עוד מעט חודשיים מהויפאסאנה, ואני מעיזה כבר להגיד בקול רם (ולכתוב שחור על גבי בלוג) – אני במקום אחר.
הבטן לא מתכווצת לי כשאני פוגשת חברה שאוטוטו יולדת, או כשאני מחזיקה על הידיים את התינוק החדש שלה. אני בכלל הרבה פחות עסוקה בזה. העולם פחות מתחלק לי לאנשים עם ילד אחד (וזהו) לעומת כל השאר…
מאת : אחת וזהו
14 במרץ 201115 תגובות
אני קולטת, בהמשך לכמה אסימונים שנפלו במהלך הוויפאסנה, שאני משווה את עצמי למודל משפחתי דמיוני- לא סתם אבא, אמא, שני ילדים. אלא 'אבא, אמא, שני ילדים' פלקאטיים ומדומיינים לחלוטין.
פתאום נפרשת לפני כל קשת המשפחתיוּת האפשרית – לא החל ברווקים וכלה במשפחות מרובות ילדים, אלא דווקא הקשת האינסופית של האפשרויות בתוך המסגרת הסכמטית הזאת של אבא, אמא, שני ילדים.
25 בפברואר 20114 תגובות
אמנם כבר נסעתי פעמיים לתקופת זמן דומה, אבל אז היה צידוק מקצועי. נסיעה חשובה לקריירה, עם קצת בילויים מסביב. והפעם 12 – יום של נסיעה שכולה בשבילי, בשביל התהליך שאני רוצה לעבור. בשביל להפסיק לסבול כשלחברות שלי נולד תינוק.
מאת : אחת וזהו
20 בפברואר 20118 תגובות
והפעם פוסט מצוייר. סוג של קומיקס אפל.
השעה 2:00 לפנות בוקר ואני לא נרדמת. אני נזכרת בתרגיל מתוך ספר שקראתי על שימוש באמנות להתפתחות אישית. לדמיין שאני בקצה העליון של גרם מדרגות שיורד למטה. לדמיין איך נראות המדרגות. מאיזה חומר הן עשויות.. איזה אור – או חושך – יש שם… לרדת למטה, בדמיון. כשאני מגיעה למטה מה אני רואָה.
מתחילה מהתמונה שעולה. אני סוחבת אותי על הגב.
מאת : אחת וזהו
26 בינואר 20118 תגובות
אבל אני בוחרת לא. הנה אמרתי: בוחרת.
ואז הוא קופץ, הקול הספקן, האכזר: "אם זה היה באמת כל כך משמעותי בשבילך, היית בוחרת באחד הפתרונות האלו, לא? כנראה שזה לא כל כך חשוב לך"
בום. הנבוט הורד על ראשי. עירפו את ראשה! היא לא באמת רוצה.מי אתה בכלל שתגיד לי ככה ???
אני רציתי להיכנס להיריון, ללדת, לגדל את התינוק/ת שלי. אח/ות לבתי. פשוט.
מאת : אחת וזהו
16 בינואר 201140 תגובות
כתבתי בגוגל "ילד יחיד" "קבוצת תמיכה"… מנסה למצוא עוד אנשים כמונו: אמא, אבא וילדה יחידה. אחת וזהו.
לא, לא מבחירה.
קפצו בגוגל מלאי של קבוצות תמיכה…. לאימהות יחידות, להורים לילדים הומוסקסואליים, לאימהות בטיפולים…
ומה עם זוגות עם ילד אחד…? – נאדה.
מאת : אחת וזהו
1 במאי 2011תגובה אחת