להתבונן יחד עם המצלמה

מאת : לימור לוי אוסמי

22 בספטמבר 2018 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, עמוד הבית, תחושות מגוונות אחרי לידה

היום אחה"צ הרגשתי מין תחושה לא נעימה בגוף. קראתי לה 'עצב', למרות שאני לא בטוחה שהייתה זו עצבות.

לא הייתה לה סיבה נראית לעין להיות, אבל היא הייתה והרגשתי איך הגוף שלי מרגיש בחוסר שמבקש להתמלא.

בשלב מסוים זיהיתי שאני מנסה למלא את החוסר באכילה, אז בחרתי לקחת את המצלמה ולצאת לשדות. להיות עם העצב, עם החוסר, עם מה שזה לא יהיה ורק לתת לזה להיות.

נתתי למצלמה להיות שלוחה של הרגש בלי-שם שהיה לי, לחפש במרחב את מה שהיה בי ולצלם. זה הרגיש כמו להיות עם עוד מישהי בלי מילים, כמו לנשום יחד את מה שזה לא יהיה עם הסכמה לא לשנות אותו.

החושך התחיל לרדת ולא יכולתי לצלם, אז רק הלכתי ותהיתי מה במצלמה מאפשר לי להיות בנוחות עם תחושה לא נעימה. האם זאת תחושת הביחד? האם זו הבחירה להתבונן? האם זאת ההליכה, התנועה שמאפשרת? האם זו הבחירה פשוט להיות?

המשכתי ללכת ועלו בי מחשבות על עצבות, על תחושות לא נעימות במעבר להורות. חשבתי על זה שבדרך כלל זה לא רק עצב שעולה, אלא גם אשמה ובושה, והאם המצלמה יכולה להיות לעזר כעוד כלי להיות עם מה שעולה.

לא צילמתי את עצמי, אלא הייתי עם המצלמה בקשר אחר שאפשר לי משהו, שהיה כמו שלוחה של עצמי. יכולתי להיות בהתבוננות כלפי משהו בלי להעמיק בעצמי או לתעד את עצמי, וזה עדיין עשה את העבודה, וזה די מפתיע, לא?

משתפת בחלק מהצילומים, ואם גם לכן ייצא להתבונן דרך כתיבה או צילום ותרצו שאשתף, מוזמנות לשלוח אליי.

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

איך אתן מתמודדות ?

מאת : אביבית זהבי בינשטוק

3 בינואר 201213 תגובות

מתוך אחרי לידה, עזרה ודאגה לעצמנו

הכוחות שלי….

אני צריכה לאגור כוחות ולא יודעת כיצד, אני אמא לכל החיים וזאת הבנתי מיד , לעיתים אני מרגישה שכולנו אמהות חד הוריות, הכל מוטל על הכתפיים שלנו, התינוקת, הבית, הסידורים, העבודה, החיים האהבה, המראה האוכל הכל, ואין אין עזרה.

פעם היו גרים יחד בשכונות וכולם עזרו לכולם והסבתות היו שם לטפל לשמור ולתמוך .והיום…..הסבתות עובדות עצמאיות , יש להן לו"ז צפוף ואנו נותרנו לבדנו, מנסים לאגור כוחות , לשאוב כוחות ויחד עם כל זה לתת לקטנה שלנו {בת 10 חודשיים} את כל האהבה והיחס החם שניתן לתת.

הפעם אני פונה אליך איש

מאת : לי-את דנקר

19 במאי 20130 תגובות

מתוך זוגיות אחרי לידה

הפעם אני פונה אליך איש, זה שסיפרו לו בילדות שגבר זה לא דבר שביר, זה שאמרו לו תבכה אבל כמו גבר, שביקשו ממנו לתקן את הכל רק כי יש לו ביצים ולא כי יש לו את כל הכלים. שאמרו לו, שהוא זה "לאט" והיא זה "מהר", שציפו ממנו להתקדם הלאה גם כשהאופק נראה מתרחק, שלימדו אותו לאכול בפה פתוח את כל העוגה בידיעה שהיא לא נשארת שלמה.

ללדת זה כואב. מאוד כואב

מאת : שירה דרוקר

14 במאי 201116 תגובות

מתוך לידת בית, סיפורי לידה

חמישה ימים עברו מאז שנולדה הילה. ימים מבלבלים, ימים של הסתגלות, ימים שבהם נתתי לחוויה לשקוע, לחלחל, ורק עכשיו אני מוכנה לבטא את מה שעברתי. עברנו. אני מאוד רוצה לספר את הסיפור כמה שיותר קרוב למועד הלידה, כי יש המון דברים שאני מרגישה עכשיו שאולי יהפכו מטושטשים בהמשך, וחשוב לי לבטא גם אותם.

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שאת כאן. אם כשאת קוראת את התכנים את מרגישה בבית, אם מעניין אותך לעזור לעצמך להתפתח ולצמוח דרך המעבר להורות. אז תלחצי כאן, אולי יענין אותך להיפגש איתי 

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם

רוצה לקבל את התכנים החדשים מהאתר?

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)