למה לנשים קשה לקבל ולבקש עזרה אחרי לידה
אחרי לידה,  דיכאון אחרי לידה,  עזרה עצמית,  רגשות אשם אחרי לידה,  תחושות מגוונות אחרי לידה

למה קשה לנשים אחרי לידה לבקש או לקבל עזרה אחרי לידה?

העצה המרכזית לנשים בהיריון היא – "תדאגי שתהיה לך הרבה עזרה אחרי לידה!" והעצה הזו נשמעת הגיונית והכרחית נוכח הקשיים והאתגרים הרבים שאמהות פוגשות בתקופה שאחרי הלידה, ועם זאת – לרוב הנשים קשה לבקש או לקבל עזרה אחרי לידה, ולא סתם. 

את המאמר הנוכחי אני רוצה להקדיש לכל הנשים שלא מבינות למה קשה להן לבקש או לקבל עזרה, ומרגישות אשמה, תסכול ואכזבה בגלל זה. אקדים ואומר שבאופן כללי אני מאמינה שיש סיבה להתנהגות שלנו, גם אם אנחנו לא תמיד מבינות אותה. חמלה והבנה כלפי הבחירות האישיות של נשים, יכולה לעזור להן להתמודד עם האשמה ולמצוא פיתרונות שיותר מותאמים וקרובים לצורך ולאישיות שלהן.

מדוע נשים מתנגדות לבקש או לקבל עזרה אחרי לידה?

אידיאל האמהוּת מניח שאמהות 'טובות' צריכות להסתדר לבד, כי זאת העבודה שלהן – נשים רבות מרגישות, לפעמים באופן לא מודע, שההורות היא העבודה החדשה שלהן והן צריכות לעשות אותה לבד. כמו שבן הזוג יוצא לעבוד מחוץ לבית, כך הן עובדות בתוך הבית, ולכן הן צריכות לעשות הכול, כולל הכול, לבד וללא שום עזרה. מודל ההורות המסמן את האישה כאחראית הבלעדית על הטיפול בתינוק ותחזוקת הבית, הוא עדיין חזק, מופנם ומתווה את הדרך להורות הנחשבת 'טובה', ומאוד קשה לערער עליו, גם כשנשים מרגישות שהמציאות קשה ולא טובה להן.

עצמאות כחלק מדפוס אישיות – לא מעט נשים מרגישות ותופסות את עצמן כנשים עצמאיות, חזקות, שיכולות תמיד להסתדר לבד ובלי עזרה. התפיסה העצמית שלהן נבנתה והשתמרה לאורך השנים כדרך חיים, שהן ממשיכות אותו גם לתוך ההורות. נשים אלה רגילות לעשות דברים לבד, רגילות לא לבקש עזרה גם כשקשה, ומרגישות שבקשת עזרה אחרי לידה יכולה משהו בתפיסה העצמית שלהן את עצמן.

הן לא עובדות מחוץ לבית, לכן הן לא יכולות להוציא כסף על עזרה – חלק מהתפיסה הרווחת היא שנשים אשר מטפלות בתינוק או בתינוק, בזמן חופשת הלידה, אינן נחשבות 'עובדות'. כתוצאה מתפיסה זו, נשים מרגישות, לפעמים באופן לא מודע, שהן צריכות להצטמצם בהוצאות על דברים שהם למען ההנאה, ההקלה והרווחה הנפשית שלהן.

יש מחיר לעזרה – נשים מרגישות שיש אגרה בצד העזרה שהן מקבלות, והן מעדיפות לא לקבל עזרה אחרי לידה ולהסתדר לבד, ובלבד שלא לשלם את האגרה המגיעה יחד עם העזרה. לפעמים האגרה היא להיות נחמדה, להתלבש יפה, לסדר את הבית, להתעניין, כשכל מה שאישה אחרי לידה רוצה לעשות הוא להישאר בטרנינג ולא לראות אף אחד. 

אגרה נוספת שמגיעה יחד עם העזרה לפעמים היא עודף התערבות ומעורבות, עודף עצות והערות. נשים מרגישות פעמים רבות שמי שמעניקה לה עזרה, גם 'על הדרך' מעניקה עצות וטיפים, אומרת את דעתה גם כשלא התבקשה, ונשים מרגישות שהדיפת העצות או האנרגיה השלילית גובה מהן אנרגיה וכוחות.

חדירה לאנרגיית הבועה שאחרי הלידה – חלק מהנשים מרגישות אחרי לידה שהן נמצאות במעין בועה של אם- תינוק, ושאנרגיה של אנשים מבחוץ מפריעה ליצירת הבועה שכה חשובה להן. הן רוצות להישאר לבד, להיות לבד, להרגיש את החיבור של התינוק, ומרגישות שכל מגע עם החוץ, גם אם לטובת קבלת עזרה, יכול לפוצץ את הבועה, שמרגישה כמו חלק מחלום לפעמים. 

פחד להתאכזב – חלק מהנשים מרגישות שהן מעדיפות לא לבקש עזרה, כדי לא לשמוע תשובה שלילית מקרובי משפחה או נשים ואנשים שיקרים להן. נשים מרגישות שתשובה שלילית יכולה להעציב, להכעיס, לתסכל, או לעורר בהן רגשות לא נעימים אחרים, כאלה שהן נמנעות מלהרגיש. נשים מעדיפות לא לבקש עזרה כדי לא לשמוע את ה"לא" שאולי יגיע. 

לא לגיטימי ולא נכון – לנשים רבות קל יותר לבקש עזרה כשמדובר בייעוץ או עזרה פיסית הקשורה בבריאות או ברווחה של התינוק, אבל מתקשות אחרי יותר לקבל עזרה אחרי לידה כשמדובר ברווחתן האישית. הן מרגישות שזה לא לגיטימי, לא משהו שנשים עושות, לא משהו מקובל. חלק מהנשים גם מחזיקות בעמדה שלקבל עזרה כדי לטפח את עצמן, לפגוש חברות, לצאת לפגישת ליווי אחרי לידה, פעילות גופנית או כל דבר אחר, הוא על חשבון התינוק, ולכן עדיף לא לעשות אותו. הנחת יסוד זאת, פעמים רבות נשענת על ההנחה שתינוק זקוק לאמא שלו כל הזמן ומקבל טיפול פחות טוב מדמות טיפולית אחרת. 

להסתמך רק על המשפחה – ישנה תפיסה חברתית רווחת, שלקבל עזרה אחרי לידה מקרובי וקרובות משפחה היא לגיטימית ומובנת, אך עזרה בתשלום נחשבת לפריבילגיה ופינוק. לנשים רבות, גם נשים שיש להן אמצעים כלכליים, עדיין קשה מבחינה תפיסתית- ערכית לשלם עבור עזרה בתשלום, גם אם אין להן עזרה מספיקה או מותאמת מהמשפחה. 

לא רוצות להיפרד מהתינוק – חלק מהנשים מרגישות שהן רוצות להיות בכל רגע עם התינוק, ולא רוצות להיפרד ממנו, גם כדי לקבל עזרה שיכולה להיטיב עימן. הן מרגישות שהן נמצאות בקונפליקט בין שני צרכים נפרדים וכביכול מנוגדים זה לזה, במידה וקבלת העזרה מותנית בכך שהן יהיו ללא התינוקות שלהן.

בושה ואשמה –  לא מעט נשים מרגישות, חלקן בשל התפיסה שהן אמורות להסתדר לבד, בושה ואשמה על כך שהן צריכות או רוצות עזרה כדי להקל על עצמן את התקופה שאחרי הלידה, וכדי לעבור אותה בצורה טובה יותר. הן מנסות להסתדר, מנסות להתמודד לבד, מנסות להשתפר ולהשתנות, מנסות לעשות כל מה שהן יכולות בכוחות עצמן, רק כדי לא ליצור את מה שמרגיש עבורן כמו 'הודאה' בכך שהן צריכות עזרה. בקשת עזרה במקרים של בושה ואשמה נחווית עבור נשים אלו כפעולה הסודקת את הביטחון ההורי שלהן.

 

מתי נשים אחרי לידה מרגישות נוח לבקש ולקבל עזרה?

* כאשר אין בקשה לקבל משהו בתמורה לעזרה הניתנת.

* כאשר העזרה אינה מלווה באמירות שיפוטיות או ביקורתיות כלפי הבחירות או ההתנהגות האימהית. 

* כאשר אפשר לסמוך על העוזרים שייטפלו בתינוק או התינוקת כמו שצריך ויכבדו את הבקשות של האמהות לגבי אופן הטיפול בהם.

* כאשר האמהות מרגישות שבקשת עזרה אינה מעידה על חולשה שלהן או שהן מוכנות לקבל את החולשה כחלק מההוויה הנוכחית שלהן.

* כאשר נותני העזרה מכבדים את הבקשות ורצונות האמהות.

* כאשר אמהות מרגישות שמגיע להן להרגיש טוב אחרי לידה והן לא חייבות להיות בהישרדות.

 

הלמידה וההבנה המתרחבת על הדברים הרבים העומדים בין נשים לבין קבלת עזרה אחרי לידה היא חיונית וחשובה, על מנת לעזור לנשים למתן את מידת האשמה והאכזבה העצמית מכך שהן מתקשות בכך, וגם בשביל למצוא עבורן חלופות טובות ומתאימות יותר לצרכים וליכולות שלהן. 

העצה 'קחי עזרה' היא בגדר מס שפתיים בלבד, כאשר היא ניתנת לכל אישה בלי לשמוע את הסיפור שלה, את ההתנגדויות שלה, את התחושות והמחשבות העולות בה מול קבלה או בקשה של עזרה אחרי לידה. כדי שהעצה לא תינתן מהפה אל החוץ וכדי שנשים לא ירגישו אשמה על כך שהן כביכול לא עוזרות לעצמן, חשוב לשמוע בקשב רב מדוע נשים מתנגדות לקבלה ובקשה של עזרה אחרי לידה.

אין אישה שרוצה להרע לעצמה, אין אישה שמעדיפה לסבול אחרי לידה, אבל כן יש המון נשים שמרגישות ומבינות שלעיתים המחיר הרגשי או הפיסי בקבלת העזרה עולה על התועלת. הקשבה לסיפור האישי של כל אחת יכול לעזור במציאת פיתרון יצירתי ואישי לכל אישה, בהתאם ליכולות ולאפשרויות שלה.

לימור לוי אוסמי,  מלווה רגשית נשים אחרי לידה ובהורות, בכרכור ובשיחות וידאו. יוצרת האתר.

052-2835020 Medabrot.imahut@gmail.com

אם את אחרי לידה, זה יכול לעניין אותך:

ליווי רגשי אחרי לידה
"אני אמא לתינוק, האם מה שאני מרגישה הוא נורמלי?"
הרצאה דיגיטלית
שיתופים אישיים ומקצועיים על תחושות של נשים אחרי לידה

דף הפייסבוק של נשים מדברות אמהות

לימור לוי אוסמי

מלווה רגשית נשים אחרי לידה ובהורות, יוצרת האתר 'נשים מדברות אמהות'. נפגשת עם נשים בכרכור ובשיחות וידאו. אפשר ליצור איתי קשר בהודעה - 052-2835020 ואשמח לתאם שיחה.

15 Comments

    • לימור לוי אוסמי

      לימור לוי אוסמי

      את מתכוונת שאין הצעות לתת עזרה ?
      מה עם לבקש עזרה באופן אקטיבי מבן הזוג, חברים, משפחה וגם- עזרה בתשלום ?
      את כמה זה מרגיש נוח, לגיטימי ופשוט הכרחי ? ?

      • Avatar

        רינת בן עטר

        לימור,
        תאמיני או לא מסתובבות בינינו אמהות שהן ללא אמהות ,וכפועל יוצא אין לנו עזרה…כמעט…
        למרות הבן זוג, ולמרות החברים שכל אחד בענייניו…
        ולא כולנו יכולים להרשות לעצמנו עזרה בתשלום… וכפועל יוצא מכל הנ"ל… אנחנו עושות לבד..כבר לא יודעות לבקש עזרה גם כשמוצעות הון חיכוכים בבית וקריסה -זו לא מילה!
        אבל זה מה יש (:

        • לימור לוי אוסמי

          לימור לוי אוסמי

          אני מאמינה מאוד.
          לא רק שיש אמהות ללא אמהות, יש גם המון אמהות שיש להן אמהות ועדיין לא מאתפשר לקבל עזרה מהן.
          אני רשמתי בסוף הכתבה גם את החווייה האישית שלי, שלא היתה לי מספיק עזרה.
          עם זאת, אני יודעת שהיום, כשאני מסתכלת בדיעבד על החוויה שלי אחרי הלידה, אני יודעת להגיד שהיו גם דברים שמנעו ממני להפוך עולמות כדי לא להישאר ללא עזרה. אני היום יכולה להניח שאם הייתי מספיק 'סגורה' על זה שלא מגיע לי להרגיש כמו שהרגשתי ושאני חייבת עזרה, יכול להיות שהייתי מנערת יותר כמה אנשים (ובכללם אני) כדי לשנות את המצב הקיים.
          רק ממרחק של זמן אני יודעת להגיד שמה שאני הרגשתי ומה שאמהות רבות שליוויתי הרגישו זה שהן אמורות להסתדר. נכון, קשה, קורסות וכמעט מתמוטטות, אבל הן אמורות להסתדר. מעטות מאוד הנשים שמוכנות לנסות ולהפוך סדרי עולם כדי שהן לא תקרוסנה. כמובן וכמובן שלכל אחת יש את המציאות שלה ויש מגבלות של מציאות, אבל גם יש משהו בטריווייאליות לפעמים שברור לנו ש'ככה זה אחרי לידה'- קשה, מתיש, קורסים ובסוף כולן עוברות את זה.
          לא בטוחה שעניתי לך ..

  • Avatar

    שלומית ארד

    פשוט מאמר גאוני! אני רוצה לספר לך שלפני הלידה הראשונה שלי, גלשתי המון באתר "אומנות הלידה" אם את מכירה, ואחרי הלידה זה היה בית שני שלי;-) יש שם הרבה דיונים מאוד עמוקים וטעונים על המון נושאים סביב אימהות. בכל אופן לפני הלידה קראתי את המאמר שנקרא "השיבה הבייתה":

    http://www.leida.co.il/page.asp?id=20026

    הבאתי גם כמה ציטוטים ממנו:
    "את, גורשת ממה שתפסת כעולמך, ועתה הבחירה בידך – לחיות בגירוש או להיוולד מחדש בארץ אחרת"
    "משפחה וחברים ששואלים מה להביא ייענו בתשובה זהה: סיר עם תבשיל מוכן אהוב, מאפה, וכד`. שום עוגות קצפת. אוכל ביתי אמיתי וטעים שפשוט דורש עבודה. שניצל עם פירה, וממולאים טובים יהיו שי פשוט נפלא."
    "ההזדמנות להבראה שגלומה בעשרת הימים הקרובים היא חד פעמית. נצלי אותה, אפילו אם לא נעים לך. תפקידך להיות אמא, בראש ובראשונה אמא לעצמך, כדי שתוכלי להיות אם טובה גם לבתך או לבנך, ותוכלי להעניק להם אמהות טובה ושלמה, ובלתי חמוצה. עניין עדין הוא עשרת הימים הראשונים. חכמה קטנה מאד תהיה להשאירך לבדך באותו הזמן. אשה לבדה, עם תינוק, אינה פנויה לטפל בעצמה, משום שהיא כל הזמן עם עין פקוחה על התינוק, וההחלפות של החיתולים, וה"לבדוק רק לרגע מה קורה איתו". דאגי שמישהו יהיה בבית, ויגיש לך את התינוק להנקות בלבד"

    בהתחלה נבהלתי: "אוי מה מחכה לי?!" אמרתי לעצמי ולבעלי, שהבטיח לקחת ימי חופש אחרי הלידה. אבל כשהייתי בפוסטפארטום, זה עזר לי לקחת הכל בפרופוציות הנכונות. וכמובן שקיבלתי עזרה בעיקר מבעלי ואמי שהייתה נוכחת כ 3 פעמים בשבוע לכמה שעות. זה עזר לי להחזיק מעמד גם בשעות הארוכות שהייתי לבד. הידיעה שאני כן מקבלת עזרה. שאני לא לבד כל הזמן. (וגם האוכל שהוכן והוקפא עוד לפני הלידה מאוד עזר 🙂
    אני מודה שגם אני מאלה שמתקשות להכניס עוזרת בית הבייתה ולא רק מסיבות כלכליות. אפשר לסכם ולומר שגם אם נפתחת והעזת לבקש עזרה, קשה למצוא את מי שייתן לך בדיוק את העזרה שאת צריכה בזמן הנכון, בלי לשפוט, להתערב ולהעיר ובלי לצפות לדבר בתמורה….

  • Avatar

    ענבר אופק

    מניסיון אישי ומקצועי שמתי לב שבלידות ראשונות לעיתים העזרה היא לא דבר מובן מאליו כאשר הסבתות כבר לא נמצאות בתוך עולם הילודה במיוחד אם זהו נכד/ה ראשון/ה.
    צריך להזכיר לסבתות את העובדה שלמרות שהיום הרבה יותר קל מבחינה תפעולית לעומת פעם עדיין ישנו צורך נפשי/מנטאלי לעזרה אפילו היומיומית כגון-כביסה,הכנת אוכל וכד'
    הטיפול בתינוק הוא של האמא אך היכן הטיפול באמא?
    לכן יש אותנו הדולות שיזכירו לאחר הלידה גם לסבתא הטרייה להיות שם בשביל הבת/הכלה שאך ילדה.
    אני אישית מלמדת כיצד להכין מאכלים קלילים ממצרכים הקיימים בבית ואף שולחת מבעוד מועד ליולדת שנמצאת איתי בקשר מס' מתכונים קלים.

    דבר חשוב בעיניי הינו הזוגיות לאחר הלידה שלעיתים קצת נפגעת מהפונקציונליות שבו מוצא עצמו הבן זוג, פתאום הוא הופך למשרת בעל כורחו וכמובן שזאת לא מטרתו בחיים, הוא צריך להיות שותף מלא ולכן עצה קטנה ממני היא לדבר למרות שעייפים, אם לא מצליחים בסביבה הבייתית ליזום פגישה בבית קפה,לשריין את הסבתא ולצאת עם הבן זוג ולא לאפשר לתחושות לחלחל לבפנים כי לבסוף הזוגיות והתא המשפחתי נפגעים.שימרו על הזוגיות.

    בברכת פוסט קל ונעים
    ענבר אופק
    מלווה הריון,לידה אם ותינוק באזור חיפה
    0523701137

  • Avatar

    אפרת דבוש נאור

    הפוסט מעורר מחשבה רבה, אני יכולה בהחלט להזדהות עם הדברים שכתבת על החוויה האישית שלך לאחר הלידה, אני רק מנסה להבין למה התכוונת כשאמרת על החלק המסורתי וקדמוני, האם בחוויה הפנימית שלך צורך תמיכה באם לאחר לידה ובהורות ראשונית היא דבר פרימיטיבי?

    אימא של בעלי היא הודית שעלתה לארץ בנות העשרים לחייה יחד עם שבט שלם, כשילדה את בעלי היקר ואת אחותו, באופן מסורתי התגייסו כל בנות המשפחה ודאגו לצרכיה למשך 40 יום, ניקו בישלו, יעצו, סידרו ואם היה צורך גם הניקו עבורה, אני באופן אישי מקנאה.
    הציפייה (האישית והחברתית) שנוכל להתאושש מלידה ולדאוג באופן מושלם לתינוק ולבית ולאסטטיקה הנשית שלנו וכו' היא קשורה לאורח החיים המאוד פגום לדעתי של החיים במערב.

    מדהים למשל לראות איזה הבדל יש בתנועה בקליניקה בין נשים הרות, שהן מרשות ומפרגנות לעצמן בריאות ותמיכה ללא אשמה לבין נשים לאחר לידה שכל כך לא בתשומת לב לעצמן ויאפשרו לעצמן תמיכה לרוב רק במקרים קיצוניים של מצוקה. יש במגמה משהו קצת עצוב מכיוון שאישה אחרי לידה באמת זקוקה לכל כך הרבה.

    אולי זה גם המקום להזכיר את הארגונים ההתנדבותיים שמעניקים תמיכה לנשים לאחר לידה: "אם לאם בקהילה" וארגון "שפרע ופועה" המקושר יותר לנשים דתיות ומסורתיות אבל לא רק.

      • Avatar

        אפרת דבוש נאור

        מעניין שבחרת להתייחס לקול שאומר שאמא צריכה להסתדר לבד כקול קדמוני ומסורתי בזמן שבאופן מסורתי אם אחרי לידה לא נמצאת לבד אלה נתמכת ע"י הקהילה בה היא חייה, הנושא של התא המשפחתי המצומצם הוא דווקא דבר חדש

        • לימור לוי אוסמי

          לימור לוי אוסמי

          קדמוני במובן של פרימיטיבי עבורי, לא קדמוני מבחינת ההיסטוריה האנושית. כאישה פמיניסטית היה לי מוזר להתוודע אל חלק בי שמרגיש כך כלפי תפקיד האישה והאמא.

  • Avatar

    שירה דרוקר

    אני חווה בימים אלה ממש את הקונפליקט האמהי העצום בין הצורך האמיתי בעזרה מהסביבה, לבין הרצון העז שלי להיות עם בתי החדשה לבד, בלי התערבויות, רק אני, בעלי והיא. צפיתי את זה מראש, את ה"רכושנות" הזאת. ואמרתי לבעלי שאני רוצה שנברח לאי בודד. ועכשיו אני חווה את זה.
    אני מאוד רוצה לאתגר את עצמי ולראות שאני ובעלי יודעים לטפל בה לבד, בעצמנו, בלי עזרה, כדי ש"אם נצטרך לעשות את זה – אז נדע איך". מצד שני, אני כל כך שמחה כשאמא מגיעה, מטפלת בה, מקלחת אותה כ"כ בקלילות, מלבישה אותה באחוז מהזמן שלי זה לוקח… וגם היא נהנית מזה, אז למה לא?…
    אני צריכה לעבוד על עצמי ולשחרר, להגיד לעצמי שזה בסדר שאני עוד צריכה עזרה אחרי שבוע וחצי, שאני לא חייבת לדעת לעשות הכול בבת אחת, אפשר לקחת את זה צעד אחר צעד.
    למזלי, אני מקבלת עזרה לא מתערבת. או לפחות לא מייחסת יותר מדי תשומת לב להתערבויות שלא מוצאות חן בעיניי. ואני כל כך מעריכה את זה, בייחוד עכשיו, אחרי שקראתי את הפוסט שלך, והבנתי כמה ברת מזל אני…
    תודה!

  • Avatar

    סיון בן-אור

    שכחת את סיבת ה"לא נעים לי לבקש ממי שלא מציע"

    אחרי הלידה הייתי מוכנה בכיף לקבל עזרה, חברה ותמיכה בדמות בני משפחה וחברים, רק שהם לא הציעו בעצמם. היה נראה שאני מסתדרת לבד…
    לקח לי שבוע כדי להגיע למצב של קריסה כדי להעיז לבקש *אקטיבית*: להגיד: אני לא מסתדרת, אני לא רוצה להיות לבד, אני צריכה חברה ותמיכה.
    כשביקשתי – קיבלתי ביד רחבה ונדיבה,
    אבל הייתי חייבת להיות אקטיבית בעניין.

  • Avatar

    רעות שלומי רסלר

    לפעמים גם כשמבקשים לא מתקבלת עזרה. או יותר נכון כשאני מבקשת.. גם לבקש עזרה צריך לדעת. כנראה גם כשאני מבקשת אני מקרינה כוח או תחושה של חוסר נחיצות. בתחלית ההריון הייתי מוחברת לאסלה רוב שעות היום וביקשתי עזרה אבל בסופו של דבר רוב העומס נפל על בעלי היקר. זה אחד האתגרים שלי והמטרות האישיות שהצבתי לעצמי השנה. ללמוד לבקש עזרה כך שאכן אקבל אותה.

    • לימור לוי אוסמי

      לימור לוי אוסמי

      תראי, לא הכל תלוי בנו..
      יש הבדל בין המיומנות החשובה של לבקש עזרה וגם לקבל אותה לבין היענות הסביבה לבקשות שלנו. לפעמים אנחנו נמצאות בסביבה שלא נוטה להעניק עזרה פיסית או רגשית וזה סיפור אחר לגמרי. לא הכל תלוי בנו במקרה הזה.
      מה שכן, לעיתים עזרה בתשלום, אם מתאפשרת, יכולה ממש לעזור כאשר אין היענות לעזרה מצד המשפחה והקרובים לנו.
      בכל מקרה, בהצלחה גדולה. אשמח לשמוע אם זה עזר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

× ליצירת קשר ופרטים על ליווי רגשי בהורות