איזה כיף שהגעת הביתה, את מוזמנת לחלוץ נעליים, להכין משקה חם ולשוטט בין המילים:
"אני רואה שלכולן קל, ורק לי קשה", זה אחד המשפטים הרווחים שאני שומעת מנשים אחרי לידה. הרי כלפי חוץ כולן נראות בסדר, מתפקדות, מחייכות, מתמודדות מעולה עם האתגרים, ואם לא מדברות אחת עם השנייה על מה שמרגישות באמת,
כבר יותר מחמש שנים שאף ילד או ילדה שלי לא נכנסים למסגרת חדשה ואין צורך בהסתגלות, ועדיין יש משהו בראשון לספטמבר שמעלה בי זיכרונות של הסתגלות, של כיווץ, של חשש. תחושות הבטן והגוף נעות בין נשימה עמוקה ושמחה
בזמן האחרון אני ערה יותר למקומות בהן המחשבות מרחפות מחוצה אליי. אני עוצרת יותר ויותר ומזהה ששוב אני בחוץ – במחשבות על האחר, במחשבות על העתיד, על מה יהיה, בדאגות למיניהן, בתכנונים. המוח נודד אל מעבר לגבולות החוץ
אני לקראת גיל המעבר והבת שלי לקראת גיל ההתבגרות. אני גדולה ממנה ב 36 שנים, אבל יש לא מעט דברים שאני לומדת ממנה, מתמלאת דרכה בהשראה ואומץ לגבי דברים שאני רוצה יותר לעצמי. אחד מהם הוא היכולת להגיד
אם את אמא ומכירה את עצמך כרגישה, חווה רגשות בעוצמה, שמה לב לפרטים, מרגישה שונה מהסביבה, ועוד לא מכירה את המושג " אדם רגיש מאוד ", המאמר הזה בשבילך. האם את שמה לב לדקויות בסביבה שלך?האם את מותשת
"זה גדול עליי” מלמלתי לעצמי באמצע מפגש חברות סורגות. המארחת, סורגת וותיקה, הסבירה לי מה צריך לעשות וכמה עיניים לספור, אבל המסרגה שלי נתקעה בתוך עיניים קטנות, וברגע הזה עברתי לעולם אחר. ״אין לי סבלנות לספור עיניים. אני רוצה לסרוג חופשי. לספור כמה פעמים צריך להכניס את החוט לתוך העין זה לא בשבילי, זה לא אני,
תרגישי בנוח לכתוב לי דברים שחשובים לך,
לשאול אותי שאלות או לתאם מפגש ראשון לתהליך הליווי.
בהודעה ל – 052-2835020