אחרי לידה

"אני לא מבינה למה אני מרגישה תסכול וכעס.." – שאלה של אמא אחרי לידה

אמא אחרי לידה שואלת:

"אני לא מבינה למה אני מרגישה תסכול וכעס, כשהתינוק שלי הוא כזה מלאך קטן ומדהים בן ארבעה חודשים. פשוט קשה לי לשמוח בימים האחרונים, כשהוא שוב חזר להירדם רק עם ידיים ונדנודים והוא ניג'ס רוב היום. קשה לי פיסית, שלא לדבר שבמזג אוויר הלוהט הזה, פשוט בלתי נסבל לצאת איתו החוצה במנשא.

אני כל כך כועסת על עצמי שבמקום לשמוח על זה שהתינוק שלי בריא ומדהים, אני מלאת כעסים כי הוא פשוט מסרב לישון. מעציב אותי שאני לא יכולה לשחק איתו בשמחה.

למה אני מרגישה ככה ?"

תשובה מאת: לימור לוי אוסמי

נשמע שיש בך אכזבה על הרגשות שמתעוררים בך נוכח שינוי ההתנהגות של התינוק שלך ושהרגשות הללו לא נעימים לך, מפריעים לך ושבאופן כללי היית מעדיפה שלא להרגיש אותם. נשמע שכאשר הרגשות של הכעס והיעדר השמחה עולים בך, זה מכעיס אותך ומאכזב אותך שהם חלק ממך ושאולי היה עדיף עבורך אילו היית יכולה שלא להרגיש אותם כלל או אם היתה אפשרות להחליף את הרגשות הללו ברגשות של שמחה והנאה תמידית.

רגשות של כעס, היעדר שמחה או חוסר יכולת להינות ממשחק עם התינוק הם רגשות אופייניים לתקופה שאחרי הלידה ואפילו יש להם שם – "פרדוקס האמהוּת" .פרדוקס האמהות זה התחושה האמביוולנטית שאמהות מרגישות בעוצמה אחרי הלידה, שלצד האושר וההנאה שלהן מהתינוק והשמחה על בואו לעולם, הן מרגישות גם המון תחושות שנחוות עבורן כשליליות- תסכול, העדר סבלנות, כעס, דכדוך, עצב ועוד.

מה שנמצא כעוזר לאמהות שמרגישות דברים דומים למה שכתבת הוא, כמה פשוט- לדבר על זה. לדבר ולשתף באותן רגשות שנחווים כשליליים. למצוא אוזן קשבת תומכת שאינה ביקורתית או שיפוטית ולספר את כל מה שמרגישים. השיתוף מאפשר הקלה משמעותית, הבנה שאת לא היחידה שמרגישה ככה ובעיקר- קבלה של הרגשות הללו כחלק שקיים בך היום, במקום לכעוס על החלק הזה שנוכח ויש לו מה להגיד. השיתוף מאפשר לך לא להיבהל על הרגשות האלו שקיימים בך ולקבל אותם בהבנה.

אוזן קשבת אפשר למצוא אצל חברה, אמא או כל אישה שהיא אמא, וכמובן בסדנא לאמהות אחרי לידה. גם שיתוף בפורומים באינטרנט היא דרך נהדרת לשתף ולקבל תמיכה.

במידה ואת מרגישה שהשיתוף והתמיכה שאת מקבלת אינה מספיקה, את יכולה לפנות לאשת מקצוע מתחום הלידה והאמהוּת, שתוכל לסייע לך לקבל את מגוון הרגשות שעולים בך ולהתמודד עם המציאות בצורה שנכונה ומתאימה לך יותר.

בנוסף לתמיכה הרגשית, חשוב מאוד מאוד לקבל גם תמיכה פיסית, במיוחד בימים כאלו שהתינוק "ניג'ס" ועובר משהו. כשאין עזרה וצריך לעשות הכול לבד, בוודאי שיהיו תסכולים וכעסים. נורא מתסכל ומכעיס להתמודד לבד עם תינוק לא רגוע. כמה שעות שינה ויכול להיות שגם קצת זמן בנפרד מהתינוק, יוכלו למלא אותך במצברים ואנרגיות חדשות שיוכלו לשפר לך את מצב הרוח וגם יסייעו לך בהתמודדות עם התינוק, שכנראה עובר עכשיו משהו.

לימים טובים, לימור

*****************

מזמינה אתכן להשיב או להתחבר למה שהאמא כתבה. זה המקום שלכן,

שאלות נוספות ניתן לשלוח למייל: medabrot.imahut@gmail.com

שלכן, לימור לוי אוסמי

לימור לוי אוסמי

מלווה רגשית נשים אחרי לידה ובהורות, יוצרת האתר 'נשים מדברות אמהות'. נפגשת עם נשים בכרכור ובשיחות וידאו. אפשר ליצור איתי קשר בהודעה - 052-2835020 ואשמח לתאם שיחה.

11 Comments

  • Avatar

    אורית יוסף

    הורות היא דבר מתסכל, וזוהי רק תחילת הדרך, אבל היא טומנת בחובה גם המון טוב. מאוד מתסכל לא להבין למה התינוק בוכה, ולמה הוא נודניק ואני לא יודעת מה לעשות. תחברי לזה הורמונים לא יציבים גם ככה, רגשות אשם, עייפות, רעב לקשר בוגר (אפשר להוסיף) והרי לך מתכון לדכדוך, תסכול וכעס.
    אם רק נבין שמותר לתינוק להיות נודניק, כשם שלנו מותר (בגבולות הטעם הטוב) להיות מתוסכלות, וזה לגיטימי לחלוטין. וזה לא אומר שאנחנו אמהות לא טובות, אלא רק עייפות וכו', ואולי גם סבלנות כלפי עצמנו לא תזיק. והכי חשוב, בעוד שעה של שינה לשניכם, והחיוך שיגיע איתו, ימיס אותך מחדש, כאילו לא היה. בהצלחה רבה, וזכרי להקשיב לעצמך.

  • Avatar

    מייקי תדמור

    לפני הכל אני שולחת לך חיבוק מחזק ומעודד. קודם כל את.
    החודשים הראשונים עשויים להיות מתסכלים וקשים, מלאי תחושות רכבת הרים.
    את זקוקה לזמן עבור עצמך. צדקה לימור כשאמרה שחשוב לדבר ולשתף.
    למזלנו הרשת מאפשרת לנו לעשות זאת גם מבלי לחשוף את זהותנו.
    אמא רגועה בהכרח משפיעה על תינוקה שיהיה רגוע. הבעיה היא שבחודשים הראשונים, גם עם ילד רביעי ועשירי, לעיתים קשה להיות רגועה 🙂
    אני מציעה לך ברגעי הבכי הגדולים להפעיל את המיזוג הכי חזק שאפשר, לשים מוזיקת רקע שמרגיעה אותך או עושה לך לרקוד, לשים את תינוקך במנשא ולהיות איתו. לנשום אותו. לבכות איתו אם צריך 🙂
    והכי חשוב לנוע איתו.
    המוזיקה, הרצפה הקרירה מהמיזוג, תינוקך שצמוד אלייך…
    בהצלחה!
    פרגני לעצמך ריקוד.

  • Avatar

    חגית מנדרובסקי

    אני מאוד מזדהה עם המקום הזה. זה ממש חיוני לשבור את המיתוס שכל האמהות סובלניות, מאושרות, חיוניות וכו'. אני אחרי הלידה הייתי שבר כלי. סבלתי מהמון בעיות פיזיות וזה העיב עלי גם רגשית ובתוך זה הייתי יום שלם לבד עם התינוק כשלא ידעתי לפעמים למה הוא בוכה, איך להרגיע אותו, כעסתי שכשכבר מתקשרים רק שואלים מה שלומו ובכלל לא איכפת מה מצבי ואיך אני מרגישה ומתמודדת. רק כשהעזתי יותר לשתף חברות ואחיות וזכיתי לתגובות מעודדות והבינו שאני במצוקה וחייבים לעזור לי ולתמוך, הצלחתי לבכות ולשפוך את המרירות והכעס האלה ואז הייתי יותר נינוחה ורגועה עם עצמי. יצאתי אתו בעיקר למקומות נעימים כמו לקניון שעשו בו פעילות לתינוקות ופגשתי עוד אמהות ויכולתי קצת לנשום לרווחה ולא להיות כלואה כל הזמן בבית.

    זה נורא חשוב שתהיה לנו אוזן קשבת ודמות אמפטית שנותנת לנו להרגיש שהרגשות ה'שליליים' כביכול הם רגשות אנושיים וטבעיים לגמרי ואז יותר קל לנו גם להבין את התינוק ולא לצפות שהוא כל הזמן יהיה שקט וחייכן.

    תהיי טובה ומחבקת לעצמך ואז יהיה הרבה יותר קל גם לקבל בהבנה וסלחנות את הקפריזות של התינוק וכמובן חשוב כשאפשר לבקש מבן-זוג, חברה קרובה או מישהי מהמשפחה להיות אתו קצת כדי שתוכלי לנוח ולמלא מצברים.

  • Avatar

    ליאת

    כשהתינוק שלי בוכה כשקשה לו להרדם או מכל סיבה אחרת אני אומרת לעצמי שזה זמני ועוד כמה דקות זה יחלוף(הבכי לא ימשך לנצח)…..זה מדהים כמה שהמנטרה הזו עוזרת לי ולו:) ככה אני מביאה את הרוגע שלי למקום הזה…בהצלחה

  • Avatar

    עדי ביטון

    לימור תודה לך על האתר, פשוט עושה טוב בלב לראות שאני לא לבד,
    כל כך מזדהה עם הכתוב,וגם אני מאשימה את עצמי שהבן שלי {בן 3 וחצי חודשי} בוכה ואינני יודעת מדוע,אני השמח לנסות את המנטרה שזה זמני ושזה יעבור
    מקווה שזה ישפר את ההרגשה,אך מה שהכי מטריד אותי זה תחושת התסכול,למה הוא בוכה ככה?! אני מרגישה אשמה,ומרירה,ואז יש לי את הקונפליקט שהוא בסך הכל תינוק קטן וממה אני מוטרדתמותר לו לבכות כך הוא מתקשר וזה יוצר אצלי שוב רגשות אשם על כך שכעסתי,והרגשות אשם כאבים מידי אז אני שוב "כועסת עלי" שהוא צורח וחוזר חלילה………זה מעגל שמזין את עצמו….}-=
    מקווה להיות מעל זה…מקווה שהמנטרה תעזור ושאני יהיה סבלנית יותר כלפי עצמי ,אחרי הכל ,כמו שנאמר כשזה עובר ,אחרי חיוך מקסים שלו,ההיסטריה נשכחת כאילו לא היתה…..ואז שוב אני מרגישה על גג העולם על הזכות הנפלאה שנפלאה בקרבי להיות אמא שלו

    • לימור לוי אוסמי

      לימור לוי אוסמי

      היי עדי,
      תודה לך שאת חלק מהאתר. אם התחברת אליו, אז מזמינה אותך להירשם לעדכונים של הפוסטים מהאתר (בצד שמאל).

      אחד הגורמים המרכזיים לרגשות האשם שיש לנו בנוגע לבכי של התינוקות, היא בשל התפיסה החברתית הקיימת היום שבכי הוא דבר רע, שאסור (בעיקר לתינוקות) לבכות ובעיקר- שאם התינוקות בוכים, כנראה שיש מישהו שאשם בזה (לרוב, האמא).
      תארי לעצמך- איך היית מרגישה אם היית גדלה ביפן, שם בכי של תינוק הוא דבר מבורך, מכיוון שהתפיסה החברתית שם היא שתינוק בריא הוא תינוק שבוכה ?
      איך היית מרגישה אם היית גדלה בחברה שמעודדת לבכות, כי היא מבינה שהבכי של התינוקות הוא סוג של תקשורת, דיבור של התינוקות וגם דרך של פורקן עבורם ?
      איך היית מרגישה שבה בכי של תינוקות לא נתפס כדבר "רע", אלא כדבר טבעי, רגיל וחלק מהתפתחות התינוק- כמו אוכל ושתייה ?

      היום אנחנו חלק מזה והפנמנו כל כך את זה שהבכי הוא דבר "רע" ושאנחנו לא "בסדר" אם אנחנו לא משתיקות את הבכי שלהם. הבכי הוא אמצעי להעביר מסר, הבכי הוא אפשרות להביע משהו ונכון, לא תמיד אנחנו מבינות את המסר ולפעמים ממש קשה לשמוע את העוצמה- אבל האם אנחנו צריכות להרגיש אשמות על כך ?
      מצרפת לך כתבה מעניינת על הבכי של התינוקות
      http://www.ifeel.co.il/page/155
      ממליצה לך גם לקרוא את "הכנה להורות" של דיאנה אידלמן, שם היא מדברת בהרחבה על הבכי של התינוקות מזווית קצת אחרת (חיובית יותר).
      שלך,
      לימור

  • Avatar

    אביה

    תראי, יש מצבים שאני מרגישה אשמה שאני נותנת לליה לבכות, היה פעם אחת למשל שקיבלתי מחכה חזקה ליד העין ממש הייתי עם סחרחורת והייתי לבד איתה בבית.
    היא בכתה המון, היא רצתה תצומת לב ואני באותו רגע לא יכלתי להביא לה את זה, והרגשתי כל כך אמא רעה שזה …לא יאמן!
    אבל יש מצבים שהיא בוכה סתם כי בא לה, בלי שום סיבה, ואני מזהה בכי כזה, אז אם אני לא מתייחסת מידית אני לא מרגישה רע עם זה,אבל בסופו של דבר היא תמיד מקבלת ממני ייחס, חום, אהבה והמון נשנושים!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

× את יכולה לכתוב לי לווטסאפ