הוא לא רצה לינוק, פשוט לא רצה

מאת : נופר בצר שחר

31 ביולי 2018 | 0 תגובות

מתוך כללי

הוא לא רצה לינוק, פשוט לא רצה.
היא ינקה עד שנגמר, וגם כשנגמר הייתה שמה על הציצי ראש עם המוצץ ומתמסרת.
מתמסרת לחיבוק, לערסול, נרדמת בכיף שלה בכרבול הזה.
והוא דעתן, אין לו זמן לחיבוק, לפינוק. הוא צריך לגדול ומהר.
להספיק לזחול, לטפס, לעמוד, לשבת.
ושוב להספיק למשחק הבא.
ומה יש שם במטבח? מישהו מבשל, מישהו פתח דלת החוצה. הכל הוא צריך לראות, לדעת, לבדוק, לבחון, להרגיש, לחוות.
אין לו זמן עכשיו לינוק, לנוח, להתנתק מהעולם. הוא טורף את העולם.
בהתחלה, כשהבנתי שחסר חלב וקניתי את התמ"ל, הרגשתי שכולם מסתכלים עליי. איזו אמא היא? לא מניקה.
אחר כך, כשכבר נלחמתי חודשיים וכלום, הרמתי ידיים.
ובעגלה ערמות של סימילאק. ידעתי שזהו, כולם כבר יודעים ובטוחים שאני האמא הכי גרועה שיש. וגם אני הרגשתי ככה.
איך לא הצלחתי לתת לו עוד?
אבל אין… הוא פשוט לא רוצה לינוק.
יש לי ילד חזק, דעתן, עקשן, שטורף את העולם. בחוויות, לא באוכל.
את זה אני יודעת ועל זה אני שמחה וגאה.
אבל עדיין כשאני רואה אמא אחרת שמניקה,
משהו בלב שלי נמחץ.

 

לשיתופים נוספים של נשים בנושא ההנקה.

לקבלת תכנים למייל וליצירת קשר

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

לחזור לעבודה

מאת : אמא של רעותי

17 במאי 20142 תגובות

מתוך אחרי לידה, חוזרות לעבודה, רגשות אשם

ניסיון לחזור למעגל התעסוקה, גיליתי כמה קשה לתמרן בינך לבין הקריירה שקוראת לי, בין הרצון להגשים את עצמי, להרויח, להיות עצמאית ולא "עוד אישה שבעלה מפרנס אותה" לבין החום המתוק והצמרירי שהוא את. מצאתי את עצמי נסחבת בין ראיונות מתישים, מנסה להתגמש מצד אחד ומצד שני לא לוותר על השהות איתך.

מרגישה שאני מתחילה להיות קמצנית

מאת : לימור לוי אוסמי

23 ביולי 20138 תגובות

מתוך אמהות וקריירה, התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

מרגישה שאני מתחילה להיות קמצנית וזה לא בא לי טוב בכלל.

מבינה שזה שלב הכרחי הלא לתת מעצמי, כדי להגיע לאיזון, אבל זה רק במודעות שיש הבנה שזה שלב ותיכף יתאזן. בלב זה לא כיף בכלל.

אני מבינה, עדין לא לגמרי מרגישה, שאחרי שלוש שנים של נתינה ללא תמורה כספית, זה כבר לא מתאים לי יותר ולא עושה לי טוב. מבינה שזהו, כבר אי אפשר להמשיך ככה יותר, כי אחרת זה פשוט לא יוכל להימשך וחבל. זה יהיה ממש חבל.

ובינתיים, אחרי נתינה קיצונית, אני בסוג של קמצנות קיצונית. מחשבת כמה זה עולה לי (נפשית), מה זה גובה ממני (משפחתית), האם בא לי ומה התחשיב של זה.

ממש לא קל לי במקום הזה. קשה לי מאוד.

אני לא רוצה לטפל !

מאת : לימור לוי אוסמי

7 ביולי 201133 תגובות

מתוך אמהות וקריירה, לכל אמא

יקרות, השעה עכשיו כמעט 3 לפנות בוקר. קמתי מהמיטה כדי לכתוב לכן..

הדברים שכתבתן על הפוסט האחרון שלי נגעו בי כל כך עמוק, שהייתי צריכה כמה ימים כדי לשהות עם התחושה שהיתה בי. איזה ימים מופלאים אלו היו.

אני כותבת ועולות בי דמעות של התרגשות. התרגשות על המתנה שקיבלתי על זה שאתן בחיי, אפילו שאת רובכן לא מכירה באופן אישי מעבר לווירטואלי שלנו, כאן. באמת מרגישה ברת מזל על המתנה הזאת , התמיכה הזאת, ההבנה הזאת, הרצון הבאמת כן לעזור ולהיות איתי בתהליך. אתן מדהימות- המון תודה !