עמוד הבית

רונית ויגודסקי, דולה, ומלווה תהליכים רגשיים סביב נושאי הריון ולידה (B.O.T)

28 באפריל 2015תגובה אחת

מתוך דולה, הכנה ללידה ולאמהות, הריון, מקצועניות מדברות, מקצועניות מדברות - ראיונות אישיים, עמוד הבית

ראיון אישי עם רונית ויגודסקי, דולה ומלווה תהליכים רגשיים סביב נושאי הריון ולידה (תרפיה מוכוונת לידה B.O.T. ) בחיפה. ראיון על הכנה ללידה, הפחדים שעולים, והאפשרות להכנסת שמחה ואהבה אל תוך הלידה.

מיומנה של אמא למתבגרת, והפעם: דילול השימוש בשפה העברית.

מאת : שגית ברמי

27 באפריל 20150 תגובות

מתוך גיל ההתבגרות, לכל אמא, עמוד הבית

היי לכולם, אני בעיקר מרגישה בלבול בגלל הדילול. משום מה נראה לי שאליעזר בן יהודה היה קצת כועס לנוכח העובדה שהשפה המדוברת בין בת הנוער שלי אליי התקצרה במצבים מסוימים ממשפט למילה.

כן, אני מתכוונת לתשובות הקצרות, בנות המילה האחת, בלי פירוט או הבעת כוונה לפרט, שמגיעות בעקבות שאלות שאני שואלת.

ומתי זה הכי בולט? כשאני שואלת את השאלה ה"נוראית": איך היה לך היום בבית הספר?

דוגמא קטנה,

אני: "מה היה היום בבית הספר?"

היא: "בסדר".

אני: "לא שאלתי איך, שאלתי מה?"

היא: "אז תשאלי איך".

הצל שלי ואני

מאת : חני סער

13 באפריל 20150 תגובות

מתוך אחרי לידה, מקצועניות מדברות, עמוד הבית, פחדים וחרדות אחרי לידה, קושי אחרי לידה, תחושות מגוונות אחרי לידה

הצל שלנו הוא תמצית כל מה שעצוב, מפחיד, כבד עלינו. התרבות עליה גדלנו מלמדת אותנו חוסן, התמודדות, גבורה. בכל חג משמעותי מדברים על המעבר מחושך לאור, מעבדות לחירות, על הניצחון והגבורה, על תבוסת האופל ועל כל המשמעויות המתלוות לכך.

עם כל המטען הזה אנחנו מגיעות אל אחד האירועים המכוננים בחיינו, אם לא המכונן שבהם- הלידה והמעבר אל האימהות. במקרים רבים אנחנו חשות שהמעבר שנעשה הוא דווקא מהאור אל החושך, מהחופש שלנו להיות ולהתנהל בעולם כפי שאנו רוצות, אל כבלי ההזנה הפיזית והנפשית של יצור חסר אונים התלוי בנו לחלוטין.

לפעמים אנו חשות את האור והחושך במקביל. זה מפחיד מאוד. הרי גדלנו לכך שלידה היא האור של חיינו, שאימהות היא הדבר המופלא בעולם, פלא החיים. האם בכל הפלא הזה יש בכלל מקום לצל? לאופל?

להיות אמא זה פרדוקס מורכב שכזה

מאת : מיטל

22 במרץ 20153 תגובות

מתוך אחרי לידה, עמוד הבית, תחושות מגוונות אחרי לידה

מבעד לדוק הערפל ומסך הבלבול, לאחר 3 שבועות של ניסיון לדיבור אימהות, ברור לי שלהיות אמא זה פרדוקס מורכב שכזה: דכדוך ובלבול מהול בצחוק ושמחה, סיפוק והתפעלות לצד תסכול ואכזבה, קסם ורוך לצד כעס ומועקה, מסירות וחמלה לצד פחד וחרדה, חולשה וחוסר אונים ויחד איתם גם גאווה ועוצמה, חיוך ממיס לצד נשיכת שפתיים. כולם דרים בנפש יחדיו. מתגוששים, לפותים בידיים קפוצות, שנרפות לפתע כשיד קטנה אוחזת באצבעותיהן.

במלוא הדרה – על תקופת האביב בתוכנו ובחוץ.

מאת : ג'ני גיטלבנד

9 במרץ 20150 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, מקצועניות מדברות, עמוד הבית

השלב שלאחר הווסת ועונת האביב משויכות בדיוק לתקופה הזו שבין ההתכנסות שהייתה בחורף ובווסת לבין היציאה אל העולם באביב. יציאה זו מורכבת מהמון גוונים וצבעים, מהמון תחושות ורגשות. ואני תוהה בעדינות עם עצמי וגם בתוך קשר אם יכול להיות במקום הזה מדרג, או קשת רחבה של אפשרויות, בין ההתכנסות העמוקה לבין הפריחה והלבלוב. עד כמה מתאפשר לכל אחת לבחור ולהרגיש איפה היא הייתה רוצה להתמקם בתוך האביביות שלה?

הילה שרעף גלסר, יוצרת ושחקנית ההצגה 'יומן הריון'

מאת : לימור לוי אוסמי

3 במרץ 2015תגובה אחת

מתוך אחרי לידה, איפה אני בתוך האמהוּת?, התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, מקצועניות מדברות, מקצועניות מדברות - ראיונות אישיים, עמוד הבית

ראיון אישי צפוף עם הילה שרעף גלסר, יוצרת ושחקנית ההצגה 'יומן הריון', על חופש, דיכוי, הורות, הגשמה ומה שביניהם.

החלטתי להצדיע לעצמי ולאימהות באשר הן

מאת : הילה אייס

17 בפברואר 20150 תגובות

מתוך איפה אני בתוך האמהוּת?, לכל אמא, עמוד הבית

מהדהד בראשי כל העת המשפט "ותדע כל אם עבריה שהפקידה גורל ילדיה בידי מפקדים הראויים לכך". יש לו כמה שנים טובות לאייזנקוט לשמור לנו על הילדים ואז הוא ילך לו ימשיך בדרכו, ואנחנו האימהות, יש לנו כל החיים מרגע שנוצרו, מחויבות ואחריות להגן ולדאוג בלי שנוכל לרגע אחד להרפות, להחליף משמרות, לקחת אוויר. לא פעם אנחנו תוהות אם אנחנו ראויות ולא פעם אין מי שיצדיע לנו.

אירוח פאנל מקצועי: מגוון נקודות מבט על התמודדות אחרי לידה

מאת : לימור לוי אוסמי

4 בפברואר 2015תגובה אחת

מתוך אחרי לידה, מה עם הצרכים שלי?, מקצועניות מדברות, עמוד הבית, תחושות מגוונות אחרי לידה

נשות מקצוע מתחומים טיפוליים שונים מביאות את נקודת מבטן הייחודיות על התמודדות אחרי לידה בתגובה למקרה אופייני של אישה לאחר לידה רביעית, מעל גיל 35 שחווה קושי רגשי לאחר לידה:
בתקופה האינטנסיבית של חודש אחרי לידה, כאשר החלק האימהי מפותח במיוחד ודוחק הצידה את שאחר החלקים (המפותחים) שבתוכה, היא מגלה אי נוחות, בלבול וחוסר וודאות לגבי מתי האינטנסיביות הזאת תיגמר והיא תוכל לחזור לעצמה, לממש את עצמה, לחזור לעבוד, וליהנות מדברים שקשורים רק אליה. עלו בה השאלות 'האם זה היה שווה את זה?', למה הייתי צריכה את זה בכלל?', יחד עם בהירות שביתה רצויה ואהובה עד מאוד.

לי-את דנקר, מאמנת דפוסי חשיבה יצירתיים ופורצי דרך, בחיפה.

מאת : לימור לוי אוסמי

28 בינואר 20159 תגובות

מתוך איפה אני בתוך האמהוּת?, לכל אמא, מקצועניות מדברות, מקצועניות מדברות - ראיונות אישיים, עמוד הבית

ראיון אישי עם לי-את דנקר, מאמנת ומעצבת דפוסי חשיבה יצירתיים ופורצי דרך, זמרת, פזמונאית, בת למשפחת אמנים, יוצרת ואמא ל-4. מחיפה.
לי-את היא גם יוצרת ערכת קלפי אימון עצמי "להקיף את עולמך באופניים" ומעבירה הרצאות חווייתיות ""כשמחשבות נוסעות רחוק- כלים להצלחה מעולם היצירה".

זה אחד מהרגעים שפחדתי מהם לפני הלידה

מאת : מיכל ארד

21 בינואר 20157 תגובות

מתוך אחרי לידה, מה עם הצרכים שלי?, עמוד הבית, תחושות מגוונות אחרי לידה

אני זוכרת שזה אחד מהרגעים שפחדתי מהם לפני הלידה

להיות בחופשת לידה, להרגיש מתוסכלת ועצובה.

לפני 8 שנים אחרי הלידה של הבן הבכור שלי, זה הפחיד אותי.
הפחיד אותי להיות עצובה, הפחיד אותי להרגיש לבד.
הרגשתי שזה לא בסדר.
עשיתי הכול כדי לא להיות עם זה.
לברוח מהלבד הזה.

איך להתמודד עם ימי הווסת? המפגש עם 'זאת שיודעת'

מאת : ג'ני גיטלבנד

7 בינואר 20155 תגובות

מתוך גוף ומשקל, לכל אמא, עמוד הבית

אישה בזמן ווסת פורשת אל תוך נבכי הלא נודע בתוכה. בזמן הווסת מופרש הורמון ה FSH, הורמון האינטואיציה, שרמותיו עולות גם החל מגיל המעבר ואילך. הורמון זה יחד עם התכנסות הגוף והאפשרות "לפרוש" מעט מהמקצב המהיר של החיים, מאפשרים לאישה להפוך את הזמן של הווסת שלה לזמן מקודש. בזמן זה, בזכות הפעילות ההורמונאלית, יש תקשורת בין שני צידי המוח השמאלי והימני ונוצרת הזדמנות של "מעבר בין העולמות".

על הבחירה שלא להביא ילדים לעולם וחרטה באמהות

מאת : לימור לוי אוסמי

31 בדצמבר 201422 תגובות

מתוך אחרי לידה, לכל אמא, מקצועניות מדברות, עמוד הבית, תחושות כלפי הילדים, תחושות מגוונות אחרי לידה

אתמול הייתי בהרצאה של ד"ר אורנה דונת על הבחירה שלא להביא ילדים לעולם ועל חרטה באמהות. במשך ההרצאה, אחריה וגם עכשיו אני נשארת עם תהיות, מחשבות שמסתובבות לי בראש, אז מנסה לפנות להן מקום דרך הכתיבה.

אורנה היא חוקרת מתחום המגדר שבחרה שלא להביא לעולם ילדים. את עבודת התזה שלה היא עשתה על נשים שבחרו לא להביא ילדים לעולם ואת הדוקטורט על החרטה באמהות

ברוכה הבאה לאתר :)

מאת : לימור לוי אוסמי

18 בדצמבר 20142 תגובות

מתוך כללי, עמוד הבית

בין אם הגעת לכאן במקרה או במכוון- ברוכה הבאה!

בין שפע המידע שמציף בכל עבר, נוצר כאן אי ייחודי עבורנו, האמהות, ועבור נשים המתכתבות עם האמהוּת בדרכים מגוונות.

הקמתי את האתר במטרה לאפשר לנשים כמוני וכמוך לכתוב את מה שהן מרגישות בחוויות שונות של האמהות למען עצמן ולמען כולנו.

את מוזמנת לחלוץ נעליים, להרגיש בבית, לשוטט ולבדוק מה מתאים לך לקרוא.

התנועות שלך בתוכי 

מאת :  בטי גורן

4 בדצמבר 20140 תגובות

מתוך הריון, יומן הריון, עמוד הבית

התנועות שלך בתוכי

כמו גלים מתנפצים אלי חוף

אני מתנפחת

כמעט מתפוצצת

נמתחת

מכילה

לאף ילד לא מגיע זיכרונות כאלה. על אלימות במשפחה

מאת : מיכל קייטניק

26 בנובמבר 2014תגובה אחת

מתוך אלימות במשפחה, לכל אמא, עמוד הבית

אמא ברחה איתנו למקלט לנשים מוכות בחיפה. זיכרון עמום של מזרנים על הרצפה, הרבה אימהות, הרבה ילדים ושיר אחד על המרפסת הפתוחה "בשנה הבאה…"

השנה הבאה הגיעה, אמא הצליחה ללכת ממנו לבלי שוב.
אני חושבת באמת ובתמים שכחלק מהניסיון להסביר לאישה מוכה את מצבה הוא דרך הילדים שלה, באם יש כאלה. לאף אחת לא מגיע יחס כזה, לאף ילד לא מגיע יחס כזה, לאף אחד לא מגיע זיכרונות כאלה.

כמעט סוף העולם- על הלידה הטבעית שלא קיבלתי

מאת : יפעת פרס

17 בנובמבר 201423 תגובות

מתוך הכנה ללידה ולאמהות, הריון, ניתוח קיסרי, סיפורי לידה, עיבוד חוויית הלידה, עמוד הבית

אני רוצה לכתוב על הלידה שבה ילדתי את בתי בכורתי. אני רוצה לכתוב עליה כיוון שהיתה לידה לי קשה מאוד. היה לי קשה תוך כדי, אבל היה לי אפילו יותר קשה אחרי. אני תוהה לגבי הסיבות שמובילות אותי לכתוב עליה לנשים אחרות ולא רק לעצמי כריפוי. אני מרגישה שיש כמה סיבות – אחת היא לשתף, לספר, שתדעו מה עברתי. יש בי רצון לאמפתיה, להבנה, להזדהות. הסיבה השנייה היא כמו צעקה בתוכי, צעקה גדולה וחזקה. זו צעקה של כאב, והכאב הזה מורכב מכל כך הרבה דברים. הכאב הזה רוצה פורקן, הוא מחפש ביטוי, רוצה לצאת לחופשי מתוכי. הסיבה השלישית שאני כותבת היא שאני חושבת שהסיפור שלי ומה שהבנתי ממנו יכולים אולי לפגוש ולתת משהו לנשים נוספות, נשים שילדו, ונשים שלפני לידה.

את צריכה בת

מאת : אביטל חיימי

16 בנובמבר 20145 תגובות

מתוך להביא עוד ילד?, לכל אמא, עמוד הבית

והילדים גדלים, השינה בלילה מתארכת לה. ומתחילות ההערות מסביבי- ״עכשיו הגיע הזמן לבת, מגיע לך!..״

איך אסביר לכל מי שאומר זאת מה עברתי, מה עברה משפחתי? עד כמה קשה להכיל את הרגשות הללו, את הכאב והעצב, ועם זאת, כמה קל להסתיר טוב טוב כדי שלא יראו וירגישו הסובבים אותי? כמה חוסר רגישות יש באמירות הללו ומה אחרים יודעים מהן העדפותיי?

הבטן תופחת ואיתה המחשבות והתחושות

מאת : מיטל

16 בנובמבר 20140 תגובות

מתוך הריון, יומן הריון, עמוד הבית

הבטן תופחת ואיתה כמובן המחשבות והתחושות.

ככל שהיא גדלה לה, כך גובר לו דווקא הצורך והרצון לטפח את המרחב הרגשי האישי שלי- עם עצמי ובזוג.

לאתר בתוכי את הנקודות שזקוקות לשיטוט, לעיבוד, לחידוד.

לזקק את הרצון האמיתי שלי בסימביוזה הפלאית הזו שלעיתים כמו מפחידה ומאיימת ולעיתים משרה שלווה וביתיות.

מה אתן חושבות כלפי ילדה שמביאה ילד/ה לעולם?

מאת : מיטל

5 בנובמבר 201417 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, עמוד הבית

לאחרונה, אני נתקלת בלא מעט ילדות בסוף שנות העשרה לחייהן או בתחילת שנות העשרים שמחליטות באופן מושכל (עד כמה שגיל כה צעיר יכול לאפשר לטעמי בחירה מושכלת) להגדיר עצמן כנשים שמדברות אימהוּת, אך בפועל כל אחת מהן היא ילדה שהולכת לגדל ולעצב ילד.

אני מודה ומתוודה: קשה לי וכואב לי כי אותן ילדות יקרות לליבי עד מאוד. קשה לי לעמוד מן הצד בעודן מטלטלות את ספינת נעוריהן הרחק, מותירות רסיסי חלומות אבודים מאחור, והופכות באחת לדמות או תחפושת של אם בישראל.

היום היית צריכה להיוולד

מאת : אמא לשניים

5 בנובמבר 20142 תגובות

מתוך הפלה, אובדן הריון, הריון, עמוד הבית

היום היית צריכה להיוולד. כמה חששתי מהיום הזה שיגיע. פחדתי שתהליך האבל יתחיל מחדש, אבל זה לא נכון. אני חשה זרות לתאריך הזה, שממילא לפי הלידות הקודמות לא היית נולדת בו, אלא הרבה אחריו. אני חשה חיבור לתאריך הלידה שלך שהתרחש בפועל, לפני ארבעה חודשים. ארבעה חודשים מוקדם מידיי.

נשימות מנוגדות

מאת : אמא של רעותי

2 בנובמבר 20140 תגובות

מתוך אחרי לידה, אמהות וקריירה, התבוננות, למידה, התפתחות, חוזרות לעבודה, לכל אמא, עמוד הבית

אני רוצה קריירה, רוצה להיות עצמאית, שוויונית, מרוויחה ומתקדמת.

באותה נשימה רוצה להיות אמא- מחבקת, מנשקת, משקיענית.

אני רוצה להצליח בעבודה ולעשות את הדברים כמו שצריך ולא לחפף

ובאותה נשימה להספיק להגיע לגן בזמן.

"אני לא היסטרית, אני פשוט רגישה"- על רגישות לקראת ובזמן הווסת. pms.

מאת :   ג'ני גיטלבנד

30 באוקטובר 2014תגובה אחת

מתוך גוף ומשקל, לכל אמא, עמוד הבית

הזמן שלפני הווסת הוא זמן מטלטל מעט עבורינו בכל חודש, זה זמן שמערכת העצבים שלנו והפנימיות שלנו מאוד רגישים. ה״אקסטרה״ רגישות שנוצרת אצלנו בגוף, בתחושות וברגשות כל חודש היא עובדה. היא לא טובה, רעה, נכונה או לא נכונה. היא פשוט ישנה. רגישות זו מאפשרת את היכולת לקלוט ולראות פרגמנטים או חלקיקי מידע, תמונות ופיסות מידע קטנות יותר שלא ראינו לפני. הדימוי שעולה לי בהקשר הזה הוא שאנחנו מסתובבות בעולם עם עור בעובי מסוים והעור הזה נהיה דק יותר אחת לחודש לקראת הווסת וחוזר לעוביו הרגיל עם סיומה.

אהבה אמיתית

מאת : לימור לוי אוסמי

29 באוקטובר 20140 תגובות

מתוך הריון, התבוננות, למידה, התפתחות, יומן הריון, לכל אמא, עמוד הבית

אתמול ביקרתי חברה טובה שממש לקראת לידה ויצאתי עם חיוך גדול ועם מחשבה של 'איך לא עשיתי את זה קודם?'

היא, חודש תשיעי, עייפה, מותשת ומתה ללדת כבר.

אני, אוהבת אותה, רואה את סבלה ולא בטוחה אם אני ממש יכולה לעזור, כי הדבר המרכזי שהיא רוצה זה… ללדת.

אני בכרכור, היא מחיפה. כרגע בקושי נפגשות, בעיקר בטלפון. לא שלא היו ניסיונות מפגש לאחרונה, אבל הן לא צלחו.

להיות אמא- מחשבות רגע לפני ההורות

מאת : מיטל

23 באוקטובר 20142 תגובות

מתוך אמהות ובנות, הריון, יומן הריון, לכל אמא, עמוד הבית

להיות אמא.

אמא אוהבת, אמא עוטפת, אמא חזקה ואמא גיבורה כל יכולה.

אלו הן בדרך כלל האסוציאציות שרצות לנו בראש זו אחר זו כאשר אנו חושבות על "להיות אמא".
כי אמא שלנו תמיד כל יודעת, כל דואגת ובעיקר כל טוטאלית.

כי אמא שלי הייתה הכול.

וכעת אמא היא בלשון עבר.

השליטה בחיי

מאת : אמא אנונימית

22 באוקטובר 20144 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, עמוד הבית

עם השנים למדתי להבין כמה השליטה שלי בחיי וחוסר היכולת שלי לשחרר משפיעה עליי ועל כל מי שסובב אותי.

עכשיו, במבט נוסטלגי לאחור אני מסתכלת על זה ומנתחת, כאילו שזה ישנה משהו למישהו.

אין סוף לכתיבה הזו. אין מסר. הרגשתי שאני צריכה לכתוב. לא כתבתי מאז הלידה הראשונה. לפני כן הייתי כותבת המון.

ברוח החגים, מאחלת לעצמי לדעת לשחרר. לא לפחד לאבד שליטה.

חווית הלידה שלי

מאת : אמא אנונימית

22 באוקטובר 201418 תגובות

מתוך לידה עם אפידורל, ניתוח קיסרי, סיפורי לידה, עמוד הבית

זהו. הם מספרים לי שרק שוטפים אותי וזה נגמר. שהכול עבר בשלום. יופי. אני לא מאמינה שזה נגמר. אני עייפה מדי וכואבת מדי ורועדת מדי בשביל ממש לשמוח. אחת שתיים ו – שלוש הם סופרים והופ מרימים אותי שניים מהרגליים ושניים מהיידים על מיטת ההזזה. חיה שחוטה חסרת אונים שכמוני. זהו. בדרך לחדר התאוששות. אני מגיעה לשם וקר לי. קפוא לי. הפה יבש. אין לי קול. הרעידות לא מפסיקות. שמישהו יעזור. משהו לא בסדר. הצילו. מישהי באה, שואלת אם כואב. כן אני אומרת בקול חרישי. רוצה משהו נגד כאבים? – כן אני עונה בצרחה שקטה. היא מזריקה לי חומר לירך. האזור רדום אז אני לא מרגישה דבר. זה אמור להקל על הכאב ועל הרעידות.

אשמה גנטית (על אימהות והגדרה עצמית)

מאת : ענבר לב אלי

7 באוקטובר 20142 תגובות

מתוך איפה אני בתוך האמהוּת?, אמהות ובנות, התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, עמוד הבית

אמא, אמא שלי, אם רק היית יודעת כמה היה לי קשה ששמת את עצמך במקום האחרון, בכלל אין לך מושג, אה?! כמה לילות שבהם רציתי לישון אצל חברה אבל באמצע הלילה בכיתי שאני רוצה לחזור הביתה כי דאגתי לך, הרגשתי את העצב שלך, את האובדן שלך. האובדן של הילדה שבך, של האישה שבך, של השמחה שבך. מה רצית ללמד אותי, אמא? שאישה אמורה לוותר על השמחה, על היצירה, על כל רצון וכל תשוקה? מה רצית ללמד אותי, אמא? להיות אישה כנועה? כזאת שנטל החיים והחובות הם כל מה שנשאר?

תשליך אישי- קוראות האתר כותבות

מאת : לימור לוי אוסמי

2 באוקטובר 20142 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, עמוד הבית

לקראת השנה החדשה ויום כיפור המתקרב, הזמנתי את קוראות האתר לעצור לרגע את שטף משימות היומיום ולבדוק מהו התשליך האישי שלהן- את מה הן היו רוצות להשליך השנה ובמה הן מבקשות להתמלא. התוצאה מרגשת.

איך לשאול בטבעיות אישה אחרי לידה מה שלומה באמת?

מאת : נועם דרומי

30 בספטמבר 20140 תגובות

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה, מבט מקצועי, עמוד הבית, תחושות מגוונות אחרי לידה

כשאני פוגשת בעבודתי נשים אחרי לידה (בדרך כלל בטווח של עד 3 חודשים לאחר הלידה) במרפאות בהן אני עובדת כאחות, ישובות על כיסאות ההמתנה, עם תינוקותיהן או בלעדיהם, אני ניגשת בטבעיות לאישה ושואלת אותה: "מה עם הדיכאון והעצב שלך? האם עודם תופסים חלק נרחב מיומך או שהם כבר בדרך ללכת?"

אשתדל לדלג על ה"מה שלומך" הסתמי ובר ההתחמקות בדמותו של ה"בסדר" המחרה מחזיק אחריו באופן אוטומטי פה בארצנו. אגש ישר ולעניין.

דיכאון אחרי לידה וההתמודדות איתו- סיפור אישי

מאת : יהודית גדג'

17 בספטמבר 20144 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, עמוד הבית, שיתופים אישיים

הייתי מסתכלת על התינוק, וכל פעם הסתכלתי עליו אחרת, החדר לא היה נראה אותו חדר, היה גוון חשוך. בוקר אחד נשארתי לבד עם התינוק, שמנו אותו במרפסת שיקבל שמש (בגלל צהבת), בעלי יצא לכמה דקות, ואני אתו. פתאום צצו מחשבות שאני חלילה, יכולה להחזיק אותו ולהשליך אותו מהמרפסת. הייתי מבוהלת מהמחשבה, הייתי מבוהלת מעצמי!! איך אני יכולה לחשוב על דבר כזה! איזה מין אימא אני! התקשרתי מהר מהר לאימא שלי, בואי עכשיו! אני לא יכולה להישאר איתו לבד. לא סמכתי על עצמי. הרי אפשר להעביר אותו גם דרך הסורגים.

נוף ילדותי

מאת : אנה מישל

17 בספטמבר 20140 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, עמוד הבית

מהו נוף ילדותי? מסתכלת על בנותיי ותוהה – עד כמה שונה הולך להיות נוף ילדותן מילדותי?

נולדתי בבריה"מ וגדלתי שם עד היותי בת 7, הגיל בו החליטו הורי להגר מהמדינה ולעלות ארצה. כל כך הרבה זיכרונות צברתי שם, זיכרונות שצרובים בגופי. ריח של גשם, מגע האדמה, מראה העצים והיערות, טעם נטיפי הקרח בבית המשחקים בחצר הגן, מגע השלג וההרגשה כאשר מחליקים על הקרח, טעמם של פירות יער, טיפול בערוגת ירקות בדאצ'ה (בית קיץ), בישול מרק דגים שמשינו מהנהר ופטריות שקטפנו בעצמנו תוך שאבא ואמא מלמדים אותנו מה רעיל ומה לא.

מתקפה פנימית- על שליטה וחוסר שליטה

מאת : אמא אנונימית

14 בספטמבר 20140 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, עמוד הבית

קשה לאדם ב'שליטה' לכתוב על מצב של 'חוסר שליטה'. זה מגיע ללא אזהרות מקדימות. כך פתאום מרים ראש ומחליט להישאר. קשה עוד יותר לאמא. אמא תמיד נמצאת בשליטה. אמא היא 'לב הבית'. שומרת על הגחלת. על היסוד. מנהלת ומתנהלת. שולטת ונשלטת על ידי השגרה.
את מסתכלת על זה ומנסה להיאבק – זה הרבה יותר חזק ממך. זה שחור. קודר. ככל שאת מביטה בזה, 'זה' רק הולך וגדל. המימדים לא נתפסים. מפלצתיים. מעבר למציאות. האם זוהי המציאות?

נחת עליי גל של עצב חמישה חודשים אחרי לידה

מאת : אמא אנונימית

13 בספטמבר 20145 תגובות

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה, עמוד הבית, שיתופים אישיים, תחושות מגוונות אחרי לידה

בחודש הראשון היה קשה הלילות הלבנים ההתארגנות לחיים החדשים אבל עם הזמן למדתי להסתדר עם הטכני וברמה הרגשית האמנתי שזה יסתדר עם הזמן (על אף שאני אשת מקצוע מתחום בריאות הנפש ). חזרתי לעבודה והייתי גיבורה ממש. לפני כשבועיים נחת עליי גל של עצב ששוטף אותי כל יום מחדש, הרמה הטכנית לא מספיקה להדביק את הרמה הרגשית. אני חשה מנוקרת כלפי החיים ובמעיין יאוש עצום. אני רוצה לחייך וליהנות מהתינוקת ומבעלי ומכל מה שכל כך אהבתי קודם אבל לא מצליחה.

זה לא פייר! זה לא פייר!! – על טיפולי ivf

מאת : אמא אנונימית

13 בספטמבר 20142 תגובות

מתוך טיפולי פוריות, עמוד הבית, רוצות הריון

בכל סבב של טיפולים, רק בתחילת הדרך שלו, בשלב שהרופא נותן לי את הפרוטוקול, אני מתמלאת אנרגיות חדשות וטובות, תקווה ואופטימיות, ואז מתחיל שלב הסבב…בדיקות למעקב הורמונים וזקיקים … שאיבה … החזרה … 12 יום ואז…בום, טראח!! תשובה שלילית שמאוד, מאוד קשה לי כבר לחיות איתה… 🙁

אני כותבת את המלים האלה והגוש עולה לו בגרון שלי… הגוש שצועק לעולם ואני צועקת אותו גם כן.. גוש שאומר שזה לא פייר!! לא פייר שלבת שלי אולי לא יהיה/תהיה אח/ות ביולוגיים משלה!! … פשוט לא פייר!!

אי היאחזות- על השתנות, התבגרות, גוף ומשקל

מאת : ג'ני גיטלבנד

11 בספטמבר 20142 תגובות

מתוך גוף ומשקל, לכל אמא, עמוד הבית

תארו לעצמכן שהגוף שלכן היה הילדה שלכן והייתן אומרות לה: "ביתי היקרה אין בעיה, אני מוכנה לאהוב אותך אבל רק בתנאי שלא תתבגרי… תהיי מטר שמונים… שיהיה לך שיער בצבע… שתהיי במשקל XX… שתלבשי מידה YY … שלעולם לא יהיו לך קמטים…" ההמשך ידוע לכולנו. הילדה שלכן בעצם לא יכולה להיות היא, כי אם היא תשאר מי שהיא באמת לא תאהבו אותה.

העצוב הוא שכל אחת מהנשים שאני הכרתי בחיי גדלה בתחושה שהיא לא מספיק.

עכשיו אני מתחילה להתעורר

מאת : avital Shenhar Chaimy

7 בספטמבר 2014תגובה אחת

מתוך לכל אמא, עמוד הבית, קושי באמהות

עכשיו אני מתחילה להתעורר. במשך בזמן רב הייתי בחושך. חושך זו מילה קצת מעורפלת למה שמרגישים באמת.. היה ביני לבין העולם מעין מסך, חוצץ, חומה. ולא ראיתי את הסובב אותי מבעד למסך. הוא הפריע ושינה הכל. הוסיף פחדים, רגשות, סערות, עוד פחד וחרדה, ועוד מחשבות איומות ולא מציאותיות. פחד מבכיים של ילדיי, שמא לא אדע להתמודד עימו, פחד וחרדה מכך שיהיו רעבים, עייפים, ללא כל בטחון באמהות שלי. פחד מחוסר שיגרה ומשינויים, שהפך אותי לעיתים למשותקת וחסרת ביטחון עד כדי איבוד עצמי.

קלאב פוט- הסיפור שהיה ולא היה

מאת : איריס גומס

1 בספטמבר 2014תגובה אחת

מתוך אחרי לידה, עמוד הבית, שיהיו בריאים

כשהייתי בהריון בשבוע 22 הגעתי לרופא בסניף מכבי לעשות סקירת מערכות שנייה. כל החוויה איתו לא הייתה טובה מהרגע הראשון. הוא התחיל את הבדיקה, עבר על האיברים ואז התעכב ברגליים. הסתכל מהזווית הזו, הסתכל מזווית אחרת, הקפיא את התמונה כמה פעמים. זה נמשך דקות ארוכות עד שאמר – יש משהו ברגליים, אני מנסה להבין מה אני רואה. ואני בתוכי אמרתי "יאללה, הכל בסדר, שיסיים כבר". אבל לא. הוא המשיך ככה עד שאמר לנו שנדמה לו שהוא רואה קלאב פוט והסביר שזה מצב בו הרגליים פונות פנימה, וזו לא בעיה גדולה – פשוט מסדרים את זה עם גבס ונעליים מיוחדות.

רגע לפני פרידה שלישית, מכתב לאורי בני הקטן

מאת : רעות אביב

31 באוגוסט 20140 תגובות

מתוך הילדים בגן ובבית ספר, לכל אמא, עמוד הבית

לאוריק שלי

אתה רק בן 10 חודשים, ואנחנו כבר למדנו מיני פרידות.

את הרחם עזבת, ויצאת בצרחה ושמחה אל אוויר העולם. ערום ומלוכלך נחת עליי, עם קול בכי חלוש, שחקתי באצבעותיך הקטנות, התפעלתי ולא האמנתי שאתה הקטן זה שבעטת וסובבת לי איברים פנימיים במשך חודשים. אביך צחק צחוק גדול, ודיבר אליך מילים משונות על העולם שעוד רגע תפגוש.

(פרידה ראשונה)

הבנתי למה אני זקוקה כדי ללדת. כדי לחיות | על תהליך עיבוד חוויית הלידה

מאת : כרמל רגב די-סגני

31 באוגוסט 20142 תגובות

מתוך סיפורי לידה, עיבוד חוויית הלידה, עמוד הבית

הלידה הראשונה.

אירוע הלידה של אביגיל היה אירוע טראומטי עבורי. אביגיל נולדה בניתוח קיסרי.

חירום.

טראומטי.

מהלך לידה שהותיר אותי מצולקת בגוף ובנפש. חסרת כוחות, חסרת אנרגיות, חסרת אמונה בעצמי וחסרת בטחון. הרגשתי כמו מישהי שקיבל בוקס בפנים ובעיטה בבטן שהעיפו אותה עד לקיר ממול, והיא נותרה ישובה על הרצפה בחדר חשוך.

לידה ראשונה טובה ומעצימה

מאת : תמר

21 באוגוסט 20143 תגובות

מתוך לידה עם אפידורל, סיפורי לידה, עמוד הבית

חשובלי לפרסם את סיפור הלידה משום שאני יודעת שלי סיפורים כאלו נתנו הרבה כוח ואמונה שגם אני אצליח ללדת בסוף, כמו כולן. לסיכום החוויה אני אומרת שהיא הייתה ממש ממש טובה ומעצימה, והרבה בזכות נעמי המיילדת הנהדרת, הסבלנית והנעימה שידעה לעשות בדיוק מה שצריך ולהגיד בדיוק מה שצריך מתי שצריך.

מחשבות על איך לא לאבד שפיות בקיץ הזה

מאת : אמא של רעותי

1 באוגוסט 20140 תגובות

מתוך לכל אמא, מלחמה וימי אבל לאומיים, עמוד הבית

מי שאמר "מלחמות כבר לא קורות בקיץ", שיקר.

ומי שאמר "שתגדלי תביני" או "אחרי החתונה זה יעבור" גם כן שיקר.

כי דווקא עכשיו, בקיץ הזה, כשאני אמא, וחשבתי שגדלתי, אני מבינה הרבה פחות, אבל נדמה לי שמרגישה הרבה יותר.

שוב לא שקט, שוב מתוח ובועט

מאת : ג'ני גיטלבנד

29 ביולי 20140 תגובות

מתוך גוף ומשקל, לכל אמא, עמוד הבית

רוב התשובות לרעב ולצרכים היה רגשי. רעב וצורך גדול בריפוד, בתחושת ביטחון ויציבות, בתחושת בית והגנה, במציאת מקום של שקט ורוגע, בהקלה על העוצמה של התחושות והרגשות הקשים שנמצאים בתוכם, ברצון להעלים את הכאב וחוסר האונים. ועוד תשובות כאלה ואחרות. חלק מאותם אנשים מספרים על זה שאוכל הוא המקום שאליו הם פונים בשעות מצוקה ומשבר כי האוכל תמיד שם ולזמן מסוים אפילו מרגיש שהכאב או הבורות נעלמו.

בעצם, אני מגדלת מפלצת

מאת : דיקלה אייל סיטון

23 ביולי 20140 תגובות

מתוך אחרי לידה, אמהות וקריירה, לכל אמא, מתמודדות עם הסביבה, מתמודדות עם נורמות וציפיות, עמוד הבית

ובלי משים, הכל עובר לטיפול חוץ.

הפחד מקצב התפתחות הילד – עוד כלים, מומחים שונים
הפחד שלא אגשים את החלום- קואצ'ר או מאמן שידחוף אותי, או לחלופין.. בכלל לא להודות שיש לי חלום
הפחד שהילד יצא תלותי- נוזפת בו ודוחפת אותו מעל רגלי ברגעים הקשים. שיתמודד.

הדיכאון שיש לי אחרי לידה רק מעמיק..

מאת : לימור לוי אוסמי

20 ביולי 201418 תגובות

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה, מבט מקצועי, עמוד הבית, קושי אחרי לידה, רגשות אשם אחרי לידה, שיתופים אישיים

התינוקת שלי כבר בת חצי שנה. הדיכאון שיש לי אחרי הלידה רק מעמיק … לא סובלת את עצמי. לא סובלת את בן זוגי והצרחות של התינוקת שלי האין סופיות גורמים לי לשנוא גם אותה לפעמים, מה שגורם לי לרגשות אשם מטורפים כשאני מרגישה קצת יותר טוב.

יש לי עבר ארוך עם דיכאון, ציפרלקס וחוסר רצון לחיות. כרגע אני חייה באפלה. חרדות קשות על התינוקת שלי

הולדת תינוק היא מאורע משמח- אבל היא גם לא

מאת : לימור לוי אוסמי

7 ביולי 20142 תגובות

מתוך אחרי לידה, אני אמא מספיק טובה?, מקצועניות מדברות, מתמודדות עם נורמות וציפיות, עמוד הבית, קושי אחרי לידה, רגשות אשם אחרי לידה

הולדת תינוק היא מאורע משמח- אבל היא גם לא.

גם כאשר התינוק נולד באופן רצוי עם המון ציפיות ותכנונים, לידתו לא מביאה רק שמחה ואושר, אלא גם עצב, קושי יומיומי, חוסר הנאה, עייפות בלתי נגמרת, התנפצות פנטזיית האמהוּת, אובדן הזהות הקודמת, רצון לא ממומש להיות לבד, העדר הנאה מהתפקיד האימהי, העדר אהבה כלפי התינוק, הבנת חוסר השוויון בין המינים, כעס וקנאה כלפי בן הזוג ועוד המון חלקיקי חוויות ותחושות שמפתיעים בהגיעם, כי לא ידענו שהם אמורים להופיע, הרי למדנו שאמהות היא הגשמת הייעוד הנשי, מלאה באושר ושמחה.