הגופים שלי נפגשים

מאת : לימור לוי אוסמי

7 בינואר 2019 | 2 תגובות

מתוך אחרי לידה, עמוד הבית, שיהיו בריאים

 

עקב החורף והמחלות שמגיעות איתו, מפרסמת משהו שכתבתי לפני שלוש שנים ולא פירסמתי אף פעם:

 

נוגה עם חום

ונדמה כי העולם מסתנכרן

אל תוך הקצב שלה,

או שרק אני.

 

שְעון חול סבלנותי

מגיע אל גרגיריו האחרונים.

הלוואי ותירדם,

כדי שאוכל לקחת

כמה נשימות קטנות של 'עצמי'.

 

אני מפליגה במחשבות

על כתיבה. על העולם. עליי בתוכו.

הגוף הפיסי כאן, אך זה הרוחני

כבר מזמן חצה את גבולות החדר.

 

אני מניחה את הטלפון בצד

ומביטה בעיניה,

בשיערה הגולש על הכר,

באצבעות הקטנות המסובבות את קצות שיערה.

 

'איזה אוצר', עולות בי המילים מבפנים.

ולשנייה אחת, הגופים שלי נפגשים.

 

חולה, מחלה, תינוקות, ילדים, ילדה, חורף

 

לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר, מומחית למעבר הרגשי להורות. עוזרת לנשים להתמודד עם תחושות, אתגרים ודילמות בתקופת המעבר להורות. בכרכור ובשיחות וידאו. שילחו אליי מייל: medabrot.imaht@gmail.com ואפשר ליצור קשר גם בפייסבוק.

לקריאת תכנים נוספים בבלוג שלי

נושאים קשורים :

2 תגובות ל- “הגופים שלי נפגשים”

  1. יעל הגיב:

    לימור
    כתבת מקסים. נקי ומעורר הזדהות גדולה. כיף לבת שלך שזכתה בך.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

כשסיפור הלידה נשמע רגיל, אבל התחושה שלך היא אחרת- חלק ב'

מאת : קרן פרידמן גדסי

6 בדצמבר 20100 תגובות

מתוך סיפורי לידה, עיבוד חוויית הלידה

היא אמרה: "ככה הרגשתי בלידה. הלכתי לאיבוד.. זה הרגיש כאילו שאני הולכת לאיבוד'

תחושת הקלה. עכשיו זה נאמר. בלידה, חלק ממנה הרגיש שהוא הולך לאיבוד.

דרך ההסכמה לשהות לרגע עם התחושה, והפנית תשומת הלב לגוף, היא יכלה להיות מודעת לפחד שעלה, לתחושת החיפוש שמתרחשת בתוכה, היא שמה לב גם לדופק המהיר, למתח שנוצר בשרירים, ולנשימה מהירה. תשומת הלב להתרחשות הגופנית, אפשרה לה להשתנות.

אמא בקליטה

מאת : הילה גלסר

5 בספטמבר 201123 תגובות

מתוך הילדים בגן ובבית ספר, לכל אמא

עכשיו טוב,עכשיו נפלא! ואני ממשיכה לצעוד אל הטוב.. אבל היומיים של הקליטה בגן היו בשבילי יומיים של דיכאון אחריי קליטה..

כן, אני מעזה להגיד: "קשה לי! קשה לי עם פרידות, עם קליטות, עם מסגרות לא ייאמן איך בתוך כל זה אני עדיין כשירה להיות אמא".

איך זה מרגיש להיות בדיכאון אחרי לידה?

מאת : אמא ש

24 בינואר 20116 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, שיתופים אישיים

"דיכאון אחרי לידה", זה נשמע כמו איזו כותרת רפואית לאיזה מצב ש"אין סיכוי שיקרה לי". הרגשתי אותו חזק, את הבייבי בלוז. אחרי הכל, הלידה הייתה טראומתית כל כך, שהיה לי ברור שזה לא יעבור חלק. אבל חשבתי שבזה זה נגמר פחות או יותר, שבזה סיכמנו את העניין, קיבלתי את השיעור שלי, מספיק. לא שמתי לב לכל המרכיבים מסביב שהלכו אט אט ונבנו בתוכי, עד שכבר היה מאוחר מדי.

במבט לאחור, זה קל לראות איך הדברים התגלגלו. ברגע האמת, לא היה לי מושג שהמדרון תלול כל כך.

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שהגעת.

מעכשיו אפשר להתעדכן בקלות בתכנים החדשים על ידי קליק אחד.

תלחצי כאן: https://bit.ly/2HXueCm

להיות אמא לתינוק ולהרגיש שאני ברכבת הרים

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם