אמהות בחינוך ביתי

קטגוריות נוספות בנושא אחרי לידה:

אני בהריון עם שני תינוקות ואין לי עזרה

מאת : אמא אנונימית

29 במאי 20147 תגובות

מתוך אחרי לידה, אמהות בחינוך ביתי, לכל אמא, עזרה ודאגה לעצמנו

אני קצת כועסת וקצת מבינה.
אני אם לשני תינוקות -בני שנה ושנתיים ואופס, גיליתי שאני שוב בהריון! (אני בחודש שביעי). הוריי גרים רחוק ממני ומשפחתו של בעלי לא נרתמים לעזר כלל.
אני מוצאת את עצמי מצד אחד כועסת על כולם על כך שאמא שלי לא באה לעזור ומשפחתו שגרה קרוב לא תומכת. ומצד שני מבינה- זה לא בעיה שלהם המצב שאני נמצאת בו כרגע (רושמת 'אני' ולא 'אנחנו').

די, נשברתי…

מאת : אמא אנונימית

11 ביוני 201310 תגובות

מתוך אחרי לידה, אמהות בחינוך ביתי, לכל אמא, עזרה ודאגה לעצמנו

חמותי לא צריכה לעזור לי עם הילדים כי אני "לא עובדת".

הזכות לבקש ולהתלונן נלקח ממני שהתחלתי להישאר בבית ו"לא לעבוד".

…אני עומדת ללדת בקרוב… ולא מוצאת את הכוח ללידה.. לא רואה את עצמי מטפלת בשלושה ילדים קטנים…. אני יודעת, זה נורא, אך הפתרון היחיד שמצאתי הוא לאחל לעצמי יומיים של שמירת הריון … כן, להיות בבית חולים בלי ילדים, רק מסביבי אנשים שיטפלו בי… ואפילו חולמת לקחת איזה ספר טוב… אוכל מוכן, משהי שמחליפה סדינים…. כרגע זה נראה לי ככה מושלם…..

מיומנה של עקרת בית

מאת : אלסנדרה בן ישי

17 בפברואר 20137 תגובות

מתוך אמהות בחינוך ביתי, לכל אמא

אני אוהבת לטפל בילדים באמת ובתמים, בשלי ובמתוקים שלא שלי,

אבל התחושה הזו שאני מחמיצה משהו מעבר לפינה שעוד לא גיליתי מה הוא כל הזמן אורבת לי.

אני מקווה להגיע לשלמות הזו שבה אני ארגיש כשאני אדע מה אני רוצה. תמיד נראה שכולן יודעות מסביב מה הן צריכות להיות ורק אני עוד צפה.

אבל בינתיים נשארה לי עוד חצי שעה של חופש עד שהאינדיאנים חוזרים מהגינה.

אני בוחרת להיות "רק" אמא

מאת : אולגה רגלמן

25 בפברואר 20126 תגובות

מתוך אמהות בחינוך ביתי, לכל אמא, מתמודדות עם הסביבה

נועדתי להיות אמא.

אני מאוהבת בגוף שלי בזמן ההריון, אני מתרגשת מהחיים הגדלים בתוכי, מהתנועות הקטנטנות והגדולות. אני מדמיינת את הפרי שלי, מחכה שהוא יוולד ואני אוכל לחבק, לנשק, להריח, לדבר ולאהוב את הנשמה היפה שקיבלתי במתנה.

ההתחלה קצת קשה. למה אתה בוכה? רעב? עייף? כואב? אני לא יודעת מה אתה רוצה. אני לא מבינה מה אתה מנסה להגיד לי. ואתה מלמד אותי. מלמד אותי להקשיב, מלמד אותי להבין. זורקת את כל הספרים ושנינו לומדים לאהוב אחד את השנייה. אני רוצה להיות כל שנייה לידך. להצמיד אותך לליבי, ולנשום.

אני מרגישה שהחיים סוחבים אותי

מאת : שירה דרוקר

16 בינואר 201226 תגובות

מתוך אחרי לידה, איפה אני בתוך האמהוּת?, אמהות בחינוך ביתי, לכל אמא, מה עם הצרכים שלי?, תחושות מגוונות אחרי לידה

הבוקר כשהילה התעוררה והעירה אותי, הייתי עצבנית כל כך. לא הצלחתי לראות עד כמה היא חמודה וחייכנית. רק רציתי לישון. וכמובן שזה לא קרה… אחרי שעה ארוכה של ניסיונות כושלים לחזור לישון, רועי, בעלי, לקח אותה איתו לסלון.

נשארתי לבד בחדר. בכיתי.

במקום להרגיש שהוא מנסה להקל עליי, הרגשתי שאני בעונש. המחשבה שעברה לי בראש שוב ושוב הבוקר – "אין לי שליטה". אין לי בחירה. בנוגע לשום דבר.

אני מרגישה שהחיים סוחבים אותי. שאני לא מחליטה שום דבר. שאני נגררת, נשלטת, חסרת חוט שדרה. סדר היום שלי נקבע ומנוהל על ידי אחרים. וזאת כל כך לא אני…

למה לא מספיק להיות "רק" אמא?

מאת : שירה דרוקר

28 באוקטובר 201136 תגובות

מתוך אמהות בחינוך ביתי, מתמודדות עם הסביבה

האמא שאני שואפת להיות אמא כזאת שתמיד פנויה לילדיה. כזאת שמניקה עד כמה שאפשר, כזאת שמחזיקה קרוב, כזאת שרואה כל צעד חדש בהתפתחות במו עיניה.

כזאת שמלמדת את ילדיה הכול, כזאת שמתווכת להם תמיד את העולם הגדול והלא מוכר.

כזאת שמכינה בעצמה את האוכל שהילדים אוכלים, כזאת שבעצמה אחראית על ניקיון וסדר בבית, ועל לוח הזמנים של הילדים.

בינתיים אני כזאת כבר חצי שנה. אני אמא לתינוקת אחת קטנה. זה קשה אבל אני שמחה שאני מצליחה. מקווה שאמשיך להצליח גם כשזה יהפוך למאתגר יותר.

אני נחשבת למובטלת ומסכנה בגלל שהחלטתי לעשות משהו טוב לעצמי?

מאת : אמא של מיקה ודניאלה

20 בספטמבר 20115 תגובות

מתוך אמהות בחינוך ביתי, לכל אמא, מתמודדות עם הסביבה

לפני 3 וחצי חודשים ילדתי את בתי השנייה מיקה. כל ההריון והלידה שלה היו בעצם תיקון לכל מה שעברתי עם דניאלה. הכל הלך כל כך חלק והיא כזו ילדה טובה ושקטה שבאמת הפעם הגעתי להחלטה ואחרי 15 שנה התפטרתי ממקום העבודה. החלטתי שהפעם אני רוצה לגדל את הילדה שלי, לראות אותה צומחת , לראות את ההיפוך הראשון שלה, את השן הראשונה שמתחילה לבצבץ, את המילה הראשונה ואת הצעד הראשון. לא רציתי שוב לחוות את הגדילה שלה מיד שנייה, שהיא אמא שלי אבל עדיין היא לא אני.

כשהבית ריק, הבית ריק… | הילדה נכנסת לגן

מאת : ליטל אוהב ציון

5 במאי 20117 תגובות

מתוך אמהות בחינוך ביתי, הילדים בגן ובבית ספר, לכל אמא

וואו, כנראה שזה לא פוסח בשום שלב, הרגע הזה שכל הילדים בעניינים שלהם, במסגרות שלהם, ואת חוזרת הביתה לבית ריק, ממש ריק. לא שקט, כי מישהו ישן ותכף יתעורר. ריק, לבד, סוליקו.

חשבתי שאחכה לרגע הזה בכיליון עיניים, להיות קצת עם עצמי, ליהנות מהשקט, לכתוב משהו, לקרוא משהו, לסיים את כל הסידורים שדחיתי….

האמהות של פעם הן לא האמהות של היום

מאת : אמא אנונימית

29 במרץ 20117 תגובות

מתוך אמהות בחינוך ביתי, לכל אמא

חברות יקרות, ככל שהתקדמנו בשנים אנחנו יותר ויותר משקרות את עצמינו בכל מיני סיפורים על רצון למצות את עצמינו, לפתח קריירה, להתפתח ולהרגיש שיש בנו מעבר לאמהות, אבל!!!!!!! מה רע בלהיות למס' שנים אמהות וזהו??????? למה לשנות את הטבע? למה לבזבז אנריגה חיונית וזמן על דברים כל כך תפלים במקום להשקיע הכל בהעמדת ילדים מאושרים, עם בטחון עצמי וגב חזק שנתמך על היותנו שם עבורם?

רק עוד משימה אחת קטנה ודי

מאת : אמא

11 בנובמבר 20107 תגובות

מתוך אמהות בחינוך ביתי, לכל אמא

רק עוד משימה אחת קטנה ודי, ואז תשבי לארוחת הבוקר המיוחלת. את עושה עוד כמה דברים קטנים – תולה בגדים בארון, חלק צריך לקפל מחדש, אוספת עלים שנשרו מאיזה עציץ, מסדרת את המצעים שהתבלגנו במיטה, מחליטה ששוב הגיע הזמן לנקות את השירותים, מסדרת ערימת ניירות (כן, עוד אחת) ושוב נתקלת בערימת דואר שלא נפתחה, נשימה עמוקה. כבר מאוחר, על התה וארוחת הבוקר את מוותרת, עוד מעט גם ככה זה זמן לארוחת צהריים.
מה שמזכיר לך…מה תכיני היום? ואולי צריך ללכת למכולת? אולי אפילו לסופר? הגעת להחלטה, שניצל ופסטה – רק שהיא אוכלת רק פסטה והוא אוכל רק אורז. נמאס לך, היום את תכיני רק תוספת אחת – ושניהם יאכלו את אותו הדבר, את לא שפחה של אף אחד, הם צריכים לכבד אותך ולאכול את מה שאת מכינה. אז את מתארגנת להכנת שניצלים ופסטה…ואורז….רק ליתר בטחון, למידה ולא יהיה לך כוח למלחמה היום…