אחד השקרים הגדולים הוא שההנקה קלה למשתמשת

מאת : הילה שרעף גלסר

17 ביולי 2018 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, הנקה, עמוד הבית

הפטמות החומות והנוקשות שלי משרתות את ההנקה נפלא מתוקף היותן קשיחות. הן מאפשרות יניקה קלה והנקה בנוחות. אני ראיתי חברות עם פטמות שונות דקות שנסדקות, מלאות כאב וכאב לי!
במצבים מסוימים פשוט לא מתאפשר להניק! חשוב לי להניח את זה.

אחד השקרים הכי גדולים של ההנקה הוא שזה קל למשתמשת. זה לא! זה עוצר את החיים, זה דורש אותך כל הזמן, זה שואב לך את החיים. לצד כל היופי והקסם, צריך תמיכה פיסית, רוחנית ונפשית.

ההנקה מבקשת טבע, אמונה, ושקט כדי להיות מחוברת למקום מרוקן כל כך. היא דורשת תמיכה פיזית- עזרה של עוד ידיים, כי השתיים שלנו מנוטרלות בהנקה. נשים צריכות כוס מים מושתת, יד שעוזרת עם הכלים והכביסות.

לא היה לי את זה, אבל הרוח שלי גיבתה אותי. השתדלתי להניק עם ספר שירה ביד או תוך כדי שירה לילדיי, או תוך כדי העלאת מוזות ליצירה בדמיוני, ואז ההנקה הפכה למרחב של עונג עבורי.

ההנקה מסופרת כאגדה של קרבה, וזה נכון אבל לא רק. זה מצמצם כל כך, גם למניקות. יש עוד כל כך הרבה דרכים לקרבה, יש עוד כל כך הרבה מרחבים!

אני באופן אישי התחברתי לחזה שלי כאיבר מכיל ומאכיל ואהבתי את התפקיד הזה, אבל אני בזה למשטור של ההנקה וחושבת שההנקה היא עוד מרחב לחקירה של נשים. לא מעניין אותי כהוא זה אם אישה מניקה או לא. מבחינתי זה כמו טבעונות או צמחונות, זה עוד מקום לשהות בו.

כמובן שאני נאמנה לעצמי במקום הזה. כלומר, שמחה על ההזדמנות שלי להניק, אבל לא חווה שום צורך שאחרות יניקו אלא אם כן הן מתחברות.

 

לפוסטים נוספים על תחושות מגוונות של נשים בזמן הנקה, לחצי כאן.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

ממעמקים

מאת : ד.ד

16 ביוני 201217 תגובות

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה, קושי אחרי לידה, שיתופים אישיים

דיכאון אחרי לידה. דיכאון. לא סתם עצב. דיכאון. סטיגמות. פסיכיאטר. כדורים. מחשבות קשות. מתי תיגמר הדרך הזאת? הדרך שליוותה אותך. טיפולים-הריון-לידה-דיכאון. כל כך הרבה עצב סביב אושר אחד, קטן-גדול. אני אוהבת אותך. אמא . גרועה אבל אמא.

********
זה נמצא בגרון. משהו יושב שם. לא מאפשר תנועה קלה של אויר. לא מאפשר לאכול. זה נמצא בחזה. לוחץ.זה נמצא בשיניים. מהודקות כל הזמן. לפעמים שמים לב ומשחררים את הלסת. אבל דקה עוברת והשיניים שוב חשוקות. זה נמצא בעיניים. שכבר שורפות מהבכי. ומה אם יראו. זה נמצא בבטן. שמתהפכת למשמע הקול. בכי. הוא שוב התעורר, והמלחמה מתחילה שוב. מלחמה לשרוד את השעות הבאות עד שירדם שוב.

"לידה קלה, מהירה וכייפית" – סיפור לידה עם אפידורל

מאת : אמא אנה

25 באוקטובר 2010תגובה אחת

מתוך לידה עם אפידורל, סיפורי לידה

רציתי להגיע לפתיחה של 5 לפחות וגם הצירים היו נסבלים לגמרי, אפילו עברה בי מחשבה לא לקחת אפידורל, אבל ברקע שמעתי צרחות מטורפות ונבהלתי. מה אני אגיד, הפעם זריקת האפידורל כאבה לי מאוד (הרבה יותר מהצירים!!!).

אחרי הזריקה אני מוצאת את עצמי בתמונה הבאה: ביד ימין עירוי נוזלים + פיטוצין (כי הצירים די רחוקים ולא כל כך אפקטיביים), ביד שמאל אפידורל + עירוי של גלוקוז (אני עם סכרת ואינסולין וצריכה גלוקוז כדי לא להיכנס למצב היפו, כי אני בצום ממושך), בגב יש צינורית של אפידורל, בבטן מוניטור, ו"למטה" קטטר. תמונה מהממת ! כולי צינורות ומחטים.

גן בפעם הראשונה

מאת : אביבית זהבי בינשטוק

11 בספטמבר 20118 תגובות

מתוך הילדים בגן ובבית ספר, לכל אמא

קטנה שלי, ראשונה שלי…

פעם ראשונה את לבדך בגן,

ומבטיי לא יביטו בך,

קולי לא יפזם לך שירים,

גופי לא ירקוד למולך שירי אצבעות ומשחק,

וידיי לא יאכלו אותך.

שלא לדבר על החלב בציצי שפסק כאילו בזמן לפני הגן…