לא תמיד 'גבולות' הם מה שאנחנו צריכות מול הילדים

מאת : לימור לוי אוסמי

24 באוקטובר 2018 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, מה עם הצרכים שלי?, מתמודדות עם נורמות וציפיות, עמוד הבית

 

אני חושבת שהנטייה הטבעית להתמודדות עם אתגרים או לבטים בתוך ההורות היא להיצמד לדברים הטכניים של מה אנחנו חושבות שצריך או נכון לעשות, מתוך מחשבה שזה יפתור את הכול. לפעמים זה עובד ואז הכול מעולה, אבל לפעמים זה נתקע ואנחנו לא מבינות למה.

באותם מקומות שיש תקיעות, ששום דבר לא הולך, שכבר נמאס וניסיתן הכול, אני מציעה לנסות לפתוח מרחב חדש של התבוננות על מה קורה לכן בתוך האתגר הזה. להתחיל לבדוק מה אתן מרגישות שם, מה הקולות שמתגלים או מתנגדים, מה זה עושה לא להצליח להתמודד? אילו מחשבות מתעוררות שם? זה קצת כמו להתחיל להניע שרירים או איברים חדשים כדי להתמודד עם אותה בעיה.

כשאנחנו עוצרות להתבונן ומתחילות לשים לב מה קורה לנו לנו באותו אתגר או סיטואציה שמפעילה אותנו רגשית, אנחנו לאט לאט נוטשות מושגים כמו 'גבולות', 'זה מה שצריך' או 'זה מה ששמעתי שעוזר' ומתחילות להוסיף בהדרגה מושגים אחרים כמו- מה זה עושה לי? מה קורה לי שם? איך זה מפעיל אותי? מה נוח ונעים לי? מה ממש לא נעים לי?

כשאנחנו מתחילות לפתוח פתח להתבוננות אנחנו יכולות להתחיל לראות גוונים ורבדים שלא יכולנו לראות כל עוד היינו צמודות לפעולות הטכניות של מה צריך לעשות כדי לפתור את הבעיה. משהו בתחושה מתחיל להשתנות, משהו משתנה בדרך שבה אנחנו ניגשות להתמודד עם אותה סיטואציה, משהו בתוכנו יכול להתחיל לגדול ולהתרחב, יכול לממש את הזכות שלנו להתפתח בזכות ההורות.

 

*מחשבות שעלו בי בעקבות שיחה טלפונית שהייתה לי הבוקר על גבולות בהנקה, כביכול, שביקשו התייחסות אחרת.

 

לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר, מקיימת תהליכי התבוננות עם נשים בתקופת המעבר להורות, מצלמת נשים אחרי לידה בסביבתן הטבעית. medabrot.imahut@gmail.com

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

טיפולי פוריות: האוטובוס בדרך להריון

מאת : ליטל אוהב ציון

9 בדצמבר 20105 תגובות

מתוך טיפולי פוריות, רוצות הריון

אסון האוטובוס והכמיהה לניסים מובילה אותי לכתוב את הפוסט הבא, על האוטובוסים שלי בחיים והכמיהה האין סופית הזו להרות ועל התחנות בדרך של טיפולי פוריות:

את נכנסת לכביש, חד סיטרי (ברוב הפעמים), לא סתם כביש, אלא HIGH WAY בדרך יש כל מיני סוגים של רכבים, אופנועים, מוניות ואוטובוסים.

קו אחד של אוטובוס הוא ה"קו הטבעי" זה הסוג שמאמין שיש קשר הדוק בין גוף ונפש, באוטובוס הזה תפגשו המון נשים לבושות לבן, בלי איפור ובלי לק, טבעיות ככל האפשר שעושות יוגה ו/או מדיטציה ו/או דמיון מודרך ו/או דיקור סיני.

כשסיפור הלידה נשמע רגיל, אבל התחושה שלך אחרת- חלק ה'

מאת : קרן פרידמן גדסי

8 בפברואר 20110 תגובות

מתוך סיפורי לידה, עיבוד חוויית הלידה

אני נזכרת בלידת בני. היא הייתה טובה וטבעית אבל…אחרי הלידה הסתובבתי חודשים עם מועקה בתוכי בלי לדעת מה היא מכילה. ניסיתי לסלק את המועקה, היא קלקלה לי. אבל היא לא הלכה לשום מקום. לקח זמן רב עד שלאט לאט התפענח לו הקושי בתוכי, עד שהסכמתי לכעוס, עד שנתתי לעצמי להתאבל על כל מה שרציתי להיות, ולא הצלחתי.

רק אז, רק אחרי שהסכמתי להכיר בכאב, להכיר את הכאב ולתת לו ביטוי, רק אז התפנה בי מקום, והשינוי שרצה לתפוס מקום בחיי, יכול היה לקרות.

דיכאון כיתה א'

מאת : מאיה הובני

3 באוקטובר 20120 תגובות

מתוך הילדים בגן ובבית ספר, לכל אמא

היא נכנסת לכיתה א', שתי צמות וחיוך שמעורר שמחה ודמעות, המוח שלי עובד שעות נוספות ( או שמא הפסיק לעבוד?) אני לא מצליחה להתרכז בדבר, אני מוצאת את עצמי מגוננת מידי ומצד שני בוכה מידיי.

אני מרגישה מפורקת, האם זה רק המעבר, שינוי הפאזה?

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שהגעת.

מעכשיו אפשר להתעדכן בקלות בתכנים החדשים על ידי קליק אחד.

תלחצי כאן: https://bit.ly/2HXueCm

להיות אמא לתינוק ולהרגיש שאני ברכבת הרים

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם