טקס "פטמת הזהב"

מאת : ליהי נזרי

14 באוגוסט 2018 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, הנקה, עמוד הבית

הנקה, להניק, מניקה, פטמה, מניקות, אמא, תינוק, תינוקת, אחרי לידה, היריון ולידה

 

טיפת חלב. 11:30 בבוקר. אם יש רגע גורלי בחיי, כאישה מניקה, זהו רגע השקילה. מבחינתנו, חשופות הפטמה, זה האוסקר של הפטמות, טקס "פטמת הזהב", הרגע בו אני מניחה את אוצרי נטול הטיטול כמו סצנה מעקדת יצחק של ימינו.

שקט בקהל, המצלמה עוקבת אחר תגובותיי. האחות הנחמדה, "אם כל הפטמות", מעצבת פטמת הקהל, מחכה לראות שפטמתי אכן נותנת תפוקה כמו שציפו ממנה, וזה לא מעניין שעד לא מזמן היא הייתה רק ליופי. היא קיבלה פה את תפקיד חייה, כמו קיבלה הזדמנות לשחק בסרט של טרנטינו בעודה רק בת 15.

אפשר לחתוך את המתח בסכין, נשימותיי נהיות כבדות, הפלאפון על מצב 'שקט', אבל בו בזמן במצב 'מצלמה', כדי להיות מוכנה לתעד את הצלחתי, בתקווה ש… בראשי רצות מחשבות ותמונות מלילותינו המשותפים טרוטי השינה, הפליטות על סדין הפלנל, גילגולי העיניים, מספר ארוחות בהן נרדם באמצע ההנקה ופעמים ספורות בהן עשה מצווה ומשך כמה שעות שינה ודחה את סעודתו. עכשיו יש סיכוי שאלו יהיו טיפות החלב שתכרענה את הכל.

אני נושמת עמוקות, מביטה במבט חודרני אל המשקל ומוודאת שהוא מאופס, שלא חלילה מרמים פה והמשחק מכור. הרגע מגיע והספרות מתחילות לזוז כמו במכונת מזל בקזינו נידח בנבדה. הנה, זה תיכף נגמר. תיכף אדע אם הצלחתי במשימה, אם עוללי שיתף פעולה ואכן הטיטולים הספוגים, והקקי שלעיתים ניתז על בגדיי, באמת הביאו אותי למקום המיוחל, לפרס "פטמת הזהב".

בן רגע הספרות קופאות. 3.555 ק"ג. האחות מביטה על הצג ואז אומרת כמכריזה על הזוכה: "הוא עלה… 400 גרם". ואני, שפניי קיבלו כרגע במתנה את צבע הגוף המקורי שלהן, מחייכת חיוך של ניצחון השמור לגדולי הגנרלים עטורי הדרגות. זה לא משנה אם את אקדמאית עם תואר שני בפסיכולוגיה או פליטת תיכון מקיף ד' ביישוב שכוח אל, כל נשות העולם המניקות מתאחדות לרגע משנה חיים בטיפת חלב.

 

לקריאת פוסטים נוספים על הנקה
ל
יצירת קשר, כתיבת תכנים והצטרפות לרשימת תפוצה

לקביעת פגישה אישית עם לימור

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

רגעים קטנים של אושר (וגם קושי) אחרי לידה

מאת : אמא של שירה

2 בנובמבר 20108 תגובות

מתוך אחרי לידה, קושי אחרי לידה

אבל לפעמים, כמו היום, קשה לי. קשה לי כל כך כשאת בוכה אליי ורוצה אליי, אפילו בוכה אצל אבא. אז ברחתי לאמבטיה ובכיתי. נשברתי לרגע. רציתי את אמא – את סבתא, שתבוא ותעזור, שתחבק, שתאהב, שתנשק ותנחם אותי – כי גם לי קשה. ואז חשבתי שאולי לא חוויתי דיכאון לפני או אחרי לידה אולי אני חווה אותו עכשיו?

ילדתי לפני שישה שבועות. עשיתי טעות?

מאת : חסויה בינתייים

8 באוקטובר 201112 תגובות

מתוך אחרי לידה, רגשות אשם אחרי לידה, תחושות מגוונות אחרי לידה

ילדתי לפני שישה שבועות את בני השני. תינוק מתוק שמחייך אליי כל פעם שהוא רואה את הפנים שלי מולו. לתינוק הקטן החדש הזה, שכולו כוונות טובות, יש אח גדול. תינוק בן שנה וחמישה חודשים. ילד מקסים, שובב, עם שמחה פנימית גדולה וקסם אישי.

ואני עומדת ביניהם ומרחמת על שניהם ומרגישה כישלון. אף אחד מהם לא מקבל את מה שהוא צריך. בעיניים שלי הכל מתנהל בדרך של כיבוי שריפות, התמונה שעולה לי היא שלי עם התינוק בוכה על הידיים וכף עם אוכל, מנסה להגיע לפה של הבכור שבתורו מתרעם וצועק, ושופך את האוכל על הרצפה.

מהרהורי ליבי- שיחה עם הגמד הקטן שבתוכי

מאת : מיכל

15 ביוני 20142 תגובות

מתוך אחרי לידה

מהרהורי ליבי :

היי.
היי.
מי את?
מישהי.
אה. ומה שלומך?
קשה.
שמה?
אני פה עם הבת שלי, מחכה שהיא תירדם.
אה. מה קשה?
אני רוצה לצאת מהחדר והיא לא נרדמת.
אה. מה יש מחוץ לחדר?
שקט.
אה. אבל גם בחדר פה שקט.
כן. אבל אני לא יכולה לעשות כלום.
ומה תעשי מחוץ לחדר?
אנוח קצת.

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שאת כאן. אם כשאת קוראת את התכנים את מרגישה בבית, אם מעניין אותך לעזור לעצמך להתפתח ולצמוח דרך המעבר להורות. אז תלחצי כאן, אולי יענין אותך להיפגש איתי 

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם

רוצה לקבל את התכנים החדשים מהאתר?

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)