אמהוּת,  התבוננות עצמית בהורות

תהיי קלילה, תזרמי !

"קחי בקלות.."

"תחייכי.."

"תעבירי.."

"תזרמי.."

איזה כיף זה לדעת להעביר. כשאין משהו שמכאיב, מפיל, מערער, משתק, מפחיד, מעציב.

להעביר…. לזרום….. הזרימה הזו כמו זרימה במי נהר  נעימים וקרירים. משהו מלטף את הגוף, זרימה נעימה שמעבירה מין תחושה משחררת של חופש… הנאה… שמחה… קלילות… משהו שמאפשר לא להתעכב, אלא להמשיך הלאה בצורה ענוגה ומשוחררת מכבלים, ממחשבה, מעומק.

לזרום עם החיים לאן שהם מובילים, בקלות וללא התנגדות, לזרום ללא מאבק או מאמץ, לזרום כי לזרום זה הרבה יותר קל ונעים מלהתעכב.

לא לזרום זה להיתקע. אני לא רוצה להיות תקועה.

אבל רגע, לאן לזרום ? אני לא רוצה לזרום לאן שמזרימים אותי. ואם כיוון הזרם מגיע למקום שאני לא רוצה להגיע אליו ? יש כמה נחלים ונהרות וזרמים בעולם, לא  ? אז לאן לזרום ? למה דווקא לכיוון הזה ? למה לא לכיוון אחר ? מי שוטר התנועה של הזרימה ? מי מכוון אותה ? אני רוצה להחליט בעצמי איך לנוע, לאן לנוע ובאיזה כיוון לזרום. אני רוצה לבחור את הנהר המתאים לי, אני רוצה לבחור את קצב הזרימה שמתאים לי, אני רוצה לבחור את השותפות שלי למסע הזרימה, אני רוצה לבחור מתי לעגון בדרך ולעצור, אני רוצה לבחור מתי להתפעל מהנוף שלאורכו של הנחל, אני רוצה להספיק לשכשך את הרגליים והגוף כשמתחשק לי. אני רוצה לזרום בכיוון שמתאים לי ובקצב שמתאים. אל תכתיבו לי את הזרימה שלי.

וכשאיזה קול מגיח, חיצוני או פנימי לי, ואומר לי לא להיות כבדה ולזרום. אני אומרת לו שעכשיו זה מה שמתאים לי, שזה מה שאני זקוקה לו. שאולי בעיניו אני כבדה, ושאני מבינה שאולי באמת מהצד זה ככה נראה ושאני מבינה שמה שהוא אומר זה באמת לפעמים מכוונה טהורה לעזור לי,  ושאולי זה נראה מאוד מוזר ואולי אפילו עצוב לראות אותי ככה. שיכול להיות שזה נראה שלא טוב לי ושיהיה לי הרבה יותר טוב אם אני אזרום ואתנהג קצת אחרת.

אבל בעצם אני בכלל לא צריכה עזרה. זו הדרך שלי. מה שעבורך, קול יקר, זה לזרום, עבורי זה לטבוע. לזרום בנהר שאינו הנהר שלי ובקצב שאינו מתאים לי, זה עבורי ללכת לאיבוד. לזרום בנהר של מישהו אחר, זה להתרחק מהנהר שלי, שמחכה שאזרום בו.

נכון, לפעמים לוקח לי את הזמן שלי למצוא את נתיב הנהר המדויק, לפעמים אני מתבלבלת וזורמת לכיוונים שנסחפתי אליהם, לפעמים אני זורמת למקומות שלא תכננתי, בקצב מהיר מדיי ועם שותפים למסע שלא כל כך התאימו. אבל מה שבעיניך יכול להיראות כמו כבדות, עבורי זו הזדמנות. הזדמנות לבדוק את מסלול הזרימה שלי. הזדמנות לבדוק לאן אני רוצה לזרום. הזדמנות להמשיך בנהר שלי.

קול יקר שלי, הייתי רוצה שתאפשר לי להתעכב, לחשוב, לערער, לא לקחת בקלות את מסלול הזרימה שלי. מסלול הזרימה הוא מסלול הזרימה של החיים שלי. רק אני יודעת איזה מסלול נעים ונוח לי, מאיזו דרך אני איהנה ומאיזו דרך אני אסבול. תסמוך עליי. תסמוך עליי, שגם אם עכשיו עזבתי מסלול זרימה ידוע ומוכר ועדיין לא זרמתי בדרך חדשה, אני אמצא. גם אם זה ייקח לי את הזמן הדרוש לי. מותר לי לא לדעת, להתעכב, לבדוק מה מתאים לי ואיזה מסלול אני רוצה עכשיו. מותר לי ללכת במסלול זרימה שמיוחד רק לי ואולי אפילו שונה משל כולן.

מהיכרות שלי עם עצמי, אני יודעת שזרימה במסלול שלא לי, עושה לי מאוד רע. לא היית רוצה את זה עבורי, נכון ? גם אתה רוצה את הטוב ביותר עבורי, אני בטוחה. אז במקום לנסות ולהציע לי כל הזמן מסלולי זרימה חלופיים שיכולים להיות ‘בול’ בשבילי, כי כבר הרבה נשים זרמו שם ומאוד מאוד נהנו. במקום לנסות ולהציע לי לזרום ולא להיות ‘קשה’ או ‘כבדה’ עם עצמי, הייתי רוצה שתיתן לי יד. תן לי יד ואולי גם חיבוק. תאפשר לי  לחכות איתך ביחד לזרימה הנכונה עבורי, תאפשר לי את הזמן הדרוש לי לבדוק מה שמתאים ונכון לי עכשיו, תאפשר לי לפקפק בכל מה שמוכר ושחשבתי שהכי נכון, אבל לא כל כך התאים לי עד עכשיו. תאפשר לי להיות מיוחדת ולבטא את הייחודיות שבי, תאפשר לי לאהוב ולהעריך את עצמי, תאפשר לי למצוא את מה שהכי מתאים וטוב לי.

אחר כך, זה יהיה לי נחמד אם תוכל לחזק אותי על הבחירות שלי. אל תבקר אותן אם אבחר במסלולי זרימה קצת אחרים ושונים משל כולן. אני אודה לך אם תוכל לפרגן לי על הדרך שעשיתי ועל כך שמצאתי את מה שמתאים לי. תפרגן לי, כי אני חשובה לך. תפרגן לי כי אתה רוצה שיהיה לי הכי טוב ואתה יודע שתמיד הכי טוב לי כשאני במסלול הזרימה הייחודי לי.

בשבילי "לזרום" משמעו להיות חלק מהעדר ואני..לא כבשה.

לימור לוי אוסמי

מלווה רגשית נשים אחרי לידה ובהורות, יוצרת האתר 'נשים מדברות אמהות'. נפגשת עם נשים בכרכור ובשיחות וידאו. אפשר ליצור איתי קשר בהודעה - 052-2835020 ואשמח לתאם שיחה.

6 Comments

  • Avatar

    אורית יוסף

    מרגש ביותר, גרמת לי לדמוע. אני כך כך מתחברת. אם רק נסתכל על זה כמה אנחנו מיעצים לאנשים, לזרום כמו שנכון לנו, ולא להם. אם היינו רק עוצרים לחשוב שהדברים לא נכונים לכל אחד, ונכבד את המקום שלהם. כמי שעובדת עם נוער, אני רואה כמה אנחנו מעמיסים עליהם את הרצונות שלנו לזרימה.

    תודה רבה

  • Avatar

    שירה דרוקר

    לימור,
    רק עכשיו אני נתקלת בזה, וזה מדהים.
    אין לי מילים, כי השתמשת כבר בכולן…

    אני מרגישה שאני שוחה נגד הזרם כבר כמה חודשים,
    מצד אחד מרגישה שהלוואי שיכולתי לשחרר ולזרום (וזה גם מה שכולם מצפים ממני),
    ומצד שני יש בי גאווה על הבחירות השונות שלי,
    על העוצמה שאני מגלה בעצמי יום יום,
    על ההיצמדות שלי ללא פשרה לבחירות האלה.

    ותוהה לפעמים – האם אני סתם מקשה על עצמי? האם החיים שלי היו יכולים להיות קלילים יותר? האם אני מסוגלת ובנויה לחיות חיים קלילים כאלה?

    ומרגישה שלזרום זה לא אני.
    כנראה שנועדתי לשחות נגד הזרם.

    תודה על הכתיבה היפהפיה.

  • Avatar

    סיון קונוולינה

    מהממת שכמוך! המתקת לי את הקפה של הבוקר 🙂
    גם אני מתחברת מאוד למה שכתבת, וזו מנטרה שאני נאבקת בה כבר שנים, ה"תזרמי" הזה…. בתחילת הדרך, הרגשתי שאני עוף מוזר. מה ש"זרם" לאחרים בקלות, מה שהיה כל כך פשוט וקל בעיניהם – תמיד הרגיש לי קשה, תמיד גרם לי להתעכב על זה עוד קצת, להקשיב למשהו פנימי שאומר לי שלי זה (גם הפעם) לא מתאים.
    וההתעכבות הזו תמיד גררה אחריה תגובות, גם מצד היקרים לי ביותר: את קשה מדי, תשחררי קצת, אל תקחי הכל כל כך קשה, אל תהיי כזאת רצינית…
    הרגשתי שאנשים פשוט לא מבינים אותי. אני? רצינית? קשה? לא, פשוט קצת יותר רגישה. יותר מתייחסת לדברים בכובד ראש, יותר מעניקה להם חשיבות. יותר קשובה לעצמי ולא סובלת (עד היום) את עניין הזרימה הזה, כי לאן באמת זה אמור לקחת אותי? ואיך אני אמורה להנות מזה אם בתוך תוכי לא בא לי? בכוח?
    אבל בתוך תוכי קינאתי בסובבים אותי שהכל עובר אצלם "חלק". שהם לא שוברים את הראש ונוקעים את הנפש בהתמודדות עם כל דבר. נראה לי יותר קל להיות הם.
    ככל שהתבגרתי, התחדדה אצלי ההבנה שמה שאני רואה בעצמי כסוג של נכות, הוא בעצם סוג של איכות. כי אני ממוקדת, ואני יודעת מה עושה לי טוב ומה לא. אני קשובה לעצמי, ואני מתקדמת בקצב שלי. וגם אם לאחרים זה לא תמיד נוח או מובן – אני לא זורמת (!). כי ככה אני. וזה מה שהופך אותי למי שאני – לטוב ולרע. יש לזה גם המון המון טוב, אבל אחרים לא בהכרח מבינים שהדברים בי שהם כל כך אוהבים – יש להם קשר הדוק וישיר לעניין הזה…זו עסקת חבילה.
    היום, אני כבר לא מקנאה במי שיותר קל לו, זורם לו, פשוט לו. אני מרגישה שההתעכבות הזו, הרגישות הזו, ההתעקשות הזו – זה מה שמביא אותי לתחושה שאני חיה את החיים, נושמת אותם אל קרבי – עד העצם. ובעיקר שלמה אם הבחירות שלי – הטובות יותר והטובות פחות.
    תודה שהזכרת לי את זה!

  • Avatar

    חני סער

    היי לימורי,

    גם אותי ריגשת מאוד. יכלתי להתחבר לכל מילה, לכל אות וסימן פיסוק. גם אני נאבקתי במשך שנים עם עניין הזרימה. בכל בחירה של התייחסות לסיטואציה כזו או אחרת אמרו לי וגם אמרתי לעצמי:"זרמי, שחררי". אני לא יודעת מה הזין את מה, אבל בשלב מסוים כבר התחלתי להאמין שחייבים לזרום, שהחיים לא יכולים להיות מאושרים בלי הקלילות הזו.
    בחודשים האחרונים אני מצליחה לשחרר את עניין הזרימה, ולהבין מה נכון לי, וזה המון. הגעתי למסקנה שעבורי, דווקא הויתור על פנטזיית הקלילות והזרימה, גורמת לחיים שלי להיות יות שלווים וזורמים, בהפוך על הפוך שכזה.
    שמחה מאוד על הרשומה הזו, ושמחה על הגילוי העצמי שלך. זה בוודאי מרגיש נהדר.

    חיבוק,
    חני

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

× את יכולה לכתוב לי לווטסאפ