עמוד הבית

קטגוריות נוספות בנושא אחרי לידה:

ומה קורה כשהאהבה לתינוק עוד לא הגיעה?

מאת : לימור לוי אוסמי

7 במאי 20180 תגובות

מתוך אחרי לידה, עמוד הבית, רק אהבה, תחושות מגוונות אחרי לידה

אהבה לתינוק, אמהות, אחרי לידה, משפחה

אני חושבת שבבסיס הקיום של רובנו, אלו שהופכות להיות אמהות, נמצא החיפוש אחר אהבה. חיפוש אחר אהבה עצומה וגורפת, חיפוש אחר אהבה שתגיע מייד, חיפוש אחר אהבה שתסחוף ובזכותה נוכל להתמודד עם כל קושי,  חיפוש אחר אהבה שתעניק משמעות לחיים שלפעמים ה'אין' בהם גדול על ה'יש'.

רסיס של רגע מתוך אלפי רגעים

מאת : מיטל גזלה רופא

30 באפריל 20180 תגובות

מתוך אחרי לידה, עמוד הבית, תחושות מגוונות אחרי לידה

רסיס של רגע, הריון ולידה, תמונות, תינוק, תינוקות, אמהות

אני מתבוננת בתמונה שמנציחה רסיס של רגע מתוך אלפי רגעים, שחולפים במהירות כמעוף נוצה ברוח עזה שמפזרת חלקיקים של תחושות לכל עבר.
עיניי נחות על מבט העיניים, מהן משתקפים אוחזים זה בזה גם עצב ושמחה, געגוע והוקרת תודה.
ממרחק של זמן ומקום, נשכחים לעיתים הדי התמונה ומה שנשאר זה רגע מתוק לנצור, רגע של חסד ואהבה.
ההדים מספרים על הולדתה של אמא וילדון.
על זרות שניכרת לפתע בכל מקום.
מגופי, מליבי שמתפקע וזורם כנחל שוטף, שוטף איתו הכול.

אני לא יודעת למה, אבל לאהבה שלי אליך לקח זמן להגיע

מאת : נופר בצר שחר

24 באפריל 20180 תגובות

מתוך אחרי לידה, עמוד הבית, רק אהבה

אהבה, תינוק, תינוקות, אמהת, אחרי לידה, היריון ולידה

אני לא יודעת למה, אבל לאהבה שלי אליך לקח זמן להגיע. אולי זה בגלל שלא הגעת בדיוק בזמן המתוכנן. אולי זה בגלל שאחותך מילאה לי את הלב ולא הבנתי שגדל אצלי עוד אחד בשבילך. אולי זה בגלל שבכית הרבה ואני לא הבנתי אותך. אולי זה בגלל רגשות האשם על הזמן שאני לוקחת מאחותך והקנאה שראיתי בעיניים שלה. אולי.

זכיתי לאהוב

מאת : מיטל גזלה רופא

8 באפריל 20180 תגובות

מתוך אחרי לידה, עמוד הבית, רק אהבה, תחושות מגוונות אחרי לידה

תינוק תינוקת אהבה אחרי לידה הריון ולידה משפחה, חופשת לידה

אני מקשיבה לגוף,

ידיים מושטות קדימה.

עיניים מדברות, חיוך שמתרחב,

תחושה לא ידועה מתחילה לתפוס מקום בלב.

לא בבת אחת,

בחלקים קטנים.

מתאהבת לאט לאט,

כמו צעדים קטנים, 

שפוסעים מתוך הלב פנימה והחוצה.

מביטה בו ישן בעריסה,

ופוגשת את עצמי.

מה האסטרטגיה החדשה של משרד הבריאות למשפחות בגיל הרך?

מאת : לימור לוי אוסמי

27 במרץ 20184 תגובות

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה, מבט מקצועי, עמוד הבית, קוראות לשינוי, קושי אחרי לידה, שיהיו בריאים

משרד הבריאות, טיפת חלב, הורים, משפחה, תינוקות

ביום ראשון הייתי במפגש מסכם הנוגע לאסטרטגיה החדשה של משרד הבריאות בנוגע לעתיד הגיל הרך בישראל. חשוב לי לשתף אתכן בחלקים מהמהלך שמתרחש שם, כדי שתקבלו מידע על שמבקש להיות כמו מהפכה.

אל הרצון ליצור שינוי בתחום הגיל הרך במשרד הבריאות נחשפתי לפני יותר מחצי שנה. משרד הבריאות הוציא 'קול קורא' לפעילות חברתיות, ארגונים, נשות אקדמיה ונשים שעובדות בשטח עם אוכלוסיית הגיל הרך, וביקש לשמוע איך הן רואות את תמונת העתיד שלהן בנוגע לגיל הרך.

"את מוכרת לי מפעם" – או – אני כבר אוהבת את התינוקת שלי?

20 במרץ 20180 תגובות

מתוך אחרי לידה, עמוד הבית, רק אהבה

נולדה לי בת. וכולם, וגם אני, מאוד עסוקים ב"למי היא דומה". כשיש לה שלוש אחיות גדולות, אז יש הרבה איפה לחפש. היא לא ממש דומה לאף אחת, גם לא לי או לבעלי, גם לא לאיזה סבא או סבתא. היא נראית לי די מכוערת לפעמים.

החיפוש הזה, של איזה עיניים מוכרות, או אף דומה, או חיוך או הבעת פנים, אפילו הקפל של הסנטר, הוא כמו רצון גדול למצוא משהו שאני מכירה.

כי מה שאני מכירה – אני כבר מכירה, אני כבר אוהבת, אני כבר יודעת איך להתמודד איתו, וזה נותן לי ביטחון. זה מרגיש בטוח ויודע יותר מאשר – "היא לא דומה לאף אחד."

לשחרר או לא לשחרר? זאת השאלה

מאת : שירה דרוקר

15 במרץ 20182 תגובות

מתוך אחרי לידה, מה עם הצרכים שלי?, עמוד הבית, תחושות מגוונות אחרי לידה

מצד אחד, אני מרגישה חופש.

ההיפך מתלות, ההיפך מנטל גדול המונח על כתפיי.

אני מרגישה שיש כאן שותף אמיתי. אבא מדהים שמסוגל לנהל את המפעל הזה גם כשאני מנוטרלת

(דאגה שתמיד מרחפת אצלי מאז שאני אמא – מה יקרה אם חס וחלילה לא אוכל יותר לתפקד? איך ייראו החיים בבית?)

הוא עושה זאת בצורה שונה, אבל טובה!

ומצד שני, מה? לא צריכים אותי כבר בבית הזה?

הכל כל כך  נפלא בלעדיי, אפילו נדמה שטוב יותר.

מחשבות על התחפשות

מאת : מיטל גזלה רופא

14 במרץ 20180 תגובות

מתוך אחרי לידה, מתמודדות עם נורמות וציפיות, עמוד הבית, תחושות מגוונות אחרי לידה

אנחנו חיות בסביבה שקשה לה להכיל רגשות טעונים וקושי בתוך בראשית ההורות, אז במקום לתת הכרה לחוויה הפנימית, יש כאלה שמעדיפים לזרוק משפטים כמו "ילדים זה שמחה", "לא נורא, זה יעבור ", ומצפים לשמוע ש"הכול בסדר" כששואלים "מה שלומך?"
והאישה שהפכה לאם? היא עוטה מסיכה של חיוך שהכינה מבעוד מועד במאמץ רב ומשיבה "הכול טוב, הרי אני אמא עכשיו."

משכב לידה יקר שלי

מאת : שירה דרוקר

7 במרץ 20186 תגובות

מתוך אחרי לידה, מה עם הצרכים שלי?, עזרה ודאגה לעצמנו, עמוד הבית

שוב זה נגמר לי מהר מדי.
כמו לנסות להחזיק חול בכף היד.
לא משנה כמה זמן זה נמשך,
לא משנה כמה אני מכינה את הכל ואת כולם כדי שיימשך.
לא משנה כמה אני מרשה לעצמי לשחרר ולהשתחרר
להשתנות, לגדול
לבקש ולקבל עזרה, גם אם יש לזה מחיר, אני מוכנה לשלם!
זה תמיד נגמר מהר מדי.

אני מרגישה כמו אמא בתחפושת

מאת : לימור לוי אוסמי

26 בפברואר 20187 תגובות

מתוך אחרי לידה, אני אמא מספיק טובה?, מתמודדות עם נורמות וציפיות, עמוד הבית, רגשות אשם אחרי לידה, תחושות מגוונות אחרי לידה

להיות אמא, להתנהג כמו אמא, אבל עדיין לא להרגיש כמו אמא.

זאת התחושה הזאת שכאילו לקחו ילדה-נערה-בוגרת נתנו לה ילד בידיים ואמרו לה: "קחי, מעכשיו את אמא". אז היא לקחה את התינוק, ביצעה את התפקיד הכי טוב שהיא יכולה, קיבלה על זה מלא מחמאות, אבל בלב שלה עמוק פנימה היא עוד לא מרגישה כמו אמא. היא יותר מרגישה כמו מטפלת מסורה, כמו מישהי שמגלמת תפקיד, כמו ילדה-נערה-בוגרת ששמה על עצמה איזו תחפושת שנקראת 'אמא' ופועלת מתוכה.

הבעיה עם "להתנהג יפה"

מאת : לימור לוי אוסמי

30 בנובמבר 20170 תגובות

מתוך אחרי לידה, מה עם הצרכים שלי?, מתמודדות עם נורמות וציפיות, עזרה ודאגה לעצמנו, עמוד הבית

אנחנו חזקות ועוצמתיות, ולכן בכוחות אדירים אנחנו מוצאות את העוצמה להתמודד גם עם תנאי מציאות לא טובים, אבל לפעמים מתוך הרצון להסתדר, אנחנו קצת שוכחות את עצמנו ואת הזכות להיות בטוב. במקום להתמרמר אנחנו מתבייתות, במקום לשאוג אנחנו מכילות, במקום לצעוק אנחנו מסתדרות. ובאמת, למי יש כוח למלחמה בתקופה שבקושי יש זמן ללכת לשירותים?

איזו עירייה מסבסדת פעילויות לאמהות ותינוקות עד 40 ש"ח?

מאת : לימור לוי אוסמי

22 בנובמבר 20177 תגובות

מתוך חברות ובדידות, מקצועניות מדברות, עזרה ודאגה לעצמנו, עמוד הבית

מי שהייתה אחרי לידה יודעת עד כמה הבידוד החברתי בתקופה הזאת הוא קשה, בלתי נסבל ולא אנושי, כיצד בבת אחת אנחנו נזרקות מחיים חברתיים מלאים אל ארבע קירות. היא יודעת עד כמה אנחנו מרגישות הרבה יותר טוב ברגע שאנחנו פוגשות עוד אמהות להעביר איתן את הבוקר.

המענה לבידוד הזה הוא פשוט – יצירת מקומות מסובסדים לאמהות אחרי לידה, המעניקים מענים לצרכים שלהן. וזה, התפקיד של המדינה.

ללמוד מחדש להיוולד

מאת : מיטל גזלה רופא

23 באוקטובר 20172 תגובות

מתוך אחרי לידה, עמוד הבית, תחושות מגוונות אחרי לידה

אני מתבוננת בבטן התופחת לאיטה ואיתה תופחים גם החששות והפחדים.
פחד מעומס האחראיות הגדולה:
לטפל, לחנך, ללמד
להכיל, להקשיב, להיות עבורו משענת תומכת.
לדעת גם לשחרר, לאפשר לו לבחור באיזה נתיב ללכת.
ואיך אדע מה נכון?
ואם לא אמצא פיתרון?
פוחדת להיות אמא כישלון.
חשש מהול בהתרגשות וציפייה עולה בי כשאני מהרהרת בלידה הצפויה.
לידתו של תינוק ולידתה של אמא חדשה.
האם התפקיד החדש והתובעני יצמצם את זהותי או ירחיב אותה?
האם אמצא מרחב נשימה לעצמי?
מרחב שהוא רק שלי.
מה יהיה אם כל מה שארצה יהיה לברוח?

מכתב לאחי (סליחה בוטנר)

מאת :  לי-את דנקר

25 בינואר 201618 תגובות

מתוך אחרי לידה, זוגיות אחרי לידה, עמוד הבית

תדע שהיו בקרים שבכיתי ללא הפסקה, כי הבנתי ששוב נחתתי על אי בודד, ואני? מה לי ולתכנית הישרדות, או לריאליטי בכלל.
תדע שהיו ימים שהייתי כותבת לעצמי פרטים מזהים רק ליתר ביטחון, כדי שאם אשכח אדע לשנן מחדש
תדע שאני לא מושלמת, למרות שנשארתי שלמה.
תדע שעבדתי מאוד קשה על עצמי כדי להכין לך פסטה בשמנת ופטריות, לשתות איתך כוס יין, לחייך, ולענוד את סיכת ההצטיינות שהכנת לי. כי ידעתי כמה זה מרגיע אותך לחוות את ההצטיינות הזאת.

זיכרונות ומחשבות בעקבות לידה שנייה

מאת :  יפית שחר

17 בינואר 2016תגובה אחת

מתוך ניתוח קיסרי, סיפורי לידה, עיבוד חוויית הלידה, עמוד הבית

עולה בי כאב ואושר בו זמנית. כאב על הלידה שלי שלא הסתיימה כפי שקיוויתי, כאב על החודרנות שחוויתי בלידה. נזכרת בחזרה הביתה אחרי כמה ימים מבית החולים. איזו הקלה הייתה זו לחזור, וגם יכולתי להיכנס למקלחת ארוכה ופתאום זה יצא והשתחרר החוצה: בכי שזרם וזרם, כאב ומתח שהשתחררו, ותמונות שרצות בראש: הצירים, הפחד, האפידורל באמצע ציר כואב והאחות שמחזיקה אותי שם שלא אזוז, המרדים, המיילדת שרק הפריעה לי להיות בתנוחה שהגוף שלי ביקש בגלל שהיא לא טובה למוניטור, החום שעלה, הדופק שירד ואז עלה, הרופאים והלחץ, הדולה שהייתה שם בשבילי ותמכה בי אבל לא יכלה להציל אותי מהם…

בזכותך  

מאת : הילה רוזנפלד דובדבני

14 בינואר 2016תגובה אחת

מתוך דיכאון אחרי לידה, עמוד הבית, שיתופים אישיים

בזכותך למדתי שאני חזקה יותר ממה שחשבתי, בדיוק כמוך.

בזכותך למדתי לבקש עזרה כשכבר לא יכולתי להמשיך, בדיוק כמוך.

בזכותך למדתי לעמוד על שלי גם אם זה לא בהכרח מוצא חן בעייני אחרים, בדיוק כמוך.

בזכותך למדתי לאהוב ולהעריך את עצמי קצת יותר, אני מניחה שכמוך.

בזכותך ובשביל שתינו, למדתי להתמודד עם הדיכאון, דיכאון של אחרי לידה. הוא לא תמיד מגיע ישר אחרי הלידה והוא גם לא עוזב בשנה הראשונה. חוויה לא פשוטה להפוך לאמא ולהבין שאפשר לאהוב מישהו אחר כל כך שפשוט אי אפשר לתאר במילים.

אמא י(קרה) לי

מאת : לי-את דנקר

4 בינואר 20165 תגובות

מתוך אמהות ובנות, לכל אמא, עמוד הבית

היא אף פעם לא הייתה שם באמת.
גם לא הניקה אותי.. תמיד הייתה מספרת שהייתי תינוקת עצבנית, שלא רציתי לינוק..
חבל שלא ידעתי לדבר כבר אז, אני אומרת לה שאני בכלל לא בעייתית כמו שהיא תייגה אותי, זה פשוט תחושת הבטן שלי, שמזהה כמה היא חסרת בטחון, וקצרת סבלנות למולי.
נולדתי בניתוח קיסרי, "לא רצית לצאת", "הרגת אותי".. וואו כשאני חושבת על זה עכשיו, אני מבינה כמה כוח יש באמירות כאלה כאמא לתינוק, כמה הן מעצבות את מערכת היחסים של אמא ובת כשאין אף אחד שיתווך. אם היה מי שיתווך אז הוא היה אומר לה: 'תנוחי, בכל בסדר.. קחי את הזמן ותלמדי לאהוב אותה בקצב שלך'.

שביל הזהב

מאת : אביגיל

23 בדצמבר 20153 תגובות

מתוך איפה אני בתוך האמהוּת?, להביא עוד ילד?, לכל אמא, עמוד הבית, רוצות הריון

אחרי מספר שנים של התלבטויות – מאוד לא פשוטות, הבנתי שאני רוצה עוד ילד.

הבנתי גם, שחלק ממני לא רוצה.

יש בי כל מיני חלקים.

אינני משהו אחד, חד-גוני.

אני כמו כולנו, מורכבת מכמה וכמה אישיויות, מכל מיני גוונים ותכנים…

חלק ממני רוצה עוד ילד ללא סייג.

חלק ממני זקוק לחופש, לספייס, כל הזמן.

לגדל אימא בבטן

מאת : הדס פורת

16 בדצמבר 2015תגובה אחת

מתוך הכנה ללידה ולאמהות, הריון, יומן הריון, עמוד הבית

בימים שלא נפגשנו הרגשתי איך הן וחוכמתן חיות בתוכי, איך הן הופכות, לחבל הטבור שלי, למקור הכוח שלי. הרגשתי איך אני מתמלאת בהן, ומתרחבת, הגבולות היטשטשו לא ידעתי היכן אני נגמרת והן מתחילות, הייתי אחת וכולן חיו בתוכי, עם מכלול כישוריהן, כישרונותיהן. היה לי כח להזיז הרים, לא היה דבר שלא יכולתי לעשות, ריחפתי מעל המצבים, בתהפוכות החיים עם בטני הטופחת כמחולל סופי. והיא התעגלה בתוכי, סופגת כל מילה, כל תנועה כל הרגשה. יכולתי להרגיש איך היא מתפתחת ומשמינה ומחכימה. מקפלת לקרבה את כל הצבעים, הטעמים, הצלילים. הרגשתי אך היא הופכת לאישה קטנה, נבונה, קוסמופוליטית, ואני לאימא, אימא עילאה.

חופשת לידה- בואו נפוצץ את הבועה השקרית הזאת

מאת : יעל ארבל

16 בנובמבר 2015תגובה אחת

מתוך אחרי לידה, עמוד הבית, תחושות מגוונות אחרי לידה

  "כן… נולדה לך ילדה מהממת וכל מה שאת משחררת לפייסבוק זאת ההצהרה שאת ״באושר עילאי״, מצטלמת עם הבייבי/תינוקי (שמות פייסבוק לרך הנולד) וכל החיים שלך מלאים בדובונים, לבבות ושמחת אין קץ. אז בואו נפוצץ את הבועה השקרית הזאת למען אותן אמהות טריות שמרגישות שרק אצלן המצב שונה. קודם כל, ״חופשת לידה״ אינה חופשה! זו […]

חוויתי שתי לידות באותו היום. אחת רעשנית, והשנייה דוממת.

מאת : אמא בעילום שם

9 בנובמבר 20153 תגובות

מתוך לידה עם אפידורל, סיפורי לידה, עמוד הבית

חוויתי שתי לידות באותו היום. אחת רעשנית, והשנייה דוממה.

אומרים שכל אדם שנולד, המוות נולד אתו, הרי כולנו בסופו של דבר דוהרים לאותו סוף.

שני הניגודים האלה נפגשו יד ביד ביום הזה. היום הבלתי נשכח של אהבה, כאב, סבל, אשמה, סבלנות, צעקות, בכי, שמחה, ודממה.

בכל מסע צריך הכוונה בהתחלה בכדי להצליח | דולה פוסט פארטום

מאת : אלינה וולודרסקי

26 באוקטובר 20153 תגובות

מתוך אחרי לידה, עזרה ודאגה לעצמנו, עמוד הבית

קשיים, דילמות וסיבוכים- על זה אף אחד לא מספר. צריך מלא כוחות נפש ותעוזה להגיד ולהודות שאת צריכה עזרה. לא רק בלסדר את הבית וסוף סוף להתקלח בשקט. עזרה בלעבד את הלידה שעברת ולקבל את החיים החדשים. כמו מעבר מגן לכיתה א'.

התפקיד של דולה פוסט-פארטום הוא לייעץ, ללוות ולעזור ליולדת ובן זוגה בתקופה הראשונה של ההורות. כאשת מקצוע, אני יכולה להעיד שלא תמיד היולדת יודעת מה מפריע לה. ככל שהיא שומרת יותר בבטן, כך הריחוק בינה לבין המשפחה ובעיקר לבעלה גדל.

סקס ואשמה

מאת : אמא בעילום שם

15 באוקטובר 20159 תגובות

מתוך אחרי לידה, זוגיות אחרי לידה, עמוד הבית

צמד מילים שאני מנחשת שלרוב הנשים מצלצל די מוכר.

זה מתחיל בנערותינו, שם נרמז או נאמר לנו מפורש, שאל לנו "לתת" את עצמנו, ומי שעושה כן בגיל שנתפש כצעיר מדי, מבססת לה בד"כ שם לא חיובי במיוחד.
ואז כשזה כבר "בסדר" לפי כללי החברה, זה צריך להיות בדרך מסוימת. כלומר עם מישהו שאוהבים, אחרי שכבר מכירים זמן מה ומחליטים יחד שזה נכון, ומתאים, ובשלים וכו' וכו' וכו' ושוב, מי שלא הולכת בדרך זו, כמוני למשל, ממשיכה או מתחילה לשאת את האשמה.

יש היום פחד.

מאת : לימור לוי אוסמי

14 באוקטובר 2015תגובה אחת

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, עמוד הבית

יש היום פחד. וחרדה.

לחלקנו.

והאמת, זה די הגיוני.

אבל מה אם הפחד משתלט?

מה אם החרדה משתקת?

זה לא נעים,

זה מפחיד,

זה מאיים.

זה לא נורמלי.

אבל.. גם המצב לא נורמלי.

מה ביקשתי מהדולה שלי – תובנות לפני לידה שנייה

מאת : יפעת פרס

8 באוקטובר 20159 תגובות

מתוך הכנה ללידה ולאמהות, הריון, עיבוד חוויית הלידה, עמוד הבית

אני מניחה שהקושי הזה נבע מכך שכל דבר בלידה הקודמת מקושר אצלי לטראומה, ל'רע', לכישלון. הדולה, הספרים, היוגה, החלום על הלידה הטבעית. לשמחתי, אחרי תהליך העיבוד שעברתי הצלחתי גם לחוות ולהבין מה כן היה שם, מה היו הכוחות שלי, מה תמך בי, מה עזר והיה חשוב, ובעיקר מה היו הניסים שלי. בהחלט אפשר להגיד שאחד הסימנים של עיבוד נכון וטוב הוא שסיפור הלידה מכיל בתוכו לצד הקשיים גם את שאר הדברים שהמערכת שלנו לא זכרה וסימנה. אז מה שביקשתי מהדולה שלי הפעם היו הדברים שהבנתי, אלו שהיו שם בפעם הראשונה ואלו שהיו חסרים.

עיבוד לידה מרפא 

מאת : דנית צור אלמוג

29 בספטמבר 20156 תגובות

מתוך הכנה ללידה ולאמהות, הריון, סיפורי לידה, עיבוד חוויית הלידה, עמוד הבית

אימהות רבות כל כך יוצאות בתחושות לא פשוטות מהלידות שלהן, כאילו סוחבות איתן משא מכביד להמשך החיים. לפעמים מדובר ברגע אחד מתוך הלידה כולה, שפשוט לא נותן מנוח, לפעמים קיים פער גדול, קשה לעיכול, בין הציפיות שקדמו ללידה לבין מה שהיה שם בפועל, ולפעמים זו חוויה טראומטית ממש, שמכווצת את הגוף והלב בכל פעם שעולה המחשבה על הלידה שהייתה, או על הלידות הבאות.

האמא הזו היא אדם. היא אשה.

מאת : יפית שחר

6 בספטמבר 20155 תגובות

מתוך אחרי לידה, איפה אני בתוך האמהוּת?, לכל אמא, מה עם הצרכים שלי?, עמוד הבית

האמא הזו היא אדם בעצם. היא אשה עם רגשות ועם תחושות, עם חוויה כל כך עוצמתית שהיא עוברת, והיא זקוקה להכרה. היא זקוקה לאמא, אחות, חברה, בן זוג , שיהיו שם איתה, שיראו אותה, שיחזיקו לה יד ורק יקשיבו וזהו.
איכשהו נראה שקצת התבלבלנו, כל כך הרבה חוגים מקסימים, שעוזרים לאמא להיות עם התינוק, לראות איך הוא מתפתח, לגעת בו נכון, אבל שכחנו דבר אחד את האישה המדהימה הזו שנמצאת שם , זו שלפני רגע הפכה לאמא, ואולי מרגישה לבד, או בלבול, או אשמה, או קושי, וחוסר וויסות שנובע מעייפות ועוד.

ג'נט בלסקס עבדה עליי  | לידה פעילה

מאת : מור אפרת

31 באוגוסט 201520 תגובות

מתוך לידה ללא אפידורל, לידה עם אפידורל, סיפורי לידה, ספרים לאמהות, עמוד הבית, קוראות לשינוי

ג'נט בלסקס עבדה עלי. ללא שום ספק. ברור שהיא לא התכוונה, ואני מאמינה בכנות שלה כאשר היא משכנעת אותנו הנשים שללדת טבעי, בלי אפידורל, חס וחלילה בשכיבה על הגב, זה הדבר הכי נכון. בטח לפמיניסטיות ראדיקליות כמוני, שלא צריך לשכנע אותן יותר מדי בכך שגם הליך הלידה עד כה עוצב על ידי גברים בדרך שנוחה לגברים. אני חושבת שזה נכון גם עכשיו.

לרצות או לא לרצות- הריון ולידה אחרי לידה טראומטית

מאת : יפעת פרס

17 ביוני 20156 תגובות

מתוך מקצועניות מדברות, סיפורי לידה, עיבוד חוויית הלידה, עמוד הבית

מה אומרת המילה טראומה? למה אני קוראת למה שעברתי ככה?

לטראומה יש מאפיינים מוגדרים. במשך הזמן הבנתי שלידה, כל לידה וכך גם ניתוח קיסרי עלולים להחוות כטראומה. הסיבה שנוצרת טראומה במקום מסויים משתנה מאחת לאחת. אני יכולה רק להעיד שבשבילי הקטעים שהבאתי כאן הסבירו לי מה אני עברתי ולמה זה היה לי כל כך קשה והשפיע בעוצמה ולאורך זמן.

ניצוצות של לקיחת אחריות –גאווה אימהית!

מאת : שגית ברמי

15 ביוני 20150 תגובות

מתוך גיל ההתבגרות, לכל אמא, עמוד הבית

אני אמא ורעיה גאה!!! גאה בבני ביתי שהסתדרו יפה ובאמת השתדלו לשדר לי שהכל בסדר ושאמשיך ליהנות: גאה בבתי בכורתי שבצעה את רוב המטלות והראתה ניצוצות חדשים של בגרות ואחריות, גאה בבני המרכזי שתרם גם הוא את חלקו למאמץ המלחמתי, גאה בבן זוגי שפרגן לי עד בלי די ושמחה שהקטן הרגיש בזכותם שהכול בסדר.

דכאון לאחר לידה

מאת : ליבי דביר

8 ביוני 201521 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, עמוד הבית, שיתופים אישיים

היא לא מצאה את מקומה בבית, הרגישה שהיא מטפלת בילדים על אוטומט, הרגישה לא מחוברת לחיים ולילדה והרגישה כלואה מלשבת בבית ולעשות את מטלות הבית ולבלות עם הילדים. הרי זוהי אישה שכל חייה וכל הריונה הייתה פעילה ביותר, עבודה במשרה מלאה, התעמלות על בסיס קבוע, פעילויות עם הילדים ועוד.

כולם סביבה הבינו וידעו כי משהו אינו כשורה וכל יום מישהו אחר היה צריך ללוות אותה, להשגיח שלא תעשה דבר לעצמה, שלא תעשה דבר לילדיה. כל יום שיחות עם הסביבה, שיחות בתכיפות גבוהה עם פסיכולוג, טיפול תרופתי משתנה, טיפול הוליסטי, שמירה על סדר יום מאורגן ומציאת תחומי עניין חדשים וכמובן שמירה על הישנים.

דכאון אחרי לידה

מאת : עדי פלד-שריג

7 ביוני 20152 תגובות

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה, עמוד הבית, קושי אחרי לידה, שיתופים אישיים

אפשר לתאר

אבל רק את, שהָיִית

בצינוק, בשדה הקרב, בים הסוער

רק את יודעת

ששום תאור לא יספר את שעברת

יושבת, שוכבת, טובעת.

מפתחות לשפע הנשי- ועל הזמן הכי חם בחודש

מאת : ג'ני גיטלבנד

17 במאי 20150 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, עמוד הבית

בקיץ השמש מחממת את הפרי מתפיחה ומגדילה את עוצמתו באיטיות.

הפרי פשוט שם.

כל מהותו היא לתת לחמימות ולמים להגיע ולהבשיל. כל העשייה כבר נעשתה.

הוא סופג הכל פנימה. ואז, כשהוא בשיאו, כובד משקלו עוזר לו להיקטף-

מימוש.

פחד אחרי לידה יכול להיות חץ המצביע לכיוון הלמידה

מאת : דנה רביב ליברמן

7 במאי 20153 תגובות

מתוך אחרי לידה, מקצועניות מדברות, עמוד הבית, פחדים וחרדות אחרי לידה

פחד הוא רגש, רגש לא נעים.

בחברה שלנו אין הרבה מקום לפחד. החינוך שלנו מושתת על גיבורים, גיבורי על, סיפורי גבורה ואומץ "והעיקר לא לפחד כלל". אבל במציאות, הפחד הוא רגש הקיים כחלק ממארג הרגשות שלנו ומגיע לו את הכבוד הראוי לו.

גם אם אמרו לנו לא לפחד, הרי יהיו מקרים בהם נפחד. כשאנו מפחדות מהפחד העולה בנו או מנסות להתנגד לו, רגשות קשים של אשמה מציפים אותנו ומתבטאים דרך עוררות וחוסר נוחות גופנית ודרך מחשבות על בריחה, רצון להימנע מהסיטואציה או תחושות של התנגדות.

ציפיות

מאת : מיכל

2 במאי 20153 תגובות

מתוך הריון, יומן הריון, עמוד הבית

את אמא שלי, לא תציעי לקחת את הילדה?

לא תביאי לי אוכל חם ומפנק פעם בשבוע סתם כי את אוהבת אותי?

לא תציעי שנפגש לקפה באיזה בוקר שלא אצא מדעתי מרוב מחשבות?

את יודעת שאני כועסת ושאני לא טובה בלבקש- לא תקלי עלי ותעזרי גם בלי מילים?

רונית ויגודסקי, דולה, ומלווה תהליכים רגשיים סביב נושאי הריון ולידה (B.O.T)

28 באפריל 2015תגובה אחת

מתוך דולה, הכנה ללידה ולאמהות, הריון, מקצועניות מדברות, מקצועניות מדברות - ראיונות אישיים, עמוד הבית

ראיון אישי עם רונית ויגודסקי, דולה ומלווה תהליכים רגשיים סביב נושאי הריון ולידה (תרפיה מוכוונת לידה B.O.T. ) בחיפה. ראיון על הכנה ללידה, הפחדים שעולים, והאפשרות להכנסת שמחה ואהבה אל תוך הלידה.

מיומנה של אמא למתבגרת, והפעם: דילול השימוש בשפה העברית.

מאת : שגית ברמי

27 באפריל 20150 תגובות

מתוך גיל ההתבגרות, לכל אמא, עמוד הבית

היי לכולם, אני בעיקר מרגישה בלבול בגלל הדילול. משום מה נראה לי שאליעזר בן יהודה היה קצת כועס לנוכח העובדה שהשפה המדוברת בין בת הנוער שלי אליי התקצרה במצבים מסוימים ממשפט למילה.

כן, אני מתכוונת לתשובות הקצרות, בנות המילה האחת, בלי פירוט או הבעת כוונה לפרט, שמגיעות בעקבות שאלות שאני שואלת.

ומתי זה הכי בולט? כשאני שואלת את השאלה ה"נוראית": איך היה לך היום בבית הספר?

דוגמא קטנה,

אני: "מה היה היום בבית הספר?"

היא: "בסדר".

אני: "לא שאלתי איך, שאלתי מה?"

היא: "אז תשאלי איך".

הצל שלי ואני

מאת : חני סער

13 באפריל 20150 תגובות

מתוך אחרי לידה, מקצועניות מדברות, עמוד הבית, פחדים וחרדות אחרי לידה, קושי אחרי לידה, תחושות מגוונות אחרי לידה

הצל שלנו הוא תמצית כל מה שעצוב, מפחיד, כבד עלינו. התרבות עליה גדלנו מלמדת אותנו חוסן, התמודדות, גבורה. בכל חג משמעותי מדברים על המעבר מחושך לאור, מעבדות לחירות, על הניצחון והגבורה, על תבוסת האופל ועל כל המשמעויות המתלוות לכך.

עם כל המטען הזה אנחנו מגיעות אל אחד האירועים המכוננים בחיינו, אם לא המכונן שבהם- הלידה והמעבר אל האימהות. במקרים רבים אנחנו חשות שהמעבר שנעשה הוא דווקא מהאור אל החושך, מהחופש שלנו להיות ולהתנהל בעולם כפי שאנו רוצות, אל כבלי ההזנה הפיזית והנפשית של יצור חסר אונים התלוי בנו לחלוטין.

לפעמים אנו חשות את האור והחושך במקביל. זה מפחיד מאוד. הרי גדלנו לכך שלידה היא האור של חיינו, שאימהות היא הדבר המופלא בעולם, פלא החיים. האם בכל הפלא הזה יש בכלל מקום לצל? לאופל?

להיות אמא זה פרדוקס מורכב שכזה

מאת : מיטל

22 במרץ 20153 תגובות

מתוך אחרי לידה, עמוד הבית, תחושות מגוונות אחרי לידה

מבעד לדוק הערפל ומסך הבלבול, לאחר 3 שבועות של ניסיון לדיבור אימהות, ברור לי שלהיות אמא זה פרדוקס מורכב שכזה: דכדוך ובלבול מהול בצחוק ושמחה, סיפוק והתפעלות לצד תסכול ואכזבה, קסם ורוך לצד כעס ומועקה, מסירות וחמלה לצד פחד וחרדה, חולשה וחוסר אונים ויחד איתם גם גאווה ועוצמה, חיוך ממיס לצד נשיכת שפתיים. כולם דרים בנפש יחדיו. מתגוששים, לפותים בידיים קפוצות, שנרפות לפתע כשיד קטנה אוחזת באצבעותיהן.

במלוא הדרה – על תקופת האביב בתוכנו ובחוץ.

מאת : ג'ני גיטלבנד

9 במרץ 20150 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, מקצועניות מדברות, עמוד הבית

השלב שלאחר הווסת ועונת האביב משויכות בדיוק לתקופה הזו שבין ההתכנסות שהייתה בחורף ובווסת לבין היציאה אל העולם באביב. יציאה זו מורכבת מהמון גוונים וצבעים, מהמון תחושות ורגשות. ואני תוהה בעדינות עם עצמי וגם בתוך קשר אם יכול להיות במקום הזה מדרג, או קשת רחבה של אפשרויות, בין ההתכנסות העמוקה לבין הפריחה והלבלוב. עד כמה מתאפשר לכל אחת לבחור ולהרגיש איפה היא הייתה רוצה להתמקם בתוך האביביות שלה?

הילה שרעף גלסר, יוצרת ושחקנית ההצגה 'יומן הריון'

מאת : לימור לוי אוסמי

3 במרץ 2015תגובה אחת

מתוך אחרי לידה, איפה אני בתוך האמהוּת?, התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, מקצועניות מדברות, מקצועניות מדברות - ראיונות אישיים, עמוד הבית

ראיון אישי צפוף עם הילה שרעף גלסר, יוצרת ושחקנית ההצגה 'יומן הריון', על חופש, דיכוי, הורות, הגשמה ומה שביניהם.

החלטתי להצדיע לעצמי ולאימהות באשר הן

מאת : הילה אייס

17 בפברואר 20150 תגובות

מתוך איפה אני בתוך האמהוּת?, לכל אמא, עמוד הבית

מהדהד בראשי כל העת המשפט "ותדע כל אם עבריה שהפקידה גורל ילדיה בידי מפקדים הראויים לכך". יש לו כמה שנים טובות לאייזנקוט לשמור לנו על הילדים ואז הוא ילך לו ימשיך בדרכו, ואנחנו האימהות, יש לנו כל החיים מרגע שנוצרו, מחויבות ואחריות להגן ולדאוג בלי שנוכל לרגע אחד להרפות, להחליף משמרות, לקחת אוויר. לא פעם אנחנו תוהות אם אנחנו ראויות ולא פעם אין מי שיצדיע לנו.

אירוח פאנל מקצועי: מגוון נקודות מבט על התמודדות אחרי לידה

מאת : לימור לוי אוסמי

4 בפברואר 2015תגובה אחת

מתוך אחרי לידה, מה עם הצרכים שלי?, מקצועניות מדברות, עמוד הבית, תחושות מגוונות אחרי לידה

נשות מקצוע מתחומים טיפוליים שונים מביאות את נקודת מבטן הייחודיות על התמודדות אחרי לידה בתגובה למקרה אופייני של אישה לאחר לידה רביעית, מעל גיל 35 שחווה קושי רגשי לאחר לידה:
בתקופה האינטנסיבית של חודש אחרי לידה, כאשר החלק האימהי מפותח במיוחד ודוחק הצידה את שאחר החלקים (המפותחים) שבתוכה, היא מגלה אי נוחות, בלבול וחוסר וודאות לגבי מתי האינטנסיביות הזאת תיגמר והיא תוכל לחזור לעצמה, לממש את עצמה, לחזור לעבוד, וליהנות מדברים שקשורים רק אליה. עלו בה השאלות 'האם זה היה שווה את זה?', למה הייתי צריכה את זה בכלל?', יחד עם בהירות שביתה רצויה ואהובה עד מאוד.

לי-את דנקר, מאמנת דפוסי חשיבה יצירתיים ופורצי דרך, בחיפה.

מאת : לימור לוי אוסמי

28 בינואר 20159 תגובות

מתוך איפה אני בתוך האמהוּת?, לכל אמא, מקצועניות מדברות, מקצועניות מדברות - ראיונות אישיים, עמוד הבית

ראיון אישי עם לי-את דנקר, מאמנת ומעצבת דפוסי חשיבה יצירתיים ופורצי דרך, זמרת, פזמונאית, בת למשפחת אמנים, יוצרת ואמא ל-4. מחיפה.
לי-את היא גם יוצרת ערכת קלפי אימון עצמי "להקיף את עולמך באופניים" ומעבירה הרצאות חווייתיות ""כשמחשבות נוסעות רחוק- כלים להצלחה מעולם היצירה".

זה אחד מהרגעים שפחדתי מהם לפני הלידה

מאת : מיכל ארד

21 בינואר 20157 תגובות

מתוך אחרי לידה, מה עם הצרכים שלי?, עמוד הבית, תחושות מגוונות אחרי לידה

אני זוכרת שזה אחד מהרגעים שפחדתי מהם לפני הלידה

להיות בחופשת לידה, להרגיש מתוסכלת ועצובה.

לפני 8 שנים אחרי הלידה של הבן הבכור שלי, זה הפחיד אותי.
הפחיד אותי להיות עצובה, הפחיד אותי להרגיש לבד.
הרגשתי שזה לא בסדר.
עשיתי הכול כדי לא להיות עם זה.
לברוח מהלבד הזה.

איך להתמודד עם ימי הווסת? המפגש עם 'זאת שיודעת'

מאת : ג'ני גיטלבנד

7 בינואר 20155 תגובות

מתוך גוף ומשקל, לכל אמא, עמוד הבית

אישה בזמן ווסת פורשת אל תוך נבכי הלא נודע בתוכה. בזמן הווסת מופרש הורמון ה FSH, הורמון האינטואיציה, שרמותיו עולות גם החל מגיל המעבר ואילך. הורמון זה יחד עם התכנסות הגוף והאפשרות "לפרוש" מעט מהמקצב המהיר של החיים, מאפשרים לאישה להפוך את הזמן של הווסת שלה לזמן מקודש. בזמן זה, בזכות הפעילות ההורמונאלית, יש תקשורת בין שני צידי המוח השמאלי והימני ונוצרת הזדמנות של "מעבר בין העולמות".

על הבחירה שלא להביא ילדים לעולם וחרטה באמהות

מאת : לימור לוי אוסמי

31 בדצמבר 201422 תגובות

מתוך אחרי לידה, לכל אמא, מקצועניות מדברות, עמוד הבית, תחושות כלפי הילדים, תחושות מגוונות אחרי לידה

אתמול הייתי בהרצאה של ד"ר אורנה דונת על הבחירה שלא להביא ילדים לעולם ועל חרטה באמהות. במשך ההרצאה, אחריה וגם עכשיו אני נשארת עם תהיות, מחשבות שמסתובבות לי בראש, אז מנסה לפנות להן מקום דרך הכתיבה.

אורנה היא חוקרת מתחום המגדר שבחרה שלא להביא לעולם ילדים. את עבודת התזה שלה היא עשתה על נשים שבחרו לא להביא ילדים לעולם ואת הדוקטורט על החרטה באמהות

ברוכה הבאה לאתר :)

מאת : לימור לוי אוסמי

18 בדצמבר 20142 תגובות

מתוך כללי, עמוד הבית

בין אם הגעת לכאן במקרה או במכוון- ברוכה הבאה!

בין שפע המידע שמציף בכל עבר, נוצר כאן אי ייחודי עבורנו, האמהות, ועבור נשים המתכתבות עם האמהוּת בדרכים מגוונות.

הקמתי את האתר במטרה לאפשר לנשים כמוני וכמוך לכתוב את מה שהן מרגישות בחוויות שונות של האמהות למען עצמן ולמען כולנו.

את מוזמנת לחלוץ נעליים, להרגיש בבית, לשוטט ולבדוק מה מתאים לך לקרוא.

התנועות שלך בתוכי 

מאת :  בטי גורן

4 בדצמבר 20140 תגובות

מתוך הריון, יומן הריון, עמוד הבית

התנועות שלך בתוכי

כמו גלים מתנפצים אלי חוף

אני מתנפחת

כמעט מתפוצצת

נמתחת

מכילה

לאף ילד לא מגיע זיכרונות כאלה. על אלימות במשפחה

מאת : מיכל קייטניק

26 בנובמבר 2014תגובה אחת

מתוך אלימות במשפחה, לכל אמא, עמוד הבית

אמא ברחה איתנו למקלט לנשים מוכות בחיפה. זיכרון עמום של מזרנים על הרצפה, הרבה אימהות, הרבה ילדים ושיר אחד על המרפסת הפתוחה "בשנה הבאה…"

השנה הבאה הגיעה, אמא הצליחה ללכת ממנו לבלי שוב.
אני חושבת באמת ובתמים שכחלק מהניסיון להסביר לאישה מוכה את מצבה הוא דרך הילדים שלה, באם יש כאלה. לאף אחת לא מגיע יחס כזה, לאף ילד לא מגיע יחס כזה, לאף אחד לא מגיע זיכרונות כאלה.