משכב לידה יקר שלי

מאת : שירה דרוקר

7 במרץ 2018 | 6 תגובות

מתוך אחרי לידה, מה עם הצרכים שלי?, עזרה ודאגה לעצמנו, עמוד הבית

 

שוב זה נגמר לי מהר מדי.
כמו לנסות להחזיק חול בכף היד.
לא משנה כמה זמן זה נמשך,
לא משנה כמה אני מכינה את הכל ואת כולם כדי שיימשך.
לא משנה כמה אני מרשה לעצמי לשחרר ולהשתחרר
להשתנות, לגדול
לבקש ולקבל עזרה, גם אם יש לזה מחיר, אני מוכנה לשלם!
זה תמיד נגמר מהר מדי.

אז הנה, עברו שבועיים וחצי מאז שילדתי את בתנו הרביעית.
שבועיים וחצי בהם בעלי הפך לאבא במשרה מלאה,
וקיבלנו אוכל, והבנות ישנו אצל סבתא בסופ"ש.
שזה הכי הרבה עד עכשיו שהצלחתי "להשיג". נשמע כמו אני נגד העולם.

בכל פעם כשאני חוטפת את הכאפה של משכב הלידה הלא באמת קיים בעולמנו,
אני מבטיחה לעצמי שהפעם אני הולכת לעורר מודעות,
לכתוב על זה,
לדבר על זה,
אני הולכת לפנק חברות אחרי לידה,
ולא רק בשבוע הראשון ולא בשני.

שישה שבועות!! ככה מצווים עלינו מכל עבר,
ומי? מי יעמוד מאחורי המילים האלה של קופות חולים ומיילדות ונשים חכמות?
מי יפנק אותי באוכל מבושל שישה שבועות?
מי יוציא את הילדות שלי מהגן ומבי"ס, יטפל בהן יפה ויחזיר לי אותן שבעות ומקולחות?
מי יקל על בעלי שצריך לחזור לעבודה? כי ככה זה.

ואיך אני יכולה לפנק אחרות? ולכתוב? ולדבר על זה?
כשאני נדרשת לחזור לתפקוד מלא פלוס תינוקת חדשה
שבועיים וחצי אחרי לידה (ובפעמיים הקודמות זה היה שבוע).
כשהגוף חלש, ללא שינה,
והנפש עדיין עסוקה בלשחזר את הלידה שעברה עלי,
כשאני מדממת ונוטפת חלב,
כשיש לי חור בבטן וקשה לעמוד זקוף כי הכל חסר שם..
כשכל דבר הכי קטן מסעיר אותי כ"כ ומביא אותי לדמעות.
כשאני עדיין לא שולטת במאה אחוז בהנקה,
כי זה דורש התעסקות עם חיתולים ורפידות ועניינים.
כשאין לי מושג עדיין מה צריך להיות לי בתיק כשאני יוצאת מהבית עבור פעוטה ותינוקת חדשה,
שהפנים שלה אפילו עדיין לא נצרבו לי בזיכרון.

עולם יקר,
אתה אולי ממשיך במרדף אחַר… לא יודעת מה.
אבל אני – ילדתי תינוקת. עברה דרכי נשמה חדשה לעולם הזה,
ואני צריכה לנוח, לרחף על עננים,
לעצור את הזמן,
לא להסתכל בשעון וגם לא ביומן.
יש כאן אדם חדש שזקוק לי ואני לו.
יש כאן משפחה חדשה שמנסה להרכיב את עצמה מחדש
וכל אלה ראויים לקבל את המקום והזמן שלהם.

בבקשה' תנו לזה להיות בראש סדר העדיפויות.
רק כרגע. רק לשישה שבועות.
זה לא הרבה כשמסתכלים חיים שלמים קדימה.

ואני? מדמיינת את זה כך
שאם אצליח,
באמת באמת אצליח לנוח במשך שישה שבועות,
לא לבשל,
לא לכבס,
לא לצאת מדלת הבית,

בסופם מחכה לי איזה קו סיום חגיגי עם גביע מנצנץ של אימהות טובה
עם התחלה טובה
עם המון כוח להמשך
עם אנרגיות שאף פעם לא היו לי
כי זה לא התאפשר.

מזמינה אתכן להצטרף ולעשות תיקון. זה מתחיל בי ובך.

 

שירה דרוקר, נשואה לרועי ואמא לארבע

הבלוג שלי

 

עוד לא רשומה לאתר? מוזמנת לקבל את התכנים ישירות למייל

 

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

זה לא פינוק, זאת הישרדות/ סמדר

לבד במלכודת ההנקה/ אמא מניקה

נשארתי לבד/ שירה דרוקר

 

 

נושאים קשורים :

6 תגובות ל- “משכב לידה יקר שלי”

  1. דנית הגיב:

    כתיבה יפה!

  2. רוני הגיב:

    מזדהה עם כל מילה. הבעל חוזר לעבודה אחרי שבוע ואנחנו נשארות לבד ומהר מאוד צריכות לעזור לפעילות של אוכל כביסות וטיפול בתינוק בלי שהגוף שלנו נרפא לגמרי

  3. סתיו הגיב:

    כל כך ככה! ואני עם תינוק אחד. תודה על המילים. (מגיבה תוך כדי אכילה+שאיבה תחת לחץ שהקטני יתעורר כל רגע).

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

איך בחרתי את בית החולים ללדת בו ?!

מאת : אוסי הורביץ

29 בדצמבר 20100 תגובות

מתוך הכנה ללידה ולאמהות, הריון

עוד לפני שהייתי בהריון ביקרתי את חברתי שילדה והתרשמתי מאוד מבית החולים בו ילדה, הניקיון, החדרים הכמעט פרטיים וזכרתי.

כאשר עמדתי בשליש השני של ההריון נושא הלידה עלה וידעתי שעכשיו אני צריכה להחליט היכן ללדת וזאת על מנת שלא תהיינה לי הפתעות שלא ארצה לפגוש בהמשך.

הכאבים באגן הם כאבים רגשיים הקשורים ללידה שלי ?

מאת : עינת דורפן

2 בינואר 20112 תגובות

מתוך סיפורי לידה, עיבוד חוויית הלידה

לאחרונה הרגשתי כאבים באגן, שאומנם קל להסביר אותם מבחינה רפואית, בגלל מצבי הרפואי, אבל ככל שעבר הזמן והכאבים המשיכו, לא יכולתי להתעלם מהעובדה שצפו ועלו במוחי וברוחי גם כאבים רגשיים שקשורים כנראה לאותם כאבים באגן.

כנראה שהבטן ההולכת וגדלה והכובד שמתחיל להשפיע ושעון החול, שמבלי לתקתק מזכיר לי כל הזמן את העתיד לבוא, ואת העובדה שעד היום, כמעט 3 שנים מאז הלידה הקודמת, לא באמת הקדשתי את תשומת הלב הראויה להתמודדות עם חוויות הלידה הראשונה.

"הישרדות- הריאליטי שלי"

מאת : נורית טל טנא

30 באוגוסט 201216 תגובות

מתוך הכנה ללידה ולאמהות, הריון

עליתי על רכבת ההרים. אני ב"הישרדות" בערוץ הפרטי שלי בין אוהביי, וכמו חצי מהמדינה אני מחכה לתאריך המיוחל ה29 לאוגוסט!!! אז יוכרז הזוכה המהולל, השורד, ולמעשה השורדת זו תהיה אני!!! בלי תחמונים, בלי בריתות, ובלי אסטרטגיות. זכיתי להגיע לפיינל!!!

עליתי על רכבת ההריון הזו לפני תשעה חודשים. אוטוסטרדה של נסיעה רצופה בלי תחנות ביניים, one way ticket של חגיגת הורמונים, בחילות, עליות וירידות, מיחושים וריגושים כאלו ואחרים, בדיקות,דקירות, העמסות סוכר וכל מיני שונות ומשונות ,טרנספורמציה הנמשכת תשעה חודשים ויותר…כשהפרס הסופי להישרדות הזו היא התינוק שלי, שזה הרבה יותר ממיליון שקל. אך גם שמקבלים בוכטה של כסף, הרי שמגיעים עוד עניינים שאין לצפות להם.