להתבונן יחד עם המצלמה

מאת : לימור לוי אוסמי

22 בספטמבר 2018 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, עמוד הבית, תחושות מגוונות אחרי לידה

היום אחה"צ הרגשתי מין תחושה לא נעימה בגוף. קראתי לה 'עצב', למרות שאני לא בטוחה שהייתה זו עצבות.

לא הייתה לה סיבה נראית לעין להיות, אבל היא הייתה והרגשתי איך הגוף שלי מרגיש בחוסר שמבקש להתמלא.

בשלב מסוים זיהיתי שאני מנסה למלא את החוסר באכילה, אז בחרתי לקחת את המצלמה ולצאת לשדות. להיות עם העצב, עם החוסר, עם מה שזה לא יהיה ורק לתת לזה להיות.

נתתי למצלמה להיות שלוחה של הרגש בלי-שם שהיה לי, לחפש במרחב את מה שהיה בי ולצלם. זה הרגיש כמו להיות עם עוד מישהי בלי מילים, כמו לנשום יחד את מה שזה לא יהיה עם הסכמה לא לשנות אותו.

החושך התחיל לרדת ולא יכולתי לצלם, אז רק הלכתי ותהיתי מה במצלמה מאפשר לי להיות בנוחות עם תחושה לא נעימה. האם זאת תחושת הביחד? האם זו הבחירה להתבונן? האם זאת ההליכה, התנועה שמאפשרת? האם זו הבחירה פשוט להיות?

המשכתי ללכת ועלו בי מחשבות על עצבות, על תחושות לא נעימות במעבר להורות. חשבתי על זה שבדרך כלל זה לא רק עצב שעולה, אלא גם אשמה ובושה, והאם המצלמה יכולה להיות לעזר כעוד כלי להיות עם מה שעולה.

לא צילמתי את עצמי, אלא הייתי עם המצלמה בקשר אחר שאפשר לי משהו, שהיה כמו שלוחה של עצמי. יכולתי להיות בהתבוננות כלפי משהו בלי להעמיק בעצמי או לתעד את עצמי, וזה עדיין עשה את העבודה, וזה די מפתיע, לא?

משתפת בחלק מהצילומים, ואם גם לכן ייצא להתבונן דרך כתיבה או צילום ותרצו שאשתף, מוזמנות לשלוח אליי.

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

הקושי וההתמודדות עם ההנקה

מאת : אמא אורית

3 באוגוסט 2010תגובה אחת

מתוך אחרי לידה, הנקה

אי אפשר להגיד שמההיריון היה ברור לי שאניק, אבל היה ברור לי שאנסה להניק. שמעתי הרבה על כך שלא פשוט להניק ולכן לא רציתי להתחייב לעצמי ובסופו של דבר להתאכזב.

מיד אחרי הלידה לקחו אותנו לחדר שבו האחות המקסימה ניסתה ללמד אותי להניק. לא ממש הצלחתי ורוב החלב שלי לכלך את הפנים של הנסיכה הקסומה שלי. גם אני וגם האחות לא ויתרנו וכנראה שהיא הצליחה לאכול משהו.

במהלך שהותי בבית החולים, הצהרתי על "הנקה בלבד" כדי שגם בלילה יקראו לי להניק ולא יתנו לה בקבוק.

להיות

מאת : אמא אחת

5 במאי 201223 תגובות

מתוך איפה אני בתוך האמהוּת?, לכל אמא

רוצה להעלם.

להזרק במדבר ולשמוע רק רוח. לראות את הכוכבים בלילה, להיטמע בהם.

בלי הבכי שמוציא אותי מדעתי. בלי להרים ולערסל ולהרדים ולהניק. בלי לנקות את האוכל שנזרק על הרצפה. בלי לדאוג כמה שהוא רזה. בלי הבלגן בבית שמתחדש כל יום מחדש. בלי לקום בלילות. בלי להיות עייפה.

רוצה להעלם.

להיות גרגר אחד במדבר הגדול, חלק ממשהו, שייכת.

ללא הבדידות שמלווה אותי מאז הפכתי לאמא, החיפוש אחר עיניים פנויות בג'ימבורי או בגינה, אולי יהיה עם מי לדבר, גם אם זו שיחת חולין על בני כמה הילדים. רוצה לחיות בלי העיניים השיפוטיות, המבקרות, המעירות, פשוט חייבות להעיר שצריך להלביש יותר או פחות ואיפה הכובע, ומה, הוא עוד לא יודע למחוא כפיים, כמה להניק ואולי הוא רעב.

ההורות לתאומים היתה הדבר שהגדיר אותנו

מאת : מיכל איתם

4 באוגוסט 20116 תגובות

מתוך אמהות לתאומים, לכל אמא

כי מה שמיוחד בהורות הזו שהיא מיד מגדירה אותך. מעולם לא נולד לי ילד בכור יחיד, ולכן אני לא יכולה להשוות, אבל התאומות היתה הדבר שהגדיר אותנו בתחילת דרכינו ההורית. אני זוכרת שכל ססמא שהתבקשנו לתת (בנק, אינטרנט וכדו') היו מורכבות איכשהו מהמילה תאומים. לא דיברנו או נשמנו שום דבר אחר חוץ מהתאומים והתאומות.

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שאת כאן. אם כשאת קוראת את התכנים את מרגישה בבית, אם מעניין אותך להתפתח ולצמוח ולהכיר את עצמך מחדש דרך המעבר להורות. אז תלחצי כאן על האופציה למפגשים איתי 

כדי לקבל למייל את התכנים החדשים מהאתר:

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם