אחרי לידה

מתי הזמן הנכון לילד נוסף ? יש לי המון חששות ופחדים – שאלה של אמא

"הילד שלנו כבר בן שנתיים ו 3 חודשים, ובמצב אידיאלי הייתי מנסה עכשיו להיכנס להריון, כדי שיהיה הפרש של עד 4 שנים בין שני הילדים.

הבעיה היא שאני כל הזמן חושבת מתי הזמן הנכון לילד נוסף ויש לי המון חששות ופחדים סביב העניין הזה.

המצב הכלכלי שלנו לא משהו ואנחנו כרגע גרים אצל ההורים עד שנחסוך טיפה כסף לבית משלנו, גם קשה לי המחשבה שאני לא אוכל להעניק את כל כולי לראשון ושעכשיו הוא יצטרך להתחלק בתשומת לב ובקושי יהיה לי זמן בשבילו.

בכללי, אני מרגישה  שיש לי הרבה יותר פחדים מלבעלי ונראה לי שאני סתם דואגת.  גם לפני הילד פחדתי וחששתי ובסוף הכול הסתדר, אני יודעת שבסוף דברים מסתדרים, אבל עדיין יש בי את הפחדים האלו.
מה את חושבת ? "

תשובה מאת: לימור לוי אוסמי

לעיתים אנחנו לא מבינות למה אנחנו מפחדות, כי יש לנו תחושה ואמונה פנימית שהכל בסוף הרי מסתדר לטובה. אנחנו חושבות שאנחנו מגזימות מדיי ושהיה עדיף בלי הפחדים הללו ולפעמים אפילו מבקרות את עצמנו או מאוכזבות מעצמנו על כך שהפחדים הללו קיימים בנו. בקיצור, יש בנו תחושה שהיה עדיף ללא הפחדים הללו ושהפחדים האלו הם בעצם די מיותרים.

אבל לחששות והפחדים האלו שמתעוררים בך יש כנראה משהו משמעותי לומר לך, אחרת הם לא היו נמצאים בך. הפחדים והחששות הללו בעצם אומרים לך שיש משהו בך שרוצה שיישמע, שיש בך קול שרוצה שיקשיבו לו. מאחורי הפחד יש משהו אמיתי וממשי שרוצה להתבטא.

רק בכמה שורות שכתבת, העלית כמה קולות מאוד משמעותיים שמבטאים משהו מאוד נוכח ואמיתי :

* תקופה שאינה יציבה מבחינה כלכלית,

* רצון להקדיש זמן ותשומת לב לילד הראשון,

*התמודדות (פיסית ורגשית אני מניחה) עם שני ילדים ולא עם ילד אחד.

אלו דברים מאוד משמעותיים שכדאי להתייחס אליהם, לדבר אותם, להשמיע אותם ולשמוע מה יש להם לומר לך.

נסי לדבר ולהשמיע את הקולות האלו בפני חברה קרובה ותומכת ובפני בן הזוג שלך ובקשי מהם שלא להיות שיפוטיים או לבטל את הרגש, הקול שאת רוצה לבטא באמירות של "הכל יהיה בסדר", "הכל מסתדר". שיאפשרו לך להגיד הכול ולהשמיע באותנטיות וכנות את החששות והפחדים האלו. אפשר גם לבטא אותם על הכתב, עם כתיבה זה כלי שעוזר לך בדרך כלל להתבטא.

האפשרות להביע את הקולות האלו מפחיתה מעצמה את עוצמת הפחדים וגם מסייעת להבין מה עומד מאחוריהם. דרך ביטויים תוכלי להבין טוב יותר מה נכון ומתאים לך, מה פחות נוח ומתאים ואילו תנאים את צריכה כדי להרגיש שאת יכולה להתחיל ולתכנן ילד נוסף.

***********************

מוזמנות בחום להגיב למה שהאמא כתבה וגם להתחבר לדילמות שהיא העלתה.

שאלות נוספות ניתן לשלוח למייל: medabrot.imahut@gmail.com

שלכן,

לימור לוי אוסמי

9 Comments

  • Avatar

    אמא לשניים

    שלום לך אמא חוששת,

    אני אמא לשניים (הפרש של כשנתיים), ואני מבינה מאוד את חששותיך, אכן שני ילדים דורשים היערכות משפחתית שונה, הן בתפישה והן כלכלית.
    אני מאמינה בעשייה והתמודדות, לכן עצתי לך היא לערוך רשימה של החששות שהעלית, ולשבת עם בעלך (אפשר להעזר אח"כ גם בחבר קרוב או בן משפחה המקובל על שניכם)
    ופשוט לשים מול כל חשש שהעלית את הפתרון האפשרי.
    אני נמנעת מלהכנס לנושא הכלכלי מאחר ואיני מכירה אותך ואת בעלך…
    אבל לגבי תשומת הלב לבנך, אני יכולה לומר לך מניסיוני, שכאשר מארגנים את הזמן ומחלקים את הנטל בין בני הזוג (אם יש סבים וסבתות גם מצויין!) הגדול נהנה מתשומת לב לא פחות, ואפילו נהנה לעזור עם התינוק.
    אפשר לקבוע יום בשבוע בו את והוא מבלים לבד מחוץ לבית אחה"צ, כנ"ל עם האבא.
    אח חדש זה עניין מורכב ולא פשוט בכל גיל, אבל ניתן לנסות להקל עם הסברים, וספרים, יש היום המון מידע ועצות באינטרנט בנושא.

    לדעתי ברגע שתעלי את הדברים על הכתב ותנסי להתמודד איתם יחד עם בעלך, תוכלו להגיע להחלטה שתהיו שלמים איתה.

    מניסיוני אני יכולה להגיד לך שזה לא פשוט ואכן מלווה באתגרים, בכי וחוסר שינה…
    אבל אני לא יכולה להגיד שזה ממש קשה. זה אפשרי, ואפילו מהנה.

    בהצלחה!

    • Avatar

      אושרה לין-מזרחי

      היי,
      אני מבינה מאוד את הפחדים והחששות בפני כל משהו חדש ובעיקר בפני שינוי כזה גדול ילד נוסף.
      כשאני נכנסתי להריון עם בתי השנייה – הבת הגדולה שלי היתה בת שנתיים וחודש.חששתי מאוד, וחשבתי שאני לא מוכנה פיזית (הרגשתי חלשה),והן נפשית גם לי וגם לגדולה לעבור שינוי כזה משמעותי .
      בעלי מאוד רצה ילד/ה נוסף למרות המצב הכלכלי שלא היה טוב. (אבל חשוב לציין שגרנו בבית משלנוולא אצל ההורים – דבר שמקשה יותר, אני מתארת לעצמי).
      נכנסתי להריון עם כל הלבטים והחשששות ההריון היהמעט קשהפיזית אבל עבר בשלום ובלי בעיות וכן הלידה.
      אחרי הלידה בתי הגדולה היתה בת שנתיים ועשרה וחצי חודשים , עשיתי הכל על מנת לחלק את הזמן בין שתיהן, שלא תרגיש מקופחת או איזשהו שינוי מבחינת הזמן שאני מקדישה לה.
      במשך כל תקופת חופשת הלידה שלי – 6 חודשים – הייתי כל בוקר עם הקטנה וכשהגדולה היתה מגיעה השתדלתי מאוד להיות רק איתה – אפילו אם זה אומר לשבת בחדר ולראות טלוויזיה ביחד במיטהשאניכבר עייפה ומותשת), כשהקטנה היתה עם אבא שלה בסלון , וגם הקפדנו שתלך לישון בשעות סבירות בסביבות 7 בערב. היו ימים שהייתי יוצאת איתה פעם בשבוע שבועיים. ניסיתי לתת לה את ההרגשה הכי קרובה ובטוחה ובין לבין כמובן שהיו כל הזמן פעמים שהזמן התחלק בין שתיהן – שבתות , חגים, אחה"צ . שהיא הבינה שהיא מקבלת את אחותה הקטנה , שאסור לפגוע בה, ואפילו היתה עוזרת לי בלתת לה מוצץ ולהרגיע אותה או בהגשת טיטול. אי אפשר להגיד שלא היו רגעי קנאה – אבל הייתי גם מסבירה ומדברת איתה מעט על רגשות שאני אוהבת את שתיהן וכו'.
      היום הגדולה בת 4 ו9 חודשים, והקטנה שלי בת שנה ו 10 וחצי. הן חברות טובות, משחקות ביחד, מאוד אוהבות. יש לפעמים שהן רבות ביניהן אבל אני חושבת היום שלא יכולתי לעשות בחירה יותר טובה.

  • Avatar

    עינב

    הי,
    אוטוטו אני אמא לשניים,
    הבן הגדול שלי בן שנתיים וחודשיים ואני הולכת ללדת בשבועיים הקרובים,אח קטן.
    לפעמים אני תופסת את הראש ואומרת לעצמי יואוו הבן הגדול שלי עדיין כל כך קטן, איך אני יעשה זאת.
    אבל אז גם נראה לי מקסים שיהיה ביניהם הפרש שהם יוכלו להיות חברים טובים, כמובן שמצפים לי לא מעט קשיים אבל הם חלק מהחיים וההתמודדות.
    לגבי העלות,
    כמובן שזה יקר, אבל מצד שני כבר יש הכל, לול, מיטה,בגדים, עגלה, אני עדיין מחתלת את הגדול על שידת ההחתלה…
    אל תשכחי גם שהעלויות יורדות עם השנים מבחינת מטפלת, פעוטון, חיתולים וכדומה..כך שהכל זמני,
    והופ הם יגדלו….
    מעבר לכך זה גם עניין של בני כמה ההורים.שנינו לא רוצים להיות הורים מבוגרים, שבסביבות ה-40 שלנו נצטרך עדיין לחתל.
    ההחלטה היא תמיד בידים שלך,אל תשכחי ואל תתני לאף אחד להשפיע עליך לכאן או לכאן.

    • לימור לוי אוסמי

      לימור לוי אוסמי

      עינב, תודה על התשובה.
      מאוד מתחברת למשפט האחרון שכתבת. מאוד פשוט ומאוד נכון.
      מאחלת לך לידה בריאה והמשך הורות נעימה וטובה.

    • Avatar

      אפרת ארנון

      מנסיוני האישי כאמא לשתי בנות מקסימות (4 ושנה ועשרה חודשים), אני מסכימה עם כל מילה שלך.
      בחופש הגדול, נוכחתי לגלות כמה ההפרש הזה של שנתיים וחודשיים הוא טוב. הן נעשו חברות מאוד טובות!
      גם לי בהתחלה היו פחדים של היא כ"כ קטנה… איך אחלק עכשיו את תשומת ליבי עם שתיים? איך מסתדרים?
      הזמן הראה לי שעל אף הקשיים בהתחלה, אין אושר יותר גדול מזה.
      וגם אני מסכימה עם המשפט האחרון שלך- תלוי בני כמה ההורים מבוגרים, ועד איזה גיל הם רוצים לחתל.
      אני מוסיפה, עם השנים גם הסיכונים עולים.

      אם טרם ילדת, מאחלת לך לידה קלה והתאוששות מהירה.
      אם כבר ילדת, המון מזל טוב ונחת מגידול הצאצא הנוסף ואחיו.

  • Avatar

    אלונה הוטר

    מאוד מתחברת לחששותייך מצד אחד, ומסכימה מאוד עם תשובתה של לימור.
    מצד שני….זוכרת שאני הייתי באותה דילמה, רציתי ליצור פער "נכון" בין הילדים על מנת להעניק לכל אחד את הזמן הדרוש לו, ובאותו זמן להגיע גם לבשלות הנפשית והרגשית שלי- מי כמוכן יודע עד כמה זה נראה בלתי אפשרי אחרי ילד ראשון, להעניק את אותה אהבה ליד נוסף. אבל תוכניות לחוד ומציאות לחוד, הפער גדל מהפער "הרצוי" לו ציפיתי בשל שתי הפלות רצופות באמצע הדרך, שגרמו לי לחשוב בדיעבד "חבל שלא התחלתי לנסות מוקדם יותר".
    תתלבטי לך בנחת עד שתתבשלי- ברגע שזה אמור לקרות את תדעי, תרגישי, ככה אנחנו- חיות טבע מחוברות לעצמנו, הכל לטובה בסופו של דבר. אני אמא לשתי בנות מהממות בנות 5 ושנה (לטעמי ההפרש גדול מדי), וכל יום מתפללת שיהיו חברות טובות למרות הפרש הגילאים הגדול לכאורה. שיהיה לך המון בהצלחה וחג שמח

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

× את יכולה לכתוב לי לווטסאפ