אני לא יודעת למה, אבל לאהבה שלי אליך לקח זמן להגיע

מאת : נופר בצר שחר

24 באפריל 2018 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, עמוד הבית, רק אהבה

אהבה, תינוק, תינוקות, אמהת, אחרי לידה, היריון ולידה

 

אוטוטו חצי שנה עוברת. אם הייתי חוזרת לעבודה בשבוע הבא היינו נפרדים, ונפגשים לארבע שעות ערות ביום, אבל הפעם לא. הפעם בדיוק כשאתה נהיה חמוד, חמוד באמת, וכשהלב השני שצמח בי כשנולדת מתחיל סופסוף לנבוט ולהראות ניצנים, הפעם אני ואתה נשארים. נשארים בבית כדי להמשיך להשקות את הלב, שיצמחו בו עוד ועוד פרחים.

אני לא יודעת למה, אבל לאהבה שלי אליך לקח זמן להגיע. אולי זה בגלל שלא הגעת בדיוק בזמן המתוכנן. אולי זה בגלל שאחותך מילאה לי את הלב ולא הבנתי שגדל אצלי עוד אחד בשבילך. אולי זה בגלל שבכית הרבה ואני לא הבנתי אותך. אולי זה בגלל רגשות האשם על הזמן שאני לוקחת מאחותך והקנאה שראיתי בעיניים שלה. אולי.

ואתה כל כך קטן, מסתכל עלי כל הזמן, בוכה כשמישהו אחר מחזיק אותך ונרגע ישר כשהעיניים שלנו נפגשות. אתה, שמחייך אליי כל  הזמן ורק מחכה ומבקש את מבטיי, או את שיריי ואת חיוכיי, איך אפשר שלא תבוא אהבה? אבל היא לא הגיעה, לא במלואה, לא בעוצמתה, לא כמו שהיא אמורה להיות, לא  כמו בספרים, בסיפורים, ואני כמובן מלאת רגשות אשמה.

בחודש האחרון פתאום גדלת, פתאום יצאת לעולם, פתאום התחיל לדגדג לי בחזה, והלב שצמח הכה שורשים. ועכשיו, עכשיו אתה בתוך הלב שלי. אתה ואחותך עמוק בלב עם כל הקושי, חוסר השינה, העניינים עם ההנקה, הנסיעות, ההירדמות ומה לא. אתה ואחותך עמוק בפנים.

אני אוהבת אותך ואותך, אמא.

 

**

בטח יעניין אותך לקרוא עוד דברים שאמהות כותבות לגבי האהבה שלהן לילדים, וגם להצטרף לרשימת התפוצה. מוזמנת להגיב כאן למטה, אני תמיד קוראת. לימור, יוצרת האתר.

 

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

מהרהורי ליבי- שיחה עם הגמד הקטן שבתוכי

מאת : מיכל

15 ביוני 20142 תגובות

מתוך אחרי לידה

מהרהורי ליבי :

היי.
היי.
מי את?
מישהי.
אה. ומה שלומך?
קשה.
שמה?
אני פה עם הבת שלי, מחכה שהיא תירדם.
אה. מה קשה?
אני רוצה לצאת מהחדר והיא לא נרדמת.
אה. מה יש מחוץ לחדר?
שקט.
אה. אבל גם בחדר פה שקט.
כן. אבל אני לא יכולה לעשות כלום.
ומה תעשי מחוץ לחדר?
אנוח קצת.

הפלה, גרידה. אנחנו נעבור את זה יחד.

מאת : טל דניאל

2 במאי 20119 תגובות

מתוך הפלה, אובדן הריון, הריון

רותי: "זו ההפלה הראשונה שלך?" (ברקע דפנה כל הזמן בוכה, לא יכולה לדבר)

אמיר: "לא. בהריון הראשון, לפני ההיריון של הבן הבכור, כשדפנה הייתה בשבוע השביעי , פתאום התחילו לה דימומים והייתה לה הפלה. טבעית . שלימה. לא היו צריכים לעשות לה אפילו גרידה. כיף חיים. הרגשנו שחרב עלינו העולם. אני לא אשכח שהגניקולוג שלנו , שהוא גם חבר של המשפחה, התקשר לנחם אותנו. הוא אמר לדפנה שזה הרע במיעוטו. שנכון שזה מאוד קשה עכשיו, אבל בכל זאת, זה קרה בצורה הכי טובה וטבעית שיכולנו לבקש ושמזל שזה רק שבוע שביעי. הוא אמר שיש נשים שצריכות לעבור את זה בחודש שישי, שביעי וממש ללדת עם צירים והכול וזה… באמת סיוט. (מגחך) אתמול, אחרי שהוא שמע, הוא התקשר לדפנה ואמר לה "דפנה, זה נורא. זה פשוט נורא." צחוק הגורל… גורל…"

נקודת הזינוק- לטפס מתחתית הבור של הדיכאון אחרי הלידה

מאת : תמר קלר

29 בנובמבר 2010תגובה אחת

מתוך דיכאון אחרי לידה, מבט מקצועי, מקצועניות מדברות

כשאשה חווה דיכאון אחרי לידה …מייג'ור (עמוק), הטיפול לדעתי ,אינו אחד ויחיד, ישנם שלבים שונים בחווית הדיכאון ולכן גם נדרשים טיפולים שונים בכל שלב. בשלב הראשון הכי חשוב להגיע ל"נקודת הזינוק" ובמצבים שהדיכאון קשה טיפול תרופתי יכול להיות הדבר הכי נכון. לכן, אל תשללו, אל תפחדו תנו לעצמכן להיות פתוחות לרעיון- זה זמני וכשתרגישו את האיזון תוכלו וכדאי להמשיך בדרך אחרת .