על אי הנקה ופגיעוּת

מאת : אמא בעילום שם

6 באוגוסט 2018 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, הנקה, עמוד הבית

 

בתחילת 2018 גיליתי סוף סוף את השם של המצוקה שלי. פוסט טראומה מורכבת. הפסיכיאטרית והפסיכולוגית אמרו לי כל אחת בנפרד, מבלי לדעת אחת על רעותה, כי זה השם של האבחנה שניתנה לי. באופן פרדוקסלי זה היווה עבורי הקלה גדולה- סוף סוף יש שם, יש עם מה להתמודד. יש הצדקה לכל הכאבים שאני חווה. לפני זה הבינו שאני מתמודדת עם OCD חרדה ודיכאון, אבל רק עכשיו, לאחר 10 שנות טיפול, ראו את הפאזל השלם.

***

היום, לאחר טיפול אינטנסיבי, אני יכולה לומר בוודאות כי עברתי התעללויות במרבית שנות ילדותי ונעוריי. "התעללויות" ברבים כי היו כמה סוגים, ובכמה זירות: מינית- מצד ילדים עוד כשהייתי בגן הילדים, פיזית- מאחת מאחיותיי, משפחתי, שראתה בי מושא לכעסים שלה, וזאת ללא כל התערבות של גורם בוגר במשפחתי, יהא זה הורה או אח גדול. בדרך כלל ראו בי האחראית. אמי הייתה מרימה את ידיה בהכנעה כשביקשתי את התערבותה, ואבי ביקש ממני להיות "נעימה יותר, רכה יותר" ו"לוותר".

גיזרת התעללות נוספת הייתה במישור הרגשי- "את זבל, יש לך לב רע, מפגרת" אלו רק מקצת הכינויים שזכיתי לקבל מהוריי. וכמובן הייתה ההזנחה הרגשית של אמי שמעולם לא הבינה שילד צריך יותר מאשר לבוש ומזון בשביל לחיות בטוב. לצד כל אלה ,בחופש הגדול של כיתה ה' עברתי מסכת של השפלות וחרם מבנות גילי בישוב בו גדלתי.

***

יוני 2018, שבוע 18

התקשרתי לשירות הטרטולוגי של משרד הבריאות בכדי לשאול אותם כיצד עליי לנהוג בזמן ההנקה העתידית היות ואני נוטלת תרופות פסיכיאטריות. הרופאה שמעבר לקו הבהירה לי במשך מספר דקות את ההשלכות החמורות שיש לכל תרופה שאני לוקחת.

"אנחנו ממליצים מאוד שלא להניק".

הודיתי לה, ולאחר מכן בכיתי חרישית במשך דקות ארוכות, והלכתי הביתה מהעבודה באמצע היום.

אף פעם לא אהבתי את הגוף שלי, והנה מאז הנישואין חשתי כי אני נראית יפה יותר. בעלי היקר מכל עזר לי לאהוב את המראה שלי. בתקופת ההריון החזה גדל. עד אז, זה היה חלום שמעולם לא התגשם עבורי. והנה- נהיה היתרון לחסר תועלת. החזה הוא רק פריט ראווה שאין לו שום משמעות מעשית.

***

שבוע 20

לאחר שעה טיפולית אצל הפסיכולוגית, אמרתי לה ממש על סף המפתן:

"הכאב הגדול הוא שאני משלמת עכשיו מחיר שלא מגיע לי על ההתעללויות שחוויתי בילדותי. בגלל אותן התעללויות אני צריכה לעבור שיקום נפשי שכולל תרופות, ובשל כך- אינני יכולה להניק. עד היכן ידם של המתעללים מגעת?!"

***

כאשר אני צופה בפרסומות של קופות החולים, בתי החולים וכל מי שעוסק בהריון ולידה, שמדגישות ללא הרף את חשיבות ההנקה, הייתי רוצה שהם ידעו עד כמה חשוב להיזהר בדברים אלו. שכן כמוני, יש מי שלא יכולה להניק, פעמים רבות לא מבחירה, ויש להיזהר בכל המלצה חותכת בשל כך. הדבר נכון בעיניי גם בכל מישור אחר בחיים בו אנשים שוללים דרך אחרת ממה שהם רואים לנכון.

אני מזכירה לעצמי  פעמים רבות עד כמה יש אנשים פגועים אשר לא באשמתם משלמים מחירים כבדים. כתבתי את הפוסט הזה כדי שאנשים יבינו כמה שום דבר אינו מובן מאליו, וכמה יש להיזהר במתן המלצות חותכות.

 

לקריאת שיתופים נוספים על תחושות של נשים סביב הנקה

לכתיבת תוכן, יצירת קשר והרשמה לרשמת תפוצה

 

צילום: sabine-van-straaten

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

המצב שלו עדיין קשה מאוד

מאת : אפרת

3 באוקטובר 20123 תגובות

מתוך אחרי לידה, שיהיו בריאים

כתבתי כאן לפני חודש או יותר נכון – ארבעה שבועות (בהריון למדתי ששבועות לא תמיד מקבילים לחודשים).

כתבתי על התחושות הקשות שבהליכה הביתה והשארת התינוק שלי בבית חולים.

כמה דמעות שפכתי מאז, כמה כאב, כמה תחנונים לבורא עולם וכמה פחד יכול בן אדם אחד להכיל.

המצב שלו עדיין קשה מאוד. הוא עבר ניתוח מסובך, הריאה שלו התמוטטה והוא עלה על מכונת לב ריאה, ירד מהמכונה ועדיין מורדם ומונשם.

אבל – הוא פוקח עיניים מדי פעם ומסתכל בי בעיניים הגדולות והיפות שלו במן מבט עמוק שמתערפל לאחר כמה שניות מרוב חומרי הרדמה (הרגעה) שהוא מקבל.

אני חושבת שזה הניסיון הכי קשה שעברתי בחיים שלי. הניסיון הכי קשה שלנו – של בעלי והבן היותר גדול (בן שנתיים…) שעברנו בחיים.

"סימנים של אוכל לפני בדיקת ההריון (הבטא)"- טיפולי הפריון שלי

מאת : רינה רונן

18 באוקטובר 20126 תגובות

מתוך טיפולי פוריות, רוצות הריון

לרוב מטופלות הפריון, אחד הדברים הכי קשים בטיפול הוא 12 הימים שמחכים עם בטן מלאה (תרתי משמע) לבצע את בדיקת הבטא (בדיקת הריון) ולקוות שהפעם יש הריון.

ב-12 יום האלו אין מעקבים, אין זריקות, יש קיר טיפוס, אכילת ציפורניים ומריטת שיער (של הראש).

מזל טוב ! באיזה שבוע את ?

מאת : לימור לוי אוסמי

6 ביולי 20118 תגובות

מתוך גוף ומשקל, לכל אמא, מתמודדות עם הסביבה

בזמן האחרון אני מקבלת מספר הולך וגדל של איחולים לבביים של "מזל טוב! באיזה שבוע את" ?

למען הסר ספק, אתחיל בעובדות: אני בת 35, יש לי ילד אחד בן 5.5, השמנתי 10 ק"ג בשנה האחרונה ו- אני לא בהריון.