הפסקתי לתת לקטנה שלי חלב אם

מאת : אמא בעילום שם

23 ביולי 2018 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, הנקה, מה עם הצרכים שלי?, עמוד הבית

להניק חלב אם תינוקת אחרי לידה אמא

תמשיכי להניק, גם כשזה כואב"
זה כנראה המשפט שיישאר בזכרוני מימי האשפוז שאחרי הלידה.

שכחתי שהיה לי הריון מדהים, לידה מדהימה, החלמה מהירה וקלה.
שכחתי שיש לי תינוקת מדהימה, חיונית, בריאה.
כל האשפוז שלנו סבב סביב ההנקה. הכאב. השאיבות. החלטות גורליות לגבי ההמשך.
כל יועצות ההנקה ומדריכות ההנקה שהיו במחלקה עברו דרכי.
המיילדת שלי עצמה הייתה יועצת הנקה והיא זו שלימדה אותי ברגע הראשון איך לעשות את זה נכון.
ולא הייתה לשון קשורה, התינוקת ואני קיבלנו ציון גבוה ביכולות היניקה וההנקה שלנו.
ובכל זאת נפצעו הפטמות שלי, והמשכתי, אז הן נפצעו יותר, עד שזה הפך להיות בלתי אפשרי.

האסימון נפל.
הבנתי שאמנם התזונה של הקטנה שלי חשובה,
אבל חשוב לה יותר אמא רגועה, שמחה. מחבקת ולא מתוסכלת.
שחררתי.
את הלחץ, המצפון, רגשות האשם.
ורק אז הצלחתי להתאהב בקטנה שלי, לשמוח בה.

'חלב אם'
הפסקתי לתת לקטנה שלי חלב,
אבל בזכות זה היא קיבלה אם.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

דיכאון אחרי לידה ? אני ?

מאת : מיכל מ.

16 באוקטובר 20104 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, שיתופים אישיים

אם זה לא דיכאון, אז למה אני מרגישה שאני רוצה שהכל ייגמר ?
אם זה לא דיכאון, אז למה החיים שלי מרגישים לא שייכים ?
אם זה לא דיכאון, אז למה אני מרגישה שהחיים שלי נגמרו ?
אם זה לא דיכאון, אז למה אני לא מצליחה לאהוב אותו ?
אם זה לא דיכאון, אז למה אני לא רוצה להיות פה. לא, לא רק פה כרגע. פה בחיים. לא רוצה. לא טוב לי.

בן הזוג- דיכאון אחרי לידה והמעגלים הסובבים אישה

מאת : תמר קלר

10 באוקטובר 201118 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, זוגיות אחרי לידה, לכל אמא, מבט מקצועי, מקצועניות מדברות

בתקופה זו של השנה של בקשות ,תחינות, חשבון נפש, משאלה,

זה בלתי נמנע – הפוסט הזה מתבקש להיוולד לו כבר תקופת מה.

ועכשיו, לאחר שלושה חודשים שעזבת את העיר אני נזכרת

בתמונות מחיינו ממש כמו בסרט…

לידה אחרת, לידה "מחוברת"

מאת : מיטל טולדנו

6 בפברואר 20130 תגובות

מתוך לידה ללא אפידורל, סיפורי לידה

כבר לפני מס' שנים, היה לי ברור שאת הלידה הבאה אני רוצה לחוות אחרת מהלידות הקודמות.

בזמן ההריון הראשון שלי (לפני 17 שנה) – מאד פחדתי מהלידה. לא פחדתי מזה שיהיה לי ילד, לא היו לי חששות שיהיו תקלות בלידה, או שהילד יצא לא בריא. הפחד הגדול שלי היה מהכאב! הכאב היה נראה לי כאב בלתי נסבל, ולא היה לי ברור איך אני הולכת להתמודד איתו.

בלידה הראשונה קבלתי חומר מטשטש – שכנראה פעל את פעולתו, כי הזיכרונות מהלידה גם נהיו מטושטשים. אני זוכרת את עצמי אומרת מספר ימים אחרי הלידה ש"אני זוכרת שהיה נורא – אבל אני לא כל כך זוכרת למה…"