רסיס של רגע מתוך אלפי רגעים

מאת : מיטל גזלה רופא

30 באפריל 2018 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, עמוד הבית, תחושות מגוונות אחרי לידה

רסיס של רגע, הריון ולידה, תמונות, תינוק, תינוקות, אמהות

 

אני מתבוננת בתמונה שמנציחה רסיס של רגע מתוך אלפי רגעים, שחולפים במהירות כמעוף נוצה ברוח עזה שמפזרת חלקיקים של תחושות לכל עבר.
עיניי נחות על מבט העיניים, מהן משתקפים אוחזים זה בזה גם עצב ושמחה, געגוע והוקרת תודה.
ממרחק של זמן ומקום, נשכחים לעתים הדי התמונה ומה שנשאר זה רגע מתוק לנצור, רגע של חסד ואהבה.
ההדים מספרים על הולדתה של אמא וילדון.
על זרות שניכרת לפתע בכל מקום.
מגופי, מליבי שמתפקע וזורם כנחל שוטף, שוטף איתו הכול.

את מי שהייתי ואהיה, את הציפיות, האכזבות, הפנטזיות והחלומות. מותיר אחריו אדמה רטובה של סימני דרך וקמטי זמן שחרוצים עמוק עמוק בחדרי הלב.
על סיפור לידה שנלקח במחי ניתוח חירום בהרדמה מלאה, על לב שכמעט חדל לפעום, על רגעי אימה ופחד, על הכמעט.
על היאחזות בענפים בצידי הדרך שמתפתלת, מסתעפת, מטלטלת בגלים של חום ואחיזה, פחד מזיכרון, משכחה.
כשכל מה שרוצה זה למצוא את עצמי במקום בו הייתי.
ומצאתי אותי ואותו, במבט מפוכח, משוחרר, מאוהב.
לפעמים עולים בי הדי התמונה,

חוזרים אליי,

באים והולכים

נלקחים עם הרוח,

לעיתים מבקשים מקום לנוח.

 

צילום: רותם סולומון

 

**

בטח יעניין אותך לקרוא עוד טקסטים על תחושות של נשים אחרי לידה ולהצטרף לרשימת התפוצה

 

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

לידת בית: הציפייה הגדולה והמרגשת מכל

מאת : שירה דרוקר

16 באפריל 20112 תגובות

מתוך לידת בית, סיפורי לידה

כבר שמעתי על כך שמשווים את החודש התשיעי להריון לכל שאר חודשי ההריון, כי מרוב ציפייה והתרגשות והמתנה לרגע המיוחל, הזמן לא עובר!!! אני משתדלת לחיות את ההווה, ממשיכה בשגרת החיים הרגילה, והזמן עובר לו, אבל אני בהחלט מרגישה את ההבדל.

כשגיליתי שאני בהריון, הייתה בי התרגשות עצומה וחשבתי לעצמי: "איך אפשר בכלל לחיות את החיים הרגילים והיומיומיים שלי, כשיש משהו כל כך גדול ומשמעותי שמתרחש??", אבל אחרי שעברה ההתרגשות הראשונית, הבנתי שהחיים ממשיכים וההריון הפך להיות חלק מהם.

הציור: "שותפות"

מאת : אהלה מוזיקנט

9 בספטמבר 20110 תגובות

מתוך יצירה נשית

הציור נעשה כמחוות הוקרה לזוגיות ולשותפות.

כמי שנולדה תאומה וחוותה שותפות אפילו ברחם…

זכיתי לשותף לחיים שמהווה עוגן, קרקע וביחד משמח;

שותפות של שיתוף, תמיכה, הודיה וחברות אמיתית.

כל כך חיכיתי, אז למה כל כך קשה????? 

מאת : שרון פלג

18 בנובמבר 20142 תגובות

מתוך הריון, יומן הריון

כל כך חיכיתי, אז למה כל כך קשה?????

יותר משנתיים שחיכיתי לך, ועכשיו שזה כל כך קרוב הרגשות מעורבים והפחדים פשוט לא נשלטים.

התחלנו היום שבוע 39!!! השמחה וההתרגשות אמורים להיות בשיאם, לא?? במקומם אני מלאה בפחד, חשש אפילו קצת רחמים עצמיים…. פתטי! אבל זה מה שיש.