נשים מדברות אמהוּת

כדאי לדעת- אושרה חופשת לידה ארוכה יותר לאמהות לתינוקות המאושפזים לאחר הלידה

מתוך הריון ולידה, למען שינוי

כדאי לדעת שאתמול אישרה מליאת הכנסת בקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו), שלפיה תהא אפשרות להאריך את חופשת הלידה של האם, במידה ותינוקה אושפז בבית החולים במהלך חופשת הלידה לתקופה של יותר משבועיים.

על פי הצעת החוק החדשה, ליולדות תהיה זכאות מלאה להארכת חופשת הלידה בתשלום, בדיוק על פי משך תקופת האשפוז של היילוד (עד 10 שבועות). כלומר, אם שתינוקה אושפז ל 7 שבועות, תהיה זכאית להארכה של 7 שבועות בדיוק, שבעדם היא זכאית לתשלום מלא של דמי לידה.

כל זכויותיה של העובדת במקום העבודה יישמרו בתקופת ההארכה, לרבות הפרשות לקופת גמל על-ידי המעסיק וזכויות התלויות בוותק, ועובדת שצברה תקופת הכשרה מלאה בביטוח הלאומי תהיה זכאית לדמי לידה בעבור כל התקופה שבה הוארכה חופשת הלידה.

מתנגדים לטופס ההנקה גם בדיון שהתקיים בכנסת

מתוך הנקה, למען שינוי, עמוד הבית

סוף סוף יצא הפרוטוקול של ישיבת ועדת הכלכלה (14 דצמבר 2011) בנוגע לחוק לעידוד הנקה.

כל מי שעוקבת אחר הפרסומים שלי בנושא, יודעת שאני מתנגדת נחרצות לסעיף 5ב' לסעיף החוק, המחייב נשים שבוחרות לא להניק לחתום על טופס המיידע אותן על יתרונות ההנקה.

בקריאה של הפרוטוקול שמחתי לגלות שלמרות שמהות החוק נוגעת לצד הכלכלי של התקשורת בין חברות התמ"ל (תרכובות מזון לילודים) לבין בתי החולים, רוב הדיון בכנסת נסב דווקא על סעיף החוק הבעייתי וכל הנוכחים, מלבד שתיים (מצוינות בסוף), מתנגדים באופן נחרץ לסעיף חוק זה ולא מבינים מה הקשר של סעיף החוק הזה לחוק שהוא כלכלי במהותו (לכן גם נידון בוועדת הכלכלה).

למרות שליבת החוק היא עניין כלכלי, רוב הדוברים ככולם לא התייחסו לעניין זה, אלא רק הביעו על סעיף החוק התמוה ובכלל, על הבחירה של הכנסת להתערב ב'עידוד הנקה', שהוא עניין כל כך פרטי.

למה אני רואה את קיום הכנס הנפרד לנשים כהתקדמות ולא כנסיגה ?

מתוך למען שינוי

בוקר טוב,

בעקבות הפרגונים והביקורת כאחד בנוגע להצעה העומדת להתממש, שמכון פוע"ה יקיים כנס גניקולוגיה לנשים בלבד בקיץ, רציתי להבהיר כמה דברים, כי אני רואה שרוחות רבות סוערות בעניין.

כיום ציבור דתי רחב מאמין בלב שלם כי אין זה צנוע שגבר ישמע את קולה של אישה, לצורך העניין, בשירה או בהרצאה. מכון פוע"ה לא המציאו את זה והם חלק מציבור גדול שחי בקירבנו שמאמין בכך.

נכון, גם לי מאוד קשה להאמין שזו המציאות, אני לא מקבלת אותה ומאמינה שיש לעשות עבודה עמוקה מבפנים ומבחוץ כדי ליצור שינוי במקום הזה.

אבל- עם כל כמה קשה לרובנו להבין את המציאות הזאת, זאת המציאות.

מתוך המקום הזה, ומתוך הבנה שדרוש שינוי, ומתוך הבנה שיש להמשיך ולא להפסיק כדי ליצור שינוי בעניין הזה, השאלה שעומדת בפני עיניי היא- אז מה כן ? מה כן אפשר לעשות וליזום כדי להתחיל ליצור שינוי כבר עכשיו ?

אני מניחה שכמו כל דבר, אין תשובה אחת נכונה. יחד עם זאת, אני מניחה שמאבק

כנס גניקולוגיה ללא נשים- הסוף !!!

מתוך למען שינוי

יקרות, יש תוצאות !

אחרי שכעסתי, התעצבתי, התעצבנתי.

אחרי שנרגעתי, פעלתי, התייאשתי, דיברתי והמתנתי.

הגיעה היום הודעה משמחת, הודעה שהיא צעד חשוב ומשמעותי בעיניי.

נוכח הלחץ האדיר שהופעל מכל עבר, וחלק גם בזכות ההידברות שהתקיימה ביני לבין המכון, מכון פוע"ה החליט לקיים כנס שנתי נוסף, מכובד ויוקרתי באותה מידה כמו הכנס שמתקיים ביום רביעי הקרוב, שבו תרצנה נשים בפני קהל של נשים.

על פי הודעה רשמית שיצאה זה עתה מכון פוע"ה מבטיח לקיים בקיץ הקרוב כנס גדול ומשמעותי, המהווה חלק בלתי נפרד מהכנס השנתי, שיוקדש לקול הנשי. הכנס יתקיים ביום רביעי כ"ג בסיון. מכון פוע"ה מתכוון לקיים את המושב לנשים מדי שנה ולא באופן חד פעמי.

נכון, נשים עדיין לא תוכלנה להרצות בפני גברים במסגרת הכנס. גם אותי זה מאוד מאוד (!!) מצער, אבל אני מבינה שזו אמונתם היום, עם כל הקושי שלי להכיל, להבין ולקבל את זה. בתוך המציאות המורכבת הזאת, שבה ההנהלה של מכון פוע"ה וחלק גדול מהציבור אליו פונה המכון היום מאמין שההלכה אינה מאפשרת לנשים להרצות לגברים מטעמי צניעות, אני חושבת שהצעד הוא גדול, אדיר.

כנס גניקולוגיה ללא נוכחות נשים. הסוף ?

מתוך למען שינוי

שבוע שעבר נודע לי כי עומד להתקיים ב 11.01.2012 (יום ד' הקרוב) כנס גניקולוגיה והלכה מטעם מכון פוע"ה ושנשים אינן רשאיות להרצות בו מטעמי 'צניעות'.

הייתי צריכה לקרוא שוב ושוב את הרשומה של לילי בן עמי כדי להבין שאכן, מכון פוע"ה, מכון משפיע ומרכזי המייעץ לזוגות בבעיות פוריות וגניקולוגיה, מבקש ממרצות שלא להופיע בכנס כדי לשאת דברים, מטעמי 'צניעות'.

ההסבר שלהם לבחירה זו ניתן בדף הפייסבוק שלהם בלשון זו: "…כידוע המכון עוסק בנושאים שהצנעה יפה להם וכן משרת את כל החוגים בארץ ובעולם , על כן המכון לקח על עצמו להתאים את שרותיו לכל החוגים ועל כן נשים לא מופיעות בפני גברים בכנס. זאת ועוד מאחר ומדובר בנושאים שהצנעה יפה להם לא יתכן שנשים ידברו על כך בפני גברים…"

כשקראתי את הדברים הדם עלה לי לראש וכתבתי את הרשומה הזאת שבה העליתי את השאלות הבאות:

"כיצד קורה כל פעם מחדש שסילוק של נשים מהמרחב הציבורי, התנגדות להבעת דעה נשית, התנגדות לנוכחות נשים בשיח רפואי מקצועי נחשב, נעשה בכסות ההלכה ?

מדוע כשגברים מדברים על גופה של האישה זה נחשב צנוע ואילו כאשר נשים מצטרפות לדיון השיחה כבר איננה צנועה ?

כיצד תתפתח הקידמה ובריאותן של הנשים אם הן מודרות משיח על גופן שלהן ?

האם גברים מבינים טוב יותר מאיתנו את בריאותנו וצרכינו ?"

הרגשתי שרבות מהתחושות שלנו כנשים, תחושות שאתן מבטאות יום

ישראל 2012: כנס גניקולוגיה ללא נשים

מתוך למען שינוי

האם ייתכן שבישראל שנת 2012 יכול להיערך כנס בנושא גניקולוגיה ללא נשים ? מסתבר שכן.

בעוד מספר ימים ממש, ב 10.1.2012 ייערך כנס ארצי בנושא "חידושים בגניקולוגיה והלכה- פסקים, דילמות והתמודדויות" וכל המרצים בלי יוצא מן הכלל הינם.. גברים.

גברים בלבד הולכים לדון ולהרצות בנושא גניקולוגיה והלכה, בנושא הגוף שלנו, הנשים, ללא אף נוכחות של אישה. שימו לב לנושאים המשמעותיים של הכנס:

מניעת הריון והפסקתו,

הכנת המשפחה ללידת ילדים עם מוגבלויות,

הטיפול בורידים לנשים בהריון,

ניתוחים גניקולוגים בעזרת רובוט דה וינצ'י,

המאבק על הזכות ללדת בבית הוא המאבק של כולנו

מתוך הריון ולידה, לידה טבעית, לידת בית, למען שינוי

קשה לי כל כך לחיות כאן. במדינה הזאת. כשאני מרגישה שבכל יום שעובר מפריעים לי (פשוט כך!) לחיות את החיים שלי. כמו שאני בוחרת לחיות אותם. והבחירות שלי לא פוגעות באף אחד ולכן גם לא אמורות לעניין את אף אחד.

עוד לפני שנכנסתי להיריון התעניינתי בלידות בית. זה נראה לי מדהים. התחלתי ללמוד ולחקור את הנושא והתאהבתי. ברעיונות, בתמונות, בנשים, במיילדות, בתינוקות…

זאת הייתה (ועדיין) הבחירה שלי. והיא מאוד מבוססת. והיא לא סתם איזה מיתוס. והיא מאוד שנות האלפיים, ולא רק היפיות מוזרות עם שרוואלים וצעיפים על הראש עושות את זה.

במדינות אחרות, מתקדמות ומערביות כמו (אם לא יותר) מישראל, הבחירה הזאת נחשבת לגיטימית. וזוכה לגיבוי ותמיכה מלאה מטעם מוסדות המדינה.

ואצלנו – בשנת 2008 משרד הבריאות הוציא נוהל שמסדיר את לידות הבית בישראל. כולם חשבו שהנה, סופסוף משהו משתנה. זה נראה כמו חריץ קטן שמאפשר לאור שבקצה המנהרה להיכנס.

שוטפים לי את המוח

מתוך אמא לכל החיים, למען שינוי

בימים האחרונים אני מוצאת את עצמי עסוקה בשאלה "מה שלי" ו"מה לא שלי", מה משפיע עליי מבפנים, מה משפיע עליי מבחוץ והאם אפשר בכלל להפריד בין השניים ?

כבר מאז שגלעד שליט שוחרר מהשבי, אני רוצה לכתוב משהו שקשור לזה. חודשיים הדבר הזה מתבשל אצלי בבטן.

הדבר היכה בי אחרי כשקראתי את הכתבה שהתפרסמה במוסף של 'ידיעות אחרונות' על האישה שהיתה אחראית על יחסי הציבור במאבק לשחרורו של גלעד שליט. ידעתי שמשפחת שליט שכרה את שירותיו של משרד יחסי ציבור וגם חשבתי שהדבר הכרחי, אבל לא שיערת בדעתי עד כמה הדבר משפיע עליי ברמה היומיומית.

במשך תקופה ארוכה הבטן שלי כאבה. כאבתי את השבי של גלעד שליט, ייסרתי את עצמי ואת סובביי על כך שהוא נמצא שם והעולם ממשיך. הרגשתי שקשה לי נפשית להיות פעילה במאבק יחד עם המשפחה ולהיות במגע ישיר עם העוול הזה, אך מצד שני גם היה לי קשה נפשית שלא לעשות כלום מלבד להתלונן. כל יום שלא עמדתי בצומת עם שלט, כל יום שלא הפגנתי ולא מחיתי על העוול, ייסרתי את עצמי והלקיתי את עצמי. ימים רבים הרגשתי רע, חשבתי על מה הייתי עושה אילו הבן שלי היה נלקח בשבי, איך הייתי מתמודדת. חשבתי על המדינה שלנו ועל זה שלא בא לי לקחת חלק ממנה. חשבתי שכמו אביבה, גם לי זה היה יכול לקרות, וזה הפחיד אותי. מאוד.

תובנות אחרי לידה שניה – הנקה

מתוך אמא לכל החיים, אמהות אחרי לידה, אמהות חד הוריות, הנקה, למען שינוי

אם יחידנית מחליטה לא להישאר עם בת אחת, רוצה עוד אחת, ליצור משפחה מורחבת וכן ליצור עבור הגדולה שותפות.

בלידה הראשונה חוויתי דיכאון לאחר לידה. חויה זו לא עצרה אותי מלהיכנס להריון שני, אלא נתנה לי אפשרות לבדוק את יכולותיי.

אני אחרי לידה (כמעט שלושה שבועות) ויש לי תובנות רבות על המון דברים.

אז אתחיל מן ההתחלה – הנקה בבית חולים.

"וזמן לעצמם יש להם" ? על התפרקות הזוגיות ואמהות

מתוך אמהות אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה, זוגיות, למען שינוי

"וזמן לעצמם יש להם?" שאלתי סבתא לשלישיה שבדיוק חזרה מתורנות ב"מפעל" של הזוג עם השלישיה. היא הביטה בי עם סימן שאלה בעיניים.

זו לא הפעם הראשונה שאני שואלת את השאלה הזו. וזו לא הפעם הראשונה ששאלתי פוגשת סימן שאלה.

"זמן לעצמם יש להם?" זו שאלה שצריכה להיות על סדר העדיפויות הציבורי מערכתי, אם יש עניין להוריד את רמת הגירושין. אם יש עניין שליותר ילדים יהיו זוג הורים יחד, ולא לחוד.