מי אני?

היי, נעים להכיר. אני לימור, ואני יוצרת האתר ומלווה רגשית נשים בהריון ואחרי לידה. כמו שאשמח להכיר אותך ולצאת לדרך משותפת של קירבה ושותפות, כך אני בטוחה שתשמחי להכיר גם אותי מעבר למילים רגילות על מהו תהליך הליווי. אז, כותבת כאן מילים מהלב על מי אני, כפי שאני יודעת לתאר היום.   

אני אמא. התחתנתי בגיל 26 וילדתי את בני בכורי כשהייתי בגיל 29. ההורות שינתה אותי מבפנים ומבחוץ, והשפיעה על האופן בו אני תופסת את עצמי, את העולם, את הדרך שבה אני מתנהלת וחיה. במשך שנים הייתי בטוחה שאני רוצה רק ילד אחד, והיה בי כעס על הלחץ הסביבתי להורות, עד שרציתי להיות אמא שוב.

ההחלטה להיות אמא לשניים לא הייתה ברורה מאליה עבורי. הגעתי אליה רק כשהייתי בטוחה שזה מה שאני רוצה, לאחר תהליך רגשי ארוך שבו גיליתי מה הכאיב והיקשה עליי את המעבר להורות הראשונה. היום אני עוזרת לנשים אחרות לעבור את התהליך הזה.

 

לימור לוי אוסמי
                                           תמונה משפחתית נדירה מלפני כמה שנים

אני אישה. החיבור להיותי אישה הגיע בעיקר בעקבות ההורות, דרכה הרגשתי צורך להשתייך לקבוצה של נשים, המבינות כמוני מה המשמעות של להיות אמא. יחד עם הצורך להתחבר לנשים וההבנה שהיותי אישה משפיע על תפיסת העולם שלי ועל היותי, התחלתי לחקור את המשמעות של 'מה זה אומר להיות אישה'. היום אני מרגישה שאני מחוברת לנשים, אוהבת נשים, סקרנית לשמוע אותן, מבינה אותן. אמנם 'נשים' זאת מילה גדולה של הכללה, אבל העולם של 'להיות אישה' מסקרן ומושך אותי.

אני פמיניסטית. בעקבות חוסר השוויון בין המינים שהרגשתי עם המעבר להורות, הרגשתי צורך להעמיק וללמוד על ההבדלים החברתיים-תרבותיים שמשפיעים על התפיסות האישיות, הזוגיות, על חלוקת התפקידים בבית, ובלי שהתכוונתי הפכתי להיות פמיניסטית. לימודי תואר השני במגדר היו אחד הדברים המשמעותיים שקרו לי, בזכותם הבנתי שחלק ניכר מהבעיות שאני מתמודדת איתן הוא לא רק בגלל האישיות והתכונות שלי, אלא מעצם היותי אישה בחברה שאני גדלה. אני חושבת שהתפיסה הזאת היא אחד הדברים המרפאים בהבנה של עצמי כאישה, והיא זאת שהביאה לחזון שלי. 

אני רגישה. במשך רוב החיים חשבתי שאני אדישה, עד שבשנות העשרים המאוחרות גיליתי שאני רגישה. זה עזר לי להבין את עצמי בצורה עמוקה ואחרת, באופן שלא הבנתי עד אז. כאישה רגישה אני זקוקה להמון שקט ורוגע, אני מתנהלת יחסית באיטיות, אני צריכה זמן לעצמי כדי לבהות, להרגיש, להתכנס, יש לי יכולת אמפתיה וחמלה גבוהה לסביבה, אני נמנעת מחומרים שמזיקים לגוף ולתודעה, ואני בלמידה מתמדת איך להתבונן על דברים מבלי לפעול מתוכם.

אני חוקרת. אני מסתכלת על העולם ועל עצמי בתוכו במבט חוקר, סקרן, מתעניין, שמבקש ללמוד על תופעות ועל החיבורים ביניהן. החקירה עוזרת לי לגלות את עצמי ואת האחרות בצורה פחות שיפוטית ויותר מתעניינת. כשאני חוקרת אני מרגישה שהכול פתוח בפניי, שאני יכולה ללמוד ולהרחיב את האופן שבו אני רואה דברים, ומתוך זה ליצור נקודת מבט שטובה אליי ועוזרת לי להתפתח ולגדול.

 

הנושא של התקופה שאחרי הלידה קרוב לליבי – לאחר הקושי הרגשי שחוויתי אחרי הלידה הראשונה, ואחרי שפגשתי פסיכולוגית שדיברה אליי במילים מתייגות ולא מתעניינות, הבנתי שאני רוצה לעשות שינוי. לא עוד לדבר עם נשים אחרי לידה במטרה לתייג אותן, לא עוד לשפוט אותן לפי הבחירות שלהן, אלא להקשיב לנשים, להסביר להן על מה קורה בתקופה שאחרי הלידה, ולעזור להן לצלוח את התקופה יד ביד. אני עושה את זה גם בתהליכי הליווי וגם דרך כתיבה:
בשינוי של הגוף אחרי הלידה יש כאב
על רגעי הכעס מול התינוקות ואיך אפשר להתמודד איתם
רוצה לדעת אם זה דיכאון אחרי לידה או עצבות חולפת? כל התשובות בפנים
הצרכים שלי כאמא חשובים
אני מרגישה כמו אמא בתחפושת

אני מתבגרת. אני בת 45, זה כבר גיל לא צעיר. הילדים כבר די גדולים (16, 9), אני בזוגיות טובה וארוכת שנים, ויש משהו בהתבגרות שמשנה אצלי את הפרספקטיבה לגבי עצמי, לגבי ההורות ולגבי החיים. היכולת שלי להיות בקבלה עם עצמי ועם הזולת גדלה ומתרחבת, יחד עם יציבות ושלווה הפנימית שאינה תלויה בנסיבות והישגים. ההתבגרות הוא משהו חדש שאני לומדת אותו, לכן אין לי מילים רבות לכתוב עליו, אבל אני חווה אותו כמשהו מרכזי במי שאני היום.

אני בהשתנות. אני מניחה שכמו כולן, אני נמצאת בהשתנות מתמדת. אני מודעת לכך שדברים משתנים בי, שאני בתהליך מתמיד של צמיחה והתפתחות (כמו כולן) , בו הדבר שאני קוראת לו 'אני' שאני נרקם ומתפרק מחדש. הגמישות וההשתנות הזאת מקנה לי חופש ותקווה.

אשמח לצעוד איתך בדרך,

לימור

לבלוג האישי שלי

× איך אפשר לעזור לך?