כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

מאת : לימור לוי אוסמי

11 בפברואר 2019 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה, מבט מקצועי, עזרה ודאגה לעצמנו, עמוד הבית, פחדים וחרדות אחרי לידה, קושי אחרי לידה, תחושות מגוונות אחרי לידה

 

בעקבות יומיים בהם הייתי די מוצפת רגשית ולא הצלחתי להתאזן כמו בדרך כלל, ובעקבות זה שמה שבסוף הכי עזר היה לעשות מדיטציה וללכת לים, עלו בי מחשבות לגבי הכלים לאיזון רגשי שזמינים לנו כשאנחנו אמהות לתינוקות.

חשבתי על זה שאנחנו חיות חיים שלמים עד שאנחנו הופכות להיות אמהות, חיים בהם אנחנו מלקטות לתוכנו אסטרטגיות וכלים שונים להתמודד עם מצבים רגשיים שונים, ואז מגיעה ההורות ואנחנו שמות לב שמה שעבד פעם כבר לא כל כך עובד.

מה שעבד פעם כבר לא כל כך עובד

יש המון סיבות לזה שמה שעבד פעם כבר לא כל כך עובד עכשיו, החל מזה שאין לנו מספיק זמן לעצמנו, אנחנו עייפות, שיש תינוק שצריך לטפל ועד לזה שמעולם לא התמודדנו עם מצבים רגשיים דומים או עם עוצמה כזאת של תחושות, ולפעמים גם השינוי הרוחני והרגשי שחל בנו עצום ואנחנו צריכות דברים שונים שיעזרו.

לוקח זמן להבין שמה שבעבר עבד עבורנו מעולה, כבר לא מתאים היום, אם זה בגלל המציאות שהשתנה, מצבים רגשיים שהשתנו או אנחנו שהשתנינו. לפעמים, יהיה מפח נפש לגלות ש'כלום לא עובד', אבל זה לא שכלום לא עובד, אלא שכנראה זה הזמן לבדוק מה הדבר או הדברים החדשים שיכולים לעזור.

אז כן, צריך לפעמים להיפרד (לתקופה או לתמיד) מאסטרטגיות שעבדו לנו בעבר, כמו להתנתק, לקפוץ לחופשה, להיפגש בספונטניות עם חברה, ללכת לים, לתרגל יוגה בערב, לעשות מדיטציה של שעה או לקחת יום חופש כדי לנקות את הראש. וכן, יש בזה קצת עצב להיפרד מהן, עצב מובן מאליו, שאפשר לשים לב אליו.

מה כן יכול לעזור?

האם זה אומר שאין כלים ואסטרטגיות אחרות שעובדות טוב אחרי הלידה ויכולות לעזור להתאזן ולהרחיב נשימה? בכלל לא, להיפך, ואנחנו יכולות להיפתח אליהם ולהתחיל לגלות אותם כשיש הסכמה או הבנה שמשהו חדש מבקש להיכנס למערכת ולהניח למה שעבד בעבר קצת בצד.

אני חושבת שאצל רוב הנשים אסטרטגיות והכלים להתמודדות אחרי לידה הם קטנים וזמינים יותר מתקופות אחרות, כאלה שלא צריך להוציא המון אנרגיה כדי להשתמש בהם. למשל:

  • להסב את תשומת הלב לנשימה, לקחת נשימות ארוכות דרך האף (נשימה מודעת).
  • לשתות משהו חם או להחזיק משהו חם (כמו כרית חימום, למשל).
  • להתקלח (כשאפשר 😊) .
  • לדבר עם חברה טובה, גם אם חמש דקות או בצורה מקוטעת.
  • להוריד אל הכתב את מה שמעורר או מציף בקצרה או בהרחבה.
  • לשמוע מוסיקה.
  • לזוז, לנוע, לרקוד.
  • להריח משהו נעים. למשל, קרם גוף או שמן אתרי.
  • לישון (כשאפשר 😊).
  • להיפגש עם אמהות לתינוקות.
  • להשתתף בקבוצה וירטואלית שאפשר לפרוק בה ולראות שנשים נוספות מתמודדות עם דברים דומים.

ועוד, ועוד, ועוד.

גם כשהמצב הרגשי מבקש ליווי רגשי או טיפול, לפעמים התקופה שאחרי הלידה מבקשת התאמות למצב החדש. למשל, לפעמים עולה צורך חדש ב:

  • התמקדות ב'כאן ועכשיו', מציאות של אחרי הלידה בלי לגעת בעבר או באזורי חיים נוספים בהרחבה.
  • ליווי רגשי בנוכחות עם התינוק.
  • ליווי רגשי בלי לצאת מהבית הבית. למשל, לבחור באשת מקצוע שמגיעה הביתה או לעשות מפגש בשיחות וידאו.
  • לקיים מפגשים בשעות הערב.
  • לעשות תהליך רגשי קצר מועד.

ועוד.

 

המפתח בעיניי הוא ההקשבה להשתנות, הקשבה למי שאנחנו היום, כפי שאנחנו. לבחון בכל יום או בכל תקופה מחדש מה מתאים לי, מה עוזר לי, מה יכול לתמוך בי, בלי להתאמץ ולנסות לגרום בכוח לדברים שיעבדו. העבודה הרגשית במסע ההתפתחות שלנו כאמהות מתחיל אחרי הלידה ומתחיל בלמידה כיצד לקבל את המציאות החדשה ואותנו החדשות כפי שאנחנו ומתוך זה לבדוק מה יהיה לנו הכי טוב ומרווח. זאת למידה, זה לוקח זמן, אבל זה לגמרי משתלם. אפשר להתחיל בצעדים קטנטנים, ובכל יום להוסיף עוד צעד אחד של התקרבות לעצמנו.

 

 

לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר, מומחית למעבר הרגשי להורות.

על האפשרות להיפגש איתי.

ליצור קשר: Medabrot.imahut@gmail.comלדף הפייסבוק

לעוד דברים שכתבתי

 

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

לא ככה רציתי להיות, לא כזו אמא

מאת : אמא אנונימית

13 ביוני 20130 תגובות

מתוך אחרי לידה, אני אמא מספיק טובה?, קושי אחרי לידה

מתביישת בעצמי.
לא ככה רציתי להיות, לא כזו אמא.
הפכתי לעצבנית, כועסת, מאיימת, מפחידה.
המרירות זולגת ממני.

איפה את רואה את עצמך בעוד 10 שנים?

מאת : שירה דרוקר

2 באפריל 2014תגובה אחת

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

התמונה הזאת תחזיק אותי מעכשיו. ברגעים שבהם אני מאבדת את עצמי היא תזכיר לי.

זאת את. זאת האישה שנמצאת שם בתוכך.

היא קטנטונת אבל אם תשקי אותה היא תגדל ותגדל, וקווי המתאר של דמותה יתמזגו בשלך.

ואני נושמת עמוק. וצועדת את הצעד הראשון בדרך לשם.

העלים מתפצפצים תחת כפות רגליי.

אני בבית עם התינוק, הידיים שלי רועדות

מאת : נורית טל טנא

12 במאי 20116 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, שיתופים אישיים

אני בבית עם התינוק, הידיים שלי רועדות, אין לי מושג איך מתפקדים עם התינוק. הוא בוכה וצורח, יש לו גזים או משהו אחר. אני מנענעת אותו, מחבקת, שרה לו ,מחייכת אליו שלא ירגיש שאני עצובה. אני עייפה ורעבה והגוף דואב. אני מלאת חרדה לצאת איתו החוצה והכל נראה לי מפחיד ומסורבל, אין לי כוח להוריד את העגלה ואת התינוק במדרגות, אין מעלית וכל הגוף שלי מרגיש מפורק.

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שהגעת.

מעכשיו אפשר להתעדכן בקלות בתכנים החדשים על ידי קליק אחד.

תלחצי כאן: https://bit.ly/2HXueCm

להיות אמא לתינוק ולהרגיש שאני ברכבת הרים

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם

רוצה לקבל את התכנים החדשים מהאתר?

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)