על התמודדות עם יום הזיכרון לשואה כאמהות וכנשים רגישות

מאת : לימור לוי אוסמי

3 במאי 2019 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, לכל אמא, מה עם הצרכים שלי?, מלחמה וימי אבל לאומיים, עזרה ודאגה לעצמנו, עמוד הבית

 

היום ערב יום הזיכרון לשואה ואני רואה שאני מתחילה להיערך ולחוות דברים לקראתו, אז רציתי לדבר על זה ולהזמין גם אתכן למודעות ולהתבוננות על מה שהיום הזה עושה לכן כאמהות וכנשים רגישות (אני מניחה שרוב הנשים פה הן נשים רגישות). איך אתן מתחילות להרגיש עם התכנים שמתחילים לצוף בפוסטים בפייסבוק, בעיתונים, באינטרנט? מחר גם תהיה צפירה וטקסים בבתי הספר ובקהילות ויהיו יותר תכנים מסביב- איך זה יהיה עבורכן?

מה אתן צריכות כדי להתמודד עם היום הזה באופן שתואם לערכים שלכן, ליכולות שלכן, לרגישות שלכן? האם יש תכנים או אירועים שאתן מרגישות שחשוב לכן לקחת בהן חלק כחלק מחיבור רוחני ורגשי ליום הזה? האם יש תכנים או אירועים שאתן מרגישות שעדיף להימנע מהם כי הם יכולים להיות טריגרים לזיכרונות וכאבים? מהו המינון האפשרי שחשוב או מתאים לכן להיות חשופות לתכנים ואירועים היום ומחר? אני מזכירה את האופציה לבחור, את האפשרות למנן, להתנתק, לתווך, ללקחת חלק באופן מותאם, אפשר בכל רגע לבדוק מה מתאים ומה פחות. 


אני ממש אשמח לשמוע, אם בא לכן לשתף, האם יש שוני באופן שבו אתן חוות את יום הזיכרון לשואה היום כאמהות, לבין התקופה שבה לא היו לכן ילדים – מבחינת התחושות, העיסוק, המחשבות, ההתנהגות. גם אשמח לשמוע מה הדרך שאפשרית או טובה לכן להתמודד עם היום הזה מול עצמכן ומול הילדים. אפשר לכתוב פה בתגובות וגם אפשר לכתוב באריכות ואעלה את זה כפוסט נפרד (אפשר גם אנונימי). אני מרגישה שזה יכול לעזור לכולנו לדבר על זה קצת כדי שנראה את הגיוון ונעניק אחת לשנייה לגיטימציה לעבור את זה בדרך מותאמת לנו ולמשפחה שלנו.

 

לימור לוי אוסמי, מלווה נשים במסע האמהות.

אשמח לפגוש אתכן, הפרטים כאן: https://bit.ly/2Kzfg7x

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

חלוק לבן. שיגעון ולידה.

מאת :  ענבר לב אלי

31 בדצמבר 2014תגובה אחת

מתוך דיכאון אחרי לידה, שיתופים אישיים

יום

אחד

בחיים

בעשרים ושמונה לחודש

את

יולדת.

הגוף שלך

עובר

טלטלה

בין אם זה טבעי

או לא

בין אם זה בבית

או

בבית חולים.

אמא, אני צריכה שתאהבי אותי כאמא

מאת : אמא חדשה

11 באוקטובר 20118 תגובות

מתוך אחרי לידה, אמהות ובנות, לכל אמא, תחושות מגוונות אחרי לידה

אני כועסת על אמא שלי. כועסת עליה מאוד.

לא מצליחה להעביר את זה או להתגבר על זה.

אני כועסת על עצמי כי אני כועסת עליה. ורע לי כבר כמה ימים. אף אחד לא מבין למה, ואני בוכה ומתעצבנת, ולא טוב לי עם עצמי…

מתהפכת לי הבטן כשאני מדברת על הלידה| ניתוח קיסרי

מאת : יפית רכס אפוטקר

15 ביוני 201125 תגובות

מתוך ניתוח קיסרי, סיפורי לידה

עד היום, כאשר מדברת על לידת בני השני (לפני ארבע שנים) מתהפכת לי הבטן ומרגישה תחושה לא נעימה מנסה להזדחל שוב פנימה.

את ביתי הבכורה ילדתי בלידה טבעית. אומנם 3 ימי אשפוז מרובי זירוזים, אך החוויה עצמה נתפסה בעיניי כטבעית. עם ביתי העברתי שנתיים קסומות בבית (סיפור בפני עצמו, עברתי תאונה שבה שברתי חולייה בעמוד השדרה) בקושי רב הפקדתי אותה בידי המטפלת וחזרתי למחזור העבודה.

שלוש שנים לאחר מכן , אחרי שלוש הפלות, גיליתי שאני בהריון ושמחתי מאוד.

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שהגעת.

מעכשיו אפשר להתעדכן בקלות בתכנים החדשים על ידי קליק אחד.

תלחצי כאן: https://bit.ly/2HXueCm

להיות אמא לתינוק ולהרגיש שאני ברכבת הרים

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם