הפסקתי לתת לקטנה שלי חלב אם

מאת : אמא בעילום שם

23 ביולי 2018 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, הנקה, מה עם הצרכים שלי?, עמוד הבית

להניק חלב אם תינוקת אחרי לידה אמא

תמשיכי להניק, גם כשזה כואב"
זה כנראה המשפט שיישאר בזכרוני מימי האשפוז שאחרי הלידה.

שכחתי שהיה לי הריון מדהים, לידה מדהימה, החלמה מהירה וקלה.
שכחתי שיש לי תינוקת מדהימה, חיונית, בריאה.
כל האשפוז שלנו סבב סביב ההנקה. הכאב. השאיבות. החלטות גורליות לגבי ההמשך.
כל יועצות ההנקה ומדריכות ההנקה שהיו במחלקה עברו דרכי.
המיילדת שלי עצמה הייתה יועצת הנקה והיא זו שלימדה אותי ברגע הראשון איך לעשות את זה נכון.
ולא הייתה לשון קשורה, התינוקת ואני קיבלנו ציון גבוה ביכולות היניקה וההנקה שלנו.
ובכל זאת נפצעו הפטמות שלי, והמשכתי, אז הן נפצעו יותר, עד שזה הפך להיות בלתי אפשרי.

האסימון נפל.
הבנתי שאמנם התזונה של הקטנה שלי חשובה,
אבל חשוב לה יותר אמא רגועה, שמחה. מחבקת ולא מתוסכלת.
שחררתי.
את הלחץ, המצפון, רגשות האשם.
ורק אז הצלחתי להתאהב בקטנה שלי, לשמוח בה.

'חלב אם'
הפסקתי לתת לקטנה שלי חלב,
אבל בזכות זה היא קיבלה אם.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

עוגת השוקולד הראשונה שלי כאמא

מאת : אמא

21 באפריל 20134 תגובות

מתוך אמהות ובנות, לכל אמא

אולי משהו בזה מזכיר לי גם את אמא שלי ובשל כך מאוד מרגש אותי.
מאד אהבתי את עוגות השוקולד שאמא הכינה לי
ובכל אירוע, גם כאדם בוגר,
כאשר התבקשתי או התנדבתי להביא עוגה,
הייתי מבקשת מאמא שתכין לי את העוגה הטעימה שלה.

הפחד הגיע והתחיל לחלחל כבר בבוקר שאחרי הלידה – מיומנה של אם חד הורית

מאת : אוסי הורביץ

19 בינואר 20115 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, שיתופים אישיים

אחרי הלידה, ההתאוששות והפרידה מהמשפחה, הגעתי למחלקת היולדות בשעה 21:00. בבוקר הציף אותי פחד, פחד גדול עמוק וסודי – האם אצליח לזהות את הבת שלי ? צעדתי לכיוון חדר הילודים, הגוף כבד וכואב מהטראומה של אמש (הלידה) והראש עובד שעות נוספות. בחשש נכנסתי לחדר ולהפתעתי, ברגע ראשון קלטתי אותה, ילדתי היקרה, "הנה אמא שלך זיהתה אותך, […]

הפעם אני פונה אליך איש

מאת : לי-את דנקר

19 במאי 20130 תגובות

מתוך זוגיות אחרי לידה

הפעם אני פונה אליך איש, זה שסיפרו לו בילדות שגבר זה לא דבר שביר, זה שאמרו לו תבכה אבל כמו גבר, שביקשו ממנו לתקן את הכל רק כי יש לו ביצים ולא כי יש לו את כל הכלים. שאמרו לו, שהוא זה "לאט" והיא זה "מהר", שציפו ממנו להתקדם הלאה גם כשהאופק נראה מתרחק, שלימדו אותו לאכול בפה פתוח את כל העוגה בידיעה שהיא לא נשארת שלמה.