פוסט אישי ונוגע שמספר על האתגר שבהנקה שלא הצליחה, הרגשות שמתעוררים והדרך להקלה, קבלה ובחירה מחודשת. זהו סיפור כנה על הדרך הלא פשוטה, ועל האפשרות למצוא שקט גם כשהדברים לא מתנהלים כמתוכנן.
בסיום – התייחסות מקצועית לרגשות שמתלווים לקושי בהנקה, ולדרכים שיכולות לעזור בקבלת החלטות, ובמציאת הדרך הנכונה לך.
כשילדתי את בני לפני כמעט חצי שנה רציתי מאד להניק. לצערי, הלידה נגמרה בקיסרי חירום וראיתי את הילד רק לאחר שעתיים, ואז גם הגיעו בני משפחה לבקר אותי, מה שדחה יותר את ההנקה הראשונה.
כשניסיתי להניק אותו בפעם הראשונה, כמה שעות לאחר הלידה, הילד נצמד לשד וינק. אני לא יכולה לתאר את ההתרגשות שחשתי, את האהבה העצומה, את האושר הזה שאני מצליחה להניק ולהזין מישהו אחר. אבל אחרי שתי דקות הוא התחיל לצרוח. הוא לא נצמד טוב לשד ולא הצליח לינוק.
לתינוקייה לא יכולתי לגשת בגלל הניתוח (עוד לא ירדתי מהמיטה וסבלתי מכאבים קשים), ועזרה מהאחיות לא הצלחתי להשיג. ניסיתי להניק עוד כמה פעמים באותו יום, אבל זה גרם למפח נפש רציני לשנינו. הוא צרח.
לא מצליחה להניק ומרגישה כישלון כאמא
הייתי מבוהלת וחסרת אונים והרגשתי תחושת כישלון שאני לא מצליחה להניק אותו למרות שיש לי ה-מ-ו-ן חלב שנטף ממני. כל פעם השלמתי לו את הארוחות בסימילאק שאותו הוא לקח בשלוות נפש.
בהנקה -צרחות והתפתלויות.
עם סימילאק – נינוחות.
לא מצליחה להניק. איזו הרגשת כישלון איומה. איזה פספוס. איזה חוסר אונים.
בלילות לא נתנו לאיש להישאר איתי ומפאת הכאבים והתשישות לא הצלחתי לקום לתינוקייה וכך עברו השעות, כשבלילות הוא קיבל בקבוק בתינוקייה ובימים היה יותר ויותר קשה לנסות להניק אותו. ההסברים שקיבלתי מהצוות בבית החולים היו סותרים ומבלבלים ובינתיים נטפתי חלב ולא הצלחתי להניק.
אחרי יומיים, כשהצלחתי להזמין יועצת הנקה פרטית לבית החולים, כבר היה קשה הרבה יותר להניק, כי הילד התרגל לבקבוק ואני הייתי מותשת. בסופו של דבר, החלטתי להפסיק לנסות. התייאשתי.
המעבר לסימילאק היה משברי, אבל אחרי כמה שבועות נרגעתי
ראיתי שהילד מבסוט מהסימילאק ושנינו יותר רגועים ככה והחלטתי ללכת עם זה. שאבתי לילד עוד שלושה שבועות חלב ונתתי לו אותו בבקבוק, כי היה חשוב לי שיקבל את החלב הראשוני לפחות ואחר כך עברתי לסימילאק.
המעבר לסימילאק היה משברי עבורי. הרגשתי כשלון, אכזבה, כעס על הניתוח שעברתי והכי הרבה – פחד איום מלתת לו אוכל מוכן בעקבות מקרה רמדיה. לילות שלמים הייתי חרדה, פחדתי שאני נותנת לילד שלי אוכל לא טוב, שאני לא נותנת לו את הטוב ביותר. רק אחרי כמה שבועות, כשראיתי שהוא מבסוט, נינוח ועולה יפה במשקל, נרגעתי.
מהרגע הזה התחלתי לראות את היתרונות שבאי-הנקה – אני יכולה לאכול מה שאני רוצה, לא מאשימה את עצמי על גזים וכאבי בטן, הילד נינוח ומבסוט, אין לי דלקות / פצעים / גודש וכד'. אני יודעת כמה הוא אוכל בכל ארוחה ולכן יותר רגועה, יש התקשרות טובה יותר בין הילד לבעלי כי גם הוא מאכיל את הילד והכי חשוב – אפשר עכשיו לישון בלילה ולהתחלק בנטל עם עוד מישהו.
לאט לאט אי ההנקה הפכה אצלי ליתרון והיום בדיעבד אני מאד שמחה שאני לא מניקה. רק צר לי שזה נבע בהתחלה מתוך מצוקה בהתחלה ולא מתוך החלטה מודעת. יכולתי לחסוך לעצמי כמה שבועות של יסורי מצפון, כעס, אכזבה ועצבות. בפעם הבאה אני שואבת כמה שבועות ואז עוברת לסימילאק.
מבחינתי, הנקה, כפי שאני רואה את זה היום, גובה מחיר יקר מידי עבורי ואני מעדיפה שלילד שלי תהיה אמא עם כוחות, בריאה ומאושרת מאשר אמא עייפה, מתוסכלת ועצבנית.
מילה מאשת מקצוע: כשההנקה לא הולכת כמו שרצית
לפעמים ההנקה לא מתפתחת כמו שקיווינו, וזה יכול להציף רגשות לא נעימים– אכזבה, תסכול, ייאוש, חוסר אונים, עצב. לא תמיד אנחנו מוכנות לעוצמת הרגשות שמתעוררים סביב משהו שנראה לכאורה "טבעי".
לפעמים קשה לשאת את זה לבד. זה קשה להרגיש שההנקה לא מסתדרת, ולא תמיד אפשר לשאול את עצמנו- מה נכון לי? מה חשוב לי? מה האפשרויות שלי? העייפות, השעות הארוכות של הטיפול ביום ובלילה, הרצון לעשות את הכי טוב, כל אלה מערפלים את היכולת לראות בבהירות מה נכון לך, ולקבל החלטות ממקום רגוע ומודע.
את לא לבד בזה. גם אם זה מרגיש ככה.
אם את מרגישה שאת נכנסת ללופ, מתקשה להחליט, מוצפת באשמה, מרגישה שההנקה הפכה לעוד מקור למתח – זה לא בגלל שמשהו לא בסדר בך. זו תגובה אנושית, טבעית, לאתגר לא פשוט.
כל בחירה שתקבלי תהיה הבחירה הנכונה לך.
אם תבחרי להמשיך לנסות להניק, למרות הקושי, בתקווה שיום אחד זה יתחבר – אפשר לחשוב יחד מה יקל עלייך, מה יתמוך, מי יכול לעזור לך לשאת את זה. הנקה שלא באה בקלות דורשת הרבה – זמן, אנרגיה, תמיכה, וגם מגע רך עם עצמך.
ואם תבחרי להפסיק להניק – זה לא סוף הדרך, אלא תחילתה של דרך אחרת. וגם שם יש לפעמים צורך בליווי, בעיניים טובות, בקול שיזכיר לך – את אמא טובה, בדיוק כפי שאת.
הנקה היא לא רק פעולה של הזנה, היא מקום רגשי עמוק, שמערב תקוות, פחדים, אמונות, תחושת ערך עצמי. זה לא טכני. זה פוגש אותנו במקומות הכי חשופים.
ולכן חשוב לתת מקום גם לרגש, גם למשמעות, גם למה שמתחת לפני השטח.
אם תרגישי צורך בליווי/ טיפול רגשי כדי להתמודד עם הנקה מאתגרת או עם פרידה מהנקה, את יכולה ליצור איתי קשר.
צרי קשר בוואטסאפ