נשים מדברות אמהוּת

תאורה אלוהית/ סיון ויצפלד

מתוך אמנות נשית

השיר הזה נכתב בהריון הראשון כשדמיינתי את הבן שלי מבלי להכיר אותו, דרך התחושות, הבעיטות, הבדיקות.

הלידה כפי שחוויתי אותה

מתוך אמנות נשית

ציור הלידה כפי שחוויתי אותה: כואבת, ברוטלית, רוחצת בדם.
בלי התייפיפות, תחושה ראשונית, שבה כאב האמהות "נשפך" מקרבי.
הציור היווה חלק מהריפוי וההתמרה לסיטואציה שנחוותה כקשה.

שם הציור: "דור ואני בעמק יזרעאל – תחילת אביב 2011"

מתוך אמנות נשית

יציאה ראשונה מהבית לטיול בטבע, עם תינוק בן חודש על הידיים. ניסיון להתחבר בחזרה לחיים שבחוץ……

בלבול, דאגה, הצפת רגשות אמהיים, מחשבות והרהורים ללא סוף.

שם הציור: "אמא"

מתוך אמנות נשית

ציור שציירתי עוד לפני שהייתי אמא בעצמי.

תמיד מצאתי בי כמיהה לחזור למקום המוגן הזה – הרחם. האמת, שמאז שאני אמא, אני כבר לא מרגישה ככה! יש לי את הרחם המשפחתי שלנו וטוב לי בו.

שם הציור: "התגלות- חשיפה"

מתוך אמנות נשית

היצירה היא קולאז' שנעשתה כחלק מסידרה-פורטרט עצמי- אשר בה השתמשתי בצילומים מתקופות רבות בחיי ובעזרת טכניקות שונות ניתנה להן תחושת המודעות /יופי/עצב/דואליות כמימד נוסף.

ביצירה הזו משולב צילום שלי שנעשה מייד אחרי לידת בני והוא מבטא את התחושה שהייתי מוסתרת על-ידי צעיפים רבים ולאט לאט נחשף טפח ועוד טפח עד שיכולתי להתגלות/להיחשף במלואי!

אני בבית עם התינוק, הידיים שלי רועדות

מתוך אמהות אחרי לידה משתפות, אמנות נשית, דיכאון אחרי לידה

אני בבית עם התינוק, הידיים שלי רועדות, אין לי מושג איך מתפקדים עם התינוק. הוא בוכה וצורח, יש לו גזים או משהו אחר. אני מנענעת אותו, מחבקת, שרה לו ,מחייכת אליו שלא ירגיש שאני עצובה. אני עייפה ורעבה והגוף דואב. אני מלאת חרדה לצאת איתו החוצה והכל נראה לי מפחיד ומסורבל, אין לי כוח להוריד את העגלה ואת התינוק במדרגות, אין מעלית וכל הגוף שלי מרגיש מפורק.

אני פוחדת ליפול איתו, מרגישה חולשה עצומה ברגליים ובכל הגוף. אני לבד בבית. אני שמה דיסק ומתנגנת לה מנגינה לפעוטות ,מנגינה שאמורה להרגיע, אבל ככל שאני שומעת אותה, אני נכנסת לבכי שאינו נגמר…אני מחכה לשעה חמש וחצי בערב. והחל מהשעה חמש וחצי בערב אני סופרת את הדקות שעוברות בשעון הדיגיטלי. העיניים שלי על השעון חמש ושלושים וחמש דקות , חמש שלושים ושבע, חמש שלושים ושמונה, וכל דקה היא נצח, אני מחכה לבעלי שישוב מהעבודה.

השינוי בחיי: ממעצבת אופנה מצליחה למנחת מעגלי העצמה לנשים

מתוך אמהות וקריירה, אמנות נשית

נולדתי תאומה- לאח תאום ואיש מדהים. יודעת היום שבחרתי בדרך של שיתוף כבר מהרחם- באתי לעולם ונפשי שלובה בנפש נוספת. במהלך חיי פגשתי נשמה משלימה- האיש שיחדיו אנחנו חצי שנות דור- והוא החבר הכי טוב שלי. אם היו שואלים אותי כשהייתי קטנה: מה תרצי להיות כשתהיי גדולה? הייתי אומרת : מורה ! –במובן של להורות דרך, להעצים , ולדעת

שם הציור: "נמרוד ואני"

מתוך אמנות נשית

כשכל כבדות החיים מתפזרת ואת מוצאת מקום לנוח, מקום בו את יכולה להניח את המזוודה, ולהיות את.

איש שרואה אותך בעיניים מפוקחות ומקבל אותך כמו שאת – באהבה גדולה.

דיכאון אחרי לידה- שוברות את קשר השתיקה גם באמנות

מתוך אמנות נשית, דיכאון אחרי לידה

מחר – יום ה' 05.05.11- נפתחת תערוכה חדשה וייחודית שנקראת "אי-מהות- דיכאון אחרי לידה" על ידי האוצרת נורית טל- טנא.

באתר אנחנו כותבות לא מעט על התחושות שלנו אחרי לידה, לעיתים אנחנו קוראות לזה 'דיכאון אחרי לידה' ולעיתים התחושות קצת פחות ברורות או מוגדרות. ובאמת, האם זה משנה איך קוראים לזה?

שם הציור: "פגישה ראשונה"

מתוך אמנות נשית

הציור צויר כשבועיים לאחר לידת בני הבכור "דור", כמתנה עבור רופא מדהים מבית חולים כרמל, שליווה אותי בלידה.
כשאני מתבוננת בציור, אני נזכרת כמה אינטימי וחזק היה הרגע שהאחות הביאה אליי את דור בפעם הראשונה, אמצע הלילה, שעות ספורות לאחר הלידה הקשה, כולי כאובה, עייפה ומטושטשת.