חוזרות לעבודה

קטגוריות נוספות בנושא אחרי לידה:

נשימות מנוגדות

מאת : אמא של רעותי

2 בנובמבר 20140 תגובות

מתוך אחרי לידה, אמהות וקריירה, התבוננות, למידה, התפתחות, חוזרות לעבודה, לכל אמא, עמוד הבית

אני רוצה קריירה, רוצה להיות עצמאית, שוויונית, מרוויחה ומתקדמת.

באותה נשימה רוצה להיות אמא- מחבקת, מנשקת, משקיענית.

אני רוצה להצליח בעבודה ולעשות את הדברים כמו שצריך ולא לחפף

ובאותה נשימה להספיק להגיע לגן בזמן.

לכי תסבירי כמה זה קשה לחזור לעבודה

מאת : אמא של רעותי

22 ביוני 20146 תגובות

מתוך אחרי לידה, חוזרות לעבודה

כששואלים אותי איך זה לחזור לעבוד אני אומרת "בסדר".

לאנשים קצת יותר קרובים אני אומרת "קשה".

אני לא רוצה להעיק, אבל אם באמת יכולתי לפרט ולהסביר, הייתי מספרת שזה ממש קשה לחזור לעבודה ושלא הייתי מוכנה לכמה זה יתיש אותי, אפילו יותר מאחרי הלידה.

לחזור לעבודה

מאת : אמא של רעותי

17 במאי 20142 תגובות

מתוך אחרי לידה, חוזרות לעבודה, רגשות אשם

ניסיון לחזור למעגל התעסוקה, גיליתי כמה קשה לתמרן בינך לבין הקריירה שקוראת לי, בין הרצון להגשים את עצמי, להרויח, להיות עצמאית ולא "עוד אישה שבעלה מפרנס אותה" לבין החום המתוק והצמרירי שהוא את. מצאתי את עצמי נסחבת בין ראיונות מתישים, מנסה להתגמש מצד אחד ומצד שני לא לוותר על השהות איתך.

נשואה+1

מאת : אביבית זהבי בינשטוק

17 בינואר 2013תגובה אחת

מתוך אחרי לידה, אמהות וקריירה, חוזרות לעבודה, לכל אמא

משרה לאימהות, אתן אומרות? וכולן אומרות 'זה אפשרי' ו'המעסיקים מתחשבים' והלוואי שבסוף אני אמצא עבודה המתאימה לכישוריי .

אני החלטתי שהמקצוע העתיק בעולם {ולא, הוא לא זונה, למרות שעם חלק מהמשרות שמציעים לי אני מרגישה כך…} הוא בראש ובראשונה, היותי א מ א.

המקצוע שלך- האם הוא באמת מתאים לך ?

מאת : עטרת ליפשיץ

25 בפברואר 20127 תגובות

מתוך אחרי לידה, אמהות וקריירה, חוזרות לעבודה, לכל אמא, מקצועניות מדברות

כסף הוא אחד הנושאים החשובים ביותר בחיינו, וכזה שמאוד קשה לנו לדבר עליו. אם נעמיק אל תוך "מערכת היחסים שלנו עם כסף" נוכל לגלות שהיא משקפת לנו את מערכת היחסים שלנו עם עצמנו.

כסף הוא ללא ספק אחד הסממנים להגדרה עצמית בחברה המערבית. הוא מהווה הערכה חברתית עבורנו האם אנחנו מספיק מוכשרים, מספיק "שווים", האם נזכה להערכה, ויותר מכך האם יהיה לנו עתיד ראוי..

כסף הפך להיות כל כך משמעותי עד כי אין אנו יכולים לשרוד בלעדיו. ללא כסף אין לנו הערכה וכמעט שאין בימינו זכות קיום. הוא הופך להיות נושא השיחה המרכזי בכל בית גם אם לא מדברים עליו בכלל, ונותנים לדברים פשוט לקרות.

התינוק שלי מפגיש אותי עם סימני השאלה של חיי

מאת : הכי אמיתית

6 בדצמבר 201111 תגובות

מתוך אחרי לידה, אמהות וקריירה, חוזרות לעבודה, לכל אמא

רגע קטן, אבל כל כך מדהים… שהביא לכל כך הרבה מחשבות…

לפני כמה זמן ישבתי על הרצפה ושיחקתי עם תינוקי שלי, יש לו כמה צעצועים שעדיין לא בדיוק יודע מה לעשות איתם, אז או שמאבד עניין או שמוצא להם שימושים חדשים…

אחד מהצעצועים האלה הוא מוט חישוקים שבלחיצה על הכפתור בראשו, גם מנגן ומהבהב באורות. יום אחד תינוקי השתעשע בצעצוע, וכשהמנגינה והאורות פסקו, ניסה להבין איך להפעילם שוב, ואז… הסתכל עליי ובא אליי, הושיט את ידו הקטנה עם הצעצוע מתוך ידיעה וביטחון מלא שאמא (אני!) תדע איך לסדר ולהפעיל שוב את המנגנון….

למה טורי דעה מבקרים אותנו, האמהות העובדות ?

מאת : שני אביטל יעקב

6 בנובמבר 201119 תגובות

מתוך אחרי לידה, אמהות וקריירה, חוזרות לעבודה, לכל אמא, מתמודדות עם הסביבה, מתמודדות עם נורמות וציפיות

לאחרונה אני קוראת לא מעט מאמרים וטורי דעה המבקרים אותנו, האמהות העובדות. והחלטתי לשתף את הדעה שלי בעניין.

את אופיר שלי הכנסתי למשפחתון בצער רב בגיל 4 חודשים. לא כי רציתי, אלא כי לא הייתה לי ברירה. משיקולים כלכליים הייתי חייבת לחזור לעבוד ולעזור בכלכלת המשפחה.

לצערי, אנחנו לא חיות היום במדינה סוציאליסטית מתוקנת כמו אוסטריה שבה לאמהות יש את הפריווילגיה להיות עם הילד עד גיל 3, ואחר כך לחזור לעבודה (ו3 שנים לקבל משכורת מהמדינה). אז אני משתתפת בהפגנות ודורשת "צדק חברתי" אבל יודעת שכרגע המציאות שלי היא כזאת ואיתה אני חייבת לנצח. אז קודם כל, לכל המבקרות, אני אודה לכן אם לא תדרכו על יבלות רגשות האשם שלנו :).

רוצה למצוא את הדרך שלך

מאת : עטרת ליפשיץ עטר

3 באוקטובר 201120 תגובות

מתוך אחרי לידה, אמהות וקריירה, חוזרות לעבודה, לכל אמא, מקצועניות מדברות

יתכן שזו עבודה שאת לא אוהבת או אולי זוגיות שלא מפרגנת ולא נכונה לך, מתקשה למצא את עצמך בשלל המטלות של להיות אמא טובה, בת זוג תומכת , עובדת מסורה, בת להורים שצריך לדאוג להם ועוד ועוד. אולי יש וויתור מראש על דברים שנראים לך כי אינם ניתנים להשגה. חששות לבטא את הקול הפנימי שלך, לדבר על הקשיים. והשקט גדל בפנים והופך לרעש גדול, בלבול, כעס, תחושת חנק, חולשה ופחד.

כשאת נמצאת במצב הזה, שהוא לא פעם מתסכל, ישנן שתי שיחות שמתנהלות, האחת בראש, את יודעת לאמר לעצמך שאת לא מרוצה, מגדירה ומסבירה במילים את הבעיה ואת הביטויי שלה בחייך, וכאן אני מצטטת מעט אתכן, וממש לא משנה מה הנושא המדובר

האם בתוך שטף החיים, עצרנו לחשוב מה אנחנו באמת רוצות ?

מאת : עטרת סנפיר- ליפשיץ

19 בספטמבר 201116 תגובות

מתוך אחרי לידה, אמהות וקריירה, חוזרות לעבודה, לכל אמא, מקצועניות מדברות

יום אחד זה קורה, ככה פתאום מתעוררת מבפנים תחושת חוסר הנוחות, המחשבות על החיים, על מה שהיה עד היום, על החלומות שהיו ואולי אינם, על המשפחה, הזוגיות הילדים. על המקצוע, על מה שהצלחנו להגשים ומה ששכחנו בדרך, ועל עצמנו, על מי שהפכנו להיות, על החיים שבנינו לעצמנו. האם זה מה שרצינו באמת? זה מה שדמיינו?

שלוש ארבע וחזרה לעבודה

מאת : נטע רותם ימניצקיי

31 באוגוסט 20115 תגובות

מתוך אחרי לידה, חוזרות לעבודה

כן, להיות בבית עם תינוק זה לא כל כך קל. אני מרגישה שכל היום שלי סובב סביב חיתולים עם קקי, חיתולים עם פליטות, סלקלים, מנשאים, מוצצים, להרדים, להרגיע…. וזה לא נגמר. והראש שלי כבר כל כך מלא בזה, וכמעט שאין לי מנוח, עד שמידי פעם אני מוצאת את עצמי מפנטזת איך אני אשב בכסא המסתובב שלי במשרד, עם כוס קפה חמה, ואהיה שוב אותה נטע המצחיקה, הדעתנית, העובדת המצוינת שהנני.

אם חד הורית: "כמה אטימות ובירוקרטיה כדי להכניס את הילד לגן"

מאת : הכי אמיתית

3 באפריל 20114 תגובות

מתוך אחרי לידה, אמהות חד הוריות, חוזרות לעבודה, לכל אמא

נמאס לי שכל בעל תפקיד יודע רק להסביר למה אני לא זכאית לעזרה כי אני לא עובדת, נמאסססססס לי לחזור ולהסביר שאני רוצה לעבוד!!!! זו הסיבה שאני צריכה שהילד יהיה במעון!!! אז אומרים לי -”לא, הציפייה שלנו היא שכבר שאת רושמת את הילד תהיי במסגרת של עבודה"- סבבה, ואיפה בדיוק אשים את הילד בזמן שאני במסגרת הזאת?! ברחוב?! ואז מגיעה התשובה ה-ב-כ-ל-ל מתסכלת- “אנחנו יודעים שזה לא פשוט, זו הבעיה של כל החד הוריות".

אז אולי תשנו משהו?! יואו,

"נפטרתי מהילד"!

מאת : טלי בר אור

14 בפברואר 201125 תגובות

מתוך אחרי לידה, אמהות וקריירה, חוזרות לעבודה, לכל אמא

כשהייתי איתו, הרגשתי שאני מזניחה את העבודה, את הלקוחות שצועדים אתי באופן קבוע, את מה שמתרחש בתחום עיסוקי החי והדינאמי, ויותר מכל, חששתי כל הזמן שאני מחמיצה את המוזה שלי, שהייתה חמקנית מתמיד. מנגד, כשעבדתי, הרגשתי שאני עושה לי ולבני עוול כשאני לא לוקחת חלק בכל רגע נתון בדמותו המתפתחת, שקורמת עור וגידים שם בסלון. עם המטפלת.