שלום כיתה א'- על פרידה והסתגלות

מאת : לימור לוי אוסמי

4 בספטמבר 2018 | 0 תגובות

מתוך הילדים בגן ובבית ספר, לכל אמא, עמוד הבית

 

כמו אמא קרצייה אני שמה לב למין תחושה שנמצאת אצלי ומבקשת ממני לשאול: נו, איך היה לכן בגן? איך עבר? איך אתן? הכול בסדר? אני שמה לב שאני מחכה לשמוע מכן חוויות, תחושות, מחשבות, פיסות של מידע לגבי איך עוברת לכן ההסתגלות והקליטה, אבל מקבלת בעיקר הרבה שקטטטט.

אני לוקחת כמה דקות כדי לשים לב לצורך הזה שלי ומייד יכולה לראות איך הוא חלק ממרחב משותף רחב יותר, מרחב של קליטה ו הסתגלות של הורים וילדים למסגרות חדשות. מרחב בו הילדים עוברים דברים שאנחנו לא באמת יודעות עליהם, ומהצד השני יש אותנו, שמחכות מהם לניצוץ של חוויה, לתחושה, מחכות לדעת שהכול בסדר, מקוות להצליח לקחת נשימה בזכות העדכונים הקטנטנים האלה.

אני יכולה לשים לב שבמרחב הזה יש מצד אחד אמונה שהכול בסדר, שהכול יסתדר, יש בתוכו אמונה בכוח של ילדים ושל הורים להתמודד, ויחד עם זה במרחב הזה יש גם חשש שאולי משהו קורה אך לא מדובר, שאולי ההורים או הילדים מרגישים שאין מקום למה שהם מרגישים כי עכשיו צריך להתמודד, כי כל האנרגיות מנותבות להסתגלות ואין זמן או מקום להרגיש ובטח שלא לדבר על זה. ואם משהו קורה אבל לא מדובר, אז איך אדע שהכול בסדר?

אם אסתכל על הצורך הנוכחי שלי בפיסות מידע מכן ומהילדים, אני יכולה לראות כיצד אותן פיסות עוזרות לי לווסת את עצמי מההתרגשות והחשש שאני נמצאת בהם. כשאני שומעת איך עבר על הילדים שלי היום, מה הם עשו, איך הם הרגישו, מה הם אכלו, איך היה להם עם הגננת או המורה, עם מי הם שיחקו וכל מיני פרטים קטנטנים כאלה, אז משהו בי מתחיל להירגע.

אני צריכה לחזק את עצמי שזה בסדר, שמותר לי לשאול קצת יותר שאלות בימים האלה, ולא רק להגיד לעצמי- "שחררי, הכול בסדר, אל תעיקי". כשאני בוחרת לקחת רגע להתבונן בצורך שלי ומה קורה לי בתוך המרחב הזה, אז קל לי יותר להבין את עצמי, לתת לגיטימציה למה שאני צריכה, לבחור שלא לבטל את התחושות למרות הקולות הנוספים שיש בתוכי.

ומה קורה לי כשאני לא מקבלת את פיסות המידע שאני זקוקה להם כדי להתווסת ולהירגע? הרי לפעמים הילדים בוחרים שלא לשתף אותי במה קורה להם, ואני לא רוצה שהוויסות הרגשי שלי יהיה תלוי בהם. או! בדיוק בדיוק במקום הזה אני רואה היכן טמון זרע ההתפתחות שלי. להיות מסוגלת לשהות עם חוסר נוחות ועם חוסר היענות מדויק לצורך שלי, להיות מסוגלת לבדוק מה יכול לעזור לי להתמודד בצורה טובה בלי להתערבל עם חוסר הנוחות, לקחת את האתגרים שעולים בי בתקופת ההסתגלות וללמוד ולהתפתח מתוכם.
אני רואה בכל אתגר הורי כזה את השער לצמיחה והתפתחות, ללמידה והתבוננות, את ההזמנה לגדול. כשאני נזכרת להסתכל על האתגרים האלה כאל הזדמנות, כאל חלק ממסע ארוך של התפתחות, משהו בי מוכן יותר להיות פתוח ללמידה. לא תמיד אני נזכרת בזה, לא תמיד בא ללמוד ולהתפתח, לפעמים רק בא לי להיות בתוך הרגש ולתת לו להיות, וגם זה מעולה.

 

לבלוג האישי שלי
לקריאת פוסטים נוספים בנושא הגנים ובית הספר

לשיחות אישיות איתי

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

גמילה מהנקת לילה | זה מרגיש כמו פרידה ראשונה

מאת : ענבל לוי

25 באפריל 20130 תגובות

מתוך אחרי לידה, הנקה

  זה מרגיש כמו פרידה ראשונה. נגה בת שנה ושלושה חודשים. זה לילה ראשון בלי הנקת לילה. עוד אפילו לא גמילה מוחלטת מהנקה, למרות שגם זה כבר באופק. אני לא מצליחה להירדם. חרדה מהבכי שעוד יבוא, מהכעס שלה, מתחושות האשמה שלי, מהריבים הפוטנציאלים עם בן זוגי. אבל מעל הכל, מרגישה שאני עומדת בפני הפרידה הראשונה […]

אם אעז להרגיש באמת

מאת : רעות שלומי רסלר

1 בפברואר 20152 תגובות

מתוך אחרי לידה, פחדים וחרדות אחרי לידה

בדרך כלל אני אישה שמחה, מאושרת, חיה בעולם בתחושה שהשמיים הם הגבול עבורי

ושקבלתי קלפים טובים בעולם הזה: אני בת בכורה להורים צברים, מוקפת במשפחה גדולה ואוהבת, תמיד היו לי חברות טובות, ידעתי ללמוד ולהתקדם בחיים, היו לי רומנים ובני זוג, אני נראית די טוב ואפילו הגשמתי את כל חלומותיי הגדולים כמו טיולים, אהבה וזוגיות, ילדות, קריירה.

ואני יודעת לראות את כל זה. יודעת לראות את כל הטוב והשפע בחיי.

אבל היום החלטתי באומץ רב לנשום ולהתבונן , אולי זה לא מעשה חכם לעשות חודשיים אחרי לידה.

הכל תקין, אז למה בכל זאת התחושה היא שמשהו לא???

מאת : מגלה את עצמי מחדש

26 בדצמבר 20119 תגובות

מתוך הריון, חרדות ודיכאון בהריון, יומן הריון

הכל תקין, אז למה בכל זאת התחושה היא שמשהו לא???

הזמן עובר, השקיפות העורפית בסדר, הסקירה הראשונה מראה שהספירה שלי לא נכונה בשבוע, אבל למי זה איכפת- טעות נפוצה, לא חשבתי על זה דקה אחרי… חשבתי על זה הרבה אחרי- אחר כך. אבל כשלכאורה הכל תקין והכל מצטלם יפה, ורק התחושות, תחושות שלא מבוססות על כלום חוץ מתחושות, רק הן לא תקינות, רק הן לא יפות, אז למה להטריד את המערכת…

אי ידיעת החוק אינה פותרת מעונש, אבל לצערי, במקרה שלי, ידיעת החוק- חוקי החיים הכניסה אותי למעגל של מצוקה. לא באמת עונש אבל בהחלט מצוקה. פתאום החיים וההריון בפרט נראו לי כל כך שבריריים, כל כך ארעיים, כל כך לא מובטחים.

דודה שלי אומרת שעד שאין לידה והכל תקין לא אומרים "מזל טוב" אלא "בהצלחה" וככה כל הזמן הרגשתי, שדרושה כאן המון הצלחה, שהכל בשנייה, יכול להיגמר, יכול להיעלם, שהכל אבל הכל לא בסדר אבל לא ידעתי באמת מה לא בסדר.

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שאת כאן. אם כשאת קוראת את התכנים את מרגישה בבית, אם מעניין אותך להתפתח ולצמוח ולהכיר את עצמך מחדש דרך המעבר להורות. אז תלחצי כאן על האופציה למפגשים איתי 

כדי לקבל למייל את התכנים החדשים מהאתר:

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם