אז, למה יצאתי למסע בכלל ? לידה טבעית- מסע אישי.חלק 4

מאת :

29 באוקטובר 2010 | 20 תגובות

מתוך לידה טבעית- מסע אישי, סיפורי לידה

יקרות, מה אומר ומה אגיד- הופתעתי בגדול !

רובכן לא מכירות אותי באופן אישי ואולי יפתיע אתכן לגלות שאני די… ביישנית.. ואוהבת להיות מאחורי הקלעים. נכון זה מוזר שמישהי שהיא ביישנית מנהלת בלוג וכותבת שם גם דברים אישיים לכל האומה ? ובכן, כן, יש אמנם מידה של פרדוקס, אבל זו המציאות 🙂

למה אני כותבת את זה ? מכיוון שהכתיבה והפרסום של הדברים שאני כותבת ממש לא באים לי בקלות וב'שלוף'. האמת, מתחיל להשתחרר שם משהו עם הזמן, אבל עדיין, יש עוד דרך לעבור. וכמו כל פוסט שמרגיש לי נורא אישי לחשיפה פומבית, גם לפני הפוסט האחרון התחילו התהיות.

התהייה הראשונה היא אם בכלל נכון לי ומדויק לי להוציא את זה לאור עכשיו ? אפילו שזה רק המחשבות שלי ולא החיים הפרטיים שלי, אלו מחשבות שהם מאוד שלי. הם הביפנוכו שלי והם משקפים משהו מאוד אישי שאני עוברת. נוח לי אם זה שכולם יידעו מה אני עוברת וחושבת ? האם נכון מבחינה מקצועית לחשוף את ההתלבטויות שלי ? יכולים לחשוב שאני לא מקצועית ולא רק "יודעת".

התהייה השנייה והיותר מפחידה היא– ואם לא יגיבו ? ואם זה לא יעניין אף אחת ? האם יהיה לי נוח המקום הזה שבו הקרביים שלי בחוץ, אני מפנה אל העולם משהו שמטריד אותי ומציק לי, ולא יהיה קול עונה ? ומה אם רק אותי זה מטריד ? ומה אם אני אהיה היחידה שמתעניינת בזה ?

ומכיוון שהפוסט ה'גורלי' כבר פורסם, אז אני מניחה שאפשר להבין שהגעתי להבנה שזה לא משנה לי. יש לי דברים שאני צריכה להוציא ולומר, גם רק בשביל התחושה האישית שאני אמרתי. שאני עשיתי את שלי בעולמי. אני חושבת שיש מקום בעולם להשמיע את מה שאני מרגישה וחושבת על הלידה ה"טבעית" וגם אם זה לא מעניין אף אחד, לא איכפת לי. אותי זה מעניין וזה מספיק חשוב. ולכן, החלטתי לפרסם. כי לא היה לי אכפת אם תהיינה תגובות או לא, אם נשים תקראנה ותתחברנה או לא. רציתי להוציא כי משהו בי כבר היה חייב לצאת. אז הוצאתי.

ואז- הפתעה !

אני מרגישה שאין לי אוצר מילים או יכולת לבטא את מה שהרגשתי כשקראתי את התגובות שלכן. הרגשתי חלק ממשהו גדול יותר. שזה כבר לא רק אני, שעומדת אל מול הדילמות והשאלות האלו שאני מתחילה להעלות, אלא יש עוד המון נשים (מדהימות ומוכשרות) שמרגישות כמוני ומתלבטות גם הן באותן נקודות. שגם אותן מעסיקים דברים דומים. האמת, הופתעתי ממש.

קראתי הכל. בשקיקה. זה איפשר לי להבין טוב יותר מה זה המסע הזה שהחלטתי לצאת אליו. הרי הכל קרה באופן די מקרי ופתאומי ולא שאלתי יותר מדיי שאלות. המסע התחיל ממקום של סקרנות גדולה על לידה ה"טבעית", שנראית בחוויה האישית שלי מאוד לא שגרתית ולא מוכרת, ואני מרגישה שזה מוביל אותי לחקירה של משהו שכבר הרבה זמן מפריע לי, שאני עדיין לא בדיוק יודעת לנסח.

למה בכלל הרגשתי צורך לצאת למסע הזה ?

חברה שלי (שרון, אני מתגעגעת אלייך..) שקראה את הפוסטים, אמרה לי: "לימור, זה נורא מעניין, אבל חסר לי המקום הזה של: למה את יוצאת למסע ? מה מניע אותך ? עברת לידה טראומטית  ? אני לא זוכרת שדיברת על טראומה אחרי הלידה… בגלל שהכתיבה שלך היא כל כך אישית, חסר לי בכתיבה שלך למה התחלת במסע הזה.."

שמעתי והקשבתי היטב למה שהיא אמרה לי, אבל עדיין לא ידעתי מה להשיב לה בדיוק. ניסיתי להסביר בגמגומים, אבל זה לא היה ממש מגובש.

אתמול הבנתי טוב יותר למה. אחת הכותבות באתר כתבה על הלידה הטובה שלה, ללא משככי כאבים ובסוף הכתבה כתבה משהו בסגנון: "אמהות, אתן יכולות ללדת בלי אפידורל, תסמכו על הגוף שלכן". כשקראתי את המשפט, הסתכלתי עליו והוא הסתכל עליי ואחרי מחשבה,  החלטתי למחוק אותו. פעם ראשונה שאני מוחקת או משנה משהו לכותבת. בדרך כלל אני מאפשרת כל כתיבה וכל אמירה באתר- זה משהו שנורא חשוב לי והמחיקה היא צעד מאוד חריג בשבילי.

כתבתי לכותבת (המקסימה) "ברשותך, הורדתי את המשפט האחרון של ההמלצה ללדת ללא אפידורל, מכיוון שאני מנסה להימנע באתר מהמלצות כאלו או אחרות ללידה, הנקה וכד'. אני מעדיפה שכל אחת תכתוב על החוויה האישית שלה, תוך הבנה שיש גם אפשרויות אחרות ושהאתר יהיה במה למגוון אפשרויות ובחירות אימהיות."

גם אחרי שמחקתי את המשפט, תהיתי בייני ובין עצמי אם זה נכון או לא, האם זה לא "משתיק" את אותה אישה.

דעתי התגבשה בשיחת טלפון שהייתה לי עם מישהי שרוצה להתחיל לכתוב באתר. קשקשנו לנו קצת על לידות, בין היתר, והגענו גם לנושא של לידות "טבעיות" ועל המחיקה שביצעתי בכתבה. האישה שרוצה לכתוב אינה אשת מקצוע מהתחום, אבל  היא אישה עם לב ענק שמאוד מחוברת למקום הזה של לידה ואמהוּת ועוזרת המון לאמהות. היא שאלה אותי למה בחרתי להוריד את המשפט הזה בכתבה ? בעיניה, זו דווקא אמירה חשובה שאמהות יסמכו על הגוף שלהן ויילדו ללא משככי כאבים ושגם היא מעודדת נשים ללדת ללא אפידורל, אם הן יכולות.

התשובה שלי אליה, עזרה לי להבין כמה דברים, כמו שבדרך כלל זה קורה לי. אני מרגישה שיש בעייתיות באמירה "אמהות, תסמכו על עצמכן, אתן יכולות ללדת ללא משככי כאבים !", בגלל שבמפגש שלי עם אמהות אחרי לידה, אני גם מרגישה את ה"מחירים" של האמירה הזו, כפי שכתבתי בפוסט הקודם.

מתי הלידה הפכה לאירוע כזה שמנצחים או נכשלים בו ?

מהמקום שאני נמצאת בו, שאני פוגשת אמהות אחרי הלידה, אני רואה שאותן אמהות ששמעו את האמירה הזאת בקורס הכנה ללידה, במשפחה או מחברות, מגיעות ללידה במחשבה של "אני יכולה. כל אישה יכולה. זה הטבע שלנו ללדת ללא אפידורל. אם נשים אחרות יכולות ללדת בלי אפידורל, אז גם אני יכולה". ואז- הלידה לא מתפתחת לפי התכנון, האכזבה והתסכול בשיאם והנה, עוד מתכון ללידה טראומטית (כאילו שחסרים מתכונים…).

לא אשכח אמא אחת אחרי לידה שאמרה במפגש הראשון של מעגל האמהות, שאחרי הלידה היא חזרה למורה שלה ליוגה (יש לי ממש צמרמורת שאני נזכרת בזה) ואמרה לה בכעס: " תדעי לך שזה לא פייר ! תדעי לך שמה שעשית זה ממש לא הוגן ! את דיברת על לידה "טבעית" כאופציה היחידה ואת בכלל לא שאלת אותי אם זה מתאים לי ! מאיפה את יודעת שככה אני צריכה ללדת ? למה את חושבת שלכולן מתאים ללדת ככה ? זה בכלל לא מתאים לי ! זה ממש לא בסדר להראות רק אפשרות אחת !!!"

אותה אישה ועוד אמהות רבות שאני פוגשת, יוצאות בתחושה של אכזבה ותסכול, אם לא טראומה מהלידה. ממי הן מאוכזבות פעמים רבות ? מעצמן !

חלק מהאמהות מגיעות עם אמונה ואופטימיות שהן יוכלו לשאת את הכאבים, כי "גוף האישה בנוי באופן טבעי ללדת" וכשהן נתקלות בכאב העצום של הצירים או שהלידה מתפתחת עם התערבויות רפואיות למיניהן: מוניטור, וואקום או כמובן.. ניתוח קיסרי, הן מרגישות שהן "נכשלו".

מאותו המקום הזה בדיוק של תחושת הכישלון, אני פוגשת לא מעט אמהות שמספרות על האי-נעימות שיש להן בפגישה המחודשת עם המדריכה והנשים שהיו איתן בקורס הכנה ללידה, מכיוון שהן ילדו ללא אפידורל. הן מרגישות שהן נבוכות ומתביישות שהן לא "הצליחו" ללדת "טבעי". בפעם הראשונה שפגשתי את המקום הזה של ה'פדיחה' מהמנחה של הקבוצה, צחקתי. אבל כשאני פוגשת את זה עוד ועוד, זה כבר מפסיק להצחיק ונהפך למשהו מטריד.

מתי הלידה הפכה לאירוע כזה שאנחנו מנצחות או נכשלות בו ?

נשים לא צריכות להתחיל את האמהוּת שלהן עם שק של 100 ק"ג על הגב, שמלא ברגשות אשם וייסורי מצפון על לידה שלא התפתחה כמו ש"צריך", כמו שהן ציפו, כמו שהן האמינו שהן יכולות. אמהות מרגישות שאם הן לא יכולות ללדת "טבעי", אז מה זה אומר עליהן ? מה זה אומר על האופי שלהן ? מה זה אומר על הגוף שלהן ? מה זה אומר על התינוק והעתיד שלו ? הרי הן לא העניקו לתינוק שלהן את הטוב ביותר… וזו רק ההתחלה..

ומה הדילמה ? למה המסע ?

אני יודעת ומבינה היטב שיש משהו מאוד טוב לתינוק ולאמא באפשרות ללדת ללא משככי כאבים, אבל אני יודעת שהיכולת להשתמש באפידורל בזמן הלידה גם מאוד מאפשרת לאמא ללדת בצורה שמתאימה וטובה לה יותר.

אז יש נכון או לא נכון ? יש אפשרות שהיא טובה יותר מהאחרת ? האם צריך לשאוף ללדת בצורה מסוימת  ואם לא 'הצלחנו' ללדת ככה, אז לא נורא ? כולנו צריכות לשאוף ללדת ללא אפידורל ?

היום אני מבינה שהמסע שלי הוא לעבר הבנה עמוקה יותר של דברים שאני מכירה באופן תיאורטי, אבל עדיין לא מבינה מספיק מ'הבטן'. אני מרגישה שאני צריכה לרדת יותר לעומקם של הדברים, לשמוע עוד אמהות, לשמוע עוד קולות ודעות לשיח הזה ולהבין טוב יותר את המורכבות שלו.

היית רוצה לשים במסע הזה את ה"סימני שאלה" (???) סביב כמה אמיתות כאלו שאני שומעת מסביבי ולאפשר איזה דיון במקומות האלו:

  • "לידה ללא אפידורל היא הכי טובה לאם ולתינוק".
  • "כל אמא מסוגלת ללדת ללא אפידורל, אם תרצה".
  • "הכנה טובה ללידה מאפשרת לידה 'טבעית' קלה וחיובית".
  • "כל האמהות צריכות לשאוף ללדת ללא משככי כאבים".

מאותן מקומות בדיוק, עולות בי השאלות :

* האם ללדת ללא משככי כאבים מתאים לכל הנשים ?

* מהי הכנה טובה ללידה ? האם יש הכנה שיכולה להקטין את הסיכון לטראומה ?

* האם כל הנשים יכולות לדעת לפני הלידה איך מתאים להן ללדת ?

* האם לידה ללא משכי כאבים טובה יותר או "טבעית" יותר מלידה ללא משככי כאבים ?

אם תרצו או לא, אתן כבר חלק מהמסע שלי- כל תגובה מפעילה את הגלגלים אצלי 🙂

מותר לכן לכתוב כאן כל מה שאתן חושבות, גם אם אתן ממש כועסות על מה שכתבתי או ממש לא מסכימות  איתי. אני במסע של למידה וכל ידע או תובנה חשובה לי.

תודה שיצאתן איתי למסע,

לכל הפוסטים של לידה טבעית-מסע אישי

שלכן,

לימור

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

20 תגובות ל- “אז, למה יצאתי למסע בכלל ? לידה טבעית- מסע אישי.חלק 4”

  1. עדי דרור הגיב:

    הי לימור.
    אני לגמרי איתך. אני חושבת שיש המון לחץ חברתי שמתחיל סביב הלידה, ממשיך סביב הנקה, אופן גידול הילד, האם להאריך חופשת לידה ועוד אלף דברים בסגנון.
    אני חושבת שחלק גדול מהבעיה זה שלידה היא ארוע מאוד עוצמתי ומיוחד ומאוד קצר – אי אפשר "לתקן" תוך כדי – ואז הרבה נשים חשות מתוסכלות, לא רק בגלל שהן "לא עמדו בציפיות", אלא גם, ואולי בעיקר בגלל שהן מרגישות שלא נתנו להן צ'אנס לחשוב, להתלבט ולהחליט בעצמן.
    אני השתמשתי באפידורל בשתי הלידות שלי (וכן, הרגשתי קצת לוזרית בגלל זה…), אבל בלידה השניה, היתה לי תומכת לידה מופלאה שעזרה לי להרגיש שאני בוחרת ומחליטה ולא נסחפת ומנוהלת ע"י אחרים – זה עשה הבדל עצום בחוויה שלי!!

    ולסיכום – נשים, תסמכו על עצמיכן. על ההחלטות שלכן, על הגוף וגם על הנפש. אתן יודעות מה טוב בשבילכן.

    עדי.

    • עדי- תודה תודה תודה על התגובה.
      כ"כ מתחברת. לפעמים ההבדל בין לידה טראומטית ללידה חיובית הוא פשוט- האפשרות לבחור ולהיות מעורבת בתהליך, בניגוד לתחושה שמישהו עושה בגוף שלך כרצונות ואין לך את האפשרות להחליט.
      אפילו אם צריך וחייבים לעשות משהו, אפשר לשאול: " את צריכה משהו לפני שעושים X ? את רוצה עכשיו או כמה דק'?" אפילו להסביר על התהליך ומה עומד מאחוריו משנה כל כך הרבה.

      ולגבי משפט הסיכום שלך – מתלבטת לגבי הזה. לסמוך על עצמנו זו גם אפשרות נורא גדולה וחיובית, אבל גם אחריות נורא גדולה ומכבידה. אם אני לא יכולה לסמוך על הצוות הרפואי, אז זה גורם לי (באופן אישי) להמון אי שקט וחרדה. אני צריכה לסמוך על עצמי יותר מעליהם ? מה, אני רופאה ? איך אני אדע מה טוב ומה לא טוב ?
      ומה אם אני לא יודעת באותו רגע קריטי מה טוב בשבילי ? המון אמהות מרגישות שקשה להן להחליט, לדעת, להקשיב לגוף בתוך כל הכאב וההתרגשות.
      כמו שאמא אחת אמרה: "אני מרגישה שאין לי אינטואיציה". מה קורה אם אלו שלא "מרגישות" משהו מיוחד ?

  2. תמר קלר הגיב:

    לימוררררררררררר!!!!!!!
    קראתי כל מילה בתשוקה, עם הרבה הזדהות ואופס..בהבזק מהיר חזרתי להריון הראשון והלידה הראשונה..
    בזמנו שאלתי את אמא שלי אם כדאי לי ללדת ללא אפידורל (כך היא ילדה)-אמא הסתכלה עלי ושתקה…האצתי בה: נו…תעני לי..
    ושוב שתקה, לאחר 3 פעמים של האצות ונדנודים אמרה כך: תמר -"מה שהתאים לי לא בהכרח מתאים גם לך," שאלתי אותה למה היא מתכוונת.
    תשובתה היתה מאוד זהירה והרגשתי שהיא מנסה להיות עדינה ורגישה :" תמר אני לא בטוחה שתוכלי לעמוד בכאב…
    דבריה נתנו לי לגיטימציה ללדת בעצם בכל דרך,
    הגעתי לבית החולים באיחור של שבועיים ב- 8 בבוקר כמעט פתיחה מלאה, ניסו לילד אותי בטופן טבעי – לא הלך,
    נתנו אפידורל -לא הלך, ניסו בוואקןם – לא הלך – לחצו על הבטן…מלקחיים מה לא …כבר קרעו אותי מכל הכיוונים ועדיין התינוק בתוך הבטן,
    לקראת 19 בערב הרגשתי שאני בעולם אחר, התברכתי במיילדת ש"נתנה בראש"לרופאים – הצילה את חיי ואת חיי ילדי – ילדתי בניתוח קיסרי עם כל ההרדמות הרצויות – השבח לאל.
    בעצם מה אני מנסה לומר לימור זה: קלעת בינגו…
    תבורכי..,
    תמר

  3. שלומית ארד הגיב:

    אני אנסה לנסח תשובה לשאלות למרות הבלגן שיש בתוכי. אז כמו שסיפרתי לך, הלידה הראשונה שלי הייתה התערבותית וטראומטית והלידה השנייה הייתה טבעית ובהחלט חוויה מתקנת. ואני מאוד בעד לידה טבעית. אבל הדברים הם לא שחור ולבן. המטרה של היולדת, של הצוות, של ההכנה ללידה, לא צריכה להיות "ללדת בלי אפידורל" המטרה צריכה להיות שהיולדת תצא עם הרגשה חיובית מהלידה.
    "כל אמא מסוגלת ללדת ללא אפידורל, אם תרצה". טוב, כמובן שזה ממש ממש לא נכון. כדי שתתאפשר לידה טבעית, מכלול של תנאים צריכים להתקיים גם בגופה ובנפשה ובעוברה של היולדת וגם בביה"ח וגם אצל הצוות.
    "מהי הכנה טובה ללידה ? האם יש הכנה שיכולה להקטין את הסיכון לטראומה ?", "הכנה טובה ללידה מאפשרת לידה 'טבעית' קלה וחיובית". הכנה טובה ללידה נותנת לאשה ידע וכלים שמאפשרים לה לבחור כי מה תעזור לה זכות הבחירה אם לא תדע מה האפשרויות? ומה ההשלכות של כל אפשרות?
    בנוסף, הכנה טובה יכולה לתרום לציפיות ריאליות אצל היולדת וכך למנוע טראומה כתוצאה מפער בציפיות. אני רוצה שוב להדגיש שטראומה בלידה היא משהו מאוד סובייקטיבי. ולרוב אישה לא יכולה לדעת מראש מה יגרום לה לטראומה. זה בא בהפתעה, זה תופס אותנו לא מוכנות.
    לאשה אחת יש אכזבה כי ציפתה מעצמה להחזיק מעמד בלי אפידורל ולא הצליחה לעמוד בציפייה זו, ולאשה אחרת, ההפך, ציפתה שלא תצטרך להרגיש כאבים בכלל בזכות אותו אפידורל נכסף, אבל, הלידה שלה התפתחה כה מהר שלא הספיקה לקבל אפידורל וייתכן מאוד שהרבה נשים מקנאות בה על הלידה הקלה והמהירה שהייתה לה, אבל היא חוותה זאת כטראומה.
    "כל האמהות צריכות לשאוף ללדת ללא משככי כאבים". השאיפה צריכה להיות ללדת ללא התערבויות. ברגע שיש צורך בהתערבות, השאיפה צריכה להיות כל מה שיאפשר לצאת עם הרגשה חיובית מהלידה!
    "האם ללדת ללא משככי כאבים מתאים לכל הנשים ? כל אשה מביאה איתה ללידה מטען של חיים שלמים. ההתמודדות עם הכאב, האמונה ביכולת של הגוף, החששות, הפחדים, הם מאוד סובייקטיביים אין משהו אחד שמתאים לכולן.
    "האם כל הנשים יכולות לדעת לפני הלידה איך מתאים להן ללדת ?" שוב, לצערנו לא. אשה צריכה לשאול את עצמה לפני הלידה איך היא רוצה ללדת? מה חשוב לה בלידה כדי שזו תהיה חוויה חיובית? יש נשים שמאוד "מחוברות לעצמן" וסומכות על הגוף שלהן וכו' שיוכלו יותר לדייק בבחירה שלהן.

    לסיכום, את כתבת בפוסט הקודם "שאמהות זכאיות לכך שיספקו להן את כל מה שהן צריכות בלידה … ליווי מיילדותי צמוד לאורך כ-ל הלידה (ולא מתחלף באמצע) ועד גישה חמה ואוהבת ליולדת. גישה המקדמת את הלידה ה"טבעית" חשובה מאוד מפני שהיא באה מתוך מקום שלאישה יש כוח ויכולת לאחריות על גופה ומנסה לשים את האישה וצרכיה במרכז- לשמוע אותה, להקשיב למה שהיא צריכה, לכבד את הבחירות השונות של כל אישה בלידה ובעיקר להבין שיש בחדר הלידה א-י-ש-ה ולא 'עוד אישה'." כשהדברים האלה יתקיימו, אז יקטן גם הסיכון לטראומה.
    מספיק שרק ימלאו את "חוק זכויות החולה" במלואו. חשוב לי גם לציין שכל בתי החולים היום מצהירים שהם בעד לידה טבעית וכו' אבל יש הבדל בין להיות בעד לבין לדעת איך לאפשר את זה.
    קראתי המון סיפורי לידה מכל הסוגים. והמסקנה העולה מכולן היא שלמי שנמצא עם היולדת, הצוות, יש השפעה מאוד גדולה על חווית הלידה. אז אם לא רוצים לסמוך על המזל, אני לא רוצה להיות קיצונית ולהגיד שחייבים מיילדת פרטית, אבל על דולה בנות על תוותרו.

    • שלומית, תודה על הדברים. מאוד מתחברת.

    • מלאכי דולה הגיב:

      שלומית, אני כ"כ מסכימה איתך!!
      אני חושבת גם שאישה צריכה ללדת מתוך ידע ובחירה, בגבולות האפשר.
      הכנה ללידה טובה בעיניי, היא הכנה שתכלול גם את הנשימות ואופציות טבעיות להקלה על כאבים (תנועתיות, מים, שמנים וכו'), אך גם מושגים מחדר לידה והסבר על כל המשככים הקונבנציונאלים.
      מה שחשוב בעיניי, שיולדת תגיע לחדר לידה ותדע 2 דברים:
      1. את זכויותיה, ושהיא ורק היא רשאית להחליט
      2. את כל האופציות הפתוחות בפניה
      אמרו כבר לפנינו ש"ידע הוא כוח", ורק מתוך ידע וכוח נגיע לחדר לידה במיטבינו, ונדע בדיוק מה אנחנו רוצות. וכן, חשוב מאד לזכור שלידה זה לא רק אנחנו, יש תינוק קטן שתלוי רק בנו, וכל החלטה שאנחנו עושות משפיעה גם עליו.
      אני , למשל, אחרי 2 לידות קיסריות, ולמרות שבשנייה התכוננתי ללידה רגילה, כשלבסוף היא היתה קיסרית, עדיין הרגשתי שהיא מעין "תיקון" של הראשונה, כיוון שהייתי שותפה להחלטה, והגעתי אליה ממקום של ידע, ושל הבנה.

  4. הי לימור, קודם כל האתר שלך ממש נפלא וזה מדהים בעיניי שאת נותנת פה במה לכולן (גם לנשות מקצוע אחרות) לשפוך את אשר על ליבן. קראתי את 4 הפוסטים הללו ואת התגובות בשקיקה, והדבר הראשון שמהדהד לי בראש הוא – שהמטרה העליונה צריכה להיות שמהלידה ייצאו אמא ותינוק/ת בריאים ושלמים! לגבי ההכנה ללידה והבחירות עם או בלי משככים – אני חושבת שמומלץ ביותר לכל אישה (או לכל זוג) לעבור קורס הכנה ללידה בגישה הוליסטית ולהגיע מתוך ידע. ההבדל בהרגשה הוא באמת אם היתה לך את היכולת לבחור מתוך ידע או ש"נשרכת" אחרי ההחלטות של הצוות הרפואי או שאפילו לא ידעת מהן האופציות שלך.אני לא חושבת שאישה יכולה להחליט בוודאות לפני הלידה איך הכי מתאים לה ללדת, אבל היא יכולה לשאוף לדברים מסויימים ("תוכנית לידה" – מוניטור לסירוגין, תנועתיות, מוסיקה וכו') ועם זאת לזכור כל הזמן שהדברים לא תלויים רק בה, וצריך לשמור על ראש פתוח לכל האופציות. המילה הכי חזקה בזמן הלידה, לדעתי,היא ל-ש-ח-ר-ר,גם את הגוף וגם את הנפש (תרתי משמע, שהרי גם את נפשו של התינוק אנו למעשה משחררות בלידה).

  5. שני הגיב:

    לימור יקרה,
    אתחיל בזה שהאתר שלך נפלא וכל הכבוד לך על היוזמה 🙂
    לגבי מה שכתבת על לידה ללא אפידורל – אומר לך את האמת זה קצת צורם לי כל הנסיון שכנוע הזה של נשים ללדת בלידה טבעית וללא אפידורל, לדעתי אין שום סיבה שאשה תסבול אם יש אפשרות למנוע ממנה את זה, אני ילדתי 2 ילדים עם אפידורל, ואני שמחה ומברכת על כך- לא לכולן יש כח סבל לזה, ראיתי את הסרטון שהעלית עם האשה שתוך כדי צירים שרה ורוקדת- זה לא מצא חן בעיניי בכלל בלשון המעטה, קודם כל זה נראה שהיא סובלת מאוד, ובנוסף – אני לא מצליחה לראות מה יפה בזה? למה לא ללדת בשקט, בלי כאבים? אני יכולה להגיד לך שאני בפתיחה של 10 פטפטתי עם בעלי ועם המיילדת בנחת, הדבר היחידי שהרגשתי זה קצת לחץ ותו לא, אז נכון שאצל כל אשה זה שונה, אבל זו דעתי האישית בלבד.

    • תודה, שני.
      אותה אישה שרקדה בקליפ דקות לפני הלידה מאוד מאוד נהנתה, כלשונה, וזו היתה החווייה המשמעותית בחייה. נכון, כאב, אבל מבחינתה הלידה היתה כייפית ונהדרת.
      מתוך המקום הזה, שיש אמהות שעבורן לידה ללא אפידורל היא מקור לעוצמה ואפילו הנאה וגם יש אמהות שזה לא מתאים להן בכלל, אני יוצאת למסע. להבין קצת יותר (אם אפשר) על השוני הזה ומה מתאים למי ובעיקר- איך אפשר לצאת מהלידה עם כמה שפחות חבלות.

    • רונית הגיב:

      קצת צורם לי ההתייחסות שלך לאפידורל כדבר כל כך חיובי. מדובר בהתערבות רפואית הטומנת בתוכה סיכונים.
      אין ספק שלרקוד בלידה לא מתאים לכולם, אבל אם רגע נזכר, עד לפני לא הרבה מאוד זמן אפידורל לא היה קיים ואיכשהו כולן הצליחו ללדת.
      אפידורל הוא כלי נהדר, אבל כמו בכל דבר יש לו גם חסרונות. יש כלים נוספים להתמודדות עם הכאב בלידה ולפני שממהרים לקפוץ על האפידורל ועל פרוצדורות רפואיות אחרות, אני חושבת שיותר אחראי לבחון מה יתר האפשרויות.

  6. אילת הגיב:

    בדיוק היום דיברתי עם אמא שלי כמה מילים על לידות. להפתעתי המוחלטת גיליתי שמתוך 2 הלידות שילדתי (אחת קיסרית ואחת טבעית) היא דווקא מתייחסת לטבעית בתור הטראומטית מביניהן. אנשים גם שוכחים שבדרך בין טבעי ובין אפידורל יש עוד המון תחנות ביניים ושיטות שונות לשיכוך כאבים..

    אה, ואפשר להעלות לדיון את המשפט "את יולדת כמו שאת חיה"? אני לא יודעת מי המציא אותו, אבל הוא בטח לא ידע איך זה גורם למישהי שרצתה לידה טבעית והגיעה לקיסרי להרגיש..

    • מי ש"המציאה" את המשפט היא ד"ר כריסטיאן נורת'רופ שכתבה את הספר "גופה של אישה- תבונתה של אישה". המשפט, מה שנקרא, הוצא מהקשרו. בספר היא לא מתייחסת אל תהליך הלידה עצמו אלא על התגובות הרגשיות שלנו ללידה ועל שביעות הרצון שלנו מהלידה. הכוונה היא שאנחנו יכולות ללמוד הרבה על עצמנו דרך התבוננות על התגובות הרגשיות שלנו ללידה.

      לצערי, המשפט נלקח למקומות אחרים..
      תודה שכתבת !

  7. קרן שרגנהיים-שלם- הומיאופתיה קלאסית הגיב:

    לימור מקסים!
    אני חושבת שמה שמשפט עליו את מדברת נכון בחציו, אולי היה הכי כדאי לכתוב במקום "אמהות, תסמכו על עצמכן, אתן יכולות ללדת ללא משככי כאבים "
    פשוט: תסמכו על עצמכן!
    כן, ללכת ולקרוא וללמוד ולעבור קורסים ולשמוע חוויות מכל הגישות והשיטות לפני הלידה, אבל בסופו של דבר מי שיולדת זו את. אף אחד לא יחווה במקומך את הכאב ואף אחד לא יעשה עבורך את חשבון הנפש שלך לאחר מכן.
    לי כמובן יש את הדעה האישית שלי על אפידורל ויחד עם זאת, בדיעבד, אם לא הייתי נעזרת בהומיאופתיה ואם הלידה שלי לא הייתה קצרה אני לא בטוחה שהייתי עומדת בזה בלי… הכאב הוא אכן משהו שאי אפשר להתכונן אליו, לא משנה כמה מנסים.
    מה שכן, וזה לא רק לגבי אפידורל, במהלך כל ההריון וגם בלידה עצמה קיבלתי עצות שונות מאנשי מקצוע וגם נשמות טובות אחרות. זה הגיע עד למשפט הנחמד " אם את יוצאת מכאן עכשיו את חוזרת עם תינוק מת בבטן" שיצא לא פחות מאשר מפיה של אחות בחדר מיון יולדות… כמובן שיצאתי משם באותו הרגע ממש.
    לא אני לא אומרת כאן חלילה להתעלם מעצות הצוות הרפואי, אין ספק שהם נמצאים שם מסיבה מסויימת.
    אני רק מציעה מכל הלב לא לשכוח שבתוך בליל העצות, האיומים והידע, ניצבת את. רק את יודעת מה את מרגישה. מותר להחליט ולהתחרט, מותר לשנות דיעה, מותר להתנסות ומותר לדבוק בעקרונות. כל עוד לא איבדת את עצמך אי שם בסבך.
    אני חושבת שאחת הדרכים באמת לצאת מהלידה עם כמה שפחות "חבלות" כמו שכתבת היא לצפות להכל ולא לצפות לכלום. שתהיה תוכנית של מה אני רוצה ולהיות מוכנה בכל רגע לשבור אותה לחלוטין.
    ובכל רגע, כל שנייה פשוט להיות קשובה…

  8. הי לימור,
    אני אתחיל מזה שהזדהתי מאוד עם עניין החשיפה בתהליך הכתיבה ומהצד השני תחושת הייעוד הגדולה לדבר על מה שלא תמיד קל ולא להשאר במקום הנוח של ה"מומחית לעניין" אלה להכניס באופן גלוי את המסע האישי שלי לתוך הדיון שאותו אני רוצה להעלות.

    אני עוברת את אותו הדבר עם הבלוג שלי.

    מבחינת הלידה, אני ללא ספק מאילו שמצפות מעצמן ללדת טבעי, אני חייבת לומר שבמקרה שלי לא מדובר בלחץ שנובע ממקור חיצוני אלה משאת נפש אישית שלי עוד מאז שנות נערותי המוקדמות.

    ללא ספק הייתי מוותרת לפעמים על הנחרצות שבה אני רואה את העניין במיוחד לאור העובדה שזה דורש כל כך הרבה אבוג'ראס מסביב ולא תמיד זה קל לביצוע מבחינה כספית ו/או מבחינת יצירת הסביבה המתאימה לכך.

    למרות שהדעה המאוד מגובשת שיש לי לגבי עצמי, בתור מדריכת בייבי יוגה לאימהות ותינוקות ובתור אישה שאוהבת לתקשר עם נשים, אני חייבת לומר שמעולם לא הרגשתי צורך להשפיע על מישהי אחרת ללדת איך שאני רואה בדימיוני.

    יש דברים רבים בחיי שאני מאמינה בהם בכל ליבי אבל אין לי ספק שבראייה אחבה הם לא נכונים לכל אחת ועניין.

    דבר נוסף שצריך לקחת בחשבון, הוא העובדה שבעבר נשים עמדו בלידה טבעית פשוט כי לא הייתה ברירה אחרת ועצם זה שיש לנו את האפשרות הזאת במוח זה אוטומטית מקשה עלינו לעמוד בכאבים.

    החוויה האישית שלי מהלידה הייתה טראומטית ואני מאמינה שהסיבה לכך היא שילדתי בסביבה שאחוז הלידות הטבעיות הוא אפסי עד לא קיים.

    כמעט לא עברה שעה שבה מישהי "נחמדה" מהצוות לא באה והציעה לי אפידורל, כאילו באה להחליש את רוחי.

    אני יודעת שלא זאת הייתה הכוונה אבל אני יודעת טוב מאוד שבזמן שהכאב היה עצום ואני הייתי עסוקה בלהעלות את עצמי למצב רוחני גבוה יותר שיאפשר לי לעבור את זה מתוך עוצמה, הפניות האילו היו גורם מאוד מקשה בסיטואציה קשה גם כך.

    מה שאני מתארת כאן זה בדיוק את הלחץ ההפוך שאותו אני הרגשתי לאורך כל הלידה(וגם ההריון אם להיות כנה).

    אני מאמינה באמת ובתמים שאף אחד לא יכול לדעת מה יעשה טוב שאישה בזמן הלידה חוץ ממנה.

    זאת הזכות שלנו להחליט וזאת זכותינו גם לא להמשך לשום כיוון חיצוני.

    אבל בפועל המצב לא פשוט ונראה לי שהסיבה ללחץ שאותו את מתארת היא כי היום, אחרי שנים על גבי שנים בהם הכתיבו לנשים איך ללדת יש אפשרות לבחור.

    מה שאת מתארת מזכיר לי קצת את הפמניסטיות הראשונות ששרפו חזיות, טוב שהן לא כרתו את השדיים.

    אחרי מצב קיצוני של דיכוי רצון האישה, קמה תנועה קיצונית הפוכה שמטרתה בסופו של דבר היא רק להביא את המצב לאיזון.

    החירות האמיתית של נשים להחליט איך ללדת תגיע רק כשייתנו לנו להחליט מה לעשות עם התקציב שהמדינה מקצה ללידות.

    למי שלא יודעת ביה"ח מקבל משהו בין 6000 ל-8000 ש"ח לכל לידה, מדובר בסכום עתק שמכסה כל סוג של לידה.

    אני יודעת שאני גולשת כאן כבר לנושא אחר לגמרי מהנושא המקורי אבל זה פשוט מתקשר לי באופן עקיף לעניין.

    אשמח מאוד להמשיך לנהל איתך את הדיון בנושא, יש לי עוד המון מה לומר וללא ספק עוד המון מה ללמוד.

    עינת

    נ.ב.
    פתחתי בלוג חדש היום בסלונה והכנסתי שם יומן הריון חדש דנדש, אנ מאמינה שבין שאר הנושאים, אדון גם בזה, את מוזמנת לחפש אותי גם שם

    • היי עינת, מאוד שמחה שכתבת ומודה לך שהשקעת מזמנך להגיב,
      אני מרגישה שאחד הדברים היפים באתר הוא האפשרות לשמוע מגוון קולות, דעות, רגשות, לשמוע מגוון סיפורים והתנסויות ומבחינתי זה ממש אוצר, כך שהתגובה והנוכחות שלך כאן היא מבורכת.
      מזמינה אותך לקרוא את הפוסטים של המשך המסע האישי בנושא הלידה ה"טבעית", שם אני מרחיבה יותר ומסבירה יותר את מה שאני מרגישה במשך המסע וגם לפניו, לגבי הלידה הטבעית. הפוסט שהכי מבטא מכולם הוא זה http://www.medabrotimahut.co.il/?p=1077 אני חושבת.
      לגבי שריפת החזיות- ההשוואה נחמדה בעיניי :). מאוד מעריכה ומקבלת השראה מנשים שהעזו לשנות דברים, כתבתי על זה קצת כאן http://www.medabrotimahut.co.il/?p=1507
      אני משתדלת שבאתר יהיו מגוון הקולות, מתוך אמונה אמיתית שאין דבר או בחירה שהיא "נכונה" או "לא נכונה" לכולן, יש רק בחירה שהיא נכונה או לא נכונה לך. אם מצאת את הדרך הנכונה ומתאימה לך ללדת, זו ברכה. לפעמים כל כך קשה להגיע למקום הזה שברור לנו מה מדויק ונכון לנו.
      האתר לא בא "לקדש"/להאדיר/לשבח גישה או דרך מסוימת אלא בא במטרה ליצור שיח, לפתוח נושאים לשיחה, לדיון, לפתוח נושאים למגוון רגשות, על מנת שנשים תוכלנה להגיע למקום האותנטי המדויק להן וירגישו בנוח ללכת עם המקום הזה, בדיוק מתוך המקום שאין דרך אחת שנכונה לכולן (תודה שעזרת לי על הדרך להבין את מטרת האתר.. 🙂 )
      מזמינה אותך בחום להצטרף ככותבת לאתר וכך תוכלי לבטא את המקום האותנטי והמדויק לך ולחלוק אותו,
      שלך,
      לימור

      • אשמח לפרטים, לגבי כתיבה באתר.

        הסיבה שהגבתי הייתה בגלל שאני מאוד מאמינה בדרך שאת מציגה ושמחה לראות מקומות שנותנים ביטוי אמיתי לכל סוג של רגש שעולה, זאת בעיניי הדרך להגיע למקום של אור ושלווה, אז תמשיכי כך.

        היה דבר נוסף ששכחתי להתייחס אליו וזה הניוון הפיסי שקיים היום.

        אני מאמינה שהמסוגלות והחוסן הפיסי של נשים בעבר היו גבוהות יותר כי מציאות החיים הייתה פיסית הרבה יותר מהיום.

        לכן אני גם חושבת שיש לא מעט נשים שמגיעות ללידה ללא הכוחות או החוסן הפיסי.

        מכיוון שאני גם מאמינה גדולה בקשר בין גוף לנפש, אני נוטה להאמין שכך גם נשחק החוסן הנפשי.

        כמובן שהכל יכול להשתנות ברגע כשנתקלים שוב במצבים השרדותיים שבהם אין ברירה.

        אישה שנראית חלשה ומרגישה ככה יכולה פתאום לגלות עוצמה פנימית אדירה כשהיא נתקלת במצב שמחייב אותה לפעול.

        אני גם חושבת שזה המקום שאליו אני שואפת להגיע בלידות שלי, אני רוצה לגעת בכוחות הפנימיים האדירים שנעלמים מהעין רוב החיים שלנו.

        כפי שהגדרתי את זה לעצמי, אם אהיה מספיק חזקה כדי לעבור לידה ללא משככי כאבים אני מאמינה שאוכל גם להיות מספיק חזקה כדי להיות אימא.

        אחרי הכל מדובר בהתגייסות לכמה שעות או ימים במקרה הגרוע אבל בשביל להיות אימא צריך חיים שלמים של עוצמה.

        • אדבר איתך לגבי הכתיבה בשמחה.

          לגבי הלידות-
          אני חייבת לומר שאני לא יודעת..
          נכון, אלמנט פיסי ורגשי הוא אחד מהדברים המשמעותיים לקראת הלידה ועם זאת, מכירה באופן אישי (מאוד) שתי נשים שעוסקות בטיפול אלטרנטיבי והיו בתחזוקת גוף ונפש גבוהה, רצו ללדת ללא משככי כאבים וסיימו בקיסרי..
          אני מרגישה שהלוואי והיה מתכון ללידה טובה ומוצלחת, אבל לדעתי עדיין לא הגענו או לא נגיע למתכון הזה ומה שאנחנו יכולות לעשות כרגע, הוא באמת לדבר על זה. להרחיב את הידע, להיחשף לניסיון ותחושות שאל אחרות, בעיקר כדי לא להרגיש אשמה על לידה שלא התפתחה לפי התכנון.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

פינת ספרים: "אפס עד 12: יומן השנה הראשונה" / ארנה קזין

מאת : בטי גורן

30 ביוני 20114 תגובות

מתוך ספרים לאמהות

אני מקבלת את הספר "אפס עד 12: יומן השנה הראשונה" של ארנה קזין מתנה מבן זוגי. את הכתיבה של ארנה אני זוכרת עוד מ"הארץ" ואני מתרגשת. ברור לי שיש לי אוצר בין הידיים ואני לא מתבדה.

בספר, ארנה (כך אקרא לה מעתה, נראה לי מגוחך לקרוא לה “קזין” אחרי קריאת ספר כל כך אישי ואינטימי) מתארת את השנה הראשונה לחייה של נעמי, בתה המשותפת שלה ושל מיכל, זוגתה. מיכל היא האמא הביולוגית של נעמי, ואילו ארנה מנסה להגדיר מה היא עבור נעמי כל הספר וכל השנה הראשונה.

זוגיות בחדר הלידה

מאת : אפרת דבוש נאור

20 בנובמבר 20113 תגובות

מתוך הכנה ללידה ולאמהות, הריון, זוגיות אחרי לידה, מקצועניות מדברות

באופן אישי, אני מרגישה כי נוכחות גברית בחדר לידה היא חיבור לא טבעי, מורכב ומועד לפורענות. יחד עם זאת, ימי השבט הנשי ותמיכתו המופלא מאחורינו ובמסגרת מבנה התא המשפחתי החדש, חשיבותו של בן הזוג כתומך ומלווה את אירוע הלידה מתבקשת וחשובה. כמו כן, לרוב מונע בן הזוג מרצון כנה להיות שותף מלא, להיות עבור האישה ולהוות לה עוגן וביטחון. אני מאמינה כי בעבודת הכנה מודעת, רגישה ומכבדת ניתן להימנע מקשיים אלו וליצור תחושת שותפות ויצירה מחזקת וחשובה.

קורס הכנה ללידה – למה צריך את זה ??

מאת : אבא בתול

30 בינואר 20113 תגובות

מתוך הכנה ללידה ולאמהות, הריון

בהתחלה התייחסתי לנושא הקורס די בזלזול, "תביאי את אמא שלך" הפטרתי לעומתה כאשר עלתה השאלה. "למה צריך את זה??". מבטיהם הספקניים של ההורים משני הצדדים נתנו חיזוק לתחושותיי השמרניות: יש אחיות, יש רופאים, יש מיילדות, יהיה בסדר, למה צריך להתכונן ? שיטוט קצר במרחבים הוירטואליים רק הגביר את הפחד: לידות טבעיות, נשים היולדות בביתם, סיבוכי הריון, מיתות עוברים, כל אלו קפצו אלי ממסך המחשב. תמונות מבעיתות שאינן משאירות מקום לדמיון עלו מכל עבר.