קטגוריות נוספות בנושא אמהות אחרי לידה:
האסון בכרמל יכול לעורר באנשים שחוו טראומה בחייהם, גם בלידה, את תחושות הפחד, הכאב, חוסר האונים, חוסר השליטה, חוסר היכולת לתפקד ואת תחושת האיום על החיים. מי שחוותה את הלידה כטראומטית, יכולה להרגיש שהתחושות שהיא חוותה בלידה עולים ומציפים אותה כעת. באתר זה התנדבו מטפלים המוכנים להעניק 3 טיפולים ללא תשלום לאנשים ונשים הזקוקים לעזרה [...]
מאת : לימור לוי אוסמי
21 בנובמבר 20108 תגובות
שינה, שינה, שינה, כמה שהיא חסרה.
יכולנו לכתוב עליה שירי רומנסות מריירים,
יכולנו לערוג לה כמו מאהב לטיני באיטליה,
כמה שהיא חסרה וכמה שאנחנו מפנטזות עליה,
כמה שהיא בלתי מושגת וחמקמקה.
מאת : דורית קיף
21 בנובמבר 20100 תגובות
חזקי את עצמך אחרי לידה בתמיכה מהאנשים שאוהבים אותך ומוכנים לעמוד לצידך בתקופת הביניים עד שתתארגני עם הצרכים של השלב החדש בחייך. אם הקושי רב מידי ואת חשה שהמועקה מכבידה מידי אל תהססי לפנות לאיש מקצוע שיסייע לך להתמודד עם הקושי הקיים. כמו שאת רואה, זהו תהליך מורכב שמצריך כוחות דווקא בתקופה בה הכוח הפיזי לא בעוצמתו הרגילה.
מאת : אמא מותשת
14 באוקטובר 20104 תגובות
"אני פשוט מרגישה מטומטמת. התינוקת שלי בת חודשיים ואני לא מצליחה לארגן טקס שינה או סדר יום מינימאלי עבורה. ניסיתי כבר את כל הטכניקות ורשמתי כמה ימים בקפידה את סדר היום שלה ושום דבר לא עוזר. הקטנה לא מבחינה בין יום ולילה. בנוסף להכול, אני כבר ממש מותשת מההנקות. גם בזה, אין שום דפוס קבוע. יש [...]
מאת : יעל דורון יבין
27 בספטמבר 20104 תגובות
אחד הדברים שהיו קשים לי באימהות אחרי לידה היה הפער האינטלקטואלי ביני ובין ילדי.
במשך השנה וחצי הראשונות מאוד נהניתי לעשות עם בני הבכור הכול, התלהבתי יחד איתו מכל דבר שעשה וגילה. כמו שאומר השיר- הרגשתי שזו ילדותי השנייה !
לאט לאט, איבדתי עניין, הבנתי את הקטע, השתעממתי. הוא ביקש לחזור שוב ושוב על הדברים, בכל חזרה מגלה עוד עניין בחיים. ואני חושבת גם על עצמי. חשה רגשות אשמה שאני חושבת על עצמי ולא מתלהבת כמו פעם.
מאת : אמא שמפחדת
26 בספטמבר 20106 תגובות
אני מאוד מפחדת ממה שאני מרגישה כלפי התינוקת שלי. אני מאוד אוהבת אותה ונותנת לה המון חום ואהבה פיזית ומילולית. מעולם לא הרמתי עליה את הקול או פגעתי בה פיזית. אבל, אחרי כמה לילות נטולי שינה שאני כ"כ עייפה, אני הופכת לסוג של מפלצת… לפעמים, כשהיא "מנג'סת" וקשה לה, בא לי לצרוח עליה, ואני מרגישה [...]
מאת : אמא מתוסכלת
19 בספטמבר 201011 תגובות
"אני לא מבינה למה אני מרגישה תסכול וכעס, כשהתינוק שלי הוא כזה מלאך קטן ומדהים בן ארבעה חודשים. פשוט קשה לי לשמוח בימים האחרונים, כשהוא שוב חזר להירדם רק עם ידיים ונדנודים והוא ניג'ס רוב היום. קשה לי פיסית, שלא לדבר שבמזג אוויר הלוהט הזה, פשוט בלתי נסבל לצאת איתו החוצה במנשא. אני כל כך כועסת על [...]
מאת : יעל דורון יבין
12 בספטמבר 2010תגובה אחת
קושי, בעיקר אחרי לידה, הוא חלק מחיינו. בד"כ אנחנו מתייחסים אליו כמשהו רע שקרה לנו.
העשייה, המרוץ, המשימות והמטלות הפכו את החיים אחרי לידה למורכבים יותר וכשהמיקוד הוא על העשייה,
איתה מגיע גם הקושי. נדמה שבחיינו כנשים וכאימהות, בגלל הרצון שלנו לקחת אחריות על הכל, לרצות 'גם וגם וגם' בכל תחום ולנסות לעשות את הכי טוב שאנחנו יכולות.. הקושי מתעצם וגדל.
אז איך אפשר להתיידד עם הקושי? לצאת ממנו? (אם בכלל?)
מאת : לימור לוי אוסמי
6 בספטמבר 201015 תגובות
העצה המרכזית לתקופה שאחרי הלידה היא – "תדאגי לעזרה ! המון עזרה !!" העצה הזו נשמעת הגיונית והכרחית נוכח הקשיים והאתגרים הרבים שאמהות פוגשות בתקופה שאחרי הלידה, ועם זאת – רבות מאיתנו מוצאות את עצמנו ללא עזרה משמעותית וקורסות (או כמעט) עם המטלות הרבות וההסתגלות למציאות החדשה.
העניין הוא, שמבחינה קוגניטיבית, יש לרובנו הסכמה שבאמת "אם הייתי מבקשת עזרה, אז היה לי הרבה יותר קל/טוב עכשיו" ובכל זאת- אנחנו לא מבקשות או שמסרבות לעזרה שמוצעת. אנחנו לא מבקשות עזרה גם כשאנחנו ממש רוצות וצריכות אותה.
מאת : אמא חוששת
5 בספטמבר 20109 תגובות
"הילד שלנו כבר בן שנתיים ו 3 חודשים, ובמצב אידיאלי הייתי מנסה עכשיו להיכנס להריון, כדי שיהיה הפרש של עד 4 שנים בין שני הילדים. הבעיה היא שאני כל הזמן חושבת אם עכשיו זה הזמן הנכון לילד נוסף ויש לי המון חששות ופחדים סביב העניין הזה. המצב הכלכלי שלנו לא משהו ואנחנו כרגע גרים אצל [...]
מאת : לימור לוי אוסמי
5 בדצמבר 20100 תגובות