מחשבות על התחפשות

מאת : מיטל גזלה רופא

14 במרץ 2018 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, מתמודדות עם נורמות וציפיות, עמוד הבית, תחושות מגוונות אחרי לידה

 

הילד שלי בן ה-3 התחפש בפורים לסמי הכבאי.

כמו מרבית הילדים, הרעיון להיות מישהו אחר, גם אם זה רק ליום או יומיים, הלהיבה אותו כל כך.

כשפניתי אליו בשמו, הוא מיד התרעם ואמר: "אני סמי הכבאי".

עם קסדה צהובה על ראשו הוא נכנס מיד לתפקיד המצופה מכבאי, מתחיל לכבות שריפה דמיונית. מאושר ומלא בהתרגשות.

אני נזכרת לפתע ברגעי ההתחפשות שלי כאם טרייה, נכנסת לתפקיד, ולפתע אני לא מיטל, אני אמא. אני מגלמת את תפקיד המטפלת, המאכילה, המחייכת, גם אם מבפנים חלק גדול בי בוכה.

השריפה שהתחוללה בתוכי לא הייתה דמיונית כלל וכלל. תחושת בעירה פנימית תפסה אט אט את מקומה בשיפולי הבטן והחלה להתרחב ולעלות בגרוני. גופי הגיב לתחושות הזרות והבלבול שעלו בי, לחוויה הפנימית של קושי ופחד. היה קושי לשאת את האינטנסיביות, את העייפות, את ההכלה והטוטאליות.

הרגשתי שבמפגש עם החוץ והסביבה החיצונית, לרוב לא היה מקום לקושי שלי לצאת החוצה כמו שהוא, והוא היה צריך להתחפש למשהו אחר: שלם יותר, מלא חיים ולא מותש. היו רגעים בהם חשבתי: האם יש מקום בתוכי להחזיק את האמת שלי לצד הרעשים מבחוץ שקוראים לי להתחבא מאחורי מסיכה צוהלת?

בעודי מחתלת ומאכילה, מלבישה ומרגיעה, חשבתי לעצמי שמה שהסתתר אצלי מאחורי המסיכה היה מרתיע ומפחיד, מאוד שונה ממה שמכרו לי על ה'אושר העילאי' שנמצא בדלת הכניסה לעולם האימהות. אולי בגלל זה הרגשתי שהיה מעין "הסכם" חבוי ביני לבין לסביבה החיצונית האומר: אני אסתובב עם חיוך מאוזן לאוזן עם עגלה בקניון ואתם, הקהל הצופה מהצד, תהיו מרוצים ותחייכו לעצמכם או לתינוק שישן בעגלה.

אנחנו חיות בסביבה שקשה לה להכיל רגשות טעונים וקושי בתוך בראשית ההורות, אז במקום לתת הכרה לחוויה הפנימית, יש כאלה שמעדיפים לזרוק משפטים כמו "ילדים זה שמחה", "לא נורא, זה יעבור ", ומצפים לשמוע ש"הכול בסדר" כששואלים "מה שלומך?"

והאישה שהפכה לאם? היא עוטה מסיכה של חיוך שהכינה מבעוד מועד במאמץ רב ומשיבה "הכול טוב, הרי אני אמא עכשיו."

מיטל גזלא רופא. מאמנת, תומכת ומלווה נשים בתהליכי שינוי והתפתחות אישית בדרכן להיריון, בהיריון ובאימהות.
052-3546229

Meitalit0@gmail.com

 

*התמונה מתוך פרויקט שעשו The Postpartum Stress Center ובאישורן.

עוד לא רשומה לאתר? מוזמנת לקבל את התכנים ישירות למייל

 

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

אני מרגישה כמו אמא בתחפושת/ לימור לוי אוסמי

ללמוד מחדש להיוולד/ מיטל גזלא רופא

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

דרך הכתיבה

מאת : לימור לוי אוסמי

11 במאי 20144 תגובות

מתוך לכל אמא

דרך הכתיבה אין טעות.

אני כותבת את עצמי.

עצמי יכולה להיות טעות?

דרך הכתיבה אני יכולה להיות האני שלא נעים לי לחשוף,

מרושלת,

איטית,

ביקורתית,

מסורבלת.

וירוס – מי אמר אני ולא קיבל ?

מאת : ליטל אוהב ציון

20 בינואר 2011תגובה אחת

מתוך העיקר הבריאות, לכל אמא

שבועיים חלפו, החופש הגדול הסתיים ואיתו גם הוירוסים, איזה כיף סוף סוף אוכל לנוח קצת, להתפנק במספרה, קצת פדיקור מניקור ואולי אפילו איזה עיסוי….

אבל מה? נחשו מי בא לבקר אותי….

אז מי אמר וירוס ולא קיבל ?!

הרהורים מההפגנה- אני ממש זקוקה להרגיש שאני לא לבד

מאת : שירה דרוקר

5 בספטמבר 20113 תגובות

מתוך אחרי לידה, חברות ובדידות, קוראות לשינוי

בשבת היה מדהים. החלטתי שאני רוצה לצאת לצעוד ולהפגין, ולמרות שידעתי שזה הולך להיות מאתגר – עשיתי זאת.

נכון, זה עלה לי בכמה נדנודים של הילה, ובקצת רגשות אשם על זה שהיא לא בבית, בסדר יום הרגיל של מקלחת אוכל ולישון, אבל הרווחתי כל כך הרבה יותר מזה…

הרווחתי את האמון שלי באנשים. את האמון שלי במדינה הזאת. והרווחתי את הזכות הגדולה להיות חלק מזה. לא סתם לצפות בזה בטלוויזיה ולהתרגש, אלא להיות שם, ולדעת שגם אני חלק מהגל העצום הזה ששוטף את כולם.

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שאת כאן. אם כשאת קוראת את התכנים את מרגישה בבית, אם מעניין אותך לעזור לעצמך להתפתח ולצמוח דרך המעבר להורות. אז תלחצי כאן, אולי יענין אותך להיפגש איתי 

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם

רוצה לקבל את התכנים החדשים מהאתר?

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)