להרגיש לבד אחרי הלידה

מאת : לימור לוי אוסמי

14 בפברואר 2019 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, אני אמא מספיק טובה?, חברות ובדידות, עמוד הבית

אמא

 

אתמול צילמתי את התמונה הזאת, וכשהבטתי בה היא העלתה בי את תחושה הלבד או הבדידות שאחרי הלידה. להרגיש שאני היחידה שמרגישה את מה שאני מרגישה כפי שאני מרגישה, להרגיש לא מובנת, לא ברורה, להרגיש שאני ייחודית בהיבט הלא-מחמיא של המילה. להרגיש את הלבד הזה ולשים לב איך זה מעלה בי עצבות, מין בלוז כזה, רפיון, כאילו העולם ממשיך לנוע ורק אני מרגישה צהבהבה, בלי להבין למה.

אני מסתכלת על הזקיפות של החיטה, ויכולה לשים לב שזה שונה מהשפיפות שלפעמים עולה עם תחושת הבדידות אחרי הלידה. הרי לפעמים תחושת הלבד מעלה התכנסות, התכרבלות, הנמכה, נרפות. מין רצון להיכנס לתוך המיטה ולהתכסות עד שהתחושה תעבור. אולי הזקיפות של החיטה מבטאת איזו קבלה רדיקלית, מין תחושה שלא משנה אם אני היחידה שמרגישה את זה, אין בי בושה או חשש לגבי מה האחרים יגידו. אולי זאת התחושה שגם אם אף אחד בסביבה הקרובה שלי לא מבין או אמפתי, אני יודעת שמותר לי להרגיש.

זה מזכיר לי שיש נשים שפונות אליי ומצליחות לדייק בקשה נורא פשוטה ממני: לגיטימציה. הן מבקשות לגיטימציה למה שהן מרגישות, הן רוצות להבין אם הן נורמליות, הן רוצות להבין אם משהו יכול לעזור להן, הן מבקשות להרגיש טוב יותר. אולי המילים שיודעות להתבטא מגששות אחר אישור, רוצות לבדוק אם מה שהן חוות קורה לנשים נוספות בתקופה הזאת, אבל אולי המילים שעוד לא הצליחו להתנסח מבקשות איכות פנימית של הזדקפות.

אמא

 

לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר, מומחית למעבר הרגשי להורות.

על האפשרות להיפגש איתי.

ליצור קשר: Medabrot.imahut@gmail.comלדף הפייסבוק

לעוד דברים שכתבתי

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

הלידה הציבה בפני הזוגיות שלנו אתגר משמעותי

מאת : אבא בתול

29 במרץ 20117 תגובות

מתוך אחרי לידה, זוגיות אחרי לידה

המציאות הבלתי מאוזנת שמה אותנו על מסלול התנגשות….. מי חשב שרגע השיא של הולדת ביתנו הבכורה, יציב בפני הזוגיות שלנו אתגר כה משמעותי? הרכבות המשיכו לדהור זו אל מול זו, נהגי הקטר משכו בצופרים בכל כוחם, זיעה קרה כיסתה את גופם.

יום הזיכרון

מאת : לימור לוי אוסמי

9 במאי 20112 תגובות

מתוך לכל אמא, מלחמה וימי אבל לאומיים

יום הזיכרון.

שקט יורד,

מין דממת מוות כזאת.

אני מרגישה שיש בי חלק שרוצה להדוף,

לעצור,

לדחוק,

לא להיות חלק.

מהחומר אל הרוח (או: הדרך למימוש עוברת במספרה)

מאת : סשה חזנוב

4 ביוני 20130 תגובות

מתוך איפה אני בתוך האמהוּת?, לכל אמא

בתוך הסערה הפנימית הזאת, שהיא גם מאוד גופנית, אני שמה לב שכל חיי עומדים למבחן כלשהו, לבחינה מדוקדקת ומחודשת, לביקורת… האימהות שלי, העשייה המקצועית שלי ובעיקר וכנראה שמעל הכל – הנאמנות שלי לעצמי, לאני שנמצא שם תחת כובד משקלם של תפקידיי.

ואני שמה לב שאחרי גל הביקורת המתבקש, לו אני מאפשרת לחלוף בלי להעביר ביקורת גם עליו, עולה משהו אחר. עולה הפחד לגדול, הפחד לשנות עמדות, תפיסות, אמונות, הפחד להגדיר מחדש את הזהות, לקחת את הצעד הזה פנימה ובו זמנית החוצה על הספירלה שלי. ויחד עם כל אלה עולה גם ההתרגשות. ההתרגשות להיות. להתחדש במשהו מדויק ונכון יותר, להשיל את העור המקולף והסדוק ולהבריק החוצה עם גרסה יפה וזוהרת ממש. ואני משתעשעת ברעיון שמותר לי. שאני יכולה לעשות את הפרידה הזאת ולתפוס יותר מקום. להניח לכיווץ.

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שהגעת.

מעכשיו אפשר להתעדכן בקלות בתכנים החדשים על ידי קליק אחד.

תלחצי כאן: https://bit.ly/2HXueCm

להיות אמא לתינוק ולהרגיש שאני ברכבת הרים

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם