ימים ראשונים של הסתגלות

מאת : הדס פישמן כהן

5 בספטמבר 2018 | 0 תגובות

מתוך הילדים בגן ובבית ספר, לכל אמא, עמוד הבית

 

ימים ראשונים של הסתגלות. הלב והראש מקפצים בין מחשבה עליה ועליו או כיווץ, דמעה וגעגוע.

שלום כיתה א׳. איך את מרגישה? את שמחה, גאה בעצמך? מצאת חברה? ילדה גדולה שלי, ספרי לי קצת מה עבר עלייך היום. אני צמאה לרסיס קטן של מידע, שאדע, שאשמע שטוב לך, שאת יכולה. את אומרת שהיה הרבה ושאת לא זוכרת, את נחה קצת ואז לאט לאט מספרת מעט. אני צוללת לתוך עינייך, מחזיקה את שתי ידייך המתוקות, את רואה את הדמעה שמתגלגלת אליך ואומרת לי בקול סמכותי:״אמא, אל תדאגי! הכל בסדר איתי…״ כמה שאני אוהבת אותך ומאמינה בך, יפה שלי. את אדם נפלא, קטנה בוגרת, נבונה שלי, אני בטוחה שתתמודדי נפלא שלב, שלב. בהצלחה.

ואתה, אהוב שלי, איך אחלוב ממך מילים, קצת ספר לי על היום, עם מי שיחקת? ״לא יודע״.. אתה עונה. ״שיר הגננת צחקה איתך, ליטפה אותך? התגעגעתי אליך, אוצר קטן". נגסתי בעוגת יום ההולדת שלך וחשבתי על היום לפני שלוש שנים, כשהכרתי אותך לראשונה, כשהגחת מתוך רחמי. הזמן טס מאז, והנה אתה מתבטא מקסים, צוחק ומצחיק אותנו כל כך, נלחם, בועט חזק בכדור וגם בוכה בדמעות חמות וגדולות של אכזבה כשמשהו לא קורה לשביעות רצונך.

״עשית פיפי באסלה של הגדולים?״ אתה מהנהן ואני מוחצת אותך בחיבוק, ״תראה לי תנועות שלמדת בחוג ריתמיקה״, ״ומה אכלת לארוחת הצהריים?״ אני מפציצה בשאלות ולא מגיעה לשובע או לרוגע. ב-19:30 אתה נרדם תוך כדי שאני קוראת לך את הסיפור של לפני השינה ויומך כבר מכוסה בשמיכת הלילה הכהה.

ואת, יפתי הקסומה, בכית אחרי האמבט וליבי נצבט. סיפרת שבהפסקות משעמם, שנשארת בכיתה כי אין מגלשות או משחקים, רק ציורים בחצר, שאת מתגעגעת לגן. לרגע הפה שלי יבש. סיפרתי לך איך הרגשתי אני כשהגעתי לכיתה א׳, כשהכל גם לי היה מנוכר וחדש. ביקשתי שננשום עמוק, שננסה יחד לחשוב מה אפשר לעשות ונרדמת בחיוך כשהחלטנו להביא מחר לביה״ס משהו קטן שלך. הבטחת לי שתצאי לחצר אפילו לקצת.

ועכשיו כששניכם בחלומות מכוסים, לבי עוד שועט, אני במחשבות במעגלים, הבטן מכווצת, הנשימה מעט חסומה, הנה מגיע תורה של עוד דמעה. האם אוכל להיות המבצר הבטוח לשניכם? האם אוכל לרכך עבורכם את ההסתגלות, לתת לכם כלים? אני עצמי מסתגלת וחווה כאבי גדילה, כעת הזמן שלי למנוחה. עד מחר, שאוכל לחבק ולהכיל שוב את עולמי ועולמכם ולשלוח אתכם ליום חדש של התנסות וצמיחה.

 

לטקסטים נוספים על הסתגלות לגן ובית הספר

ליצירת קשר וקבלת תכנים למייל

לשיחה אישית עם לימור

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

למה בגן היא מצליחה לאסוף את עצמה ואיתי יש איבוד עשתונות מוחלט?

מאת : אמא אנונימית

15 ביוני 20143 תגובות

מתוך לכל אמא, רגשות אשם

הבכורה שלי בת 6.4 . רגישה . פרפקציוניסטית. התאכזבה שוב מעצמה שאיבדה עוד משהו (בפעם השלישית ביומיים האחרונים). אני כמובן טורחת לספור לה.. (אכזבה #1 מעצמי) .

הזעם שלה שוב פורץ. מנסה להתקרב להגיד משהו והיא מרחיקה אותי. כל המשפחה מנסה להגיע לאוטו והכל קורה מול העיניים של חמותי (שתחיה – היא והביקורת שלה). בסוף אני לוקחת אותה חצי דרך בידיים. מגיעים לאוטו וזה לא נרגע. הצרחות בלתי נסבלות ככה שאני חייבת לסתום אוזניים (אכזבה #2 מעצמי).

הריון שלישי. נקודה?

מאת : הילה שרעף גלסר

2 באפריל 20142 תגובות

מתוך הריון, יומן הריון

הריון שלישי אחרי ארבע שנים מהשני. ארבע שנים שבהם עברתי מסע הישרדות אמיתי ולא הישרדותי אל תוך האישה שאני היום, מסע הישרדות נשי, אימהי, קיומי.

ופאקינג…שרדתי. ויותר מזה.

להיות אמא: החיים לפני הלידה ואחריה

מאת : קרן נחמיאס

6 באפריל 20110 תגובות

מתוך אחרי לידה, מה עם הצרכים שלי?

לפני כמה ימים היה לי רגע קטן של שקט, 5 דקות בלי עבודה, בלי הילדה, בלי הבעל, בלי סידורים. 5 דקות לעצמי, 5 דקות שלמות שנראו כמו נצח, בחמש דקות האלו חוץ מלנוח כמובן, יצא לי לחשוב על החיים שלי לפני שהפכתי להיות אמא והחיים היום.

אז שלא תבינו לא נכון, זה ממש לא פוסט מתלונן על החיים היום או כמיהה לחיים שהיו אלא פוסט שעומד על ההבדלים המשמעותיים בין שני העולמות, הרי לא ממש מבינים את השינוי שהולך לקרות, גם כשנמצאים בחודש תשיעי רגע לפני לידה.

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שהגעת.

מעכשיו אפשר להתעדכן בקלות בתכנים החדשים על ידי קליק אחד.

תלחצי כאן: https://bit.ly/2HXueCm

להיות אמא לתינוק ולהרגיש שאני ברכבת הרים

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם