איזה כיף שהגעת הביתה, את מוזמנת לחלוץ נעליים, להכין משקה חם ולשוטט בין המילים:
שיתופים אישיים, כנים ומרגשים שנשים כתבו על מה שהן מרגישות בן הזוג שלהן לא רואה- מומלץ לקרוא ולהעביר הלאה. זה התחיל בפוסט רגיל שבו הזמנתי אתכן להמשיך את המשפט: "מה שבעלי לא הצליח להבין על התקופה שאחרי הלידה,
לפעמים הצעד הכי אמיץ שאמא יכולה לעשות למען עצמה ומשפחתה הוא פשוט לשחרר את ההנקה. שיתוף חשוף על המסע שבין רגשות אשם לשלווה פנימית. היי לימור, קראתי את השיתוף והמילים של רקפת על הפרידה מהנקה, ורציתי לומר לך
"את צריכה לשמור יותר על הגבולות שלך", אני זוכרת את האמירה ההיא, של מטפלת רגעית שהייתה לי. הייתי אצלה פעם אחת או פעמיים, כחלק מהניסיונות שלי להקל על הגוף והנפש, ואני לא זוכרת למה לא המשכתי איתה, אבל
אני מתרגשת לחלוק אתכן את הראיון הראשון, מתוך סדרת ראיונות שערכתי בנושא- "האם תמיד רצית להיות אמא?" הפרויקט הזה נולד לפני כמה שנים, מתוך סקרנות אישית ועניין שהיו לי. סקרן אותי להכיר לעומק את מגוון הסיבות והרקעים שמובילים
"אני כל כך עייפה, למה אני לא מצליחה להירדם?אני גמורה, הגוף שלי גמור, אני מפנטזת על שינה, אבל איך שאני מגיעה למיטה, המחשבות לא מפסיקות לרוץ. אני חייבת לישון, אבל המחשבות לא עוזבות:הייתי סבלנית היום?הוא אכל כמו שצריך?הייתי
כמה שיותר חזקאתה אוחז ביואני מבקשת להפריד במרחק של גופים וזמן,את השלם מחלקיו.דבר תלוי בדבר,מחזיק בדבר,כמו שאיפה בנשיפה.כמו פעימה בפעימה,רק להחזיק. הכתיבה במרחב הרגיש של לימור ב"נשים מדברות אמהות " הוא הבית הראשון שלי ליצירה בתוך האמהות, להתבוננות,
נעים להכיר,
שמי לימור לוי אוסמי, אני מטפלת cbt-act באמהות ויוצרת האתר.
את מוזמנת בשמחה לכתוב לי באופן אישי, אני תמיד עונה.
אם מעניין אותך פרטים על תהליך טיפולי איתי, כאן תוכלי לקרוא את כל הפרטים.
ואפשר ליצור איתי אחר קשר לשיחה ראשונית והיכרות.
לתכנים נוספים, אפשר להיכנס לפייסבוק וליוטיוב.
תודה שאת פה, ואשמח לשמוע ממך,
לימור.