אחרי לידה

הספר "להיפרד לפני שמכירים"- על לידה שקטה. ראיון אישי עם יעל בשור.

מאת : לימור לוי אוסמי

6 בינואר 20150 תגובות

מתוך הפלה, אובדן הריון, הריון, ספרים לאמהות

ראיון אישי עם יעל בשור מחברת הספר "להיפרד לפני שמכירים" על הלידה שקטה שעברה. הנה חלק מהראיון:
"מצד אחד, אני רוצה לעודד ולומר שעם הזמן, הדברים מסתדרים, אפשר לנשום ולהתמודד. מאידך, נשים שנמצאות מיד אחרי לידה שקטה, לא מסוגלות לראות מה יהיה בעוד 'זמן', הן נמצאות בשיא הכאב, האבל, הבלבול, הכעס. לומר להן 'יהיה בסדר' זה בדיוק סוג הדברים שלא אומרים כי מי ששם, צריכה להיות בכאב ובאבדן. אין לי בעצם מה לומר כדי לעודד ואני גם חושבת שאין איך לעודד, ולרובינו קשה להיות במקום שבעצם אין מה לעשות. נשים שחוות לידה שקטה צריכות שיקשיבו להן, שיהיו אמפתיים לכאב שלהן ולא שיגידו להן שיהיה בסדר. (אני מתייחסת לנשים כי זה אתר ייעודי לנשים, הדברים נכונים לא פחות לגברים כי להם גם אין באמת מי שיקשיב והם עוד צריכים 'להיות חזק בשביל האשה')".

על הבחירה שלא להביא ילדים לעולם וחרטה באמהות

מאת : לימור לוי אוסמי

31 בדצמבר 201422 תגובות

מתוך אחרי לידה, לכל אמא, מקצועניות מדברות, עמוד הבית, תחושות כלפי הילדים, תחושות מגוונות אחרי לידה

אתמול הייתי בהרצאה של ד"ר אורנה דונת על הבחירה שלא להביא ילדים לעולם ועל חרטה באמהות. במשך ההרצאה, אחריה וגם עכשיו אני נשארת עם תהיות, מחשבות שמסתובבות לי בראש, אז מנסה לפנות להן מקום דרך הכתיבה.

אורנה היא חוקרת מתחום המגדר שבחרה שלא להביא לעולם ילדים. את עבודת התזה שלה היא עשתה על נשים שבחרו לא להביא ילדים לעולם ואת הדוקטורט על החרטה באמהות

הפוסט (פארטום) מאיים לבלוע אותך אליו

מאת : בטי גורן

22 בדצמבר 20148 תגובות

מתוך אחרי לידה, תחושות מגוונות אחרי לידה

הפוסט (פארטום) מאיים לבלוע אותך אליו
כמו תנין ענק
שפותח את לועו
התינוקת שלך בולעת אותך
עוד קצת
ועוד
ומה נשאר ממך
חלקים חלקים
פזורים פזורים
מחפשים להידבק מחדש
ולהרגיש שוב אסופים.

דיכאון לאחר לידה- גישה ייחודית לטיפול דרך קבלה ומחויבות (ACT)

מאת : אנה גולדברט, רן אלמוג

3 בדצמבר 20140 תגובות

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה, מבט מקצועי, מקצועניות מדברות, תחושות מגוונות אחרי לידה

  מחקרים עדכניים מראים כי אחת מכל עשר נשים תסבול מדיכאון לאחר לידה. למרות אחוז גבוה זה וחרף העובדה כי שיעור הנשים המאובחנות כסובלות מדיכאון לאחר לידה עולה התחושה הרווחת בקרב מטפלים היא כי נשים רבות אינן מקבלות את הטיפול לו הן זקוקות. נראה כי בין הסיבות לחוסר פנייתן של הנשים לקבלת הטיפול עומדת ההנחה […]

נשימות מנוגדות

מאת : אמא של רעותי

2 בנובמבר 20140 תגובות

מתוך אחרי לידה, אמהות וקריירה, התבוננות, למידה, התפתחות, חוזרות לעבודה, לכל אמא, עמוד הבית

אני רוצה קריירה, רוצה להיות עצמאית, שוויונית, מרוויחה ומתקדמת.

באותה נשימה רוצה להיות אמא- מחבקת, מנשקת, משקיענית.

אני רוצה להצליח בעבודה ולעשות את הדברים כמו שצריך ולא לחפף

ובאותה נשימה להספיק להגיע לגן בזמן.

שאלה על הכדור לוסטרל לחרדה ודיכאון בשילוב עם הנקה

מאת : אמא אנונימית

2 באוקטובר 20149 תגובות

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה, פחדים וחרדות אחרי לידה, שיתופים אישיים

אני חמישה חודשים אחרי לידה. חודש וחצי לאחר הלידה החלו תופעות קלות של דכאון וחרדה מוגברת. חרדה בעיקר שקשורה בבריאות וחולי. אני מניקה. הפסיכאטרית רשמה לי כדורים נוגדי חרדה ודכאון בשם לוסטרל. שוחחתי עם המכון הטרטולוגי שאמר שהכדורים עוברים בחלב בכ 2%. הייתי רוצה לדעת האם יש אמהות מניקות שחוו התקפות חרדה ונטלו את הכדור הזה. ובכלל.. לדעת מה מרגישים אחרי נטילת הכדור הזה ?

איך לשאול בטבעיות אישה אחרי לידה מה שלומה באמת?

מאת : נועם דרומי

30 בספטמבר 20140 תגובות

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה, מבט מקצועי, עמוד הבית, תחושות מגוונות אחרי לידה

כשאני פוגשת בעבודתי נשים אחרי לידה (בדרך כלל בטווח של עד 3 חודשים לאחר הלידה) במרפאות בהן אני עובדת כאחות, ישובות על כיסאות ההמתנה, עם תינוקותיהן או בלעדיהם, אני ניגשת בטבעיות לאישה ושואלת אותה: "מה עם הדיכאון והעצב שלך? האם עודם תופסים חלק נרחב מיומך או שהם כבר בדרך ללכת?"

אשתדל לדלג על ה"מה שלומך" הסתמי ובר ההתחמקות בדמותו של ה"בסדר" המחרה מחזיק אחריו באופן אוטומטי פה בארצנו. אגש ישר ולעניין.

נחת עליי גל של עצב חמישה חודשים אחרי לידה

מאת : אמא אנונימית

13 בספטמבר 20145 תגובות

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה, עמוד הבית, שיתופים אישיים, תחושות מגוונות אחרי לידה

בחודש הראשון היה קשה הלילות הלבנים ההתארגנות לחיים החדשים אבל עם הזמן למדתי להסתדר עם הטכני וברמה הרגשית האמנתי שזה יסתדר עם הזמן (על אף שאני אשת מקצוע מתחום בריאות הנפש ). חזרתי לעבודה והייתי גיבורה ממש. לפני כשבועיים נחת עליי גל של עצב ששוטף אותי כל יום מחדש, הרמה הטכנית לא מספיקה להדביק את הרמה הרגשית. אני חשה מנוקרת כלפי החיים ובמעיין יאוש עצום. אני רוצה לחייך וליהנות מהתינוקת ומבעלי ומכל מה שכל כך אהבתי קודם אבל לא מצליחה.

קלאב פוט- הסיפור שהיה ולא היה

מאת : איריס גומס

1 בספטמבר 2014תגובה אחת

מתוך אחרי לידה, עמוד הבית, שיהיו בריאים

כשהייתי בהריון בשבוע 22 הגעתי לרופא בסניף מכבי לעשות סקירת מערכות שנייה. כל החוויה איתו לא הייתה טובה מהרגע הראשון. הוא התחיל את הבדיקה, עבר על האיברים ואז התעכב ברגליים. הסתכל מהזווית הזו, הסתכל מזווית אחרת, הקפיא את התמונה כמה פעמים. זה נמשך דקות ארוכות עד שאמר – יש משהו ברגליים, אני מנסה להבין מה אני רואה. ואני בתוכי אמרתי "יאללה, הכל בסדר, שיסיים כבר". אבל לא. הוא המשיך ככה עד שאמר לנו שנדמה לו שהוא רואה קלאב פוט והסביר שזה מצב בו הרגליים פונות פנימה, וזו לא בעיה גדולה – פשוט מסדרים את זה עם גבס ונעליים מיוחדות.

בעצם, אני מגדלת מפלצת

מאת : דיקלה אייל סיטון

23 ביולי 20140 תגובות

מתוך אחרי לידה, אמהות וקריירה, לכל אמא, מתמודדות עם הסביבה, מתמודדות עם נורמות וציפיות, עמוד הבית

ובלי משים, הכל עובר לטיפול חוץ.

הפחד מקצב התפתחות הילד – עוד כלים, מומחים שונים
הפחד שלא אגשים את החלום- קואצ'ר או מאמן שידחוף אותי, או לחלופין.. בכלל לא להודות שיש לי חלום
הפחד שהילד יצא תלותי- נוזפת בו ודוחפת אותו מעל רגלי ברגעים הקשים. שיתמודד.

הדיכאון שיש לי אחרי לידה רק מעמיק..

מאת : לימור לוי אוסמי

20 ביולי 201418 תגובות

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה, מבט מקצועי, עמוד הבית, קושי אחרי לידה, רגשות אשם אחרי לידה, שיתופים אישיים

התינוקת שלי כבר בת חצי שנה. הדיכאון שיש לי אחרי הלידה רק מעמיק … לא סובלת את עצמי. לא סובלת את בן זוגי והצרחות של התינוקת שלי האין סופיות גורמים לי לשנוא גם אותה לפעמים, מה שגורם לי לרגשות אשם מטורפים כשאני מרגישה קצת יותר טוב.

יש לי עבר ארוך עם דיכאון, ציפרלקס וחוסר רצון לחיות. כרגע אני חייה באפלה. חרדות קשות על התינוקת שלי

הולדת תינוק היא מאורע משמח- אבל היא גם לא

מאת : לימור לוי אוסמי

7 ביולי 20142 תגובות

מתוך אחרי לידה, אני אמא מספיק טובה?, מקצועניות מדברות, מתמודדות עם נורמות וציפיות, עמוד הבית, קושי אחרי לידה, רגשות אשם אחרי לידה

הולדת תינוק היא מאורע משמח- אבל היא גם לא.

גם כאשר התינוק נולד באופן רצוי עם המון ציפיות ותכנונים, לידתו לא מביאה רק שמחה ואושר, אלא גם עצב, קושי יומיומי, חוסר הנאה, עייפות בלתי נגמרת, התנפצות פנטזיית האמהוּת, אובדן הזהות הקודמת, רצון לא ממומש להיות לבד, העדר הנאה מהתפקיד האימהי, העדר אהבה כלפי התינוק, הבנת חוסר השוויון בין המינים, כעס וקנאה כלפי בן הזוג ועוד המון חלקיקי חוויות ותחושות שמפתיעים בהגיעם, כי לא ידענו שהם אמורים להופיע, הרי למדנו שאמהות היא הגשמת הייעוד הנשי, מלאה באושר ושמחה.

לכי תסבירי כמה זה קשה לחזור לעבודה

מאת : אמא של רעותי

22 ביוני 20146 תגובות

מתוך אחרי לידה, חוזרות לעבודה

כששואלים אותי איך זה לחזור לעבוד אני אומרת "בסדר".

לאנשים קצת יותר קרובים אני אומרת "קשה".

אני לא רוצה להעיק, אבל אם באמת יכולתי לפרט ולהסביר, הייתי מספרת שזה ממש קשה לחזור לעבודה ושלא הייתי מוכנה לכמה זה יתיש אותי, אפילו יותר מאחרי הלידה.

מהרהורי ליבי- שיחה עם הגמד הקטן שבתוכי

מאת : מיכל

15 ביוני 20142 תגובות

מתוך אחרי לידה

מהרהורי ליבי :

היי.
היי.
מי את?
מישהי.
אה. ומה שלומך?
קשה.
שמה?
אני פה עם הבת שלי, מחכה שהיא תירדם.
אה. מה קשה?
אני רוצה לצאת מהחדר והיא לא נרדמת.
אה. מה יש מחוץ לחדר?
שקט.
אה. אבל גם בחדר פה שקט.
כן. אבל אני לא יכולה לעשות כלום.
ומה תעשי מחוץ לחדר?
אנוח קצת.

להשלים עם עצמי = לעשות שלום בתוכי

מאת : אמא

8 ביוני 20144 תגובות

מתוך אני אמא מספיק טובה?, לכל אמא, רגשות אשם

בשעה 20:30 אני משכיבה את איילה ונכנסת לעשות אמבטיה.

הנה אני יכולה לנשום, היום שלי מתחיל.

אני כבר פחות מתביישת לומר, כן, אני זקוקה להמון זמן לעצמי. אני זקוקה להמון שקט והרבה מאד מרחב.

איזו מין אמא אני, שלאחרונה בעיקר מחפשת שקט?

מאת : ענת

29 במאי 201413 תגובות

מתוך אחרי לידה, אני אמא מספיק טובה?, מה עם הצרכים שלי?, רגשות אשם אחרי לידה

חושבת לי איזו מין אמא אני, שלאחרונה בעיקר מחפשת שקט, שיעזבו אותי כבר, שכולם רוצים וצריכים ממני משהו ורק שלא יפריעו לי.

יש רגעים מדהימים באמהות אבל הרבה פעמים אני כל כך זקוקה לזמן לעצמי, לבד, שקט טהור ורחוק…
איפה אני ואיפה הפנטזיה של פעם, של אמא כזאת שהילדים ממלאים את חייה.

אני בהריון עם שני תינוקות ואין לי עזרה

מאת : אמא אנונימית

29 במאי 20147 תגובות

מתוך אחרי לידה, אמהות בחינוך ביתי, לכל אמא, עזרה ודאגה לעצמנו

אני קצת כועסת וקצת מבינה.
אני אם לשני תינוקות -בני שנה ושנתיים ואופס, גיליתי שאני שוב בהריון! (אני בחודש שביעי). הוריי גרים רחוק ממני ומשפחתו של בעלי לא נרתמים לעזר כלל.
אני מוצאת את עצמי מצד אחד כועסת על כולם על כך שאמא שלי לא באה לעזור ומשפחתו שגרה קרוב לא תומכת. ומצד שני מבינה- זה לא בעיה שלהם המצב שאני נמצאת בו כרגע (רושמת 'אני' ולא 'אנחנו').

מה קורה אם גבר אחר מושך את תשומת הלב שלי? מה אז?

מאת : אמא אנונימית

28 במאי 20142 תגובות

מתוך אחרי לידה, זוגיות אחרי לידה

  אז מה שלומי? מכל מיני בחינות – החיים יפים. מאוד. צומחת, גדלה, באמת דברים טובים ומפליאים קורים. ויש מקום אחד, שלי, שבו לא יפה, לא טוב כל כך בכלל. כבת להורים גרושים, שכל חיי ראיתי רק כמה הם לא מסתדרים, כמה הם קשים אחד עם השני, כמה אפשר להרוס בית, בכל מיני דרכים, הצלקת […]

ליילד משפחה פונדקאית | סיפורה של מיילדת  

מאת : ורד דלאל

21 במאי 20140 תגובות

מתוך הריון, מחלקת יולדות

השלישייה מציגה את עצמה אם ביולוגית, אב ביולוגי, ואם נושאת.

העיניים מדברות על קשר חזק, בריא, תומך, מכיל, מקבל ונותן אמון וביטחון. כל מה שאישה בלידה צריכה.

בחדר קטן אישה נושמת, אמא מעסה את הגב, אבא מחזיק את היד.

לחזור לעבודה

מאת : אמא של רעותי

17 במאי 20142 תגובות

מתוך אחרי לידה, חוזרות לעבודה, רגשות אשם

ניסיון לחזור למעגל התעסוקה, גיליתי כמה קשה לתמרן בינך לבין הקריירה שקוראת לי, בין הרצון להגשים את עצמי, להרויח, להיות עצמאית ולא "עוד אישה שבעלה מפרנס אותה" לבין החום המתוק והצמרירי שהוא את. מצאתי את עצמי נסחבת בין ראיונות מתישים, מנסה להתגמש מצד אחד ומצד שני לא לוותר על השהות איתך.

פוסט פרטום- שיעור מחתולה

מאת : סשה חזנוב

27 באפריל 20140 תגובות

מתוך אחרי לידה, עזרה ודאגה לעצמנו

ערב ההמלטה היא דרשה (וגם קיבלה) הרבה תשומת לב, התרפקה והתחככה עלינו, יללה ובדיעבד התרגשה (?), ציפתה, מילאה מצברים והפיגה חששות, הרבה מגע היה שם…הרבה שיחה.

למחרת הופיעה בדלת (היא בחרה להמליט בארגז הקומפוסט בגינה) בלי הבטן, מרוטה, רעבה וסהרורית. קיבלנו אותה בהתלהבות ואני כמעט בכיתי ונשאתי נאום חגיגי והרעפתי תשבוחות אמהיות על ראשה השעיר. היא היתה עסוקה בלחדש כוחות..

ומאז אני עוקבת אחריה, יומיום, בהתפעלות ולומדת ממנה איך צריך להראות פוסט פרטום בריא

כאן מכבדים את חופש ההנקה

מאת : לימור לוי אוסמי

7 באפריל 20140 תגובות

מתוך הנקה

הרתיח אותנו הרעיון שנשים מעדיפות להישאר בבית מאשר להניק במרחב הציבורי, רק בגלל תגובות הציבור. לטעמנו זו בדיוק הדרת נשים, יותר מכל קווי המהדרין, והחזרת האשה לתפקידה המסורתי בבית – מגדלת את הילדים.
לכן פתחנו עמוד פייסבוק בשם "חופש ההנקה", ותכננו מדבקה שתופץ בבתי עסק המכבדים את חופש ההנקה.

שמונה ימים אחרי לידה

מאת : ענת

25 במרץ 2014תגובה אחת

מתוך אחרי לידה, תחושות מגוונות אחרי לידה

שמונה ימים אחרי לידה.

עם עייפות מטשטשת חושים,

היא מקהה את מוחי והכל נהפך לכתמים.

על הרצפה כתמי לכלוך מטרידים

בסדין כתמי פיפי של תינוקת זעירה

טיפת חלב – הטיפה שהלכה לאיבוד

מאת : ליאור בר

22 במרץ 20142 תגובות

מתוך אחרי לידה, שיהיו בריאים

"היא ארוכה מדי לשולחן הזה" אמרה.

לא התאפקתי ותיקנתי אותה שהשולחן קצר מדי עבורה, הכל עניין של השקפה. הצעתי שתשכיב אותה באלכסון וזה פתר את הבעיה – בביקור הבא גם האלכסון יהיה אסון..

החזקתי את ביתי וחיכיתי בחוסר סבלנות לגזר הדין שלא אחר לבוא.

"היא שמנה" אמרה האחות.

מעליבה שכזאת, חשבתי לעצמי. רציתי לומר לה שכל מי שנוכח בחדר הזה לא רזה במיוחד, אבל פחדתי שהיא תתנקם בי דרך מחט החיסון, אז ויתרתי.

המומלצות: מעגלי אמהות אחרי לידה / קבוצות לנשים אחרי לידה

מאת : לימור לוי אוסמי

5 במרץ 201415 תגובות

מתוך אחרי לידה, קושי אחרי לידה

מקום זה מיועד להמלצות אישיות על מעגלי אמהות אחרי לידה.

מעגלי אמהות אחרי לידה, שנקראים גם קבוצות לנשים אחרי לידה, הן קבוצות שמטרתן הוא להיפגש בזמן חופשת הלידה (יחד עם התינוקות) ולשים את האמא במרכז, על חוויותיה, תחושותיה והתמודדויותיה בתקופה המיוחדת אחרי הלידה.

אני מדגישה שהכוונה היא רק לקבוצות שמדברים במפגשים על האמהות בלבד (לדוג', על אמהות וקריירה, רגשות אשם, חווית הלידה ועוד) ומועברים על ידי מנחה מקצועית קבועה אחת, ואין הכוונה להתארגנויות שונות של נשים אחרי לידה שיש בהן הרצאות מתחלפות או סדנאות שמתמקדות בתינוקות (לדוג' עיסוי תינוקות, שינת תינוקות, האכלת התינוק וכד') או להתארגנות של חברות ללא הנחייה מקצועית.

אז אם היית במעגל או קבוצה כזאת לנשים אחרי לידה, את יותר ממוזמנת להמליץ עליה.

רק אל תגידי שקשה

מאת : אמא טרייה

27 בפברואר 20148 תגובות

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה, קושי אחרי לידה

כשאמרתי לבעלי שנראה לי שמשהו לא בסדר איתי, הוא צחק עליי ואמר 'לכולם קשה, מה חשבת? שתינוק זה בובת ברבי שהולכים איתה לבית קפה?'

הוא ניסה תמיד לעזור, אבל העבודה דרשה ממנו שעות מרובות ואני נותרתי טעונה בבית.

לחיות לפי הנורמה

מאת : לימור לוי אוסמי

25 בפברואר 201417 תגובות

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה, מקצועניות מדברות, מתמודדות עם נורמות וציפיות, רגשות אשם אחרי לידה

יש היום נורמה חברתית לגבי איך אישה אמורה להרגיש אחרי לידה. הנורמה הזאת לא נקבעה על ידי מחקרים, אלא על ידי הלך רוח חברתי מסוים, אבל היא עדיין קיימת, נושמת, בועטת ויש לה לגמרי חיים משל עצמה. לנורמה הזאת, שלא ברור לי למה ואיך היא נוצרה, יש השפעה עמוקה על חיינו, בטח השפעה שקולה להתערבות רפואית שלא לצורך בלידה.

עזרה בתקופה שלאחר הלידה היא הכרחית

מאת : דנה רביב-ליברמן

24 ביולי 20130 תגובות

מתוך אחרי לידה, מקצועניות מדברות, עזרה ודאגה לעצמנו

לאחר הלידה, יכולה להיות תחושה של חוסר אונים, תחושה של בדידות גדולה, חוסר בטחון בעצמי ותחושה של אי מסוגלות לצד שמחה. הרגשה של עייפות גדולה מאוד בעקבות הלידה עצמה ובעקבות הטיפול האינטנסיבי בתינוק, אך גם עייפות נפשית שבאה בעקבות השינוי הגדול שהתרחש בחיים.

נשים רבות לא נחשפו לתינוקות ולא טיפלו בכאלה מעולם. בעבר נשים ילדו וגידלו ילדים ביחד, נשים צעירות שלמדו את עבודת האימהות מהבוגרות של השבט, והיום זה רחוק מלהיות כך. משפחות רחוקות גיאוגרפית אחת מהשנייה, איש איש בביתו, עם שמחותיו ועם בעיותיו וחוסר הידע יכול ליצור תחושה של חוסר ביטחון ותחושה שהאם אינה יודעת לטפל בתינוקה.

תחושת הבדידות יכולה להתבטא בכך שמיד לאחר השהות בחדר הלידה האישה חוזרת הביתה, הבעל ברוב המקרים חוזר לעבודה לאחר מספר ימים מועט, המשפחה המורחבת יכולה להיות רחוקה גאוגרפית ולפעמים היולדת לא רוצה את נוכחותה המתמדת של אימה או חמותה. פער הדורות בין האם ליולדת, צורת הגידול שלא תמיד מתאימה לצורת הגידול היום והידע הרלוונטי לתקופה, עלול ליצור בלבול ורעש מיותר ליולדת.

דיכדוך אחרי לידה- החוויה השקופה

מאת : גלית הרמן

23 ביולי 20134 תגובות

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה, מקצועניות מדברות, קוראות לשינוי, קושי אחרי לידה, רגשות אשם אחרי לידה

הדיכאון יאובחן ויטופל, האישה תקבל כותרת, שם לאחוז בו עבור אותה תחושה נוראית עימה היא מסתובבת. הפסיכוזה על אחת כמה וכמה, זועקת עד כי אי אפשר להתעלם.

וחווית הדכדוך? וחווית העצבות שאולי תימשך מעבר לשבועיים? שקופה.

לא התאהבתי בה | אחרי לידה

מאת : רויטל

14 ביולי 2013תגובה אחת

מתוך אחרי לידה, תחושות מגוונות אחרי לידה

לא התאהבתי בה. רחוק מכך. מאד קשה להודות בזה, אבל חשבתי שהיא ענקית (בכל זאת 4.5 ק"ג…), מגושמת וקצת כעורה. ליד כל התינוקות הקטנטנים בתינוקיה היא נראתה פשוט עצומה, מלאה בכתמים אדומים של נימי דם שהתפוצצו מהלחץ, ואיכשהו לא מתוקה בכלל.

אז כמובן שאותו אינסטינקט אימהי מדובר נכנס לפעולה באופן מיידי. טיפלתי בה במסירות, דאגתי לכל צרכיה לרבות אלה שקשורים במתן חום וחיבוק אמהי, אבל לא הרגשתי את זה. היתה לי מלחמת התשה עם הנקה. דלקות, גושים, חום, גודש מטורף. לקח לזה כ- 8 שבועות להסתדר שבהם הייתי עסוקה בעניינים טכניים של מניעת כאב מעצמי תוך כדי האכלה. ההנקה היה נושא כל כך רגיש אצלי שניהלתי את המלחמה הזו רק כדי לא להפסיד בה.

ואז שככה הסערה…

התינוקת של כולם

מאת : קרן גולוב

14 ביולי 20132 תגובות

מתוך אחרי לידה, תחושות מגוונות אחרי לידה

חשבתי שהיא הנסיכה שלי, אבל היא הנסיכה של כולם. בהתחלה לא היה אכפת לי והיה לי קל לתת אותה לבני המשפחה כדי להגניב עוד שעת שינה. אבל ככל שעברו השבועות, נהיה לי יותר ויותר קשה לחלוק אותה עם בני המשפחה.
כשהיא נרדמת על אנשים אחרים, הלב צובט. כאשר היא מתחילה להתרגל לשתות מבקבוק, הלב צובט. אני רוצה אותה לעצמי, כאשר במקביל אני רוצה לחזור לחיי ולהמשיך עם עיסוקיי. איך כל זה אפשרי? הכל נראה כמלכוד והשיעור החשוב של ללמוד לשחרר ולהבין שלא הכל בשליטתי מתחיל.

אולי לעולם לא אהיה האישה הזאת ש..

מאת : תניה טוויל

10 ביולי 20134 תגובות

מתוך אחרי לידה, אני אמא מספיק טובה?, מה עם הצרכים שלי?, רגשות אשם אחרי לידה

אני שוכבת על מיטה בחדר, בעלי חזר מוקדם והוא עם התינוקת. ואני לא מצליחה לישון, אבל מצליחה לפנטז על קצת זמן לעצמי. לפנטז על כל מה שהיה בא לי. זה גם משהו.

אולי לעולם לא אהיה האישה הזאת, ״האישה האחרת״ שתמיד חשבתי שנמצאת מעבר לפינה. שחשבתי שאני צריכה להיות, אני הרבה מתאבלת עליה, על האישה ההיא. ורואה שאני בעצם רק מי שאני. אולי יש בי דברים מדהימים, בטוח שיש, אבל לא אוכל לראות אם כל הזמן אחפש להיות האישה ההיא.

אולי לעולם לא אהיה מישהי שהכל תמיד מסודר ומאורגן אצלה, כמו הבת זוג של אבא שלי.

אולי לא אהיה זאת שמצליחה לקיים את עקרון הרצף, כמו המנהלת של הגן האנטרופוסופי.

אולי לא אוכל לשנות אמונות בשליפה פשוטה כמו כל אלו שמתרגלות תטא הילינג.

מידת ההשפעה של חוויית לידה הוליסטית על החיים שלאחר הלידה. זווית אישית

מאת : עינת דורפן

3 ביולי 2013תגובה אחת

מתוך אחרי לידה, הכנה ללידה ולאמהות, הריון, עזרה ודאגה לעצמנו

אז למה הפעם לא חוויתי את הבייבי בלוז? למה אף אחות לא ניגשה אלי ודיברה אלי כאילו שהיא יודעת בדיוק מה עובר עלי? אולי כי לא הייתי מספר במערכת?

אני חושבת שעם כל הכבוד להורמונים, בכל אחת מאיתנו פועם לב ייחודי ומיוחד, לכל אחת מחשבות וקשת רגשות ייחודי לה, וכל ניסיון להכליל את החוויה שאחרי הלידה נוגע בשטחיות נסיבתית שאינה מכילה את מלוא הדרה, יופייה וייחודה של כל אישה.

מה הפלא שעולים רגשות קשים כל כך? מה הפלא שנשים רבות חוות תחושה של בדידות ואובדן החופש?

חווית לידה הוליסטית בעיני אינה מתמצה בלידה ללא אפידורל עם כדור עם חבל, בג'קוזי או בפרימוס… חווית לידה הוליסטית היא בראש ובראשונה חוויה של הכלה וכבוד אל האישה היולדת ואל נימי נפשה ומאווייה והיא לא נגמרת אחרי שהתינוק יוצא מהרחם, היא ממשיכה זמן רב אחרי שהדופק בחבל הטבור מפסיק. ואולי גם פה טמונה אחת הבעיות- יש היום מודעות הולכת וגוברת לחוויית הלידה, ואני מאוד שמחה על כך, אבל מה קורה אחרי הלידה?

זה לא פינוק, זאת הישרדות

מאת : סמדר

3 ביולי 20135 תגובות

מתוך אחרי לידה, מתמודדות עם נורמות וציפיות, עזרה ודאגה לעצמנו

תבין – כדי ללדת, אני משתמשת בכל הכוחות שיש לי. אין חלק בפנים שלא מגויס לדבר הזה. אני נגמרת כדי להוציא אותם מתוכי, בריאים ויפים ושלמים. פשוט נעלמת. ובגלל זה מיד אחרי הלידה, אני צריכה כל טיפה של יחס, כדי להחזיר לעצמי אנרגיה. אני יודעת שזה מוזר לך, ולכולם, כי אני בדרך כלל מוצאת כוח מבפנים, ולא צריכה עזרה, ויודעת להגדיר הכל, אבל אחרי לידה – זה מצב אפס, כי אני חייבת להתפרק כדי ללדת, וזה לוקח זמן, לאסוף את עצמי שוב, ולהחזיר כוח. נכון, כל מגע והנקה וחיבוק עם התינוקת שלי זה כמו חמצן לורידים. אבל זה לא מספיק. אני צריכה שילטפו אותי עד שאני נרדמת, שיחתכו לי סלט, ושמקלחת חמה תחכה לי מתי שארצה, אני צריכה כל הזמן צנצנת עוגיות בריאות מלאה ובקבוק מים קרים לידי, וחיבוקים בלי סוף, ומחמאות מכל הלב כדי שאצליח להאמין

הרהורים של חודש אחרי לידה

מאת : איריס גומס

30 ביוני 20138 תגובות

מתוך אחרי לידה, תחושות מגוונות אחרי לידה

לא משנה כמה שמעתי שיהיה קשה, שצריך לדאוג להרבה מאוד תמיכה, אי אפשר באמת לתאר את עוצמת הרגשות, את גודל הקושי, הייאוש, העצב, הבדידות, הדכאון התהומי, העייפות וההנקה התובענית, הרגשה של סוף העולם, שנגמרו החיים ושאי אפשר לברוח לשום מקום. אולי בחרתי שלא להקשיב באמת למה ששמעתי, אולי לא באמת הבנתי, אולי רציתי להאמין שאצלנו זה יהיה אחרת, כי אנחנו יודעים איך להתמודד עם קשיים, כי הבת שלנו תהיה שונה, כי יש לנו תמיכה, כי התכוננו לזה ואנחנו כבר מאוד רוצים ומחכים. אבל אני חושבת שבעיקר לא שומעים את הקולות האלה. כאילו יש איזו הסתרה וברגע שקצת חוזרים לאיזון כבר לא חוזרים אחורה לספר על זה, וברגעי הקושי האמיתיים קשה מאוד לדבר על זה (לי לפחות).

לא ככה רציתי להיות, לא כזו אמא

מאת : אמא אנונימית

13 ביוני 20130 תגובות

מתוך אחרי לידה, אני אמא מספיק טובה?, קושי אחרי לידה

מתביישת בעצמי.
לא ככה רציתי להיות, לא כזו אמא.
הפכתי לעצבנית, כועסת, מאיימת, מפחידה.
המרירות זולגת ממני.

די, נשברתי…

מאת : אמא אנונימית

11 ביוני 201310 תגובות

מתוך אחרי לידה, אמהות בחינוך ביתי, לכל אמא, עזרה ודאגה לעצמנו

חמותי לא צריכה לעזור לי עם הילדים כי אני "לא עובדת".

הזכות לבקש ולהתלונן נלקח ממני שהתחלתי להישאר בבית ו"לא לעבוד".

…אני עומדת ללדת בקרוב… ולא מוצאת את הכוח ללידה.. לא רואה את עצמי מטפלת בשלושה ילדים קטנים…. אני יודעת, זה נורא, אך הפתרון היחיד שמצאתי הוא לאחל לעצמי יומיים של שמירת הריון … כן, להיות בבית חולים בלי ילדים, רק מסביבי אנשים שיטפלו בי… ואפילו חולמת לקחת איזה ספר טוב… אוכל מוכן, משהי שמחליפה סדינים…. כרגע זה נראה לי ככה מושלם…..

זוגיות ואונס

מאת : רות רזניק

11 ביוני 20132 תגובות

מתוך זוגיות אחרי לידה, קוראות לשינוי

האונס הנפוץ ביותר והכי פחות מדווח הינו אונס במסגרת הנישואים.

אונס זה אינו חד פעמי אלא מתמשך, אונס המתבצע על גופה של אישה נשואה בידי הגבר האמור לאהוב אותה , לכבדה, לפרנסה, ולדאוג לכל צרכיה עד ליום מותם.

למה לא אמרו לי ?!

מאת : אילת גורליצקי

10 ביוני 20132 תגובות

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה, קושי אחרי לידה, שיתופים אישיים

ואני סמרטוט, לא מחייכת, עיפה כל הזמן, בוכה מכאבים בהנקה, ולא מבינה- הלוא אחותי היתה מניקה את בתה 7 דקות, מחליפה לה חיתול, שמה אותה בעריסה לישון ו מ ש ת ע מ מ ת. לא יודעת מה לעשות עם עצמה בחופשת הלידה.

הפעם אני פונה אליך איש

מאת : לי-את דנקר

19 במאי 20130 תגובות

מתוך זוגיות אחרי לידה

הפעם אני פונה אליך איש, זה שסיפרו לו בילדות שגבר זה לא דבר שביר, זה שאמרו לו תבכה אבל כמו גבר, שביקשו ממנו לתקן את הכל רק כי יש לו ביצים ולא כי יש לו את כל הכלים. שאמרו לו, שהוא זה "לאט" והיא זה "מהר", שציפו ממנו להתקדם הלאה גם כשהאופק נראה מתרחק, שלימדו אותו לאכול בפה פתוח את כל העוגה בידיעה שהיא לא נשארת שלמה.

דיכאון זה לא רגש.

מאת : לימור לוי אוסמי

19 במאי 20130 תגובות

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה

דיכאון זה לא רגש.

השבוע שמתי לב שיש משהו באמירה "אני בדיכאון" או "עברו עליי ימים דכאוניים" וכד', שכמו סותמת את התחושה שמסתתרת מאחורי ה'דיכאון' שאנחנו מרגישות.

דיכאון הוא איבחון שנועד לעזור לאנשי מקצוע לטפל, הוא לא תחושה.

כאשר אנחנו משתמשות במילה 'דיכאון' לתיאור של תחושה, אנחנו בעצם לא מאפשרות ביטוי, הכרה או תשומת לב, לתחושה שמאחורי הכותרת 'דיכאון' ובכך כמו חוסמות את האפשרות ליצור תנועה אשר מתרחשת כאשר אנחנו מכירות בתחושה שקיימת בתוכנו ומבטאות אותה במרחב המתאים.

על חרטה: "אני מתחרטת שהבאתי את ילדיי לעולם"

מאת : לימור לוי אוסמי

28 באפריל 20130 תגובות

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה, מבט מקצועי, מקצועניות מדברות, תחושות כלפי הילדים, תחושות מגוונות אחרי לידה

על חרטה עדיין לא כתבו לי. על חרטה עדיין לא דיברנו. האם זה בגלל שחרטה על הבאת הילדים לעולם היא עדיין טאבו כזה גדול? האם זה בגלל שחרטה היא מילה כל כך גדולה, גורפת, דיכוטומית, שלמעשה מבטלת את הבחירה הכי משמעותית בחיים שלנו? בחירה שלא ניתן להימלט ממנה אלא רק להתמודד איתה בכאב?

חרטה על הבאת ילדים היא בעצם חרטה על חיים שלמים שהיו לנו, וזאת חרטה כואבת במיוחד, שורטת במיוחד, קשה כל כך לנשיאה ולהבנה, כמו רגש גדול ועוצמתי שלא ניתן בכלל להכילו. איך אישה שבוחרת לגדל את ילדיה יכולה לחיות בשלום פנימי עם רגש של חרטה על הבאתם לעולם?

ארבע לפנות בוקר אנ'לא נרדמת

מאת : אמא מיכי

26 באפריל 20132 תגובות

מתוך אחרי לידה, רוצות לישון!

היה קשה להרדים לשנת הלילה היום, פעם ראשונה שהרדמתי בטיול בעגלה,
ואז הוא קם ב24:00 לאכול, שזו שעה לא רגילה, ושוב לא היה לו קל להירדם,

ועוד פעם ב 2:00 ואני אומרת לעצמי- משהו לא הגיוני, הוא לא אמור להיות רעב, נותנת צד ראשון, וצד שני, ושלישי, ורביעי, והוא בשלו- לא נרדם, או שנרדם בידים ומתעורר כשאני מניחה בעריסה.

אני מתחילה להתעצבן, העייפות חודרת ומחלחלת ויוצאות לי מילים ואנחות מהפה- אוף…, נו כבר… נמאס לי… יש לי מלא תוכניות למחר… אתה תעיר את האח הגדול שלך, איזה מסכנה אני ולמה רק אני קמה, אולי נעיר גם את הבן זוג שיראה גם הוא מה זה…

ופתאום אני קולטת- יש ירח מלא בחוץ

נשארתי לבד | אחרי לידה

מאת : שירה דרוקר

25 באפריל 20133 תגובות

מתוך אחרי לידה, חברות ובדידות, עזרה ודאגה לעצמנו

אני כועסת. על המדינה, על מקום העבודה שלו. איך מפקירים אותי ככה לבד אחרי לידה ? בלי החצי השני שלי?

הוא עצוב. הוא כל כך היה שם בלידה ואחריה. מאוד רוצה להיות חלק מהתהליך הזה שאנחנו עוברים יחד מאז הלידה. תהליך שנקטע כך, באחת, כשהוא חוזר לעבוד.

בבת אחת חיי היומיום שלנו נפרדים. מעכשיו כל אחד יחיה את החיים שלו.

נצטרך גם לפנות מקום להחלפת חוויות ורשמים. אחרת איך נוכל לקרוא לעצמנו "ביחד" בכלל?

גמילה מהנקת לילה | זה מרגיש כמו פרידה ראשונה

מאת : ענבל לוי

25 באפריל 20130 תגובות

מתוך אחרי לידה, הנקה

  זה מרגיש כמו פרידה ראשונה. נגה בת שנה ושלושה חודשים. זה לילה ראשון בלי הנקת לילה. עוד אפילו לא גמילה מוחלטת מהנקה, למרות שגם זה כבר באופק. אני לא מצליחה להירדם. חרדה מהבכי שעוד יבוא, מהכעס שלה, מתחושות האשמה שלי, מהריבים הפוטנציאלים עם בן זוגי. אבל מעל הכל, מרגישה שאני עומדת בפני הפרידה הראשונה […]

התינוק שלי בוכה המון- יש לכן עצות?

מאת : אמא עייפה

21 באפריל 201313 תגובות

מתוך אחרי לידה, קושי אחרי לידה, רוצות לישון!

הייתי יכולה להתמודד עם הלילות אם הוא היה משלים שעות שינה ביום, אבל גם במהלך היום הוא ישן בין חצי שעה לשעה במצטבר… הוא כל הזמן בוכה, אם הוא על מזרן הפעילות ואני לא מתעסקת איתו הוא בוכה, גם כשהוא על הנדנדה, הוא בוכה, על הספה הוא בוכה. לא מוכן להיות על הבטן, ברגע שמשכיבים אותו על הבטן הוא מתהפך בחזרה ומתחיל לבכות. לא נראה לי שמשהו מציק לו כי הוא בוכה רק כשהוא לבד ומשעמם לו. אם אני איתו על תקן צוות הוואי ובידור הוא משתף פעולה, צוחק ומחייך. ברגע שאני קמה הוא מתחיל לבכות ולצרוח שאחזור.

הוא אוכל מצוין!!!! גומר בקבוקים של 180 ולפעמים גם 240 מטרנה פעם בשלוש שעות בערך, אוכל פירות וירקות בגן כל יום.

העייפות המצטברת הבלתי אפשרית הזו שכבר שוכנת לה קבע בעצמות, והבכי הבלתי פוסק שלו גורמים למתחים ולעצבים בבית. בן זוגי ואני מוצאים את עצמינו רבים ללא הפסקה על השטויות הכי קטנות. עכשיו אנחנו לא מדברים כבר למעלה משבוע.

מה הקשר בין חנות בגדים, שומנים ונשים אחרי לידה ? (ולא מה שאת חושבת)

מאת : לימור לוי אוסמי

15 באפריל 201316 תגובות

מתוך אחרי לידה, גוף ומשקל, לכל אמא, מתמודדות עם הסביבה, מתמודדות עם נורמות וציפיות, קוראות לשינוי

זה מה שקורה לנו, לכולנו, כשהמציאות פשוט מותאמת רק לחלק של האוכלוסייה, אל החלק 'האידיאלי' של האוכלוסייה ובוחרת להתעלם ולהפוך למוקצות את מי שלא נכנסת לקטגוריה הצרה והמצומצמת של האידיאל.
ואתן יודעות מה, זה לא מתאים לי, כי בא לי לעוף על עצמי, איך שאני, כמו שאני, באיזו שמידה שאני. בא לי שיהיה לי מבחר חנויות לנשים מהממות כמותי שרוצות להרגיש מטופחות ויפות ולאהוב את עצמם כפי שהן, בלי להרגיש חרא כל פעם שהן פוגשות מכנסיים.

אשמה תמיד

מאת : ענת גל-און

14 באפריל 20136 תגובות

מתוך אחרי לידה, מקצועניות מדברות, רגשות אשם

הפוסט הזה עוסק בקלות הבלתי נסבלת שבה אנשים – רופאים, אחיות טיפת חלב,קרובי משפחה, אמהות אחרות ברשת – דורכים על המקום הכי כואב של אמהות – האשמה.

אומרים: "כשנולדת אמא נולדים איתה רגשות האשם".

ועכשיו לכתוב

מאת : הדר צפריר-ריגר

11 באפריל 20130 תגובות

מתוך אחרי לידה, איפה אני בתוך האמהוּת?, לכל אמא, מה עם הצרכים שלי?

ועכשיו לכתוב לכתוב לכתוב לכתוב לא להפסיק לכתוב

ולהבין שאני נחנקת

שהדמעות לא מספיקות כדי לכסות על האבנים שבבטן

כל המילים שלי רוצות לירוק החוצה את כל החיים שלי.

יש לי תחושה שככה שנים יכולות לחלוף בלעדיי, בלי זה, בלי הכרה.

אני עכשיו נלפתת,

הכביסה הכלים הרצפה

אני עכשיו.

סליחה שאני זו אמא שלך

מאת : אמא אנונימית

23 במרץ 2013תגובה אחת

מתוך אחרי לידה, אני אמא מספיק טובה?, רגשות אשם אחרי לידה

סליחה,

אני מבקשת סליחה.

סליחה שאני זו אמא שלך,

סליחה על בילבול,

סליחה על כאב,

סליחה שעדיין לא נפתח לי הלב,

סליחה על תשישות,