לכל אמא

אמא י(קרה) לי

מאת : לי-את דנקר

4 בינואר 20165 תגובות

מתוך אמהות ובנות, לכל אמא, עמוד הבית

היא אף פעם לא הייתה שם באמת.
גם לא הניקה אותי.. תמיד הייתה מספרת שהייתי תינוקת עצבנית, שלא רציתי לינוק..
חבל שלא ידעתי לדבר כבר אז, אני אומרת לה שאני בכלל לא בעייתית כמו שהיא תייגה אותי, זה פשוט תחושת הבטן שלי, שמזהה כמה היא חסרת בטחון, וקצרת סבלנות למולי.
נולדתי בניתוח קיסרי, "לא רצית לצאת", "הרגת אותי".. וואו כשאני חושבת על זה עכשיו, אני מבינה כמה כוח יש באמירות כאלה כאמא לתינוק, כמה הן מעצבות את מערכת היחסים של אמא ובת כשאין אף אחד שיתווך. אם היה מי שיתווך אז הוא היה אומר לה: 'תנוחי, בכל בסדר.. קחי את הזמן ותלמדי לאהוב אותה בקצב שלך'.

שביל הזהב

מאת : אביגיל

23 בדצמבר 20153 תגובות

מתוך איפה אני בתוך האמהוּת?, להביא עוד ילד?, לכל אמא, עמוד הבית, רוצות הריון

אחרי מספר שנים של התלבטויות – מאוד לא פשוטות, הבנתי שאני רוצה עוד ילד.

הבנתי גם, שחלק ממני לא רוצה.

יש בי כל מיני חלקים.

אינני משהו אחד, חד-גוני.

אני כמו כולנו, מורכבת מכמה וכמה אישיויות, מכל מיני גוונים ותכנים…

חלק ממני רוצה עוד ילד ללא סייג.

חלק ממני זקוק לחופש, לספייס, כל הזמן.

מוות אחרי מוות

מאת : שמס

22 בדצמבר 20153 תגובות

מתוך התמודדות עם אובדן, לכל אמא

כשפרסמתי את סיפור הלידה שלי כתבתי בכותרת "לידה שקטה", אך שינינו את הכותרת לאחרת כי לא היה מוות בלידה.

היום אני כותבת " מוות חיים מוות ". אולי זו הכותרת שהכי מתאימה לסיפור שלי.

'השמש זרחה שוב', כתבתי , 'עם כל הקושי אנחנו רואים את האור וממשיכים בכל הכוח עם התינוק היפה המקסים שלנו'.

לילה עבר שקט, אכל, ישב איתי, שרתי לו, שיחקתי אתו, שמתי אותו במיטה, הסתכל עליי במבט עמוק ושלחתי לו נשיקה מרחוק. לו ידעתי, לא הייתי עוזבת אותו אבל מי אני שאעמוד בפני האל שקובע את העובדות, את האמיתות, את הכול.

יש היום פחד.

מאת : לימור לוי אוסמי

14 באוקטובר 2015תגובה אחת

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, עמוד הבית

יש היום פחד. וחרדה.

לחלקנו.

והאמת, זה די הגיוני.

אבל מה אם הפחד משתלט?

מה אם החרדה משתקת?

זה לא נעים,

זה מפחיד,

זה מאיים.

זה לא נורמלי.

אבל.. גם המצב לא נורמלי.

האמא הזו היא אדם. היא אשה.

מאת : יפית שחר

6 בספטמבר 20155 תגובות

מתוך אחרי לידה, איפה אני בתוך האמהוּת?, לכל אמא, מה עם הצרכים שלי?, עמוד הבית

האמא הזו היא אדם בעצם. היא אשה עם רגשות ועם תחושות, עם חוויה כל כך עוצמתית שהיא עוברת, והיא זקוקה להכרה. היא זקוקה לאמא, אחות, חברה, בן זוג , שיהיו שם איתה, שיראו אותה, שיחזיקו לה יד ורק יקשיבו וזהו.
איכשהו נראה שקצת התבלבלנו, כל כך הרבה חוגים מקסימים, שעוזרים לאמא להיות עם התינוק, לראות איך הוא מתפתח, לגעת בו נכון, אבל שכחנו דבר אחד את האישה המדהימה הזו שנמצאת שם , זו שלפני רגע הפכה לאמא, ואולי מרגישה לבד, או בלבול, או אשמה, או קושי, וחוסר וויסות שנובע מעייפות ועוד.

ללמוד לצוף

מאת : אביטל חיימי

1 בספטמבר 2015תגובה אחת

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

שנתי, חלמתי חלום. ראיתי את ילדי הטהור עומד על שפת המים. המים, עמוקים וזורמים בשצף. הלוך ושוב, כגלי הים.

אך ילדי הקט לא על שפת הים עמד. אלא על קצה החוף הפונה אל עבר ים המציאות.

אלו הם מימי החיים. המים בהם כולנו שוחים את חיינו קדימה והלאה ולומדים לזרום איתם את חיינו, בין אם באושר ובין אם ברגשות אחרים שמציפים אותנו.

דרך אם – אימהות היא הכוח

מאת : ד"ר אראלה שדמי

1 בספטמבר 20150 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, ספרים לאמהות, קוראות לשינוי

ד"ר אראלה שדמי על ספרה החדש- "דרך אם": הספר "דרך אם" מציג אפשרות להתפתחות העולם על בסיס כלכלה הנתינה וכלכלת הקיום, כבוד לטבע וכל ברואיו, קהילתיות, מקומיות ורוחניות. כל אלו מובילים אותנו לחשיבה חדשה ומפתיעה, שלא תמיד קל לאמצה אך היא מתחילה להכות שרשים: גרעינים עירוניים, גינות קהילתיות, פסטיבל מידברן, קואופרטיבים, וויקיפדיה, שוק קח-תן ועוד ועוד – מבטאים את הכמיהה לסדר עולמי חדש ואת הצעדים ההולכים ומתרבים לקראתו.

ניצוצות של לקיחת אחריות –גאווה אימהית!

מאת : שגית ברמי

15 ביוני 20150 תגובות

מתוך גיל ההתבגרות, לכל אמא, עמוד הבית

אני אמא ורעיה גאה!!! גאה בבני ביתי שהסתדרו יפה ובאמת השתדלו לשדר לי שהכל בסדר ושאמשיך ליהנות: גאה בבתי בכורתי שבצעה את רוב המטלות והראתה ניצוצות חדשים של בגרות ואחריות, גאה בבני המרכזי שתרם גם הוא את חלקו למאמץ המלחמתי, גאה בבן זוגי שפרגן לי עד בלי די ושמחה שהקטן הרגיש בזכותם שהכול בסדר.

אשמה מעבר לפינה

מאת : אמא מתגרשת

30 במאי 20152 תגובות

מתוך זוגיות, לכל אמא, רגשות אשם

בשנה האחרונה נכנס לחיינו סטטוס חדש, אנחנו המשפחה המתפרקת. כן. אנחנו. בכל פעם שצריכה לומר זאת למישהו, קרוב, רחוק, רגיש יותר או פחות, מרגישה כאילו אני נאלצת לצאת מארון כלשהו, ובכל פעם זה עוד מכה בי בתדהמה. המשפחה שלנו כבר לא. היא בדרך להיות משהו אחר, לא ידוע, אבל כבר לא. כשהפרידה נעשתה עובדה ביקשתי לעצמי כמה משאלות, ואחת מהן הייתה, לנסות לאפשר לילדים לעבור את זה בטוב, ככל הניתן, להישרט באופן הכי מעודן שניתן, אם ניתן. ואם זה רק תלוי בי.

סדנת 'אישה במהותה- ארבע העונות של מחזוריות האישה'

מאת : לימור לוי אוסמי

27 במאי 20150 תגובות

מתוך איפה אני בתוך האמהוּת?, התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, מקצועניות מדברות, מקצועניות מדברות - ראיונות אישיים, עמוד הבית

הילה פיאלקוב, מורה ליוגה נשית, וג'ני גיטלבנד, פסיכותרפיסטית גופנית, הן מנחות הסדנא "אישה במהותה- ארבעת העונות של מחזוריות האישה". סדנא העוסקת בנשיות, מחזוריות, שינוי, קשב פנימי והקשר בינהם. במטרה ליצור איכות חיים טובה יותר עבור כל אישה מבחינה פיזית, רגשית ורוחנית.

מפתחות לשפע הנשי- ועל הזמן הכי חם בחודש

מאת : ג'ני גיטלבנד

17 במאי 20150 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, עמוד הבית

בקיץ השמש מחממת את הפרי מתפיחה ומגדילה את עוצמתו באיטיות.

הפרי פשוט שם.

כל מהותו היא לתת לחמימות ולמים להגיע ולהבשיל. כל העשייה כבר נעשתה.

הוא סופג הכל פנימה. ואז, כשהוא בשיאו, כובד משקלו עוזר לו להיקטף-

מימוש.

מיומנה של אמא למתבגרת, והפעם: דילול השימוש בשפה העברית.

מאת : שגית ברמי

27 באפריל 20150 תגובות

מתוך גיל ההתבגרות, לכל אמא, עמוד הבית

היי לכולם, אני בעיקר מרגישה בלבול בגלל הדילול. משום מה נראה לי שאליעזר בן יהודה היה קצת כועס לנוכח העובדה שהשפה המדוברת בין בת הנוער שלי אליי התקצרה במצבים מסוימים ממשפט למילה.

כן, אני מתכוונת לתשובות הקצרות, בנות המילה האחת, בלי פירוט או הבעת כוונה לפרט, שמגיעות בעקבות שאלות שאני שואלת.

ומתי זה הכי בולט? כשאני שואלת את השאלה ה"נוראית": איך היה לך היום בבית הספר?

דוגמא קטנה,

אני: "מה היה היום בבית הספר?"

היא: "בסדר".

אני: "לא שאלתי איך, שאלתי מה?"

היא: "אז תשאלי איך".

אני? אמא לילדה מתבגרת!!!!

מאת : שגית ברמי

31 במרץ 20150 תגובות

מתוך גיל ההתבגרות, לכל אמא

הייתי בגיל 26 כשילדתי אותה. כמעט 14 שנים עברו מאז ועוד דקה אני? בת 40 והיא נושקת ל14. מילא לעכל את זה שאני עוד רגע בת 40 (שזה סיפור לפוסט אחר) אבל גם לעכל את זה שיש לי בת מתבגרת???? לי???

כן, כנראה שזו אני. אני זו שיש לה בת שהתחילה את צעדיה לעבר העצמאות הנכספת של עולם המבוגרים, שיש לה דעות מאוד ברורות והיא מראה בגרות נהדרת ויש פעמים שהיא קצת חוזרת להיות ולהתנהג כמו ילדה ואני צריכה להבין את זה ולקבל את זה בלי לצאת מדעתי.

במלוא הדרה – על תקופת האביב בתוכנו ובחוץ.

מאת : ג'ני גיטלבנד

9 במרץ 20150 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, מקצועניות מדברות, עמוד הבית

השלב שלאחר הווסת ועונת האביב משויכות בדיוק לתקופה הזו שבין ההתכנסות שהייתה בחורף ובווסת לבין היציאה אל העולם באביב. יציאה זו מורכבת מהמון גוונים וצבעים, מהמון תחושות ורגשות. ואני תוהה בעדינות עם עצמי וגם בתוך קשר אם יכול להיות במקום הזה מדרג, או קשת רחבה של אפשרויות, בין ההתכנסות העמוקה לבין הפריחה והלבלוב. עד כמה מתאפשר לכל אחת לבחור ולהרגיש איפה היא הייתה רוצה להתמקם בתוך האביביות שלה?

הילה שרעף גלסר, יוצרת ושחקנית ההצגה 'יומן הריון'

מאת : לימור לוי אוסמי

3 במרץ 2015תגובה אחת

מתוך אחרי לידה, איפה אני בתוך האמהוּת?, התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, מקצועניות מדברות, מקצועניות מדברות - ראיונות אישיים, עמוד הבית

ראיון אישי צפוף עם הילה שרעף גלסר, יוצרת ושחקנית ההצגה 'יומן הריון', על חופש, דיכוי, הורות, הגשמה ומה שביניהם.

החלטתי להצדיע לעצמי ולאימהות באשר הן

מאת : הילה אייס

17 בפברואר 20150 תגובות

מתוך איפה אני בתוך האמהוּת?, לכל אמא, עמוד הבית

מהדהד בראשי כל העת המשפט "ותדע כל אם עבריה שהפקידה גורל ילדיה בידי מפקדים הראויים לכך". יש לו כמה שנים טובות לאייזנקוט לשמור לנו על הילדים ואז הוא ילך לו ימשיך בדרכו, ואנחנו האימהות, יש לנו כל החיים מרגע שנוצרו, מחויבות ואחריות להגן ולדאוג בלי שנוכל לרגע אחד להרפות, להחליף משמרות, לקחת אוויר. לא פעם אנחנו תוהות אם אנחנו ראויות ולא פעם אין מי שיצדיע לנו.

"אלימות מילולית"- ככה זה נראה?

מאת : חן

12 בפברואר 20155 תגובות

מתוך אלימות במשפחה, זוגיות אחרי לידה, לכל אמא

בתחילת שנות נישואינו חברים עזרו לי לשים לב שיש בעייתיות בקשר שלנו ושבעלי לא מתנהג אליי יפה.

הלכתי לייעוץ (בעלי לא הסכים לבוא בשום אופן) וזה עזר לי מאוד.

היועצת עזרה לי להבין שיש פה אלימות רגשית -מילולית.

הלכתי אליה תקופה וזה מאוד עזר וחשבתי שזהו, נגמר עלינו על דרך המלך…
מה שקורה עכשיו זה שהכול דבש, באמת, חוץ מזה שבערך פעם בחודש (לפעמים יותר לפעמים פחות) יש התפרצות זעם שתמיד נובעת מטעות שעשיתי או שגרמתי לה.

לי-את דנקר, מאמנת דפוסי חשיבה יצירתיים ופורצי דרך, בחיפה.

מאת : לימור לוי אוסמי

28 בינואר 20158 תגובות

מתוך איפה אני בתוך האמהוּת?, לכל אמא, מקצועניות מדברות, מקצועניות מדברות - ראיונות אישיים, עמוד הבית

ראיון אישי עם לי-את דנקר, מאמנת ומעצבת דפוסי חשיבה יצירתיים ופורצי דרך, זמרת, פזמונאית, בת למשפחת אמנים, יוצרת ואמא ל-4. מחיפה.
לי-את היא גם יוצרת ערכת קלפי אימון עצמי "להקיף את עולמך באופניים" ומעבירה הרצאות חווייתיות ""כשמחשבות נוסעות רחוק- כלים להצלחה מעולם היצירה".

אני בוכה בפנים. כמה רוע יש בעולם?

מאת : עינב שטרמר

18 בינואר 20152 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

הלב שלי דואב. הלב שלי נכמר

ילדים משוועים לאהבה, או לפחות יחס חם, מגע.

ילדים מסתגרים. ילדים כבר לא בוכים.

ילדים קמלים.

ילדים רוצחים ונשמתם מתה יחד עם הנרצחים

ואני, בוכה בפנים. כמה רוע יש בעולם?

ענבר לב אלי, מלווה תהליכי חיבור לשורשי הנשמה

מאת : לימור לוי אוסמי

11 בינואר 20150 תגובות

מתוך לכל אמא, מקצועניות מדברות, מקצועניות מדברות - ראיונות אישיים, עמוד הבית, רגשות אשם

ראיון אישי עם ענבר לב אלי. מלווה אנשים במסע חיבור אל שורשי נשמתם.
מהו מסע חיבור אל שורשי נשמתנו?
כיצד נדע אם אנו מחוברות לנשמתנו או לא?
מה החיבור אל נשמתנו יכול להעניק לנו?
התשובות לשאלות מצויות בראיון.

איך להתמודד עם ימי הווסת? המפגש עם 'זאת שיודעת'

מאת : ג'ני גיטלבנד

7 בינואר 20155 תגובות

מתוך גוף ומשקל, לכל אמא, עמוד הבית

אישה בזמן ווסת פורשת אל תוך נבכי הלא נודע בתוכה. בזמן הווסת מופרש הורמון ה FSH, הורמון האינטואיציה, שרמותיו עולות גם החל מגיל המעבר ואילך. הורמון זה יחד עם התכנסות הגוף והאפשרות "לפרוש" מעט מהמקצב המהיר של החיים, מאפשרים לאישה להפוך את הזמן של הווסת שלה לזמן מקודש. בזמן זה, בזכות הפעילות ההורמונאלית, יש תקשורת בין שני צידי המוח השמאלי והימני ונוצרת הזדמנות של "מעבר בין העולמות".

על הבחירה שלא להביא ילדים לעולם וחרטה באמהות

מאת : לימור לוי אוסמי

31 בדצמבר 201422 תגובות

מתוך אחרי לידה, לכל אמא, מקצועניות מדברות, עמוד הבית, תחושות כלפי הילדים, תחושות מגוונות אחרי לידה

אתמול הייתי בהרצאה של ד"ר אורנה דונת על הבחירה שלא להביא ילדים לעולם ועל חרטה באמהות. במשך ההרצאה, אחריה וגם עכשיו אני נשארת עם תהיות, מחשבות שמסתובבות לי בראש, אז מנסה לפנות להן מקום דרך הכתיבה.

אורנה היא חוקרת מתחום המגדר שבחרה שלא להביא לעולם ילדים. את עבודת התזה שלה היא עשתה על נשים שבחרו לא להביא ילדים לעולם ואת הדוקטורט על החרטה באמהות

זאת היתה השנה שהיתה

30 בדצמבר 2014תגובה אחת

מתוך אמהות חד הוריות, התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

עבורי, שנת 2014 היתה שנת ה'לא לוותר'.

התחלתי את שנת 2014 אחרי שפלטתי משהו מתוכי שמסתבר והעיק במשך שנים ולא ידעתי עד כמה. חוויית אחרי הלידה של הבכור שלי. חודשיים הקדשתי לכתיבה אינטנסיבית תרפויטית המבטאת את כל החלקים בתוכי שלא קיבלו מספיק התייחסות וכתבתי, הקאתי, ביררתי, נשמתי, בכיתי, הייתי, למדתי, גדלתי, התרחבתי.

ללכת לאיבוד

מאת : לימור לוי אוסמי

30 בנובמבר 20142 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

ללכת לאיבוד אחר הקול הפנימי

שמוביל

ואומר בבטחה

'לכי, ילדתי, זו הדרך'.

לחפש את השביל,

להיכנס ולצאת

מאת : לימור לוי אוסמי

26 בנובמבר 20140 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

להיכנס ולצאת

להרשים ולהישאר אותנטית

לצמוח ולהתחבר לשורשים

לפעול מתוך מקום שבפנים.

להיות בקשר

עם אחרות,

עם עצמי.

להגיד הרבה גם בלי מילים.

לאף ילד לא מגיע זיכרונות כאלה. על אלימות במשפחה

מאת : מיכל קייטניק

26 בנובמבר 2014תגובה אחת

מתוך אלימות במשפחה, לכל אמא, עמוד הבית

אמא ברחה איתנו למקלט לנשים מוכות בחיפה. זיכרון עמום של מזרנים על הרצפה, הרבה אימהות, הרבה ילדים ושיר אחד על המרפסת הפתוחה "בשנה הבאה…"

השנה הבאה הגיעה, אמא הצליחה ללכת ממנו לבלי שוב.
אני חושבת באמת ובתמים שכחלק מהניסיון להסביר לאישה מוכה את מצבה הוא דרך הילדים שלה, באם יש כאלה. לאף אחת לא מגיע יחס כזה, לאף ילד לא מגיע יחס כזה, לאף אחד לא מגיע זיכרונות כאלה.

האם את באמת אשמה בכך שבן זוגך מתנהג באלימות?

מאת : עטרת סנפיר

25 בנובמבר 20143 תגובות

מתוך אלימות במשפחה, לכל אמא

אחד המרכיבים המרכזיים בהם משתמש מתעלל הוא העתקת האשמה אלייך בכל הנוגע למה שמתרחש בחייכם. אני שומעת נשים רבות שאני מלווה במשפטים של חוסר בטחון ואשמה כלפי עצמן לגבי מקרים שחוו בבית. משפטים כמו: "אולי באמת אני לא הייתי בסדר", "זאת אני שגרמתי לו לאבד את.. אם לא הייתי מתעקשת ורבה איתו הוא לא היה שוכח את זה…" . "האוכל שהכנתי לא היה מספיק טוב, לא השקעתי מספיק, לכן הוא כעס…". נוספים בהן את עלולה להאשים את עצמך במקרים המתרחשים בחייכם.

כיצד להתמודד עם הפחד הקיים באלימות זוגית?

מאת : עטרת סנפיר

25 בנובמבר 20140 תגובות

מתוך אלימות במשפחה, לכל אמא

כאשר את נמצאת תחת טרור ופחד לאורך זמן ממושך, החשש הוא כי תרימי ידיים ותכנעי לתחושות הללו שעם הזמן מייצרות אצלך את הייאוש וחוסר האונים. בתנאים כאלה את משאירה בידי האדם האלים שליטה מלאה בחייך.

הפחדים לא התחילו עכשיו, במערכת הזוגית, הם הולכים איתך מאז הילדות שלך והם נרכשו בתהליך הגידול שלך במשפחה ובחברה בה גדלת. בדרך כלל אינך מודעת לפחדים הללו וגם לא לעבודה כי הבחירות שלך נובעות מתוך אותם פחדים, אבל יש להם השפעה מכריעה על בחירת הזוגיות שלך והמקום אליה היא מתפתחת.

כך תוכלי לדעת אם בגבר חלומותייך קיים צד אפל

מאת : עטרת ליפשיץ

25 בנובמבר 20140 תגובות

מתוך אלימות במשפחה, לכל אמא

אף זוגיות איננה מתחילה באלימות ההיפך הוא הנכון. גם זוגיות שהופכת עם הזמן אלימה מתחילה בדרך כלל בהתאהבות סוחפת. בזוגיות כזו דברים בדרך כלל קורים מהר, החיזור המסחרר מלווה ברגשות עזים עד, שהם עלולים לעוות את תפיסת שני הצדדים.

כל מה שמפריע לתמונה המושלמת של בן הזוג נדחק הצידה. יש נטייה להתמקד בעצמה רבה ברגשות שהשני גורם לנו, במקום לראות מיהו אותו אדם. ויש בכך הגיון פשוט מאוד בו את אומרת לעצמך שאם הוא גורם לך להרגיש כל כך נפלא, אין ספק שהוא אדם נפלא.

שאלות שיעזרו לך לדעת האם את באלימות בזוגיות

מאת : עטרת ליפשיץ

25 בנובמבר 20140 תגובות

מתוך אלימות במשפחה, לכל אמא

בסרטון זה אנחנו מדייקות את ההבנה לגבי מאפייניה של זוגיות אלימה ומתי את יכולה לדעת כי החוויות שאת חווה הן אלימות ולא רצף מקרי של כעסים או מריבות.

בואי נתחיל בך ובמה שאת חשה ושואלת את עצמך כעת. תחושות הבטן שלך הן סמן מצויין להתחיל להבין את החוויות שאת חווה ולהגדיר אותן לעצמך.

את יושבת עם עצמך כרגע ומה את מרגישה כשאנו מדברות על מערכת זוגית?

האם הוא מזלזל בדעותייך, וברגשותייך?

איך לקבל ידע ועזרה כשיש אלימות במשפחה?

מאת : עטרת ליפשיץ

23 בנובמבר 20142 תגובות

מתוך אלימות במשפחה

אם את חווה אלימות מצד בן הזוג שלך, או אולי אינך בטוחה שזו אלימות, אבל משהו מרגיש לך לא בסדר. אם עזבת בן זוג אלים אך עדין את חווה אלימות מצידו, או ממקורות אחרים גם כשכבר אינך מתגוררת איתו תחת קורת גג אחת, או אולי יש לך מכרה שחווה אלימות ואינך יודעת מה היא עוברת וכיצד לעזור לה, סדרת הסרטונים הזו היא בדיוק בשבילך.

הרחם שלי היא "לתצוגה בלבד"

מאת : בעילום שם

17 בנובמבר 2014תגובה אחת

מתוך להביא עוד ילד?, לכל אמא

התחלנו לדבר על הריון שלישי. אני אפילו לא בטוחה שאני רוצה בו. שאני רוצה להיות במקום בו יש לי תינוק חדש במנשא בגיל 40 וקצת. וטיפולים?! למי יש כוח לטיפולי פוריות? אבל הלכתי לרופא שלי כדי לברר. והרופא שלי הוא קוסם, הלא אם מישהו ידאג להכניס אותי להריון זה הוא. האיש עם מרשמי הקסם, עם האנרגייה החיובית, עם גישת ה"זה יקרה ויהי מה". אבל הפעם זה היה שונה. הרופא שלי העביר אותי בדיקה כואבת ואחר כך אמר אמת כואבת עוד יותר – מהרחם הזה אי אפשר להוציא יותר ילדים. הוא עבר טראומות קשות מדי.

תעזבו אותי בשקט

מאת : אנונימא

17 בנובמבר 20146 תגובות

מתוך איפה אני בתוך האמהוּת?, להביא עוד ילד?, לכל אמא

אני רוצה חופש.

חופש מהכל.

אני מרגישה בזמן האחרון שאני לא מסוגלת כבר להיות אימא.

שקשה לי.

שאני רוצה להיות לבד.

לבד לבד לבד

את צריכה בת

מאת : אביטל חיימי

16 בנובמבר 20145 תגובות

מתוך להביא עוד ילד?, לכל אמא, עמוד הבית

והילדים גדלים, השינה בלילה מתארכת לה. ומתחילות ההערות מסביבי- ״עכשיו הגיע הזמן לבת, מגיע לך!..״

איך אסביר לכל מי שאומר זאת מה עברתי, מה עברה משפחתי? עד כמה קשה להכיל את הרגשות הללו, את הכאב והעצב, ועם זאת, כמה קל להסתיר טוב טוב כדי שלא יראו וירגישו הסובבים אותי? כמה חוסר רגישות יש באמירות הללו ומה אחרים יודעים מהן העדפותיי?

מה אתן חושבות כלפי ילדה שמביאה ילד/ה לעולם?

מאת : מיטל

5 בנובמבר 201417 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, עמוד הבית

לאחרונה, אני נתקלת בלא מעט ילדות בסוף שנות העשרה לחייהן או בתחילת שנות העשרים שמחליטות באופן מושכל (עד כמה שגיל כה צעיר יכול לאפשר לטעמי בחירה מושכלת) להגדיר עצמן כנשים שמדברות אימהוּת, אך בפועל כל אחת מהן היא ילדה שהולכת לגדל ולעצב ילד.

אני מודה ומתוודה: קשה לי וכואב לי כי אותן ילדות יקרות לליבי עד מאוד. קשה לי לעמוד מן הצד בעודן מטלטלות את ספינת נעוריהן הרחק, מותירות רסיסי חלומות אבודים מאחור, והופכות באחת לדמות או תחפושת של אם בישראל.

נשימות מנוגדות

מאת : אמא של רעותי

2 בנובמבר 20140 תגובות

מתוך אחרי לידה, אמהות וקריירה, התבוננות, למידה, התפתחות, חוזרות לעבודה, לכל אמא, עמוד הבית

אני רוצה קריירה, רוצה להיות עצמאית, שוויונית, מרוויחה ומתקדמת.

באותה נשימה רוצה להיות אמא- מחבקת, מנשקת, משקיענית.

אני רוצה להצליח בעבודה ולעשות את הדברים כמו שצריך ולא לחפף

ובאותה נשימה להספיק להגיע לגן בזמן.

"אני לא היסטרית, אני פשוט רגישה"- על רגישות לקראת ובזמן הווסת. pms.

מאת :   ג'ני גיטלבנד

30 באוקטובר 2014תגובה אחת

מתוך גוף ומשקל, לכל אמא, עמוד הבית

הזמן שלפני הווסת הוא זמן מטלטל מעט עבורינו בכל חודש, זה זמן שמערכת העצבים שלנו והפנימיות שלנו מאוד רגישים. ה״אקסטרה״ רגישות שנוצרת אצלנו בגוף, בתחושות וברגשות כל חודש היא עובדה. היא לא טובה, רעה, נכונה או לא נכונה. היא פשוט ישנה. רגישות זו מאפשרת את היכולת לקלוט ולראות פרגמנטים או חלקיקי מידע, תמונות ופיסות מידע קטנות יותר שלא ראינו לפני. הדימוי שעולה לי בהקשר הזה הוא שאנחנו מסתובבות בעולם עם עור בעובי מסוים והעור הזה נהיה דק יותר אחת לחודש לקראת הווסת וחוזר לעוביו הרגיל עם סיומה.

אהבה אמיתית

מאת : לימור לוי אוסמי

29 באוקטובר 20140 תגובות

מתוך הריון, התבוננות, למידה, התפתחות, יומן הריון, לכל אמא, עמוד הבית

אתמול ביקרתי חברה טובה שממש לקראת לידה ויצאתי עם חיוך גדול ועם מחשבה של 'איך לא עשיתי את זה קודם?'

היא, חודש תשיעי, עייפה, מותשת ומתה ללדת כבר.

אני, אוהבת אותה, רואה את סבלה ולא בטוחה אם אני ממש יכולה לעזור, כי הדבר המרכזי שהיא רוצה זה… ללדת.

אני בכרכור, היא מחיפה. כרגע בקושי נפגשות, בעיקר בטלפון. לא שלא היו ניסיונות מפגש לאחרונה, אבל הן לא צלחו.

להיות אמא- מחשבות רגע לפני ההורות

מאת : מיטל

23 באוקטובר 20142 תגובות

מתוך אמהות ובנות, הריון, יומן הריון, לכל אמא, עמוד הבית

להיות אמא.

אמא אוהבת, אמא עוטפת, אמא חזקה ואמא גיבורה כל יכולה.

אלו הן בדרך כלל האסוציאציות שרצות לנו בראש זו אחר זו כאשר אנו חושבות על "להיות אמא".
כי אמא שלנו תמיד כל יודעת, כל דואגת ובעיקר כל טוטאלית.

כי אמא שלי הייתה הכול.

וכעת אמא היא בלשון עבר.

השליטה בחיי

מאת : אמא אנונימית

22 באוקטובר 20144 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, עמוד הבית

עם השנים למדתי להבין כמה השליטה שלי בחיי וחוסר היכולת שלי לשחרר משפיעה עליי ועל כל מי שסובב אותי.

עכשיו, במבט נוסטלגי לאחור אני מסתכלת על זה ומנתחת, כאילו שזה ישנה משהו למישהו.

אין סוף לכתיבה הזו. אין מסר. הרגשתי שאני צריכה לכתוב. לא כתבתי מאז הלידה הראשונה. לפני כן הייתי כותבת המון.

ברוח החגים, מאחלת לעצמי לדעת לשחרר. לא לפחד לאבד שליטה.

אשמה גנטית (על אימהות והגדרה עצמית)

מאת : ענבר לב אלי

7 באוקטובר 20142 תגובות

מתוך איפה אני בתוך האמהוּת?, אמהות ובנות, התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, עמוד הבית

אמא, אמא שלי, אם רק היית יודעת כמה היה לי קשה ששמת את עצמך במקום האחרון, בכלל אין לך מושג, אה?! כמה לילות שבהם רציתי לישון אצל חברה אבל באמצע הלילה בכיתי שאני רוצה לחזור הביתה כי דאגתי לך, הרגשתי את העצב שלך, את האובדן שלך. האובדן של הילדה שבך, של האישה שבך, של השמחה שבך. מה רצית ללמד אותי, אמא? שאישה אמורה לוותר על השמחה, על היצירה, על כל רצון וכל תשוקה? מה רצית ללמד אותי, אמא? להיות אישה כנועה? כזאת שנטל החיים והחובות הם כל מה שנשאר?

תשליך אישי- קוראות האתר כותבות

מאת : לימור לוי אוסמי

2 באוקטובר 20142 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, עמוד הבית

לקראת השנה החדשה ויום כיפור המתקרב, הזמנתי את קוראות האתר לעצור לרגע את שטף משימות היומיום ולבדוק מהו התשליך האישי שלהן- את מה הן היו רוצות להשליך השנה ובמה הן מבקשות להתמלא. התוצאה מרגשת.

נוף ילדותי

מאת : אנה מישל

17 בספטמבר 20140 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, עמוד הבית

מהו נוף ילדותי? מסתכלת על בנותיי ותוהה – עד כמה שונה הולך להיות נוף ילדותן מילדותי?

נולדתי בבריה"מ וגדלתי שם עד היותי בת 7, הגיל בו החליטו הורי להגר מהמדינה ולעלות ארצה. כל כך הרבה זיכרונות צברתי שם, זיכרונות שצרובים בגופי. ריח של גשם, מגע האדמה, מראה העצים והיערות, טעם נטיפי הקרח בבית המשחקים בחצר הגן, מגע השלג וההרגשה כאשר מחליקים על הקרח, טעמם של פירות יער, טיפול בערוגת ירקות בדאצ'ה (בית קיץ), בישול מרק דגים שמשינו מהנהר ופטריות שקטפנו בעצמנו תוך שאבא ואמא מלמדים אותנו מה רעיל ומה לא.

מתקפה פנימית- על שליטה וחוסר שליטה

מאת : אמא אנונימית

14 בספטמבר 20140 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, עמוד הבית

קשה לאדם ב'שליטה' לכתוב על מצב של 'חוסר שליטה'. זה מגיע ללא אזהרות מקדימות. כך פתאום מרים ראש ומחליט להישאר. קשה עוד יותר לאמא. אמא תמיד נמצאת בשליטה. אמא היא 'לב הבית'. שומרת על הגחלת. על היסוד. מנהלת ומתנהלת. שולטת ונשלטת על ידי השגרה.
את מסתכלת על זה ומנסה להיאבק – זה הרבה יותר חזק ממך. זה שחור. קודר. ככל שאת מביטה בזה, 'זה' רק הולך וגדל. המימדים לא נתפסים. מפלצתיים. מעבר למציאות. האם זוהי המציאות?

אי היאחזות- על השתנות, התבגרות, גוף ומשקל

מאת : ג'ני גיטלבנד

11 בספטמבר 20142 תגובות

מתוך גוף ומשקל, לכל אמא, עמוד הבית

תארו לעצמכן שהגוף שלכן היה הילדה שלכן והייתן אומרות לה: "ביתי היקרה אין בעיה, אני מוכנה לאהוב אותך אבל רק בתנאי שלא תתבגרי… תהיי מטר שמונים… שיהיה לך שיער בצבע… שתהיי במשקל XX… שתלבשי מידה YY … שלעולם לא יהיו לך קמטים…" ההמשך ידוע לכולנו. הילדה שלכן בעצם לא יכולה להיות היא, כי אם היא תשאר מי שהיא באמת לא תאהבו אותה.

העצוב הוא שכל אחת מהנשים שאני הכרתי בחיי גדלה בתחושה שהיא לא מספיק.

עכשיו אני מתחילה להתעורר

מאת : avital Shenhar Chaimy

7 בספטמבר 2014תגובה אחת

מתוך לכל אמא, עמוד הבית, קושי באמהות

עכשיו אני מתחילה להתעורר. במשך בזמן רב הייתי בחושך. חושך זו מילה קצת מעורפלת למה שמרגישים באמת.. היה ביני לבין העולם מעין מסך, חוצץ, חומה. ולא ראיתי את הסובב אותי מבעד למסך. הוא הפריע ושינה הכל. הוסיף פחדים, רגשות, סערות, עוד פחד וחרדה, ועוד מחשבות איומות ולא מציאותיות. פחד מבכיים של ילדיי, שמא לא אדע להתמודד עימו, פחד וחרדה מכך שיהיו רעבים, עייפים, ללא כל בטחון באמהות שלי. פחד מחוסר שיגרה ומשינויים, שהפך אותי לעיתים למשותקת וחסרת ביטחון עד כדי איבוד עצמי.

רגע לפני פרידה שלישית, מכתב לאורי בני הקטן

מאת : רעות אביב

31 באוגוסט 20140 תגובות

מתוך הילדים בגן ובבית ספר, לכל אמא, עמוד הבית

לאוריק שלי

אתה רק בן 10 חודשים, ואנחנו כבר למדנו מיני פרידות.

את הרחם עזבת, ויצאת בצרחה ושמחה אל אוויר העולם. ערום ומלוכלך נחת עליי, עם קול בכי חלוש, שחקתי באצבעותיך הקטנות, התפעלתי ולא האמנתי שאתה הקטן זה שבעטת וסובבת לי איברים פנימיים במשך חודשים. אביך צחק צחוק גדול, ודיבר אליך מילים משונות על העולם שעוד רגע תפגוש.

(פרידה ראשונה)

מחשבות על איך לא לאבד שפיות בקיץ הזה

מאת : אמא של רעותי

1 באוגוסט 20140 תגובות

מתוך לכל אמא, מלחמה וימי אבל לאומיים, עמוד הבית

מי שאמר "מלחמות כבר לא קורות בקיץ", שיקר.

ומי שאמר "שתגדלי תביני" או "אחרי החתונה זה יעבור" גם כן שיקר.

כי דווקא עכשיו, בקיץ הזה, כשאני אמא, וחשבתי שגדלתי, אני מבינה הרבה פחות, אבל נדמה לי שמרגישה הרבה יותר.

שוב לא שקט, שוב מתוח ובועט

מאת : ג'ני גיטלבנד

29 ביולי 20140 תגובות

מתוך גוף ומשקל, לכל אמא, עמוד הבית

רוב התשובות לרעב ולצרכים היה רגשי. רעב וצורך גדול בריפוד, בתחושת ביטחון ויציבות, בתחושת בית והגנה, במציאת מקום של שקט ורוגע, בהקלה על העוצמה של התחושות והרגשות הקשים שנמצאים בתוכם, ברצון להעלים את הכאב וחוסר האונים. ועוד תשובות כאלה ואחרות. חלק מאותם אנשים מספרים על זה שאוכל הוא המקום שאליו הם פונים בשעות מצוקה ומשבר כי האוכל תמיד שם ולזמן מסוים אפילו מרגיש שהכאב או הבורות נעלמו.

בעצם, אני מגדלת מפלצת

מאת : דיקלה אייל סיטון

23 ביולי 20140 תגובות

מתוך אחרי לידה, אמהות וקריירה, לכל אמא, מתמודדות עם הסביבה, מתמודדות עם נורמות וציפיות, עמוד הבית

ובלי משים, הכל עובר לטיפול חוץ.

הפחד מקצב התפתחות הילד – עוד כלים, מומחים שונים
הפחד שלא אגשים את החלום- קואצ'ר או מאמן שידחוף אותי, או לחלופין.. בכלל לא להודות שיש לי חלום
הפחד שהילד יצא תלותי- נוזפת בו ודוחפת אותו מעל רגלי ברגעים הקשים. שיתמודד.