מה עם הצרכים שלי?

קטגוריות נוספות בנושא אחרי לידה:

האמא הזו היא אדם. היא אשה.

מאת : יפית שחר

6 בספטמבר 20155 תגובות

מתוך אחרי לידה, איפה אני בתוך האמהוּת?, לכל אמא, מה עם הצרכים שלי?, עמוד הבית

האמא הזו היא אדם בעצם. היא אשה עם רגשות ועם תחושות, עם חוויה כל כך עוצמתית שהיא עוברת, והיא זקוקה להכרה. היא זקוקה לאמא, אחות, חברה, בן זוג , שיהיו שם איתה, שיראו אותה, שיחזיקו לה יד ורק יקשיבו וזהו.
איכשהו נראה שקצת התבלבלנו, כל כך הרבה חוגים מקסימים, שעוזרים לאמא להיות עם התינוק, לראות איך הוא מתפתח, לגעת בו נכון, אבל שכחנו דבר אחד את האישה המדהימה הזו שנמצאת שם , זו שלפני רגע הפכה לאמא, ואולי מרגישה לבד, או בלבול, או אשמה, או קושי, וחוסר וויסות שנובע מעייפות ועוד.

אירוח פאנל מקצועי: מגוון נקודות מבט על התמודדות אחרי לידה

מאת : לימור לוי אוסמי

4 בפברואר 2015תגובה אחת

מתוך אחרי לידה, מה עם הצרכים שלי?, מקצועניות מדברות, עמוד הבית, תחושות מגוונות אחרי לידה

נשות מקצוע מתחומים טיפוליים שונים מביאות את נקודת מבטן הייחודיות על התמודדות אחרי לידה בתגובה למקרה אופייני של אישה לאחר לידה רביעית, מעל גיל 35 שחווה קושי רגשי לאחר לידה:
בתקופה האינטנסיבית של חודש אחרי לידה, כאשר החלק האימהי מפותח במיוחד ודוחק הצידה את שאחר החלקים (המפותחים) שבתוכה, היא מגלה אי נוחות, בלבול וחוסר וודאות לגבי מתי האינטנסיביות הזאת תיגמר והיא תוכל לחזור לעצמה, לממש את עצמה, לחזור לעבוד, וליהנות מדברים שקשורים רק אליה. עלו בה השאלות 'האם זה היה שווה את זה?', למה הייתי צריכה את זה בכלל?', יחד עם בהירות שביתה רצויה ואהובה עד מאוד.

בת שנה

מאת : איה

3 בפברואר 20152 תגובות

מתוך אחרי לידה, מה עם הצרכים שלי?, תחושות מגוונות אחרי לידה

היא בת שנה. וגם אני בת שנה. אני כבר שנה אמא. שנה. וואו… מילה אחת, קצרה. שנה. זה הרבה או מעט? אני לא מצליחה להחליט, ואולי גם לא צריך. אבל מרגישה צורך לסכם, לכתוב. בשביל מה? כדי להבין, כדי לשתף, כדי לארגן את המחשבות. כדי לבכות תוך כדי.

אז יש לי ילדה מהממת, בתי הראשונה והיה לה יומולדת שנה לפני כמה ימים. והנה שוב, גם פה, אני מדברת קודם כל עליה. אז זהו שלא, הפעם אני עושה פניית פרסה ובלי יותר מדי רגשות אשם מדברת ע ל י י.

זה אחד מהרגעים שפחדתי מהם לפני הלידה

מאת : מיכל ארד

21 בינואר 20157 תגובות

מתוך אחרי לידה, מה עם הצרכים שלי?, עמוד הבית, תחושות מגוונות אחרי לידה

אני זוכרת שזה אחד מהרגעים שפחדתי מהם לפני הלידה

להיות בחופשת לידה, להרגיש מתוסכלת ועצובה.

לפני 8 שנים אחרי הלידה של הבן הבכור שלי, זה הפחיד אותי.
הפחיד אותי להיות עצובה, הפחיד אותי להרגיש לבד.
הרגשתי שזה לא בסדר.
עשיתי הכול כדי לא להיות עם זה.
לברוח מהלבד הזה.

דנה רביב ליברמן- ליווי רגשי אחרי לידה באיזור השרון

מאת : לימור לוי אוסמי

7 בדצמבר 2014תגובה אחת

מתוך אחרי לידה, מה עם הצרכים שלי?, מקצועניות מדברות, מקצועניות מדברות - ראיונות אישיים, עזרה ודאגה לעצמנו, עמוד הבית, קושי אחרי לידה, תחושות מגוונות אחרי לידה

דנה רביב ליברמן היא אמא של מילה ואימרי, האישה של איטן ובעלת "פיתוח קול אימהי" לליווי רגשי לאמהות לאחר לידה באופן אישי וקבוצתי באזור השרון.

הזמנתי את דנה לראיון אישי כחלק מפרויקט חשיפה של נשות מקצוע מקהילת 'נשים מדברות אמהות' המתמקדות בהיבטים הרגשיים של נשים בשלבי ההריון, הלידה וההורות ומדברות את שפת ההקשבה. תיהנו.

איזו מין אמא אני, שלאחרונה בעיקר מחפשת שקט?

מאת : ענת

29 במאי 201413 תגובות

מתוך אחרי לידה, אני אמא מספיק טובה?, מה עם הצרכים שלי?, רגשות אשם אחרי לידה

חושבת לי איזו מין אמא אני, שלאחרונה בעיקר מחפשת שקט, שיעזבו אותי כבר, שכולם רוצים וצריכים ממני משהו ורק שלא יפריעו לי.

יש רגעים מדהימים באמהות אבל הרבה פעמים אני כל כך זקוקה לזמן לעצמי, לבד, שקט טהור ורחוק…
איפה אני ואיפה הפנטזיה של פעם, של אמא כזאת שהילדים ממלאים את חייה.

אולי לעולם לא אהיה האישה הזאת ש..

מאת : תניה טוויל

10 ביולי 20134 תגובות

מתוך אחרי לידה, אני אמא מספיק טובה?, מה עם הצרכים שלי?, רגשות אשם אחרי לידה

אני שוכבת על מיטה בחדר, בעלי חזר מוקדם והוא עם התינוקת. ואני לא מצליחה לישון, אבל מצליחה לפנטז על קצת זמן לעצמי. לפנטז על כל מה שהיה בא לי. זה גם משהו.

אולי לעולם לא אהיה האישה הזאת, ״האישה האחרת״ שתמיד חשבתי שנמצאת מעבר לפינה. שחשבתי שאני צריכה להיות, אני הרבה מתאבלת עליה, על האישה ההיא. ורואה שאני בעצם רק מי שאני. אולי יש בי דברים מדהימים, בטוח שיש, אבל לא אוכל לראות אם כל הזמן אחפש להיות האישה ההיא.

אולי לעולם לא אהיה מישהי שהכל תמיד מסודר ומאורגן אצלה, כמו הבת זוג של אבא שלי.

אולי לא אהיה זאת שמצליחה לקיים את עקרון הרצף, כמו המנהלת של הגן האנטרופוסופי.

אולי לא אוכל לשנות אמונות בשליפה פשוטה כמו כל אלו שמתרגלות תטא הילינג.

ועכשיו לכתוב

מאת : הדר צפריר-ריגר

11 באפריל 20130 תגובות

מתוך אחרי לידה, איפה אני בתוך האמהוּת?, לכל אמא, מה עם הצרכים שלי?

ועכשיו לכתוב לכתוב לכתוב לכתוב לא להפסיק לכתוב

ולהבין שאני נחנקת

שהדמעות לא מספיקות כדי לכסות על האבנים שבבטן

כל המילים שלי רוצות לירוק החוצה את כל החיים שלי.

יש לי תחושה שככה שנים יכולות לחלוף בלעדיי, בלי זה, בלי הכרה.

אני עכשיו נלפתת,

הכביסה הכלים הרצפה

אני עכשיו.

היומולדת הראשון לאימהות שלי

מאת : שירה דרוקר

18 באפריל 20129 תגובות

מתוך אחרי לידה, מה עם הצרכים שלי?

הילה חוגגת יומולדת ראשון. היא מקבלת המון תשומת לב ומתנות.

אני מרשה לעצמי לקחת קצת תשומת לב לעצמי ולחגוג את היומולדת הראשון לאימהות שלי.

שנה שלמה עברה מאז הרגע שבו הפכתי לאמא.

בתאריכים חשובים בחיי, בחגים, בשמחות, אני אוהבת לנסות להיזכר – איפה הייתי ביום הזה בשנה שעברה? ובזו שלפניה? וכבר מזמן שהתחלתי לפתוח מדי פעם את היומן ולבדוק.

הנה, בתחילת אוגוסט 2010 סיפרנו למשפחה שאני בהריון.

ב- 23/11/2010 חגגנו חצי שנה לנישואינו וגילינו בסקירת מערכות שיש לנו בת בריאה ואמיתית לחלוטין.

בדצמבר הרגשתי לראשונה בעיטה, ופגשתי את מאיה המיילדת.

בינואר חגגתי יומולדת עם אחותי האהובה ועם בטן גדולה.

הפגישות עם המיילדת הפכו תכופות, והנה הגיע התאריך המשוער – 18/04/2011, ליל הסדר.

הבת שלי עומדת

מאת : מירב שרייבר

19 במרץ 20122 תגובות

מתוך אחרי לידה, מה עם הצרכים שלי?

הבת שלי עומדת היום בפעם הראשונה, מחזיקה בשולחן הסלון והנה מעמידה ברך, תומכת לוחצת כף רגל קטנה ונעמדת עם ברכיים מעט רועדות, מתופפת בעליצות על השולחן. "בראבו" אני אומרת לה ומוחאת כפיים. מה אני מרגישה? צביטה בלב. מה אני חושבת? אוי אני צריכה לעשות עוד ילד כי הנה אגתה מתחילה אוטוטו ללכת ולהתרחק ממני, וזה אומר ספרציה, פרידה והנה אני לבד. ובאותה נשימה מגיעה גם תחושה נינוחה של הנה היא גדלה וכבר צריכה אותי פחות ואני יכולה אט אט להתפנות לחיים יותר מלאים עם בן זוגי והעולם החיצון. וואו. איך פעולה תנועתית קטנה כזו של הבת שלי הפעילה אצלי עולם שלם של דימויים, רגשות, פחדים, דמיונות.

אני מרגישה שהחיים סוחבים אותי

מאת : שירה דרוקר

16 בינואר 201226 תגובות

מתוך אחרי לידה, איפה אני בתוך האמהוּת?, אמהות בחינוך ביתי, לכל אמא, מה עם הצרכים שלי?, תחושות מגוונות אחרי לידה

הבוקר כשהילה התעוררה והעירה אותי, הייתי עצבנית כל כך. לא הצלחתי לראות עד כמה היא חמודה וחייכנית. רק רציתי לישון. וכמובן שזה לא קרה… אחרי שעה ארוכה של ניסיונות כושלים לחזור לישון, רועי, בעלי, לקח אותה איתו לסלון.

נשארתי לבד בחדר. בכיתי.

במקום להרגיש שהוא מנסה להקל עליי, הרגשתי שאני בעונש. המחשבה שעברה לי בראש שוב ושוב הבוקר – "אין לי שליטה". אין לי בחירה. בנוגע לשום דבר.

אני מרגישה שהחיים סוחבים אותי. שאני לא מחליטה שום דבר. שאני נגררת, נשלטת, חסרת חוט שדרה. סדר היום שלי נקבע ומנוהל על ידי אחרים. וזאת כל כך לא אני…

אמא'לה

מאת : סשה חזנוב

10 בינואר 201227 תגובות

מתוך אחרי לידה, מה עם הצרכים שלי?

אני עומדת באמצע מחלקת התינוקות בחנות גדולה עם בני הקט צורח על הידיים ומסתכלת על שברי חיי הקודמים מפוזרים על מדפי הלבשה תחתונה ועיצוב הבית.

הדברים האלה חדלו להתקיים אי שם במהלך החודשים האחרונים והצטמצמו למבצעי חיתולים, שוברי הנחה למגבונים לחים ואוברולים לקיץ. וחבל, מכיוון שבחיי לא היה מזיק לי לעשות סיבוב בשאר המחלקות ולנסות למזער את דמותי כקלישאה המהלכת על שתיים של "פלטו עלי ולא ישנתי חודשיים".

האשליה של אימא מאושרת, מצוחצחת ומגולחת למשעי, המצוידת בסבלנות של אחת תֶרזה שכבה מנופצת לרגליי, בעודי דורכת עליה שוב ושוב בניסיון להרגיע את העולל שונא השופינג שלי, גם אם השופינג בשבילו. עצם המחשבה שאין שום שופינג אחר באופק או ששופינג זה מה שנותר לשמירה על שפיותי היא התגלמות הפרדוקס של חיי הנוכחיים.

כן, שמחתי לגלות שלעמוד כך בפרהסיה קבל עם ועדה עם חיתול מלוכלך, ילד המאדים מבכי, מבט עייף ומיוזע, לא מטריד אותי כפי שחשבתי שיקרה. אני תמיד יכולה לזקוף את זה לזכות שעות המדיטציה הארוכות טרום ההורות, לזכות הבגרות הנפשית או שפשוט להודות שיש משהו באימהות שמפנה את כל הביקורתיות החיצונית על פיה ומצמצם אותה לכדי התפקוד האימהי נטו, לביקורת העצמית המשובללת פנימה שמשאירה את העולם החיצון להתנהלותו בלעדייך. תחושה מוזרה להרגיש חופשיה בו ברגע שבו את הכי מגויסת עד המשאב האחרון שבך…

לולא היוהרה או האשליה (שהרי הן בכל מקרה אחיות תאומות) של "לא אהיה כמו כל האימהות האלה", הייתי מצליחה לראות

לא חוזרת לעצמי

מאת : שירה דרוקר

6 בנובמבר 20118 תגובות

מתוך אחרי לידה, מה עם הצרכים שלי?

חצי שנה אחרי הלידה, לאט ובהדרגה אני מבינה שכבר לא אהיה מי שהייתי. לא מבחוץ ולא מבפנים.

הגוף שלי החלים, כבר לא כואב, כבר יכולה להשתמש בחופשיות בשרירי הבטן שלי, היציבה השתפרה, המשקל חזר להראות מספרים שאני מכירה מפעם, אבל הכול מרגיש שונה.

"איזה יופי חזרת לעצמך" אני שומעת הרבה. לא ממש יודעת איך להגיב. להגיד תודה?…

אני מבינה שזאת אמורה להיות מחמאה, אבל קשה לי עם הביטוי הזה.

כאילו אישה בהריון היא לא עצמה, ואישה שיולדת היא לא עצמה, ואישה שהשתנתה לאחר הלידה היא לא עצמה?

ימים ראשונים אחרי לידה- שיעור בהישרדות

מאת : דלית לוי

13 בספטמבר 201110 תגובות

מתוך אחרי לידה, מה עם הצרכים שלי?

בימים האחרונים הבנתי שאמהות היא התמודדות תמידית, עם הסתגלות לימים ראשונים. אפשר אולי להגיד על זה על החיים בכלל, אך זה עולה ביתר שאת לאחר יצירת חיים חדשים.

אצלי זה התחיל בימים הראשונים של ההבנה שאני עומדת ללדת (שבוע 37 – מצג עכוז), ואז הימים הראשונים לאחר הלידה, הימים הראשונים של ההנקה, הימים הראשונים בבית – על כל אחד מאלה אפשר לכתוב סיפור נפרד.

מכתב לאישה יקרה

מאת : שירה דרוקר

22 באוגוסט 20119 תגובות

מתוך אחרי לידה, מה עם הצרכים שלי?

יקרה שלי,

אני חושבת עלייך הרבה בזמן האחרון. רואה אותך מדי פעם באיזה תמונה מזדמנת, ושוקעת במחשבות.

אני מתגעגעת אלייך מאוד. אני חושבת שאף פעם לא התגעגעתי כמו שאני מתגעגעת אלייך. הגוף שלי כואב מרוב געגועים אלייך.

ואני גם מקנאה בך. בזה שאת שלמה עם עצמך, את חושבת שאת כל יכולה, את מאמינה בעצמך כל כך, מרגישה שאין דבר שיעמוד בפנייך, ושאת תגיעי לכל מקום שאליו תרצי להגיע. הכול פתוח והכול אפשרי בעינייך. את לא מפחדת משום דבר והכול "קטן עלייך".

לא רוצה להתאוורר בלעדיה, לא צריכה את זה

מאת : שירה דרוקר

15 באוגוסט 201112 תגובות

מתוך אחרי לידה, מה עם הצרכים שלי?

מציעים לי "להתאוורר".

"קחי לך יום בלי הילה. אני אשמור לך עליה. לכי, תסתובבי, תבלי, תעשי לך יום כיף… אל תחשבי עליה. תחשבי רק על עצמך."

אני כל כך לא מרגישה שאני צריכה את זה. וממש לא רוצה את זה. ואיך זה בכלל אפשרי?

עכשיו אני קצת מתגעגעת לעצמי

מאת : אביבית זהבי בינשטוק

27 ביולי 201115 תגובות

מתוך אחרי לידה, מה עם הצרכים שלי?

הבנתי הבנתי הבנתי , הצרכים שלי כבר 4 וחצי חודשיים ממתינים לי בשקט, מחכים בפינה, לא מרעישים ולא פוצים פה.

הבנתי שעכשיו הכל אחרת, עולם חדש ומופלא בפני המון חששות, המון דאגות, רגעים קטנים של אושר. שמחה גדולה כאשר הקטנטנה הצליחה לעשות קקי לאחר שבוע, פשוט אושר כה גדול למראה חום "נפלא" .

כל החיים משתנים ברגע אחד וכל כך רציתי בכך, כל כך חשקתי בכך, אך עכשיו אני קצת מתגעגעת לעצמי והבטחתי לעצמי לא לשכוח אותי, גם אני כאן.

חבל לבזבז אנרגיה במקומות שיש לי את החופש לא להיות בהם

מאת : הכי אמיתית

1 במאי 2011תגובה אחת

מתוך אחרי לידה, מה עם הצרכים שלי?

כל הזמן חיכיתי שיגיע איזה שינוי במצב החיצוני, בשעות שינה של תינוקי, בחוסר שקט שלו, בעייפות הבלתי נסבלת, בחוסר ספונטניות…וכל הזמן היתה ציפור קטנה שלחשה לי שלפני שאני ארגיש את השינוי החיצוני אני חייבת לשנות משהו בפנים, בתפיסה שלי את הדברים, ביחס לאמהות שלי.

להיות אמא: החיים לפני הלידה ואחריה

מאת : קרן נחמיאס

6 באפריל 20110 תגובות

מתוך אחרי לידה, מה עם הצרכים שלי?

לפני כמה ימים היה לי רגע קטן של שקט, 5 דקות בלי עבודה, בלי הילדה, בלי הבעל, בלי סידורים. 5 דקות לעצמי, 5 דקות שלמות שנראו כמו נצח, בחמש דקות האלו חוץ מלנוח כמובן, יצא לי לחשוב על החיים שלי לפני שהפכתי להיות אמא והחיים היום.

אז שלא תבינו לא נכון, זה ממש לא פוסט מתלונן על החיים היום או כמיהה לחיים שהיו אלא פוסט שעומד על ההבדלים המשמעותיים בין שני העולמות, הרי לא ממש מבינים את השינוי שהולך לקרות, גם כשנמצאים בחודש תשיעי רגע לפני לידה.

אני מרגישה רחוקה מעצמי, מ'האני' שלי | אחרי לידה

מאת : הכי אמיתית

27 במרץ 20112 תגובות

מתוך אחרי לידה, מה עם הצרכים שלי?

מה כל כך קשה לי. אני מרגישה כל כך רחוקה מה"אני" שלי, רחוקה מעצמי, מאותה אחת שאני מכירה, שטוב לי וכיף לי איתה.
"אני" היא אחת שרגילה להרגיש טוב בעור של עצמה, רגילה להרגיש טוב עם המראה שלה, לאהוב את מי שהיא רואה במראה, והבחורה שכרגע נמצאת פה היא אחת עם וקוקו עבועגילה בקליפס, טריינינג מגעיל ולא כל יום יוצא לה להתקלח….

נהייתי אמא- זה המהפך הגדול בחיים שלי

מאת : אמא ל3

28 בדצמבר 201010 תגובות

מתוך אחרי לידה, לכל אמא, מה עם הצרכים שלי?, קושי אחרי לידה, קושי באמהות

לא היה לי דיכאון אחרי לידה. אבל לדעתי הייתי ממש על הסף.

לא ידעתי למה אני נכנסת. שום דבר לא הכין אותי לזה. בעיקר אמרו לי לפני הלידה- תשני כמה שיותר. אז הכינו אותי ללילות ללא שינה. אבל מה עם כל השאר ??? תינוק חדש זו חוויה כ"כ ממלאת, ומכילה כל רגש אפשרי במנעד הרגשות…אשר הופכת אותי פתאום מאישה עם כל הצרכים שלה- לאמא.

קודם כל זה צרכי התינוק. אוכל, חיתולים, אמבטיות, חיסונים, רופאים, כביסות, עגלה, סלקל.

סוף שבוע ראשון בלי אמא… – מיומנה של אם חד הורית

מאת : אוסי הורביץ

8 בדצמבר 20103 תגובות

מתוך אחרי לידה, אמהות חד הוריות, מה עם הצרכים שלי?

תשעה חודשים כמעט, היא בתוכי נעה לה בנעימים, ואז החליטה לצאת לאוויר העולם. שחררתי, פתחתי רגלים והופ, האוצר שלי הפך למשהו מוחשי שאפשר לנשק ולחבק.

חופשת הלידה עומדת להיגמר, צריך לחזור לעבודה. לא, אין אפשרות לקחת אותה איתי. לא הספקתי לנשק ולחבק כמו שרציתי והנה המטפלת בגן חובקת אותה. האם היא תדע מתי אופיר שלי רעבה, האם היא תדאג שהיא לא תבכה ??