מה את עושה מזה סיפור?

מאת : לימור לוי אוסמי

4 בפברואר 2019 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, אני אמא מספיק טובה?, דיכאון אחרי לידה, מבט מקצועי, מתמודדות עם נורמות וציפיות, עזרה ודאגה לעצמנו, רגשות אשם אחרי לידה, תחושות מגוונות אחרי לידה

"מה הסיפור שלך? מה את עושה מזה עניין? את כבר שנים אחרי הלידה, למה את רוצה לדבר על זה?"

במשך שנים אלו היו הקולות המרכזיים שעלו בי כשרציתי לתת עוד תשומת לב למה שהרגשתי אחרי הלידה הראשונה. לא הבנתי למה אני מתעכבת על זה, לא הבנתי למה אני רוצה לדבר על זה, לא הבנתי למה הגוף שלי מבקש לחזור למקום הזה, לא הבנתי למה הנושא הזה עדיין מלא חיוּת ועניין בשבילי.

הרי כולן הופכות להיות אמהות, לכולן קשה, כולן לא ישנות בלילה, אז מה הסיפור שלי? למה אני מתעקשת לספר אותו? למה אני מתעקשת להתנגד למילים 'דיכאון אחרי לידה'? אולי משהו לא בסדר איתי?  למה אני לא יכולה לעזוב את זה?

לפנות זמן ומקום כדי לעבד את חוויית הלידה שהייתה זה מקובל, זה ידוע, זה כבר מוכר כמהלך שמביא ריפוי ויכולת להתמודד עם הלידה שהייתה ועם זו שתבוא, אבל מה עם לתת מקום למה שהרגשתי אחרי הלידה? מה עם לפנות זמן לחוויה שלי, כפי שהייתה, בלי לתת לה הגדרות ולצמצם אותה? מה עם לבחור להקדיש זמן כדי להבין מה היה שם כל כך רע, עד שהרגשתי שנותרה בי מין תחושה של פוסט טראומה למרות שלא חוויתי דיכאון?

אז בחרתי להקדיש לזה זמן. בחרתי ללמוד מה נשים מרגישות אחרי הלידה, בחרתי לפגוש אשת מקצוע, בחרתי לעבור תהליך אישי דרך פינוי זמן לכתיבה ועיבוד, בחרתי לתת הכרה למה שהרגשתי שאני אמורה לדלג עליו. וזה אחד הדברים הכי חכמים שעשיתי בחיים שלי. אבנים נשרו ממני, סלעים. סלעים של אשמה, סלעים של חושך, ונכנס מלא אור, נכנסו תובנות, נכנסו נקודות מבט חדשות שלא ראיתי, נכנס מלא אוויר ואהבה עצמית, נכנסה חמלה כלפי האם שהייתי.

היום אני רוצה להעביר את זה הלאה. לפנות לכל מי שמרגישה שהיה לה 'עניין' אחרי אחת הלידות, למי שמרגישה שהיא עוד סוחבת משהו מהתקופה שאחרי הלידה שאין לו שֶם, או שהשֶם שלו לא מדויק לה. אני רוצה לפנות לכל מי שמעלה דמעה כשהיא רואה אישה בהיריון ומרחמת עליה, כי היא יודעת מה מחכה לה  אחרי הלידה, לפנות לכל מי שחוששת לעבוד דברים דומים אחרי הלידה הבאה, שמרגישה שהסיפור שלה מבקש להישמע, מבקש הכרה, מבקש להתמודד עם מה שהיה קצת אחרת.

אני רוצה לפגוש עוד נשים עם סיפורי המעבר להורות שלהן. עוד נשים שרוצות לתת מלא מקום למה שהיה או ישנו, עוד נשים שרוצות הכרה, עוד נשים שרוצות לעשות מזה סיפור. עוד נשים שישמחו לפגוש את הלב שלי, את הסקרנות שלי, את החמלה והידע שיש לי על התקופה. אני פה, ואני ממש אוהבת לעשות מזה סיפור.

 

 

 

 

לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר, מומחית למעבר הרגשי להורות.

על האפשרות להיפגש איתי.

ליצור קשר: Medabrot.imahut@gmail.comלדף הפייסבוק

לעוד דברים שכתבתי

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

הציור: "עירום נשי"

מאת : אהלה מוזיקנט

4 באוגוסט 2011תגובה אחת

מתוך יצירה נשית

ציור שנעשה בשלבים מוקדמים בעבודתי,

עוד כשעבדתי כמעצבת אופנה, ומהווה

אנטי תיזה למודל היופי המוכתב.

עירום נשי- במלוא הדרו, חשוף ולא מתיפייף

חברות

מאת : ניצן רדזינר

19 במרץ 20126 תגובות

מתוך אחרי לידה, חברות ובדידות

אני עומדת לכתוב על נושא שלפעמים מביך לדבר עליו. כמו לדבר על כמה אני מרוויחה בשיחת סלון רבת משתתפים, זה מביך במיוחד כשאת יודעת שזה ממש לא הרבה.

בדידות.

הכל התחיל בסוף שבוע אחד, בו שכבנו לנו על הגב במיטת הנוער הנשכחת שלי בבית הוריי. התבוננו בתקרה הלבנה והתחלנו לחלום חלומות. אני אמרתי שבגיל 25 אני רוצה להיות נשואה. אתן הסכמתן, מה זאת אומרת? בגיל 16 כל מה שמעל 20 נשמע מבוגר כל כך. דיברנו על כמה ילדים נרצה ואיך יראה בן הזוג והיו לנו תכניות רבות בדרך למטרה הנכספת.

נאיבי? אולי.

שם הציור: "דור ואני בעמק יזרעאל – תחילת אביב 2011"

מאת : ענת רגב

17 ביוני 20113 תגובות

מתוך יצירה נשית

יציאה ראשונה מהבית לטיול בטבע, עם תינוק בן חודש על הידיים. ניסיון להתחבר בחזרה לחיים שבחוץ……

בלבול, דאגה, הצפת רגשות אמהיים, מחשבות והרהורים ללא סוף.

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שהגעת.

מעכשיו אפשר להתעדכן בקלות בתכנים החדשים על ידי קליק אחד.

תלחצי כאן: https://bit.ly/2HXueCm

להיות אמא לתינוק ולהרגיש שאני ברכבת הרים

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם

רוצה לקבל את התכנים החדשים מהאתר?

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)