ימים ראשונים של הסתגלות

מאת : הדס פישמן כהן

5 בספטמבר 2018 | 0 תגובות

מתוך הילדים בגן ובבית ספר, לכל אמא, עמוד הבית

 

ימים ראשונים של הסתגלות. הלב והראש מקפצים בין מחשבה עליה ועליו או כיווץ, דמעה וגעגוע.

שלום כיתה א׳. איך את מרגישה? את שמחה, גאה בעצמך? מצאת חברה? ילדה גדולה שלי, ספרי לי קצת מה עבר עלייך היום. אני צמאה לרסיס קטן של מידע, שאדע, שאשמע שטוב לך, שאת יכולה. את אומרת שהיה הרבה ושאת לא זוכרת, את נחה קצת ואז לאט לאט מספרת מעט. אני צוללת לתוך עינייך, מחזיקה את שתי ידייך המתוקות, את רואה את הדמעה שמתגלגלת אליך ואומרת לי בקול סמכותי:״אמא, אל תדאגי! הכל בסדר איתי…״ כמה שאני אוהבת אותך ומאמינה בך, יפה שלי. את אדם נפלא, קטנה בוגרת, נבונה שלי, אני בטוחה שתתמודדי נפלא שלב, שלב. בהצלחה.

ואתה, אהוב שלי, איך אחלוב ממך מילים, קצת ספר לי על היום, עם מי שיחקת? ״לא יודע״.. אתה עונה. ״שיר הגננת צחקה איתך, ליטפה אותך? התגעגעתי אליך, אוצר קטן". נגסתי בעוגת יום ההולדת שלך וחשבתי על היום לפני שלוש שנים, כשהכרתי אותך לראשונה, כשהגחת מתוך רחמי. הזמן טס מאז, והנה אתה מתבטא מקסים, צוחק ומצחיק אותנו כל כך, נלחם, בועט חזק בכדור וגם בוכה בדמעות חמות וגדולות של אכזבה כשמשהו לא קורה לשביעות רצונך.

״עשית פיפי באסלה של הגדולים?״ אתה מהנהן ואני מוחצת אותך בחיבוק, ״תראה לי תנועות שלמדת בחוג ריתמיקה״, ״ומה אכלת לארוחת הצהריים?״ אני מפציצה בשאלות ולא מגיעה לשובע או לרוגע. ב-19:30 אתה נרדם תוך כדי שאני קוראת לך את הסיפור של לפני השינה ויומך כבר מכוסה בשמיכת הלילה הכהה.

ואת, יפתי הקסומה, בכית אחרי האמבט וליבי נצבט. סיפרת שבהפסקות משעמם, שנשארת בכיתה כי אין מגלשות או משחקים, רק ציורים בחצר, שאת מתגעגעת לגן. לרגע הפה שלי יבש. סיפרתי לך איך הרגשתי אני כשהגעתי לכיתה א׳, כשהכל גם לי היה מנוכר וחדש. ביקשתי שננשום עמוק, שננסה יחד לחשוב מה אפשר לעשות ונרדמת בחיוך כשהחלטנו להביא מחר לביה״ס משהו קטן שלך. הבטחת לי שתצאי לחצר אפילו לקצת.

ועכשיו כששניכם בחלומות מכוסים, לבי עוד שועט, אני במחשבות במעגלים, הבטן מכווצת, הנשימה מעט חסומה, הנה מגיע תורה של עוד דמעה. האם אוכל להיות המבצר הבטוח לשניכם? האם אוכל לרכך עבורכם את ההסתגלות, לתת לכם כלים? אני עצמי מסתגלת וחווה כאבי גדילה, כעת הזמן שלי למנוחה. עד מחר, שאוכל לחבק ולהכיל שוב את עולמי ועולמכם ולשלוח אתכם ליום חדש של התנסות וצמיחה.

 

לטקסטים נוספים על הסתגלות לגן ובית הספר

ליצירת קשר וקבלת תכנים למייל

לשיחה אישית עם לימור

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

דיכדוך אחרי לידה- החוויה השקופה

מאת : גלית הרמן

23 ביולי 20134 תגובות

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה, מקצועניות מדברות, קוראות לשינוי, קושי אחרי לידה, רגשות אשם אחרי לידה

הדיכאון יאובחן ויטופל, האישה תקבל כותרת, שם לאחוז בו עבור אותה תחושה נוראית עימה היא מסתובבת. הפסיכוזה על אחת כמה וכמה, זועקת עד כי אי אפשר להתעלם.

וחווית הדכדוך? וחווית העצבות שאולי תימשך מעבר לשבועיים? שקופה.

סיפור לידה של תמה

מאת : גלית

8 בפברואר 201219 תגובות

מתוך הפלה, אובדן הריון, הריון

תמה נולדה ביום שלישי, א' טבת, נר שמיני של חנוכה, 27/12/11 בשעה 5:30 לאור בוקר ראשון. היא היתה יפה ושקטה, תינוקת ישנה. לקחתי אותה בזרועתיי עטופה וחיבקתי וליטפתי ונישקתי ודיברתי ואהבתי אותה כל כך. אבל תמה לא זכתה לחיות. היא נולדה כשקשר אמיתי בחבל הטבור שלה, מה שלא איפשר לה לנשום ולקבל אספקת חמצן והיא נולדה ללא רוח חיים.

הכל התחיל ביום שבת 24/12. היום התחיל כרגיל, בצהריים נסעתי להורים לאכול ארוחה משפחתית וכשהגעתי אליהם עדיין הרגשתי תנועות כרגיל לגמרי. אכלנו, פטפטנו, היו המון שיחות על הלידה המתקרבת, איך אני רוצה ומה אני ממש לא רוצה.

בשעה 17:00 נסעתי הביתה וכבר בדרך תהיתי איך זה שלא הרגשתי אותה כבר כמה שעות, הגעתי הביתה והחלטתי לשתות מים וקפה ולראות אם היא זזה, כי זה על פי רוב עזר לה לזוז. זה לא קרה, הנחתי ידיים על הבטן. זה הסימן המוסכם שלנו שאחריו היא תמיד זזה, שולחת לי סימן שהכל בסדר והיא לא זזה. ניגשתי והכנסתי לפה כפית דבש, על אף הסוכרת, ונשכבתי על צד שמאל לא רגועה לגמרי, וזה לא עזר. ניגשתי להתקלח אולי זה יעיר אותה, אכלתי כפית סוכר ושוב נשכבתי על צד שמאל, והיא עדיין לא זזה. קראתי באינטרנט על הפחתה בתנועות עובר, והחלטתי להתקשר למוקד של הכללית, ובו זמנית לכתוב בקומונה. במוקד הפנו אותי מייד לבית חולים, התקשרתי לאמא שלי והיא הגיעה תוך חצי שעה לקחת אותי. מפה התחיל סיפור אחר לגמרי.

פרחי באך להריון

מאת : איריס גומס

7 בפברואר 20113 תגובות

מתוך הריון, רפואה משלימה בהריון ולידה

ת בהריון. בתוכך מתרחש תהליך מופלא וקסום של בריאה.

אצל נשים רבות, העיסוק בהריון יסתכם בעיקר בבדיקות רפואיות שגרתיות, אבל ההריון הוא תהליך שמערב גם את נפשך ולא רק את גופך. את מזינה ומטפחת חיים חדשים, ובכל מקום את חושבת על זה, חולמת על העתיד, מדמיינת את התינוק שיהיה לך ואת החיים המשותפים שיהיו לכם.

אמנם ההריון תובע את הנדרש לו מהמשאבים הגופניים, אבל כדאי להתייחס גם לתחושות ולרגשות שנלווים לתהליך המיוחד הזה.

תמציות פרחי באך מטפלות ברגשות השונים שאנו חווים באופן טבעי ובטוח. התמציות יכולות לעזור מתחילת ההריון ולאפשר לך לשים את הפחדים והספקות בפרופורציה הנכונה כך שתוכלי לעבור תשעה חודשים של שמחה וסיפוק.

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שאת כאן. אם כשאת קוראת את התכנים את מרגישה בבית, אם מעניין אותך לעזור לעצמך להתפתח ולצמוח דרך המעבר להורות. אז תלחצי כאן, אולי יענין אותך להיפגש איתי 

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם

רוצה לקבל את התכנים החדשים מהאתר?

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)