אחרי לידה,  הנקה

הבת שלי לא עולה במשקל והבנתי לבד מה הפיתרון לזה

אם יש עוד נשים כמוני, שהתינוקת שלהן לא עולה במשקל וחיפשו כל פיתרון, הפוסט הזה בשבילכן. אני יודעת שאני הייתי צריכה לשמוע את המילים האלה ומקווה שהן יעזרו לכן:

במהלך ההיריון  בכלל לא חשבתי על נושא ההנקה, לא חשבתי שאניק בכלל. זה נראה לי דבר הזוי. שאני אשלוף ציצי באמצע בית קפה? או בכלל אשלוף ציצי ליד אמא שלי או חמותי? ממש לא אני!

ילדתי בלידה רגילה לחלוטין, לידה יחסית די קלה ומהירה ומהרגע שראיתי אותה משהו השתנה בי, לא הייתי אותה קרן שהייתי לפני שדניאלה נולדה. בבית החולים הסתובבתי כילדה שקנו לה צעצוע חדש, כל הזמן בדקתי אותה ולא ישנתי מרוב התרגשות, אבל עדיין הנקה לא הייתה בראש מעייניי.

למרות שניסיתי להניק אותה בבית החולים, לא ממש הצלחתי, אז העדפתי לסחוט קצת קולסטרום ולתת לה בכפית, ואת שאר התזונה השלימו לה האחיות בבקבוק. ביומי האחרון בבית החולים ניגשתי ליועצת הנקה שאבחנה אצל דניאלה לשון קשורה אשר התירו באותו הרגע בבית החולים. ניסיתי שוב להניק ודניאלה באותו היום ינקה במרץ רב! זהו, באותו הרגע ידעתי שאני רוצה להעניק לילדה שלי את הדבר הטוב ביותר וזה החלב שלי.

בחזרה מבית החולים התחיל הקושי העצום להניק

לצערי, בחזרה מבית החולים התחיל בעצם הקושי העצום שלי להניק. לא הצלחתי לגרום לה לתפוס את השד כמו שצריך. חזרתי מבית החולים ביום רביעי בצהריים, וביום חמישי כבר התייצבתי אצל יועצת הנקה. אחת היועצות הותיקות בארץ, לא אציין את שמה כי אני לא ארצה לפגוע בה.

היא הראתה לי איך להכניס את הציצי לפה של דניאלה אבל הכול היה בלחץ ולא רגוע, ודניאלה באותם רגעים ישנה ולא ממש התעניינה ביניקה. היא "איבחנה" פיטמה שקועה ונתנה לי פטמת סיליקון שדניאלה היתה סה"כ בת 3 ימים. שילמתי את מה שביקשה ממני והלכתי לדרכי.

מבית החולים ביקשו ממני להגיע לטיפת חלב אחרי שבוע ולשקול את דניאלה, כדי לראות אם היא עולה במשקל. כששקלו אותה ראו שהיא עלתה סה"כ 50 גרם!!! עיניי חשכו, לא האמנתי! חשבתי שאני מדמיינת, אבל המבט של האחות אישש את חששותיי שהיא לא עולה במשקל. חשבתי שאם אני רואה חלב שעובר בפטמת הסיליקון זה דבר תקין. בהמשך התברר לי שלא כך הדבר.

חזרתי ליועצת ההנקה וסיפרתי לה שהילדה לא עולה במשקל. היא נתנה לי מזרק קטן שבאמצעותו הייתי אמורה לתת לדניאלה 20 מ"ל של חלב אם שהייתי אמורה לשאוב, והוראה לתת פורמולה בנוסף. היא שקלה אותה שוב ואמרה לחזור בעוד יום כדי לראות אם משהו השתנה. אז חזרתי וכלום לא השתנה. אבל שוב שילמתי ויצאתי עם המלצה שלה לחזור לרופא שניתק לה את הלשון.

חזרתי לרופא וגם ניגשתי לטיפת חלב, וכל מי שבדק אותה ציין שהלשון מנותקת כמו שצריך ואין שום בעיה עם הניתוק. התרוצצנו הלוך ושוב, הזמנתי עוד יועצת הנקה הביתה, כולם אמרו שהכול בסדר, אבל הילדה לא עלתה במשקל. אני סבלתי מפטמות פצועות והגעתי למצב שקיבלתי אנטיביוטיקה, סבלתי מצמרמורות וכל מיני תופעות שבדיעבד קישרתי לתפיסה לא נכונה.

החלטתי לא להקשיב לאף אחד, ישבתי מול המחשב וקראתי על הנקה

באיזשהו שלב החלטתי לא להקשיב לאף אחד, ישבתי מול המחשב וקראתי על הנקה כדי להבין למה היא לא עולה במשקל, הסתכלתי על תמונות שמראות איך לדאוג שהתינוק יינק כמו שצריך ואיך צריך לגרום לו לפתוח את הפה. ככה לימדתי את עצמי, לבד לבד מול האינטרנט בלי יועצות ורופאים. קראתי בפורום של הנקה בתפוז ובYnetוגם מצאתי את המאמרים האלו, שמאוד עזרו לי:

* על הפרשת החלב, מרכז רפואי קפלן 

* תינוקות, איך להניק נכון. הופ הורים.  בזמנו היה לי הוט בבית והזמנתי את קורס ההנקה.

* טיפים על הנקה מאת: אסתגר גרוניס. בפורום "ייעוץ הנקה" בתפוז.  זה המאמר שהכי הכי עזר לי !!

לאט לאט דניאלה התחילה לינוק כמו שצריך, העליות במשקל החלו להתבטא ב 100 גרם , 150 גרם ובשיא היו עליות של 200 גרם.

הבנתי שחודש שלם סבלתי , חודש שלם שדניאלה עשתה קקי ירוק שאף אחד לא ציין שזה לא תקין כי הילדה ינקה רק חלב קדמי!  חודש שלם! בקריאה ראשונה לא הבנתי מה זה אומר "חלב קדמי". לאט לאט התחלתי לקרוא על הנקה נכונה והתברר לי שבעשר דקות הראשונות שדניאלה ינקה מכל שד (אמרו לי להניק מכל צד 10 דקות ), היא ינקה רק את החלב הקדמי שהוא בעצם רק הרווה את צימאונה ולא יותר. החלב הקדמי דליל יותר ולא עשיר כמו החלב האחורי, המכיל את השומן ואת מה שהתינוק צריך כדי לשבוע ולהירגע. הילדה בכתה ולא הבנתי למה, כי הרי לפני כמה דקות היא ינקה.

הייתי צריכה לפעול מלכתחילה לפי התחושות שלי

בדיעבד, אני יודעת שהייתי צריכה לפעול מלכתחילה לפי התחושות שלי, הקריאה באינטרנט בעצם חיזקה את כל מה שחשבתי:

* לא הייתי צריכה להשתמש בפטמת הסיליקון,

* לא הייתי צריכה להניק 10 דקות מכל צד,

* כן הייתי צריכה לתת מוצץ מההתחלה כי זה רק היה מקל.

במהלך החודש הזה רוב המחשבות שלי התמקדו בנושא ההנקה. לא עניין אותי כלום חוץ מלהצליח. הרגשתי שאם אני נכשלת, אז אני לא שווה בתור אמא, כי איך זה שכולן מצליחות ואני לא? כולם ניסו לומר לי שזה לא נורא, ובקבוק הוא פתרון מצוין אבל לא יכולתי להשלים עם הפורמולה.

 אני מוכרחה להודות שאני בן אדם חרד מטבעי, אז כל ההיסטריה סביב נושא מוות בעריסה, שחלק ממנו קשור לנתינת פורמולה, הטריד אותי מאוד. ב"ה, מאז עברו הרבה מים בנהר. דניאלה כבר ילדה גדולה ולפני שבועיים גמלתי אותה מההנקה. היא עדיין אומרת לי: "ציצי", אבל אני אומרת לה שהוא יישן. זו הייתה החוויה הכי יפה שלי באמהוּת עד עכשיו, ועכשיו יש לנו חוויות חדשות, מילים ראשונות שמחממות לנו את הלב ואת הנשמה.

עוד אמהות כותבות:

סיפור אי הנקה עם צביטה קטנה בלב/ אמא מויאלית

הנקה שהצליחה רק עם הילד השלישי/ רלי

הנקה עם לשון קשורה: רק אחרי 8 שבועות הצלחתי להניק/ מיטל ברו

 

אם את אחרי לידה, זה יכול לעניין אותך:
ליווי רגשי אחרי לידה
שיתופים אישיים ומקצועיים על תחושות של נשים אחרי לידה
שיתופים אישיים ומקצועיים על דיכאון אחרי לידה
עיבוד חוויית אחרי הלידה

את מוזמנת להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

One Comment

  • לימור לוי אוסמי

    לימור לוי אוסמי

    קרן,
    תודה רבה שכתבת על החוויה שלך. כולנו יכולות ללמוד ממנה.
    מדהים אותי מחדש האינטואיציות האימהיות, שאם מאפשרים להקשיב להן הם מביאות אותנו למקומות מדהימים ונכונים לנו.
    לימור

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

× את יכולה לכתוב לי לווטסאפ