לא תמיד 'גבולות' הם מה שאנחנו צריכות מול הילדים

מאת : לימור לוי אוסמי

24 באוקטובר 2018 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, מה עם הצרכים שלי?, מתמודדות עם נורמות וציפיות, עמוד הבית

 

אני חושבת שהנטייה הטבעית להתמודדות עם אתגרים או לבטים בתוך ההורות היא להיצמד לדברים הטכניים של מה אנחנו חושבות שצריך או נכון לעשות, מתוך מחשבה שזה יפתור את הכול. לפעמים זה עובד ואז הכול מעולה, אבל לפעמים זה נתקע ואנחנו לא מבינות למה.

באותם מקומות שיש תקיעות, ששום דבר לא הולך, שכבר נמאס וניסיתן הכול, אני מציעה לנסות לפתוח מרחב חדש של התבוננות על מה קורה לכן בתוך האתגר הזה. להתחיל לבדוק מה אתן מרגישות שם, מה הקולות שמתגלים או מתנגדים, מה זה עושה לא להצליח להתמודד? אילו מחשבות מתעוררות שם? זה קצת כמו להתחיל להניע שרירים או איברים חדשים כדי להתמודד עם אותה בעיה.

כשאנחנו עוצרות להתבונן ומתחילות לשים לב מה קורה לנו לנו באותו אתגר או סיטואציה שמפעילה אותנו רגשית, אנחנו לאט לאט נוטשות מושגים כמו 'גבולות', 'זה מה שצריך' או 'זה מה ששמעתי שעוזר' ומתחילות להוסיף בהדרגה מושגים אחרים כמו- מה זה עושה לי? מה קורה לי שם? איך זה מפעיל אותי? מה נוח ונעים לי? מה ממש לא נעים לי?

כשאנחנו מתחילות לפתוח פתח להתבוננות אנחנו יכולות להתחיל לראות גוונים ורבדים שלא יכולנו לראות כל עוד היינו צמודות לפעולות הטכניות של מה צריך לעשות כדי לפתור את הבעיה. משהו בתחושה מתחיל להשתנות, משהו משתנה בדרך שבה אנחנו ניגשות להתמודד עם אותה סיטואציה, משהו בתוכנו יכול להתחיל לגדול ולהתרחב, יכול לממש את הזכות שלנו להתפתח בזכות ההורות.

 

*מחשבות שעלו בי בעקבות שיחה טלפונית שהייתה לי הבוקר על גבולות בהנקה, כביכול, שביקשו התייחסות אחרת.

 

לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר, מקיימת תהליכי התבוננות עם נשים בתקופת המעבר להורות, מצלמת נשים אחרי לידה בסביבתן הטבעית. medabrot.imahut@gmail.com

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

הנקה קצרה: "החלטתי להפסיק לנסות. התייאשתי"

מאת : אמא רקפת

4 בספטמבר 201011 תגובות

מתוך אחרי לידה, הנקה

כשילדתי את בני לפני כמעט חצי שנה רציתי מאד להניק.
כשניסיתי להניק בפעם הראשונה, כמה שעות לאחר הלידה, הילד נצמד לשד וינק. אני לא יכולה לתאר את ההתרגשות שחשתי, את האהבה העצומה, את האושר הזה שאני מצליחה להזין מישהו אחר. אבל… אחרי שתי דקות הוא התחיל לצרוח. לא נצמד טוב לשד ולא הצליח לינוק כמו שחשבתי שיצליח.
לתינוקיה לא יכולתי לגשת בגלל הניתוח (עוד לא ירדתי מהמיטה וסבלתי מכאבים קשים). עזרה מהאחיות לא הצלחתי להשיג. ניסיתי להניק עוד כמה פעמים באותו יום, אבל זה גרם למפח נפש רציני לשנינו. הוא צרח.

זה לא תמיכה "בהם". זו תמיכה בכולנו

מאת : הכי אמיתית

10 באוגוסט 2011תגובה אחת

מתוך קוראות לשינוי

בדרך חזור, האוטובוס חלף על פני שדרות רוטשילד, וראינו את המאהל הענק, המוני אוהלים, עומדים, שלווים כביכול אך צועקים אליך בקול גדול…

פתאום החיוך ירד מהפרצוף. ולא כי ראינו איזו זוועה מולנו, אלא כי משהו פתאום חלחל. עמוק.

אמן אמן שזה לא הריון- העולם השתגע!!

מאת : רינה רונן

20 בספטמבר 201111 תגובות

מתוך להביא עוד ילד?, לכל אמא

הרגשתי שהעולם משתגע – אני מחכה לתשובה לבדיקת הריון? השתגעתי? ואני יושבת ומתפללת לאלוהים שחלילה זה לא יהיה הריון?

עשיתי הרבה תטא הילינג בלי להתחשב בטובתי העליונה והגבוהה ביותר- ישר ציוויתי- אלוהים שלא יהיה הריון, רק לא הריון!!!

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שאת כאן. אם כשאת קוראת את התכנים את מרגישה בבית, אם מעניין אותך לעזור לעצמך להתפתח ולצמוח דרך המעבר להורות. אז תלחצי כאן, אולי יענין אותך להיפגש איתי 

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם

רוצה לקבל את התכנים החדשים מהאתר?

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)