הפכת לאבא. לא פשוט להיות בנעליך עכשיו. דבר גדול נפל בחייך. אתה נרגש, נסער, ואולי גם מבולבל וחושש. ודווקא עכשיו, כשאתה כל כך צריך את בת הזוג שלך לידך, שתתמוך בך, היא עסוקה במישהו אחר לגמרי: בתינוק שלכם. אולי היא בדיוק מנסה ללמוד איך מיניקים, סביר להניח שהיא עדיין מתאוששת מהלידה, והיא ודאי עייפה מאוד, ואולי גם כואב לה.
מאת : רותי שלו
30 במרץ 201112 תגובות
במהלך השנים אני רואה שוב ושוב את השפעת ההריון והלידה על גברים וההשלכות ההרסניות של חוסר ההכנה של גברים לאבהות ולזוגיות החדשה. מנסיוני האישי והמקצועי ברור לי שיש צורך דחוף בשינוי בתחום, ולכן התחלתי בפיתוח תכנית לגברים שתכליתה הכנה רגשית לאבהות ולזוגיות, ממש כמו קורס הכנה ללידה של נשים.
מאת : אבא בתול
29 במרץ 20117 תגובות
חדר הלידה נשאר מאחור, ערמות המתנות סודרו מזמן בארון ושקשוקי הסכינים והמזלגות מהמסיבה גוועו לבלי שוב. עכשיו צריך לשוב לשיגרה, אבל לאיזו שיגרה?? הרי הכל השתנה, כבר לא שבים לבית בו חי זוג את חייו בין עבודה לבית לחברים, המציאות השתנתה לבלי הכר, יש צורך לתכנן ולתכנן.
מאת : אבא בתול
13 במרץ 20118 תגובות
אם חושבים על זה לעומק, עצם המושג בריתה, מראה שלאירוע אין מקום משל עצמו ועל כן הוא נאלץ לחסות תחת המונח הגברי ברית עם הנטייה לנקבה. המילה שבה משתמשים לאחרונה היא, "זבד הבת", מה שנשמע יותר כמו "זיבת הבת", מחלת מין שלא קשורה כל כך למאורע אך בהחלט נותנת את התחושה בה מתייחסת החברה לאירוע.
משום שמעולם לא הייתי באירוע המציין הולדתה של בת (וזאת לעומת עשרות בריתות)
מאת : אבא בתול
6 במרץ 201126 תגובות
"נולדה לך בת, תהיה מאושר, מה זה כל המירמור הזה?!" ניסר בראשי הקול. ניסיתי להקשיב לו ולעטות על פני הבעה אווילית של שמחה, אולם עד מהרה הרגשתי מזויף. "כן, נולדה לי בת, אנחנו משפחה. אבל מעולם לא הרגשתי כל כך בודד". פחדתי מהמחשבות שהחלו לעלות בראשי, "אולי משהו בי לא בסדר? אולי אני זקוק לטיפול?"
מאת : אבא בתול
27 בפברואר 20117 תגובות
מלווים בחיוכיהם של אנשי הצוות נכנסנו לחדר הלידה, לאחר כמעט ארבעים ושמונה שעות בבית החולים כמעט והרגשנו בבית. מיילדת חייכנית קיבלה את פנינו, חיברה את המוניטור ויצאנו לדרך. שאיפות נשיפית, עיסויים של הגב התחתון והירכיים, עצירה למקלחת ושוב…ושוב…..השעות הרבות הפכו את שלושתנו (אישתי, הדולה ואנוכי) לצוות מיומן. "ציר" אמרה אישתי ואנחנו כבר נכנסו לעמדות כמו חיילים מיומנים השומעים קריאת אזעקה. אני מעסה, הדולה מתרגלת נשימות, הציר מאחורינו ואנו נכנסים לכמה דקות של הפוגה.
מאת : אבא בתול
20 בפברואר 20112 תגובות
אישתי ממשיכה להתפתל, הרופאים ממליצים על הליכה קלה, אנו מדדים לעגלת הקפה. קרואסונים קפה וציר ועוד ציר… מותשים אנו מקבלים את הטפסים ועולים למחלקה. איבדנו תחושה של זמן…..יושבים במסדרון ומחכים שמשהו יתקדם, בנתיים אני שב ומעסה, אנו יוצרים סביבנו מעין בועה. עומדים במסדרון של מחלקת יולדות נושמים, מתחבקים. רק אני והיא כול העולם הופך למעין תפאורה, יחד אנו מטפסים במעין מבוך המורכב מגרמי מדרגות אינסופיים, הרגליים כבר כואבות שנינו עפוצים לחלוטין, מסוממים מעייפות.
שוב התחברות למוניטור, ובין לבין טלפונים ומסרונים, בני משפחה מעבירים מסרים רוצים להתעדכן. אני הופך בהדרגה למעין קשר בחזית, מעביר תשדורות מקו החזית אל העורף. ככל שחולפות השעות הלחץ גובר, האמהות מעבירות הילוך, אין ספור עצות מועברות.
מאת : אבא בתול
13 בפברואר 20115 תגובות
עם כניסתנו לחנות ניגשה אלינו מוכרת חייכנית, בידה רשימה בלתי מזוהה. "בוא תשבו", היא סימנה בחביבות על צמד כיסאות הנמצאים בירכתי החנות. "כדאי שלפני שתתחילו תעברו על רשימה בסיסית שקצת תיתן לכם מושג". הרשימה הבסיסית כללה שני עמודים וקרוב למאה פריטים, מוצצים, חיתולי בד וחיתולי פלנל, עגלה, מושב לרכב, שוטף בקבוקים, ועוד ועוד.
מאת : אבא בתול
6 בפברואר 20115 תגובות
מילא קורס הכנה ללידה, אבל דולה ?! זה כבר באמת מוגזם, מה אני צריך מישהי שתתרוצץ לי בין הרגליים בחדר הלידה ? כאילו שלא מספיקות לי המיילדות, אני לא צריך עוד בחורה שאנטי באנטי שתדליק לי קטורות ותטמטם לי את המוח על צ'קרות ונשמות שנפגשות להן.
מאת : אבא בתול
30 בינואר 20113 תגובות
בהתחלה התייחסתי לנושא הקורס די בזלזול, "תביאי את אמא שלך" הפטרתי לעומתה כאשר עלתה השאלה. "למה צריך את זה??". מבטיהם הספקניים של ההורים משני הצדדים נתנו חיזוק לתחושותיי השמרניות: יש אחיות, יש רופאים, יש מיילדות, יהיה בסדר, למה צריך להתכונן ? שיטוט קצר במרחבים הוירטואליים רק הגביר את הפחד: לידות טבעיות, נשים היולדות בביתם, סיבוכי הריון, מיתות עוברים, כל אלו קפצו אלי ממסך המחשב. תמונות מבעיתות שאינן משאירות מקום לדמיון עלו מכל עבר.
מאת : מור אסאל
27 באפריל 20113 תגובות