להיות אמא לתינוק ולהרגיש שאני ברכבת הרים

מאת : לימור לוי אוסמי

24 בפברואר 2019 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, עזרה ודאגה לעצמנו, עמוד הבית, תחושות מגוונות אחרי לידה

 

זה מוזר ובלתי נתפס שברגע אחד אני יכולה להרגיש שאני אמא מהממת, הכי טובה בעולם ואיזה אלופה אני שהצלחתי ( להרגיע/ להניק/ להיכנס לאוטו/ לצאת מהבית/ להיות סבלנית/ לקום בלילה/השלימי את החסר), וברגע אחר, לפעמים אחרי כמה דקות, להרגיש הכי רע בעולם, כישלון אישי, חרא של אמא ולהיות מוצפת באשמה/ייאוש/תסכול/עצבים/ השלימי את החסר.

עד שהפכתי לאמא לא חשבתי שיש אופציה בכלל לנוע ממצב רגשי אחד למצב רגשי הפוך בכזאת מהירות, ובטח שלא חשבתי שזה יכול להיות אפשרי בלי להיחשד באי שפיות. אין ספק שההורות הביאה את זה, בגדול. אפשר להתבאס על זה, אפשר לצחוק על זה, אפשר לתעד את זה, אפשר לדבר על זה, אבל בשורה התחתונה אני חושבת שהרכבת הרים הרגשית הזאת היא אחד המאפיינים הכי חזקים של תקופת המעבר להורות.

חשוב לי לכתוב את זה שוב- ככה זה. אחד המאפיינים הכי חזקים של תקופת המעבר להורות היא רכבת ההרים המטורפת הזאת. להרגיש למעלה ואחר כך למטה, ולפעמים התחלופה בין התחושות היא תוך שניות.

רכבת ההרים היא לא בגללכן

למה חשוב לי לכתוב את זה? כדי להבהיר שרכבת ההרים היא לא בגללכן, היא לא באשמתכן, אתן לא הבאתן אותה, לא עשיתן משהו לא בסדר, אין משהו שפגום בכן אם ככה אתן מרגישות. לי באופן אישי תמיד מאוד עוזר ומביא לרווחה נפשית כשאני יודעת שתחושה מסוימת שאני חווה היא חלק ממשהו גדול יותר שאני עוברת. כמו להרגיש עצב אחרי אובדן, כמו חוסר אונים בתקופה של פרידה, כמו לפחד ולהתרגש לפני משהו חדש שאני עושה. כשאני יודעת שאותה תחושה היא חלק מהדבר שאיתו אני מתמודדת, משהו נרגע בי. אני פחות עסוקה במה לא בסדר איתי ויותר יכולה להתפנות כדי לבדוק מה שלומי ומה יכול לעזור לי להתמודד.

הירידות הרגשיות ברכבת ההרים יכולות לבאס, לתסכל, לעורר חוסר אונים וייאוש וזה באמת לא פשוט להיות בהן, אבל עצם הימצאותן לא מעיד על משהו לא תקין או לא נורמלי, אלא על משהו מאוד מאתגר, שלפעמים כדי להתמודד איתו אנחנו צריכות יותר עזרה, יותר תמיכה, יותר הקשבה, יותר הכלה, יותר להוריד משימות, יותר לדאוג לעצמנו או 'יותר' ממשהו אחר.

ועוד תזכורת חשובה– רכבת הרים תמיד עולה בסוף. הלמטה הזה תיכף יעבור.

והנה סרטון על זה, בהשראת הים:


אם עולות מחשבות, שאלות, הרהורים או כל דבר, ממש אשמח לשמוע,

לימור

 

לימור לוי אוסמי, מלווה רגשית ומייעצת לנשים סביב תקופת המעבר להורות (הכנה למעבר להורות, התמודדות עם המעבר להורות ועיבוד תחושות שעלו במעבר להורות). בכרכור ובשיחות וידאו.

על האפשרות להיפגש איתי.

ליצור קשר: Medabrot.imahut@gmail.comלדף הפייסבוק

לעוד דברים שכתבתי

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

החלטתי שאני רוצה אפידורל- סיפור לידה

מאת : יעל אמא של אלעדי

20 באוקטובר 20105 תגובות

מתוך לידה עם אפידורל, סיפורי לידה

בחודשים האחרונים של ההריון, כשהתחלתי לדבר על ללדת בלי אפידורל, כולם אמרו לי (וצדקו, כן?), את תלדי עם אפידורל. גם בעלי חשב כך. ולכן גם לא התייחס יותר מדי לכל הקדיחות שלי על לידה טבעית ופעילה, על תנועתיות, על מפל התערבויות וכו'. אבל משהו אחד כן נכנס לו לראש: אם לוקחים אפידורל, עדיף לקחת כמה שיותר מאוחר (בטווח שבו אפשר כמובן), ולא על ההתחלה.

רצו שאעשה הפלה, אבל עכשיו אני אמא.

מאת : אמא צילה

13 באוקטובר 20102 תגובות

מתוך לידה עם אפידורל, סיפורי לידה

אבא שלי הגיע יחסית מאוחר מאוד ועד אז סבלתי עד עמקי נשמתי וניסיתי להתאפק שלא לקחת אפידורל. בסוף,אבא הגיע ובמקום לחתום הוא התחיל לדבר עם המרדים ברוסית לגביי ההשלכות של האפידורל.

בסוף התחלתי להתעצבן ואמרתי לו באמצע ציר: "אני לא יכולה יותר תחתום כבר !!!!"

אבא שלי חתם ומאז הכול הפך להיות רגוע.

אחריי קבלת האפידורל התחלתי להזיז את הרגליים והאצבעות וככה עד סוף הלידה העיקר שאוכל אחר כך ללחוץ.

מקבלת האפידורל הכול זרם מאוד מהר. תוך כמה שעות בודדות פתיחה 5 ואז 9 . בין לבין, אבא שלי נכנס לחדר הלידה וניסה לתמוך בי

מורכב

מאת : לימור לוי אוסמי

17 בפברואר 20130 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

אני, אני רק אני, עם מה שאני,

לומדת, חוקרת, מתפתחת, אבל

לא יודעת הכול,

ולפעמים מרגישה שלא יודעת כלום,

כי זה מורכב.

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שאת כאן. אם כשאת קוראת את התכנים את מרגישה בבית, אם מעניין אותך לעזור לעצמך להתפתח ולצמוח דרך המעבר להורות. אז תלחצי כאן, אולי יענין אותך להיפגש איתי 

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם

רוצה לקבל את התכנים החדשים מהאתר?

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)