הוא לא רצה לינוק, פשוט לא רצה

מאת : נופר בצר שחר

31 ביולי 2018 | 0 תגובות

מתוך כללי

הוא לא רצה לינוק, פשוט לא רצה.
היא ינקה עד שנגמר, וגם כשנגמר הייתה שמה על הציצי ראש עם המוצץ ומתמסרת.
מתמסרת לחיבוק, לערסול, נרדמת בכיף שלה בכרבול הזה.
והוא דעתן, אין לו זמן לחיבוק, לפינוק. הוא צריך לגדול ומהר.
להספיק לזחול, לטפס, לעמוד, לשבת.
ושוב להספיק למשחק הבא.
ומה יש שם במטבח? מישהו מבשל, מישהו פתח דלת החוצה. הכל הוא צריך לראות, לדעת, לבדוק, לבחון, להרגיש, לחוות.
אין לו זמן עכשיו לינוק, לנוח, להתנתק מהעולם. הוא טורף את העולם.
בהתחלה, כשהבנתי שחסר חלב וקניתי את התמ"ל, הרגשתי שכולם מסתכלים עליי. איזו אמא היא? לא מניקה.
אחר כך, כשכבר נלחמתי חודשיים וכלום, הרמתי ידיים.
ובעגלה ערמות של סימילאק. ידעתי שזהו, כולם כבר יודעים ובטוחים שאני האמא הכי גרועה שיש. וגם אני הרגשתי ככה.
איך לא הצלחתי לתת לו עוד?
אבל אין… הוא פשוט לא רוצה לינוק.
יש לי ילד חזק, דעתן, עקשן, שטורף את העולם. בחוויות, לא באוכל.
את זה אני יודעת ועל זה אני שמחה וגאה.
אבל עדיין כשאני רואה אמא אחרת שמניקה,
משהו בלב שלי נמחץ.

 

לשיתופים נוספים של נשים בנושא ההנקה.

לקבלת תכנים למייל וליצירת קשר

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

מחשבות על אבל לגיטימי

מאת : אפרת דבוש נאור

1 באוקטובר 201115 תגובות

מתוך הפלה, אובדן הריון, הריון, מקצועניות מדברות, סיפורי לידה, עיבוד חוויית הלידה

כשאני מדברת על מוות, אני לא מדברת רק על מוות גשמי של אדם יקר שאובד, אלא על המוות שאנו פוגשות במעגלי החיים, על הצער שנולד ממוות שאין לו קבר ואין לו שיבה, על הריק של נשים רבות שחודש אחרי חודש מגלות ששוב אינן נושאות חיים ברחמן, על אמהות לעוברים שלא יזכו לסיים את מסעם לעולמנו ועל לידות שקטות. על הכאב של חלום הלידה שהתנפץ, על החלל הגדול שנפער בנו ובגופנו

שבועות והנפת תינוקות

מאת : מטופלת פריון

17 במאי 20132 תגובות

מתוך טיפולי פוריות, רוצות הריון

כל שנה בחג השבועות מתקיים טקס הנפת התינוקות כחלק ממסורת הבאת הביכורים במושב. כל שנה אני שמחה בשביל אחרים אך, גם אחוזת קנאה בהורים שעולים לבמה ומציגים בגאווה את התינוקות החדשים שלהם. כל שנה ליבי מתכווץ ונחמץ עוד קצת. קול מיוסר בתוכי ממשיך ושואל מתי כבר יגיע התור שלנו?

הרהורים מההפגנה- אני ממש זקוקה להרגיש שאני לא לבד

מאת : שירה דרוקר

5 בספטמבר 20113 תגובות

מתוך אחרי לידה, חברות ובדידות, קוראות לשינוי

בשבת היה מדהים. החלטתי שאני רוצה לצאת לצעוד ולהפגין, ולמרות שידעתי שזה הולך להיות מאתגר – עשיתי זאת.

נכון, זה עלה לי בכמה נדנודים של הילה, ובקצת רגשות אשם על זה שהיא לא בבית, בסדר יום הרגיל של מקלחת אוכל ולישון, אבל הרווחתי כל כך הרבה יותר מזה…

הרווחתי את האמון שלי באנשים. את האמון שלי במדינה הזאת. והרווחתי את הזכות הגדולה להיות חלק מזה. לא סתם לצפות בזה בטלוויזיה ולהתרגש, אלא להיות שם, ולדעת שגם אני חלק מהגל העצום הזה ששוטף את כולם.

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שהגעת.

מעכשיו אפשר להתעדכן בקלות בתכנים החדשים על ידי קליק אחד.

תלחצי כאן: https://bit.ly/2HXueCm

להיות אמא לתינוק ולהרגיש שאני ברכבת הרים

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם

רוצה לקבל את התכנים החדשים מהאתר?

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)