ההנקה היא בשבילי כמו שהיא בשבילה

מאת : שירה דרוקר

17 ביולי 2018 | 0 תגובות

מתוך כללי, עמוד הבית

מניקה, הנקה, אחרי לידה, הריון, היריון, לידה, תינוקות

 

יש משהו כל כך מדהים בלהניק תינוקת שרק נולדה. המומחיות הזאת, הידיעה שהם נולדים איתה, מעוררת אצלי השתאות ופליאה בכל פעם מחדש. בכל פעם שאני מניקה  (ויש הרבה כאלה) אני מרגישה שאני חוזה בנס! זה גורם לי להרגיש סוג של הערצה כלפי הדבר הקטן והיודע הזה, לרצות ללמוד ממנה את כל מה שיש לה ללמד אותי בחיים.

להסתכל עליה מקרוב קרוב בכל הנקה למשך דקות ארוכות. לראות אותה נרגעת ונרדמת. ללמוד את תווי הפנים הקטנים שלה, את כל ההבעות והפרצופים המתוקים. לעצום עיניים ולזכור בעל פה כל דבר קטן בה ולחשוב שאולי אולי גם היא מביטה בי כך. וגם היא אוהבת אותי כך. אני מתרגשת מעוצמת הרגשות.

בזכות ההנקה למדתי להיות יותר גמישה וזורמת, ותמיד רציתי להיות זורמת :). כי כשאני מניקה מתוך הקשבה לצרכים של התינוקת שלי, אני כל הזמן 'כאן ועכשיו'. אם אני מרשה לעצמי לנתק את הרגליים מהקרקע ולתת להנקה להוביל, אז אין משמעות לשעה שהשעון מראה. התכניות כל הזמן משתנות ודורשות התאמה מחדש.

התינוקת שלי הרי לא תמיד ישנה בשעות קבועות ולא תמיד יונקת בשעות קבועות, וגם אם אני אישה שחשוב לה סדר ושליטה והיצמדות לתכניות שנקבעו מראש – אין אפשרות להגיע לשם בצורה מלאה כשאני מניקה. וכך, ככל שנוספו ילדות יונקות לחיים שלי אני הפכתי ליותר זורמת. השעון שעל היד שלי הוא רק תכשיט ומזכרת.

לא תמיד אני מניקה אותה לפי דרישה. לפעמים אני מניקה כי הציצי שלי מרגיש גדוש. לפעמים אני מניקה כי אני ממש זקוקה לרגע של שקט (אולי הפעם תירדמי?). לפעמים אני מניקה כי בא לי לעצור רגע את כל הטירוף ולהירגע, לתת להורמונים הנעימים להתפשט. לפעמים אני מניקה וכל כך מקווה שהיא תתחבר בקלות ותרצה לינוק, כי אני זקוקה לזה כרגע.

אני מבינה יותר ויותר עם השנים כמה ההנקה היא גם בשבילי כמו שהיא בשבילה. איזה מדהים הדיאלוג הזה בין הגופים. ההנקה, שיש בה כוח להזין ולרפא אותה  וגם אותי.

 

לבלוג של שירה דרוקר

לפוסטים נוספים על תחושות מגוונות של נשים בזמן ההנקה

 

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

"קיבלתי את החרדה מאמא שלי, קח אותה ממני"

מאת : לימור גריף

26 באוקטובר 20114 תגובות

מתוך אחרי לידה, פחדים וחרדות אחרי לידה

רבים וטובים ממני אמרו לא פעם, שכאשר נולדת אמא, נולדת גם זהות חדשה. מה שנכון נכון. לפני שש וחצי שנים אני נולדתי בפעם הראשונה, כשגאיה יצאה אל אוויר העולם, ולפני שנה ועשרה חודשים (כמעט) נולדתי שוב, במתכונת קצת אחרת, כשגפן הצטרפה לשורותינו.

כולם כבר מדברים על הקושי שמתלווה לאימהות, על הלילות הלבנים, הימים אפופי אופוריה שמהולה בעצבות, שעמום, שמחה, התרגשות, חוויות, אולי קצת דיכאונות וגם טוטאליות מסורה להדגשת החזון – איך אוכל להיות האמא המושלמת?

אני לא המצאתי את האמירה שאמא טובה היא אמא שטוב לה, ובכל זאת, אימצתי חזק לחיקי את הידיעה, מנסה בכל פעם כשעולה לו חצי קושי, להיזכר בה.

טראומת (אחרי) לידה

מאת : קצת אחרת

3 בספטמבר 20126 תגובות

מתוך אחרי לידה, מחלקת יולדות, מתמודדות עם נורמות וציפיות

עכשיו, כמעט שבעה חודשים אחרי, חשבתי שאולי הגיע הזמן לכתוב את זה. לעבור על זה שוב עם עצמי, ולשתף.

אולי זה יישמע רגיש "מידי" או לא קונבנציונלי, אבל זה הסיפור שלי ורק אותו אני יכולה לספר.

הלידה בסך הכל היתה לידה ראשונה די "רגילה", לא נעימה, אבל בלי אירועים יותר מידי יוצאים דופן- מים מיקוניאלים, פיטוצין לזירוז, אנטיביוטיקה, 18 שעות צירים, אפידורל, לידה ווגינלית.

הטראומה שלי מתחילה דווקא מרגע צאת ילדתי הנפלאה והבריאה לעולם (טפו טפו). כן, גם לפני זה היו קשיים עם הצוות, התמקחות על עוצמת וכמות הפיטוצין בלילה, שתי מיילדות- השוטר הטוב והשוטר הרע, מרדים אנטיפת ומרושע, אבל כל זה זניח יחסית.

אחרי הלידה כל מה שרציתי זה רגע עם התינוקת שלי. הבטיחו לי שעה, הורידו לחצי שעה ובסוף קיבלתי 40 דקות של מגע והנקה, שהרגישו כמו חצי דקה בערך. לאחר מכן נלקחה הילדה ל"השגחה" ואני נותרתי שכובה עירומה על מיטה בחדר ריק, בלי יכולת תנועה, ובאו לתפור אותי רק כשעה וחצי אחרי זה. המקרה הזה ממצה בערך את כל המשך הסיפור שלי- משא ומתן מתמשך ביני לבין צוות בית החולים של תל השומר על רגעיי הראשונים כאם.

צריך תנאים להנקה- תובנות אחרי לידה שניה

מאת : אוסי הורביץ

30 בנובמבר 201111 תגובות

מתוך אחרי לידה, הנקה, קוראות לשינוי

אני אחרי לידה (כמעט שלושה שבועות) ויש לי תובנות רבות על המון דברים.

אז אתחיל מן ההתחלה – הנקה בבית חולים. אציע מספר הצעות פשוטות