ההנקה היא בשבילי כמו שהיא בשבילה

מאת : שירה דרוקר

17 ביולי 2018 | 0 תגובות

מתוך כללי, עמוד הבית

מניקה, הנקה, אחרי לידה, הריון, היריון, לידה, תינוקות

 

יש משהו כל כך מדהים בלהניק תינוקת שרק נולדה. המומחיות הזאת, הידיעה שהם נולדים איתה, מעוררת אצלי השתאות ופליאה בכל פעם מחדש. בכל פעם שאני מניקה  (ויש הרבה כאלה) אני מרגישה שאני חוזה בנס! זה גורם לי להרגיש סוג של הערצה כלפי הדבר הקטן והיודע הזה, לרצות ללמוד ממנה את כל מה שיש לה ללמד אותי בחיים.

להסתכל עליה מקרוב קרוב בכל הנקה למשך דקות ארוכות. לראות אותה נרגעת ונרדמת. ללמוד את תווי הפנים הקטנים שלה, את כל ההבעות והפרצופים המתוקים. לעצום עיניים ולזכור בעל פה כל דבר קטן בה ולחשוב שאולי אולי גם היא מביטה בי כך. וגם היא אוהבת אותי כך. אני מתרגשת מעוצמת הרגשות.

בזכות ההנקה למדתי להיות יותר גמישה וזורמת, ותמיד רציתי להיות זורמת :). כי כשאני מניקה מתוך הקשבה לצרכים של התינוקת שלי, אני כל הזמן 'כאן ועכשיו'. אם אני מרשה לעצמי לנתק את הרגליים מהקרקע ולתת להנקה להוביל, אז אין משמעות לשעה שהשעון מראה. התכניות כל הזמן משתנות ודורשות התאמה מחדש.

התינוקת שלי הרי לא תמיד ישנה בשעות קבועות ולא תמיד יונקת בשעות קבועות, וגם אם אני אישה שחשוב לה סדר ושליטה והיצמדות לתכניות שנקבעו מראש – אין אפשרות להגיע לשם בצורה מלאה כשאני מניקה. וכך, ככל שנוספו ילדות יונקות לחיים שלי אני הפכתי ליותר זורמת. השעון שעל היד שלי הוא רק תכשיט ומזכרת.

לא תמיד אני מניקה אותה לפי דרישה. לפעמים אני מניקה כי הציצי שלי מרגיש גדוש. לפעמים אני מניקה כי אני ממש זקוקה לרגע של שקט (אולי הפעם תירדמי?). לפעמים אני מניקה כי בא לי לעצור רגע את כל הטירוף ולהירגע, לתת להורמונים הנעימים להתפשט. לפעמים אני מניקה וכל כך מקווה שהיא תתחבר בקלות ותרצה לינוק, כי אני זקוקה לזה כרגע.

אני מבינה יותר ויותר עם השנים כמה ההנקה היא גם בשבילי כמו שהיא בשבילה. איזה מדהים הדיאלוג הזה בין הגופים. ההנקה, שיש בה כוח להזין ולרפא אותה  וגם אותי.

 

לבלוג של שירה דרוקר

לפוסטים נוספים על תחושות מגוונות של נשים בזמן ההנקה

 

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

איך זה מרגיש להיות שפויה או משוגעת בדיכאון אחרי לידה ?

מאת : תמר קלר

3 בנובמבר 20107 תגובות

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה, מבט מקצועי, מקצועניות מדברות

במקביל, תחושות האשם מתגברות, מתרחבות ותופסות מקום נכבד ביציע של הנשמה: "אלוהים, מה עשיתי ? למה שלחתי אותה לתינוקיה ? למה ביקשתי מהאחות שתיקח אותה ? הרי יצרתי חיים …."

ולא קישרתי את זה, לא היה לי מושג. מעולם לא שמעתי נשים מדברות על דיכאון אחרי לידה, אולי מזכירות כלאחר יד איזה בייבי בלוז קל כזה –ירידה בהורמון האסטרוגן , חוסר איזון בפרוגסטרון-אבל אצלי זה לא היה קל כזה- אצלי זה היה מפל שמחכה בהמשך.

שנתיים בלי התינוקת שהייתה יכולה להיות לי

מאת : נירה טל

7 בינואר 20136 תגובות

מתוך הפלה, אובדן הריון

בבוקר נולדה תינוקת, עוברית קטנה ללא רוח חיים. דומה לדניאל שלי, עם שיער קצת יותר כהה. רצינו לקרוא לה נועה.

אני מצטערת, אבל זה לא התסריט שכתבתי לחיים שלי. בבקשה לעצור, יש כאן טעות, זה אמור לקרות למישהי אחרת, לא לי. אני לא חלק מסטטיסטיקה. אף פעם לא הייתי.

מהימים הראשונים אני זוכרת הכחשה ורצון לשנות את המציאות. זה לא היה הגיוני וזה לא היה פייר וזה פשוט לא החיים שלי. אני זוכרת מקלחות ארוכות, אני זוכרת התפרצויות בכי שלי, וחיבוקים גדולים של בן זוגי. ואני זוכרת פעוטה בת שנה ותשע שהייתי צריכה להסביר לה שאין. אין תינוקת. בשפה פשוטה. פשוט אין. מהעיניים שלה זה היה מובן – כמו שאין טלוויזיה עכשיו, ואין גלידה עכשיו, אז גם אין תינוקת.

הריון ראשון – למה לא סיפרו לי ?

מאת : הריונית

3 באוקטובר 20128 תגובות

מתוך הריון, יומן הריון

חודש שישי להריון. אני פוחדת. עצובה. תחושות רבות ממלאות אותי, ובעיקר מנסה לעכל את כל זה. איך תמיד ראיתי את עצמי כאישה אחרת, אחת שזוהרת ופורחת בהריון, שמדברת עם העובר שלה, מקריאה לו סיפורים ומשמיעה לו צלילים. אחת שעושה הכל כדי שיהיה קשר ושיהיה לנו נעים בתקופה הזו. בתקופה הקסומה הזו. איך לא סיפרו לי שהקסם הזה מביא איתו גם כלכך הרבה פחדים? מחשבות. חששות. לחצים. וחוסר שקט.

ואני כבר מרגישה שאני "אימא רעה". אני יודעת שזה לא בדיוק ככה, אבל חלק בתוכי מרגיש כך. אימא לחוצה, לא שקטה, איך אני לא נינוחה והרמונית ורגועה? כמו בכל התמונות שראיתי ודמיינתי.