נשים מדברות אמהוּת

כדאי לדעת- אושרה חופשת לידה ארוכה יותר לאמהות לתינוקות המאושפזים לאחר הלידה

מתוך הריון ולידה, למען שינוי

כדאי לדעת שאתמול אישרה מליאת הכנסת בקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו), שלפיה תהא אפשרות להאריך את חופשת הלידה של האם, במידה ותינוקה אושפז בבית החולים במהלך חופשת הלידה לתקופה של יותר משבועיים.

על פי הצעת החוק החדשה, ליולדות תהיה זכאות מלאה להארכת חופשת הלידה בתשלום, בדיוק על פי משך תקופת האשפוז של היילוד (עד 10 שבועות). כלומר, אם שתינוקה אושפז ל 7 שבועות, תהיה זכאית להארכה של 7 שבועות בדיוק, שבעדם היא זכאית לתשלום מלא של דמי לידה.

כל זכויותיה של העובדת במקום העבודה יישמרו בתקופת ההארכה, לרבות הפרשות לקופת גמל על-ידי המעסיק וזכויות התלויות בוותק, ועובדת שצברה תקופת הכשרה מלאה בביטוח הלאומי תהיה זכאית לדמי לידה בעבור כל התקופה שבה הוארכה חופשת הלידה.

הברכה שבכאב הלידה

מתוך הכנה רגשית ללידה ולאמהות, הריון ולידה, לידה טבעית, לידת בית

"אחרי שעברתי לידה אני מרגישה שאני מסוגלת להכל בחיים", משפט שאני שומעת מנשים רבות וגם אני מצטרפת אליו. כל פעם שאני מקדישה מעט זמן להיזכר בלידה של בתי אני שמה לב שמשהו מאד מעניין קרה לזיכרון של הכאב עצמו. אני זוכרת אותו ובאותה מידה לא. הוא כמו עננה אנרגטית סביב גופי. אני יכולה לחשוב עליו ולזכור את מה שאמרתי ועשיתי תוך כדי הצירים ותחושת הכאב העצומה. אני זוכרת שלא האמנתי שיש כאב כזה, אני זוכרת שתפסתי לבעלי את כף היד חזק חזק כאילו הוא בעצמו יכול לעזור לי להחזיק את הכאב שלי. אני זוכרת שנשבעתי שלא אלד יותר, ששאלתי את המיילדת אם זה נורמלי שכואב כל כך או שמשהו לא בסדר איתי. ופעמים רבות שאלתי את בעלי איך זה יכול להיות שאני לא מצליחה שלא להזדהות עם הכאב. ובעלי שעונה לי, 'אל תברחי ממנו, אל תברחי מהכאב, תקבלי, אי אפשר לברוח מהגוף עכשיו'. והנה עוד גל שוטף אותי בזיעה קרה.

סיפור לידה של תמה

מתוך הפלה, הריון ולידה

תמה נולדה ביום שלישי, א' טבת, נר שמיני של חנוכה, 27/12/11 בשעה 5:30 לאור בוקר ראשון. היא היתה יפה ושקטה, תינוקת ישנה. לקחתי אותה בזרועתיי עטופה וחיבקתי וליטפתי ונישקתי ודיברתי ואהבתי אותה כל כך. אבל תמה לא זכתה לחיות. היא נולדה כשקשר אמיתי בחבל הטבור שלה, מה שלא איפשר לה לנשום ולקבל אספקת חמצן והיא נולדה ללא רוח חיים.

הכל התחיל ביום שבת 24/12. היום התחיל כרגיל, בצהריים נסעתי להורים לאכול ארוחה משפחתית וכשהגעתי אליהם עדיין הרגשתי תנועות כרגיל לגמרי. אכלנו, פטפטנו, היו המון שיחות על הלידה המתקרבת, איך אני רוצה ומה אני ממש לא רוצה.

בשעה 17:00 נסעתי הביתה וכבר בדרך תהיתי איך זה שלא הרגשתי אותה כבר כמה שעות, הגעתי הביתה והחלטתי לשתות מים וקפה ולראות אם היא זזה, כי זה על פי רוב עזר לה לזוז. זה לא קרה, הנחתי ידיים על הבטן. זה הסימן המוסכם שלנו שאחריו היא תמיד זזה, שולחת לי סימן שהכל בסדר והיא לא זזה. ניגשתי והכנסתי לפה כפית דבש, על אף הסוכרת, ונשכבתי על צד שמאל לא רגועה לגמרי, וזה לא עזר. ניגשתי להתקלח אולי זה יעיר אותה, אכלתי כפית סוכר ושוב נשכבתי על צד שמאל, והיא עדיין לא זזה. קראתי באינטרנט על הפחתה בתנועות עובר, והחלטתי להתקשר למוקד של הכללית, ובו זמנית לכתוב בקומונה. במוקד הפנו אותי מייד לבית חולים, התקשרתי לאמא שלי והיא הגיעה תוך חצי שעה לקחת אותי. מפה התחיל סיפור אחר לגמרי.

המומלצות: עיבוד חוויית הלידה/ עבודה עם טראומה בלידה/ הכנה רגשית ללידה

מתוך הכנה רגשית ללידה ולאמהות, המומלצות, הריון ולידה, עיבוד חוויית הלידה

כאן תוכלו לקבל המלצות על נשות מקצוע מתום העבודה עם טראומה בלידה, עיבוד חוויית הלידה והכנה רגשית ללידה.

את ההמלצות כותבות נשים שעשו עבודה אישית עם אשת המקצוע והיו מרוצות מאוד מעבודתה.

מי עשתה את ההחלטה ללדת בבית ? אני או היא ?

מתוך הריון ולידה, לידה טבעית, לידת בית

אגתה כבר בת 9 חודשים. היא ערנית וסקרנית ונראה שהיא יודעת מאד מה היא רוצה וצריכה. את זה כבר חשתי בבטן. ידעתי שיש לה אישיות חזקה. איך? התנועות שלה היו מאד מפוקסות. כשלא אהבה משהו, כמו מוסיקה חזקה או ריח סיגריות, הייתה בועטת מבפנים, כשרצתה שאוכל משהו או אשתה, הייתה מתנועעת בחוסר נחת ומעירה אותי באמצע השנה כדי לאכול. כשעמדתי קרוב מדי למערבל כדי להכין עוגה, היא סימנה לי בברור, שהרעש חזק לה מדי ושאתרחק.

איך הבנתי מה היא אומרת או צריכה ממני? התחושה הייתה שהיא מדברת איתי בלי מילים. לא הייתי צריכה לנחש או לנסות להבין. זה היה חד וברור. זו לא הייתי אני שחשבתי עבורה, אולי זה לא נעים לה, היא פשוט דיברה איתי.

אני מנסה לחזור אחורה להחלטה שלי ללדת בבית ואני שואלת את עצמי, אז מי בעצם עשתה את ההחלטה הזאת, אני או היא? אף פעם לא חלמתי או דמיינתי ללדת בבית. לא הכרתי אף אחת שילדה בבית. אמא שלי אחות בבית חולים והדרך לבית היולדות באיכילוב היה די ברור עם כל הקשרים שיש לנו שם. אך הסיפור שלי מוביל אותי לאיטליה, שם חייתי בארבע שנים האחרונות, שם התאהבתי, הריתי וילדתי.

פרוייקט 'נשים גדולות מהחיים'

מתוך הריון ולידה, עמוד הבית

לרוב כשאני מביטה בתמונות סטודיו מעלפות של נשים בהריון, תמונות שבהן יש איזה צירוף של עונג מושלם, עולה בי לצד ההתרגשות גם רגש אחר, שתוהה עד כמה זה 'אמיתי' כל הדבר הזה, עד כמה המופלאות הזאת הנשקפת מבעד התמונות היא אותנטית, אמיתית, משקפת את התחושות הגועשות שמתחת. עולה בי איזה חשק לשאול את האישה המצולמת: איך את מרגישה ? מה את עוברת ?

הרי הגוף והחיים שלנו כל כך משתנים בהריון. איך אנחנו עם הדבר הזה, עם ההשתנות הזאת ?

איך הקשר שלנו עם הגוף בהריון ואיך הוא שונה מהיחסים הרגילים בינינו לבין הגוף ?

כל אחת חווה את השתנות הגוף אחרת, את חוויות ההריון אחרת ובפרוייקט הזה הזמנתי אתכן, הנשים המופלאות שלוקחות חלק באתר, לשתף אותנו בתמונה מאלבום התמונות הפרטי והבייתי שלכן, בתמונות אותנטיות וטבעיות, ולחשוף משהו ממה שהיה בכן בהריון, משהו על הקשר בינכן לבין הגוף בהריון.

לא מסוגלת לשתף במחשבות על הפלה

מתוך הפלה, הריון ולידה, יומן הריון

שוב זה קורה… שוב איחור במחזור, בדיקת הריון, שני פסים….כל הדאגות והחששות שקדמו לבדיקה נעלמו והחליפה אותם שמחה גדולה- עוד חיים נוצרים בתוכי!

זה לא היה מתוכנן.

לפני כ 4 חודשים מאוד רצינו והפסקנו עם הגלולות, אבל אז השיקולים הכלכליים גברו על הרצון והחלטנו לחכות. הקטנה שלנו רק בת שנה ו 3 חודשים, איך נסתדר עם 2 תינוקות בבית? עלויות של גן, סימילאק, חיתולים וזה רק בשוטף… עוד לא הספקתי לחזור לגלולות וכבר זה נקלט.

בהריון הראשון זה לקח כמעט שנה, לא חשבתי שהפעם זה יקרה כל כך מהר, לא הייתי מוכנה לזה! האמת, שהרגשתי ברגע שסיימנו לעשות אהבה… הייתה לי תחושה שלא ניתנת להסבר, תחושה שלא הייתה לי בהיריון הראשון ובחרתי להתעלם ממנה…

שבריריות החיים

מתוך אמהות אחרי לידה, אמהות אחרי לידה משתפות, הריון ולידה

ואז נולדת.

הלידה שלך, היא החלום הרטוב של כל יולדת.

יצאת מהר ובקלות ועם קשר בחבל הטבור.

אפסיות החיים. הקשר הזה סימן לי את כל מה שיכולה היה לקרות ותודה לאל לא קרה, אבל אני לא ממש הצלחתי להתמודד עם שבריריות החיים.

הנושא העסיק אותי.

מה זה אומר?

מה ההשלכות?

האם בגלל זה נולדת קטן? (קילו פחות מהאחים שלך).

מסביבי אף אחד לא התייחס לזה ברצינות. לא בתינוקייה ולא אחר כך.

אני עדיין לא אמא, האם אין לי מקום באתר ?

מתוך דולה, הריון ולידה, עמוד הבית

כן, אני דולה ולא, אני לא אמא, עדיין לא.

המחשבה על הפוסט הזה עלתה מתגובה שקיבלתי באתר לפני מספר חודשים. זה התחיל בתגובה שלי לגבי אחד מהפוסטים, מילותיי נכתבו מהידע אותו צברתי בתור אשת מקצוע בתחום (דולה ומדריכת הכנה ללידה) והמשיך במייל שקיבלתי מאישה שילדה לא מכבר, ובו כתבה שהבינה מתוך דבריי שאיני אמא עדיין ולכן אולי כדאי שלא אגיב כי אין לי את 'הנסיון האימהי הדרוש לכותבות ולמגיבות באתר מסוג זה'.

הפעם ההריון מרגיש "אחר". מה זה אומר לכל הרוחות ?

מתוך הריון ולידה, חרדות ודיכאון בהריון, עמוד הבית

הפעם זה אחר…

עם נסיון של שני הריונות מדהימים, הפעם ההריון הזה היה אחר. והמילה הזו שיגעה אותי!!

מה זה אומר, לכל הרוחות, "אחר"?

הרגיש לי שיש משהו "אחר" בבטן וחוסר היכולת להבין מה זה ה"אחר" הזה הוא בהחלט אחד הדברים החזקים של החרדות.

האם ה"אחר" הזה הוא טוב, לא טוב?

האם זה אומר שהעובר לא בריא?

שההריון לא בריא?

כמישהי שעוסקת בתחום האיזוטרי, גם שאלות משם באו.

האנרגיה היא אחרת…. מה זה אומר?

האם זו אנרגיה טובה?

האם זו אנרגיה שלילית?