל 4 קילו, ועודף מי שפיר…

אז במקום סיפור לידה, יש לי סיפורי צירים מוקדמים.

שבת בוקר- מתעוררת עם כאב בטן. כאב מוכר של קלקול קיבה והתכווצות בבטן- ואני קמה לשירותים.

חוזרת לישון, ואחרי שעה: שוב כאבים. אז שוב קמה (יותר נכון לומר מנסה לקום אבל יוצא לי מן גלגול כזה מהמיטה כי נורא קשה וכבד לי כבר!) ושוב משלשלת..

ככה איזה 4 פעמים.. וכבר אי אפשר לחזור לישון.