לא תמיד 'גבולות' הם מה שאנחנו צריכות מול הילדים

מאת : לימור לוי אוסמי

24 באוקטובר 2018 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, מה עם הצרכים שלי?, מתמודדות עם נורמות וציפיות, עמוד הבית

 

אני חושבת שהנטייה הטבעית להתמודדות עם אתגרים או לבטים בתוך ההורות היא להיצמד לדברים הטכניים של מה אנחנו חושבות שצריך או נכון לעשות, מתוך מחשבה שזה יפתור את הכול. לפעמים זה עובד ואז הכול מעולה, אבל לפעמים זה נתקע ואנחנו לא מבינות למה.

באותם מקומות שיש תקיעות, ששום דבר לא הולך, שכבר נמאס וניסיתן הכול, אני מציעה לנסות לפתוח מרחב חדש של התבוננות על מה קורה לכן בתוך האתגר הזה. להתחיל לבדוק מה אתן מרגישות שם, מה הקולות שמתגלים או מתנגדים, מה זה עושה לא להצליח להתמודד? אילו מחשבות מתעוררות שם? זה קצת כמו להתחיל להניע שרירים או איברים חדשים כדי להתמודד עם אותה בעיה.

כשאנחנו עוצרות להתבונן ומתחילות לשים לב מה קורה לנו לנו באותו אתגר או סיטואציה שמפעילה אותנו רגשית, אנחנו לאט לאט נוטשות מושגים כמו 'גבולות', 'זה מה שצריך' או 'זה מה ששמעתי שעוזר' ומתחילות להוסיף בהדרגה מושגים אחרים כמו- מה זה עושה לי? מה קורה לי שם? איך זה מפעיל אותי? מה נוח ונעים לי? מה ממש לא נעים לי?

כשאנחנו מתחילות לפתוח פתח להתבוננות אנחנו יכולות להתחיל לראות גוונים ורבדים שלא יכולנו לראות כל עוד היינו צמודות לפעולות הטכניות של מה צריך לעשות כדי לפתור את הבעיה. משהו בתחושה מתחיל להשתנות, משהו משתנה בדרך שבה אנחנו ניגשות להתמודד עם אותה סיטואציה, משהו בתוכנו יכול להתחיל לגדול ולהתרחב, יכול לממש את הזכות שלנו להתפתח בזכות ההורות.

 

*מחשבות שעלו בי בעקבות שיחה טלפונית שהייתה לי הבוקר על גבולות בהנקה, כביכול, שביקשו התייחסות אחרת.

 

לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר, מקיימת תהליכי התבוננות עם נשים בתקופת המעבר להורות, מצלמת נשים אחרי לידה בסביבתן הטבעית. medabrot.imahut@gmail.com

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

על פרשת הדולה: "ריסקו לבן אדם את החיים"

מאת : לימור לוי אוסמי

18 במרץ 20115 תגובות

מתוך דולה, הריון

אני חוזרת היום בבוקר הביתה, אחרי שהבאתי את איילי לגן (התחפש לדן קוסו, מבקוגן J…), אני במכונית, מקשיבה לתכנית "מחשבות בע"מ של איתן ליפשיץ ומשה שלונסקי בגל"צ. דקה לפני סיום התכנית, מחליטים השניים לומר שני משפטים מהירים על 'פרשת הדולה' (דקה 52'): "..היתה מהומת אלוהים בתקשורת, במשטרה, כלום לא קרה. התיק נסגר. טוב שבמקרים האלה עושים גם מעקב אחרי שריסקו לו את החיים.. לעשות קצת סדר.."

ארבע לפנות בוקר אנ'לא נרדמת

מאת : אמא מיכי

26 באפריל 20132 תגובות

מתוך אחרי לידה, רוצות לישון!

היה קשה להרדים לשנת הלילה היום, פעם ראשונה שהרדמתי בטיול בעגלה,
ואז הוא קם ב24:00 לאכול, שזו שעה לא רגילה, ושוב לא היה לו קל להירדם,

ועוד פעם ב 2:00 ואני אומרת לעצמי- משהו לא הגיוני, הוא לא אמור להיות רעב, נותנת צד ראשון, וצד שני, ושלישי, ורביעי, והוא בשלו- לא נרדם, או שנרדם בידים ומתעורר כשאני מניחה בעריסה.

אני מתחילה להתעצבן, העייפות חודרת ומחלחלת ויוצאות לי מילים ואנחות מהפה- אוף…, נו כבר… נמאס לי… יש לי מלא תוכניות למחר… אתה תעיר את האח הגדול שלך, איזה מסכנה אני ולמה רק אני קמה, אולי נעיר גם את הבן זוג שיראה גם הוא מה זה…

ופתאום אני קולטת- יש ירח מלא בחוץ

שינוי…

מאת : הכי אמיתית

26 ביוני 20119 תגובות

מתוך איפה אני בתוך האמהוּת?, לכל אמא

מכירות את ההרגשה הזאת, שהחיים כבר פועלים מכוח אנרציה כלשהו, שהדברים- גם הטובים וגם הפחות טובים- הם פשוט ככה ואין ממש אמונה שמשהו יכול להשתנות?

זה יכול להיות בדברים שנותנים ביטחון, חברויות שאין לנו ספק שימשכו לנצח, ביטחון כלכלי שאין לנו ספק שהוא מצב קבוע ואין לנו פחד משינוי סטטוס, וזה יכול להיות בדברים פחות נעימים, נגיד, השבעה קילו שעושה רושם שלא משנה מה- הם כבר חתמו קבע על המותניים והישבן….או עבודה/ זוגיות שאני לא סובלת בה, אבל גם אין בה כבר אושר אמיתי, כיף או ריגוש כלשהו….היא פשוט שם….

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שאת כאן. אם כשאת קוראת את התכנים את מרגישה בבית, אם מעניין אותך להתפתח ולצמוח ולהכיר את עצמך מחדש דרך המעבר להורות. אז תלחצי כאן על האופציה למפגשים איתי 

כדי לקבל למייל את התכנים החדשים מהאתר:

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם