טקס "פטמת הזהב"

מאת : ליהי נזרי

14 באוגוסט 2018 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, הנקה, עמוד הבית

הנקה, להניק, מניקה, פטמה, מניקות, אמא, תינוק, תינוקת, אחרי לידה, היריון ולידה

 

טיפת חלב. 11:30 בבוקר. אם יש רגע גורלי בחיי, כאישה מניקה, זהו רגע השקילה. מבחינתנו, חשופות הפטמה, זה האוסקר של הפטמות, טקס "פטמת הזהב", הרגע בו אני מניחה את אוצרי נטול הטיטול כמו סצנה מעקדת יצחק של ימינו.

שקט בקהל, המצלמה עוקבת אחר תגובותיי. האחות הנחמדה, "אם כל הפטמות", מעצבת פטמת הקהל, מחכה לראות שפטמתי אכן נותנת תפוקה כמו שציפו ממנה, וזה לא מעניין שעד לא מזמן היא הייתה רק ליופי. היא קיבלה פה את תפקיד חייה, כמו קיבלה הזדמנות לשחק בסרט של טרנטינו בעודה רק בת 15.

אפשר לחתוך את המתח בסכין, נשימותיי נהיות כבדות, הפלאפון על מצב 'שקט', אבל בו בזמן במצב 'מצלמה', כדי להיות מוכנה לתעד את הצלחתי, בתקווה ש… בראשי רצות מחשבות ותמונות מלילותינו המשותפים טרוטי השינה, הפליטות על סדין הפלנל, גילגולי העיניים, מספר ארוחות בהן נרדם באמצע ההנקה ופעמים ספורות בהן עשה מצווה ומשך כמה שעות שינה ודחה את סעודתו. עכשיו יש סיכוי שאלו יהיו טיפות החלב שתכרענה את הכל.

אני נושמת עמוקות, מביטה במבט חודרני אל המשקל ומוודאת שהוא מאופס, שלא חלילה מרמים פה והמשחק מכור. הרגע מגיע והספרות מתחילות לזוז כמו במכונת מזל בקזינו נידח בנבדה. הנה, זה תיכף נגמר. תיכף אדע אם הצלחתי במשימה, אם עוללי שיתף פעולה ואכן הטיטולים הספוגים, והקקי שלעיתים ניתז על בגדיי, באמת הביאו אותי למקום המיוחל, לפרס "פטמת הזהב".

בן רגע הספרות קופאות. 3.555 ק"ג. האחות מביטה על הצג ואז אומרת כמכריזה על הזוכה: "הוא עלה… 400 גרם". ואני, שפניי קיבלו כרגע במתנה את צבע הגוף המקורי שלהן, מחייכת חיוך של ניצחון השמור לגדולי הגנרלים עטורי הדרגות. זה לא משנה אם את אקדמאית עם תואר שני בפסיכולוגיה או פליטת תיכון מקיף ד' ביישוב שכוח אל, כל נשות העולם המניקות מתאחדות לרגע משנה חיים בטיפת חלב.

 

לקריאת פוסטים נוספים על הנקה
ל
יצירת קשר, כתיבת תכנים והצטרפות לרשימת תפוצה

לקביעת פגישה אישית עם לימור

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

דיכאון אחרי לידה והמעגלים הסובבים אשה – אמא יקרה

מאת : תמר קלר

3 בינואר 201111 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, מבט מקצועי, מקצועניות מדברות, שיתופים אישיים

אמי לא היתה צריכה לומר דבר כדי לעזור לי עם הדיכאון אחרי לידה. כל מה שעשתה פשוט דיבר בעד עצמו. באינסטינקטים האימהיים, הטבעיים שלה, עשתה את כל הדברים הנכונים. היא ידעה את כל הדרכים אליי, את כל הדרכים בהם אוכל להתחיל את חיי מחדש אחרי הדיכאון, והרי מה הפלא ? הרי גדלתי ברחמה וחבל הטבור שלי היה מחובר אליה.
תמר קלר מודה מכל הלב לאמא היקרה שלה, שהיתה איתה באהבה אינסופית בתקופת הדיכאון.

אני מרגישה שאני לא מחוברת לתינוק שלי

מאת : אמא בעילום שם

26 במרץ 20180 תגובות

מתוך אחרי לידה, רק אהבה, תחושות מגוונות אחרי לידה

אני אמא לבן שהיום בן 7 וחצי חודשים, ואני מרגישה שאני לא מחוברת אליו. אין לי התלהבות שיש לי לילד וגם לא פרפרים בבטן כשאני באה לקחת אותו מהגן כל יום.
חשוב לציין שעברתי ילדות עם אמא חולה, כנראה שלא אובחנה אף פעם. מה שאני כן יודעת, זה שהיא עשתה לנו, שלושת האחיות, דברים מזעזעים.

ארבע לפנות בוקר אנ'לא נרדמת

מאת : אמא מיכי

26 באפריל 20132 תגובות

מתוך אחרי לידה, רוצות לישון!

היה קשה להרדים לשנת הלילה היום, פעם ראשונה שהרדמתי בטיול בעגלה,
ואז הוא קם ב24:00 לאכול, שזו שעה לא רגילה, ושוב לא היה לו קל להירדם,

ועוד פעם ב 2:00 ואני אומרת לעצמי- משהו לא הגיוני, הוא לא אמור להיות רעב, נותנת צד ראשון, וצד שני, ושלישי, ורביעי, והוא בשלו- לא נרדם, או שנרדם בידים ומתעורר כשאני מניחה בעריסה.

אני מתחילה להתעצבן, העייפות חודרת ומחלחלת ויוצאות לי מילים ואנחות מהפה- אוף…, נו כבר… נמאס לי… יש לי מלא תוכניות למחר… אתה תעיר את האח הגדול שלך, איזה מסכנה אני ולמה רק אני קמה, אולי נעיר גם את הבן זוג שיראה גם הוא מה זה…

ופתאום אני קולטת- יש ירח מלא בחוץ