עוד מעט חודשיים מהויפאסאנה, ואני מעיזה כבר להגיד בקול רם (ולכתוב שחור על גבי בלוג) – אני במקום אחר.
הבטן לא מתכווצת לי כשאני פוגשת חברה שאוטוטו יולדת, או כשאני מחזיקה על הידיים את התינוק החדש שלה. אני בכלל הרבה פחות עסוקה בזה. העולם פחות מתחלק לי לאנשים עם ילד אחד (וזהו) לעומת כל השאר…
מאת : אחת וזהו
14 במרץ 201115 תגובות
אני קולטת, בהמשך לכמה אסימונים שנפלו במהלך הוויפאסנה, שאני משווה את עצמי למודל משפחתי דמיוני- לא סתם אבא, אמא, שני ילדים. אלא 'אבא, אמא, שני ילדים' פלקאטיים ומדומיינים לחלוטין.
פתאום נפרשת לפני כל קשת המשפחתיוּת האפשרית – לא החל ברווקים וכלה במשפחות מרובות ילדים, אלא דווקא הקשת האינסופית של האפשרויות בתוך המסגרת הסכמטית הזאת של אבא, אמא, שני ילדים.
25 בפברואר 20114 תגובות
"…כן, סדנה כזאת יכולה לעזור לך למצוא את המרכז שלך, לתמוך בתהליך, להעניק לך תובנות חדשות וחמלה כלפי עצמך. או, לפעמים סדנה כזאת משמשת כדי להתחפר עוד יותר באֶבֶל, במסכֵנוּת, בתחושת הקורבן, ואולי….. דווקא לחוות את זה יכול להתברר כריפוי בפני עצמו… כל עוד שאת ערה, מודעת, לומדת את זה במקום להזין את זה. אני עשיתי את זה בעבר כך וגם כך…."
מאת : אחת וזהו
20 בפברואר 20118 תגובות
והפעם פוסט מצוייר. סוג של קומיקס אפל.
השעה 2:00 לפנות בוקר ואני לא נרדמת. אני נזכרת בתרגיל מתוך ספר שקראתי על שימוש באמנות להתפתחות אישית. לדמיין שאני בקצה העליון של גרם מדרגות שיורד למטה. לדמיין איך נראות המדרגות. מאיזה חומר הן עשויות.. איזה אור – או חושך – יש שם… לרדת למטה, בדמיון. כשאני מגיעה למטה מה אני רואָה.
מתחילה מהתמונה שעולה. אני סוחבת אותי על הגב.
מאת : אחת וזהו
26 בינואר 20118 תגובות
"…אמא, אבא וילדה יחידה. אחת וזהו. לא. לא מבחירה"…. כך כתבתי.
לא מבחירה?
בתחושה שלי – לגמרי לא מבחירה.
אבל יש מי שיאמר (מבחוץ… מתוכי…) שבתי היא ילדה יחידה (גם) בגלל מה שאני בוחרת.
בגלל מה שאני לא בוחרת.
מאת : אחת וזהו
16 בינואר 201143 תגובות
כתבתי בגוגל "ילד יחיד" "קבוצת תמיכה"… מנסה למצוא עוד אנשים כמונו: אמא, אבא וילדה יחידה. אחת וזהו.
לא, לא מבחירה.
קפצו בגוגל מלאי של קבוצות תמיכה…. לאימהות יחידות, להורים לילדים הומוסקסואליים, לאימהות בטיפולים…
ומה עם זוגות עם ילד אחד…? – נאדה.
מאת : אחת וזהו
1 במאי 20112 תגובות