זכיתי לאהוב

מאת : מיטל גזלה רופא

8 באפריל 2018 | 0 תגובות

אני מתאהבת לאט לאט, כמו צעדים קטנים שפוסעים מתוך הלב פנימה והחוצה.

מתוך אחרי לידה, עמוד הבית, רק אהבה, תחושות מגוונות אחרי לידה

תינוק תינוקת אהבה אחרי לידה הריון ולידה משפחה, חופשת לידה

 

"גוף יאמר ראשון

אחריו הלב"

 

אני מקשיבה לגוף,

ידיים מושטות קדימה.

עיניים מדברות, חיוך שמתרחב,

תחושה לא ידועה מתחילה לתפוס מקום בלב.

 

לא בבת אחת,

בחלקים קטנים.

מתאהבת לאט לאט,

כמו צעדים קטנים,

שפוסעים מתוך הלב פנימה והחוצה.

 

מביטה בו ישן בעריסה,

ופוגשת את עצמי.

אני והוא נאספים יחד לזיכרון, למנגינה, לריח של געגוע ובית.

לומדת מדי יום לאהוב יותר ויותר את מי שאני,

את החלקים הזרים והמוכרים שבי.

לאהוב את האהבה שנפתחה בי.

 

חיוך ראשון,

צחוק מתגלגל,

ברבורים של אושר,

בכי של כאב.

כמו מים שזורמים ממני אליו וממנו אליי,

מתיזים זה על זה טיפות גדולות של חום.

משהו חדש נוצר בליבי, בליבו.

חוטים צפופים של חסד.

 

 

תינוק תינוקת תינוקות משפחה הריון ולידה אחרי לידה חופשת לידה

צילום: רותם סולומון

 

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

"את מוכרת לי מפעם" או האם אני כבר אוהבת את התינוקת שלי? / שירה דרוקר

מחשבות על התחפשות/ מיטל גזלה

רוצה לדעת איך עוד נשים מרגישות באמת אחרי הלידה? אפשר לקבל את התכנים למייל

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

האמהות של פעם הן לא האמהות של היום

מאת : אמא אנונימית

29 במרץ 20117 תגובות

מתוך אמהות בחינוך ביתי, לכל אמא

חברות יקרות, ככל שהתקדמנו בשנים אנחנו יותר ויותר משקרות את עצמינו בכל מיני סיפורים על רצון למצות את עצמינו, לפתח קריירה, להתפתח ולהרגיש שיש בנו מעבר לאמהות, אבל!!!!!!! מה רע בלהיות למס' שנים אמהות וזהו??????? למה לשנות את הטבע? למה לבזבז אנריגה חיונית וזמן על דברים כל כך תפלים במקום להשקיע הכל בהעמדת ילדים מאושרים, עם בטחון עצמי וגב חזק שנתמך על היותנו שם עבורם?

'רוצָה חברוּת?' על בדידות אחרי לידה

מאת : אמא ענבר

27 באוקטובר 20107 תגובות

מתוך אחרי לידה, חברות ובדידות

הבדידות, החדגוניות, השעמום… יום רודף יום ונגמר. או יותר נכון לתחושותיי- היום כלל לא נגמר, אין לו התחלה ואין לו סוף. אין יום ואין לילה, השינה המקוטעת, וההזויה, הדאגה הבלתי פוסקת לתינוק ולבית, ולבעל ולכלבה ולאוכל ולתוכי ולכל העולם מסביב ואין לי עם מי לחלוק….

מראש לא היו לי הרבה חברות גם לפני ההיריון והלידה. איכשהו יצא שלא נשארו לי חברות ילדות מביה"ס היסודי ומהתיכון כמו לכולם. גם לא מהצבא. גם לא מאף עבודה שעבדתי בה בחיי והחלפתי הרבה מקומות עבודה. עם הרבה אנשים נשארתי בקשר אבל כולם ויריטואליים, בפייסבוק וכאלה. לא בחיים היומיומיים.

אמא'לה, ללדת זה פחד מוות!

מאת : רעות שלומי רסלר

14 ביולי 20120 תגובות

מתוך לידת בית, סיפורי לידה

אני בדיוק 4 חודשים אחרי לידה ורק עכשיו מתיישבת לכתוב את סיפור הלידה שלי.

התעכבתי כי אני רוצה הפעם לספר סיפור אמיתי, פנימי, אבל למרות זאת לשמור חלק מהחוויה לעצמי.

הפעם אנסה לוותר על הפרטים היבשים שכוללים בדיקות טרחניות, תרגול יוגה או טלפונים למיילדת.

הפעם אני רוצה לכתוב על התחושות והרגשות ועל העוצמות שהלידה הזאת הביאה אותי להתמודד איתם.

עוצמות שאני מתרגשת ומפחדת לפגוש.

אולי בגלל זה לקח לי זמן לשבת ולכתוב.

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שאת כאן. אם כשאת קוראת את התכנים את מרגישה בבית, אם מעניין אותך לעזור לעצמך להתפתח ולצמוח דרך המעבר להורות. אז תלחצי כאן, אולי יענין אותך להיפגש איתי 

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם

רוצה לקבל את התכנים החדשים מהאתר?

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)